[חלק י"ב- מהדורת חג מיוחדת]
ארי פוטער ישב מהופנט בשיעור ובלע כל מילה.
מגילת אסתר מעולם לא הייתה קסומה כל כך.
"אחר הדברים האלה" כחכח הרב בגרון "גידל המלך את..."
"המן!" קרא ארי בהתלהבות, אבל קיבל מיד מבטים קרים ונוזפים מכל משתתפי השיעור. הרב הסתכל עליו בעיניים טובות, כיוון שידע שארי גדל בבית של מזרוחניקים והסביר "אנחנו לא אומרים את שמו ארי, אלא 'זה שאת שמו אין להזכיר'. זו הסיבה לרעשנים, כדי שלא יוכלו לשמוע את השם שלו. זה כמו מופליאטו לחסר שרביט. יש כישוף אפל על השם הזה, והסיטרא אחרא יכולים לאתר את כל מי שנושא אותו. עד היום". ארי בלע את הרוק והסתכל מבעד לחלון לוודא שאין שם סיטרא אחרא.
"וכמו שכולנו מכירים" ניסה הרב להמשיך כאילו כלום לא קרה, אבל הביט בעצמו מבעד לכתף "כולם השתחוו לזה שאת שמו אין להגיד והטביעו לעצמם בזרוע את האות האפל, חוץ ממרדכי ההילאי- מה שגרם לזה שאת שמו אין להגיד- לכעוס ולרצות להרוג את כל מי שדמו אינו טהור. ואז.." עצר הרב והביט על התלמידים "הוא עשה אימפריו לאחשוורוש כדי שיביא לו את הטבעת!" קפץ תלמיד בשם ראובן. "זו מחלוקת אם הוא השתמש באימפריו, או שאחשוורוש עשה זאת מרצונו" הסביר הרב "אבל אכן הוא ציווה להרוג את כל חצויי הדם והשתמש בטבעת. ולא סתם טבעת- טבעת האוב. כדי להראות לכולם שלפחות אחד מאוצרות המוות נמצא אצלו. המפרשים אומרים שאחשוורוש אפילו לא ידע את כוחה האמיתי".
"הינשופים יצאו דחופים" המשיך הרב לקרוא "והדת ניתנה בשושן הבירה והעיר הוגסמיד נבוכה"
"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" אמר הרב ועצר "כיצד?". "גלימת ההיעלמות!" צעק בהתלהבות אחד התלמידים. "יפה מאוד!" חייך הרב. "וזו סברה נוספת כיצד מרדכי שמע את בגתן ותרש משוחחים. ובהמשך" אמר הרב כממתיק סוד "הוא גם עשה איתה משהו נוסף. אבל עוד נגיע לשם".
"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויבוא עד לפני שער המלך כי אין להתעתק בתוך שער המלך. עניין של כישופים עתיקים שמונעים זאת כמובן" אמר הרב וסיפר על אסתר שעשתה ביאור הכרה למרדכי כדי להבין מה קרה ועל מרדכי ששלח אליה צרחן בשם התך שלא תדמה בנפשה להימלט מהגורל של שאר חצויי הדם.
"אסתר הסבירה למרדכי" אמר הרב "שאסור לבוא אל המלך מלבד אשר יושיט לו המלך את..." "שרביט הבכור!" אמרו שני תלמידים בתזמון מושלם ובעיניים פעורות מהפתעה. "בדיוק" אמר הרב "שלושת אוצרות המוות היו כולם בסיפור המגילה. לכן מי שלא נקרא אל חצר המלך- אחת דתו להמית, באמצעות שרביט הבכור כמובן. יש להניח, אגב, שגם עליו אחשוורוש לא ידע, אלא חשב שזה פשוט שרביט חזק". "זה לא היה שרביט מזהב?" שאל תלמיד שנה ב' "לא, שרביט זהב יש רק אצל משפחת מאלפויבוים" וכולם צחקו, חוץ מארי שלא ממש הבין למה זה מצחיק.
"כעבור שלושה ימים" המשיך הרב "אסתר הפעילה את ויליותה ונשאה חן בעיני המלך, שהושיט לכיוונה את שרביט הבכור". אמר הרב וסיפר על בקשתה של אסתר לערוך משתה מפואר, ולהזמין את זה שאת שמו אין להגיד, ואיך לפני הסעודה המפוארת אמר המלך "פטפוטים! בלאבוש! קוקו! שפיץ!" והשולחנות התמלאו במאכלים וכל טוּב.
"לפי התוכנית הגאונית שרקמו מרדכי ואסתר" אמר הרב והעביר את מבטו על הכיתה "כאשר הוא שאת שמו אין להגיד חזר לכיוון הבית, מרדכי חיכה לו בדרך ולא השתחווה, כדי שהוא יגיע הביתה כועס. ומי חיכתה לו בבית?"
"זרש!"
אמר ארי בהתלהבות ואז הסתכל מיד על הכיתה לוודא שאת שמה כן מותר להגיד. הפעם הוא קיבל הנהוני הסכמה שקטים. "זרש?" חזר אחריו הרב "האמנם?". לחשושים החלו בכיתה. "או אולי?" אמר הרב "זו אסתר ששתתה שיקוי פולימיצי והפכה לזרש כדי להשיא לו את העצה, לתלות את מרדכי ההילאי על העץ!"
הס הושלך בחדר. הלם.
ארי הבין פתאום שזו הסיבה שעומדת מאחורי מנהג התחפושות. זכר לשיקוי הפולימיצי שאסתר לקחה כדי להפוך לזרש. "בטח היה לזה טעם של מוגלה" אמר תלמיד שישב ליד ארי והעווה את פרצופו תוך כדי חיוך משועשע.
המשך יבוא...
--
מכיוון שצוקי עשה אבדה קדברה לחשיפה, כישוף הנגד הוא לכתוב "מזל טוב" בתגובות, או סתם להגיב, לעשות לייק, או לשתף. מכיוון ששמתי בפוסט הזה חלק מהנשמה שלי, הוא יכול להמשיך לחיות באמצעותכם. אז תייגו פוטרהדס, לייקו תייגו שתפו וכו'. תודה #ארי_פוטער
