חלק י"א- מהדורת חגים מיוחדת]
ארי פוטער כבר התרגל לחייו כקוסם מן המניין.
הוא סגר בהוגוורטעס את חגי תשרי, שם בכל תקיעה עקצצה לו צלקת השופר המפורסמת. הוא זכר איך למדו בכיתה שהשופר מזכיר את פטרונוס האייל שהציל את יצחק ואת הסיפור המפורסם על תלמיד שנה ג' שעשה תשליך מול האח, וגילה שהייתה לו בכיסים אבקת פלו שנכנסה לאש בדיוק כשהוא אמר "ותשליך במצולות ים". בנס הוא ניצל.
ביום כיפור הם למדו בעיון את הלכות הצום והזכירו את סיפורו של ר' גמליאל, שנקרא כך משום שהיה אנימגוס של גמל ובאחד מימי הכיפור הקשים, שינה צורתו כדי להקל על הצום ונענש. ואיך פעם אחת הכהן הגדול התעטף בגלימת היעלמות במקום בבגדי הזהב ואף אחד לא הבין איך כלי הזהב מתרוממים מעצמם.
במהלך חג הסוכות ארי למד איך לנענע את ארבעת המינים באמצעות וינגרדיום לביוסה, ובסוף החג, הוא הקשיב להמלצות של חבריו ולא להתקרב לערבה המפליקה כי זו התקופה הרגישה שלה והיא תוקפת תלמידים סתם. במיוחד בבוקר של שמיני עצרת.
אבל שום דבר לא הכין את ארי לקראת חודש אדר וסיפור המגילה.
אחרי מסיבת ראש חודש מטורפת בניצוחם של אחיו הבוגרים של רון (שלא היה ביניהם הבדל תאומי) ארי ראה מודעה על לימוד של מגילת אסתר. ארי הכיר את הסיפור היטב אבל אחרי שלמד את הסיפור האמיתי מאחורי העקידה ויציאת מצרים, עניין אותו לשמוע גם על הקסם החבוי במגילת אסתר.
כמה ימים לפני פורים, ארי נכנס לכיתה קטנה יחד עם עוד כמה תלמידים משנה א' וב'. הרב חילק לכולם ספרים עם הכותרת: מגילת הסתר והזכיר להם שזה רק לימוד ולא הקריאה עצמה ולכן אין צורך לצעוק דיפינדו בכל פעם שהוא יזכיר את זה שאת שמו אין להגיד.
הם התחילו לקרוא.
"ויהי בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש המולך מהוגוורטס ועד דורמשטרנג.
בימים ההם, כשבת המלך אחשוורוש עשה משתה לכל שריו ועבדיו. ביום השביעי, כטוב לב המלך בבירצפת, ביקש להביא את ושתי המלכה לפני המלך, להראות את יופיה, כי טובת מראה היא. ותמאן המלכה ושתי לבוא"
"מישהו יודע, ילדים" שאל פתאום הרב "מדוע ושתי מאנה לבוא?"
"אולי היא התביישה" הציע תלמיד זהוב שיער "כי היא לקחה שיקוי פולימיצי שנפלה לתוכו שערה של חתולה?" "כיוון מעניין" החמיא לו הרב. "אבל זו לא דעת המפרשים. מישהו נוסף?". תלמיד נמוך עם שיער מקורזל ומשקפיים גדולים הרים יד בחשש "נדמה לי ששמעתי פעם את אבא שלי אומר" הוא כמעט לחש "שהיא לא רצתה לבוא כי צמחו לה על הפרצוף פצעונים בצורת המילה 'בוגדת', יכול להיות?" "יפה מאוד!" החמיא לו הרב "וכאשר אחשוורוש ראה את זה, הוא שאל את משרתיו מה לעשות איתה ואת הסוף אתם כבר מכירים. בוא נתקדם"
הרב המשיך לקרוא
"אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך, זכר את ושתי ואת אשר נגזר עליה. ויקבצו את כל נערה טובת מראה אל בית הנשים. ותלקח אסתר אל בית המלך ותיטב הנערה בעיניו ותישא חסד לפניו" הרב עצר. "מישהו יודע..." התחיל הרב לשאול ונקטע על ידי תלמיד מתלהב משנה ב' "כי היא הייתה ויליה! בגלל זה היא נשאה חן בעיני כל רואיה!" הרב צחק "יפה מאוד. זה בדיוק מה שהתכוונתי לשאול". אסתר הייתה ויליה ומרדכי ההילאי, היה האומן שלה. מה שהם הסתירו הוא שהם היו חצויי דם. ואסתר לא סיפרה על כך לאיש. בגלל הנבואה" כולם הנהנו.
"בימים ההם, ומרדכי יושב בשער המלך". הרב עצר והביט בתלמידים. "מי יודע מה בדיוק היה שם?"
ארי היה מהופנט. הוא מעולם לא שמע על סיפור המגילה באופן הזה.
"בגתן ותרש היו אוכלי מוות" הסביר בידענות תלמיד מנומש שאפילו לא הצביע. "הם דיברו לחשננית וחשבו שאף אחד לא מבין אותם". "יפה מאוד" אמר הרב "ולפי אחד הפירושים הם גם היו רחוקים מאוד, אבל מרדכי חשד בהם ולכן השתמש באוזני עזר. ומכיוון שמרדכי היה מהילאי הכנסת הגדולה, הוא דבר 70 שפות. כולל לחשננית" העיניים של ארי נפערו. הכל מסתדר. "ואיך הם תכננו להרוג את המלך אחשוורוש?" שאל הרב. "באמצעות ענק מקולל?" הציע אחד התלמידים. "יפה. זו אחת הדעות. וכמובן דעה אחרת אומרת שבאמצעות שיקוי חזק בשם סיצילף סקילף. שזה ההיפך מפליקס פליציס ולכן הוא עושה לך מזל רע שלרוב מסתיים במוות". התלמידים פערו עיניים "אבל כמובן מרדכי עצר את זה" המשיך הרב "וכפי שאתם יודעים, הזיכרון נשלף מראשו של אחשוורוש באמצעות שרביט והושם בספר דברי הימים, הלא הוא ההגיגית".
המשך יבוא...
--
מכיוון שצוקי עשה אבדה קדברה לחשיפה, כישוף הנגד הוא לכתוב "מזל טוב" בתגובות, או סתם להגיב, או לעשות לייק, או לשתף. מכיוון ששמתי בפוסט הזה חלק מהנשמה שלי, הוא יכול להמשיך לחיות באמצעותכם. אז תייגו פוטרהדס, לייקו וכו'. תודה #ארי_פוטער
