חלק י"ג- מהדורת פורים מיוחדת]
השמים מחוץ לחלון של הכיתה, נדמו לארי פוטער כמשיכות מכחול סגולות, והוא בהה בהם מהורהר.
ארי היה באמצע שיעור על מגילת אסתר, ובדיוק גילה שמי שנתן את העצה להמן לתלות את מרדכי ההילאי, הייתה בעצם אסתר שלבשה את צורתה של זרש באמצעות שיקוי פולימיצי. המחשבות החלו להציף אותו, אבל קולו של הרב קטע אותן באחת.
"בלילה ההוא, נדדה שנת המלך" ניגן הרב בקולו את הפסוק הידוע. "מקרה?" הוא שאל את הכיתה רטורית. "ודאי שלא" הוא ענה כמעט מיד "במהלך המשתה הראשון שערכה אסתר, הוגנבה לכוסו של אחשוורוש טיפה אחת משיקוי החי המוות, שעושה בדיוק את הפעולה ההפוכה משיקוי המוות החי ולא מאפשר למי ששותה אותו לישון במשך כמה ימים"
התלמידים החליפו ביניהם מבטים והרב המשיך
"'ויאמר המלך להביא את ההגיגית לפניו' וכפי שכולנו יודעים – באורח נס, או בנפנוף שרביט מתחת לגלימת היעלמות- המלך חוזר דווקא לזיכרון שבו מרדכי ההילאי מציל אותו מאוכלי המוות בגתן ותרש. בכלל, גלימת ההיעלמות שיחקה תפקיד חשוב מאוד במגילה. עד כדי כך שבסופו של דבר היא נקראת מגילת הסתר. היא עוד תשוב לסיפור"
עיניו של הרב נדלקו פתאום.
"אתם יודעים מה?" הוא אמר וכעס על עצמו שלא חשב על זה עד עכשיו "ההגיגית של אחשוורוש הזכירה לי שלפני כמעט שנה מישהו תרם לישיבה חפץ קסם, דמוי הגיגית, שיכול לאפשר לכולנו לראות את סיפור המגילה מבפנים וממש להסתובב שם בין הדמויות.
הוא עצם את העיניים, התרכז ובהינף אצבע של ספר תורה ומלמול "אציו"- הוא זימן את החפץ הקסום לכיתה.
התלמידים הספרדים אמרו מיד "שמיים" כי זו התניה אוטומטית בכל פעם שיש זימון.
התלמידים קמו מהכיסאות והצטופפו סביב החפץ הקסום שהזכיר מאוד את ההגיגית של ראש הישיבה, רק שהוא היה מעט רחב יותר ובצד היה לוח מתכת שאומר שהחפץ הוקדש לעילוי נשמת הקדוש דובי בער שהיה גמדון בית, אבל באחרית ימיו גם אדון בית.
בתוך החפץ הסתחררו לאיטם מים שהיו נראים מעט עכורים. "אל דאגה" הרגיע הרב את התלמיד החב"דניק שבאופן חסר תקדים נקרא מענדי זה מים שלנו".
הרב נפנף באצבע בתנועה מעגלית וצעק "פורימוס מקסימוס" ובבת אחת כל התלמידים נבלעו אל תוך החגיגית. (שזה הגיגית לסיפורי החגים)
התלמידים עמדו במרכז חדר השינה של אחשוורוש, בדיוק בשעה שסריסי המלך אמרו לו שלא נעשה יקר וגדולה למרדכי ההילאי על הצלת המלך.
לפתע לחשי ההגנה של הארמון החלו לפעול וכל הסריסים נדרכו ושלפו אצבעות ספר תורה. אחשוורוש הזדקף במיטתו, שלף את שרביט הבכור וביקש שיבדקו מי בחצר.
המן נכנס בחיוך מתנצל ואמר שהתכוון להתעתק לקבלה, אבל הראש שלו עדיין מסובב מהבירצפת שאסתר הגישה במשתה והוא לא היה מרוכז.
"מזל שאמרתי תפילת הדרך להתעתקות לפני" אמר המן וציטט "ותגיענו למחוז מחשבתנו בשלום ותצילנו מידי כל גזרור ואויב בדרך"
אחשוורוש הנמיך את השרביט ושאל את המן "אם אתה כבר פה. מה לדעתך צריך לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?" המן, שהיה משוכנע שהמלך מתכוון אליו אמר "ילבישוהו גלימה מעור דרקון והיפוגריף אשר רכב עליו המלך, וחבש את העטרת של רייבנקלו על ראשו. וייתן הלבוש וההיפוגריף על ידי איש משרי המלך הסוהרסנים, והרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו"
התלמידים בלעו רוק כאשר נשמעה המילה סוהרסנים, למרות שהם ידעו שלא יכול לקרות להם דבר.
"מצוין" אמר אחשוורוש "קח את הגלימה, ההיפוגריף והעטרת, ועשה כן למרדכי ההילאי אשר יושב בשער המלך". הס הושלך בחדר.
לפתע עציץ גדול שהיה במרחק כמה מטרים מהם נפל והקפיץ את כולם. התלמידים הבינו שהוא נפל בגלל שמרדכי, שהיה עטוי בגלימת ההיעלמות נתקל בו בשעה שהזדרז לחזור לשער.
התלמידים עקבו אחרי השניים וראו איך המן מרכיב את מרדכי על ההיפוגריף, משתמש בלחש להגברת הקול וקורא "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". אישה שהייתה נראית כמו זרש יצאה למרפסת שהייתה מעל השניים, כיוונה את האצבע וצעקה "אָגֶוַאמֶנטִי" ונחיל של מים יצא על ראשו המושפל של המן.
המן חזר לביתו אבל וחפוי ראש וסיפר לאשתו וחבריו על המבוכה.
"אם מרדכי הוא מזרע ההילאים" אמרה זרש בידענות "לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו". המן הסתכל עליה בחשדנות. הרי היא זו שאמרה לו לפני כמה שעות ללכת למלך. יכול להיות ש...?
אבל המן לא הספיק לחשוב, כי שני סוהרסנים נכנסו אליו הביתה והבהילו אותו להגיע אל המשתה אשר עשתה אסתר.
המשך יבוא...
--
מכיוון שצוקי עשה אבדה קדברה לחשיפה, כישוף הנגד הוא לכתוב "מזל טוב" בתגובות, או סתם להגיב, לעשות לייק, או לשתף. מכיוון ששמתי בפוסט הזה חלק מהנשמה שלי, הוא יכול להמשיך לחיות באמצעותכם. אז תייגו פוטרהדס, לייקו תייגו שתפו וכו'. תודה #ארי_פוטער
