בתור ילד ראיתי חדשות בטלויזיה (היום אין לנו כבר ברוך ה') שאלתי מה זה, אמרו לי שזה מישהו שמספר לכולם את מה שכתוב בעיתון (במקום לומר שהוא מתיימר לומר מה קורה בעולם) ומה חשבתי? שיש מישהו שיושב בסלון ביתו, קורא עיתון, חושב בקול רם ומישהו שם לו מצלמה נסתרת בבית...

וחשבתי לעצמי מי זה אליהו ענבים?

עוד דבר אבא שלי היה לועס גאת (עד עכשיו) אז חשבתי שזה מהעץ ליד הבית אז ניסתי...

כשהייתי קטנה ראיתי הרבה דיסקים וקלטות, אחד מהם היה של "היו היה החיים" זאת סדרה חינוכית שמלמדת על גוף האדם,

וכשמכניסים את הדיסק מופע מסך בית עם אפשריות איזה פרק לראות, ובפינה היה כוכב עם שיר הפתיחה מתנגן. 

אני ממש *פחדתי* אשכרה פחד אמיתי עם דמעות בעניים, שאם אני לא אלחץ מהר על הפרק השיר פתיחה יגמר, והפרק יתחיל בתוך הכוכב הזה.

אין לי מושג למה פחדתי מזה, זה כל כך חסר חשיבות, וכל כך מטומטם.

חשבתי שליצ'י זה מדוזה (ככה אבא אמר לי והאמנתי לו)

בבית ספר היסודי שלמדתי בו היה צמח עצום שהשתלשל על גבי שער גדול, זה היה כ"כ קסום והייתי בטוחה שמאחורי זה מסתתרת ממלכה של פיות (ילדה עם דמיון מפותח)

חשבתי שגן עדן זה ממש מקום פיזי שנמצא מעל השמיים, שהכל שם לבן ורך כמו צמר גפן.

פעם ממש כאבה לי הבטן וחשבתי שיש לי שם תינוק

הרגת אותי עם התינוק..

אני חשבתי שלכולם יש תינוקות קטנים בבטן וכשמתחתנים התינוקות מתחילים לגדול.

לא הצלחתי להבין למה של התינוקות של הבנים לא גדלים אחרי החתונה..

ולא ,לא שאלתי את ההורים איך באים ילדים לעולם כי הבנתי לבד..

והיא אמרה לי שיש מפתח מיוחד שפותח את הפופיק ואז התינוק יוצא 

אבל חשבתי שהילד יוצא מהפופיק עד שלב מאוד מאוחר יחסית, וגם אחרי שידעתי המון דברים בעניין

שאם אני יבלע ציפורן היא תצמח לי בתוך הבטן ותהיה ארוכה ארוכה ושזה מסוכן 

ומזה פחדתי!!!! בחיים לא כססתי ציפורניים!

ראיתי פעם סרטון של מישהי שעברה מוות קליני וסיפרה שהראו לה בשמים

את כל המקומות שזרקה שם ציפורניים...כי זה טמא 

שכל זוג נשואים, יש להם אותו יומולדת. (על תקן בר/ בת מצווה)

שבתוך המחשב יש איש (מה, איך הוא כלכך הרבה זמן שם? אין לו אישה? ומשפחה?) כנ''ל על הרמזור.

שתמיד אחרי שינה מותר לאכול בשרי- ללא תלות במספר שעות השינה ובאוכל קודם.

אני עדיין לא מבינה איך גלי קול עוברים, וזה תמיד מעלה בי מחשבות מגוחכות על האופציות.

"דרוש רווק מבוגר לעבודה קבועה בתוך הרמזור! מגורים חינם!"

זה לא מופרך, יש שיטה הלכתית כזאת

סתם סתם

לאחותי התייחסנו קצת כמו חייזר. היא גדלה קצת טומבוי בגלל זה. עכשיו היא מחזירה לי בהפוכה. פולניות, לא כדאי להתעסק איתן...

"הכל הכל לכבוד שבת!"

אחרת הייתי מחליק את זה... לא בכל יום בת יודעת לצטט רמב"ם   סתם

אם מחפשים משהו המון זמן ולא מוציאים אותו, מגדירים את המצב בתור "שהוא הלך לאיבוד" כמו מה שנראה לי כהסבר ללמה לא מצאנו אותו וכנראה לא נמצא.

לכן, חשבתי שאם שוכחים משהו הרבה זמן בלי להשתמש ובלי לזכור איפה הוא, הוא נעלם למקום ביקום מקביל שנקרא "איבוד" ושם נמצאים כל הדברים שאנשים שכחו כל השנים. דמיינתי בראש שלי מקום פתוח עם המון חפצים לא קשורים...

1. היתה לנו קלטת (כן..) שבסיום היתה אומרת בעוד 10 שניות הקלטת תתפוצץ ועליכם לכבות מהר . ואשכרה האמנו לשה (אני ואחותי) .

נראה לי גם אמא שלי האמינה .. כי היינו צורחות והיא היתה באה מהר מהר לכבות  .

2. חשבתי שלפני שקוברים גופה מוציאים ממנה את כל האיברים הפנימיים   הקטע ההזוי בכל העניין הוא שחשבתי את זה עד לא מזמן  

אם אני נכנסת לנוסטלגיות זה לא נגמר.
זה ישר הזכיר לי, לא יודעת אם גם לכם זה הגיע אבל לפני כמה שנים היו שולחים כזה קישור נגיד לסרטון יפה עם תמונה של דשא ופרחים ויער כזה ואומרים להסתכל 10 שניות ולומר נגיד מה אתם רואים בתמונה..
ואז אתה מסתכל.. מתבונן מה הפואנטה ואז משום מקום צצה איזו מכשפה שמבהילה אותך.

זה פשוט רע.  

עשו לי את זה וזה היה כל כך מבהיל.

אנשים נאכסים.

אני שונאת סרטי אימה למשל.

לא רואה .

מתה מפחד מפרצופים מפחידים ...

גם בעבודה אם יש מישהו שמזכיר איזה מישהו מפחיד מסרט או משהו ישר אני מתרחקת..  

נראה לי שמעתי בחצי אוזן על טהרה שעושים לפני הקבורה.

ואיכשהו יש לי עד היום ציור בראש(אני לא ממש אתאר פה ) של גופה ובנאדם בבעעעעע

זה גם איכשהו מתקשר גם למתקן הזה שיש במקוה .

בקיצור סבוך..

כשהייתי קטן מישהו עבד עלי והראה לי צעצוע של מטוס ואמר שיש לו מנוע חזק ואם אני אקשור אותו לעצמי אני אוכל לעוף... והוא יביא לי אותו. 

הייתי מבסוט התחלתי כבר לדמיין את עצמי עף בכיף

כשאמרו לי על אחי הגדול שהוא בכור חשבתי שהם אומרים שהוא "תקוע בתוך חור" ולא הבנתי למה אומרים עליו ככה, התחלתי להתווכח שזה לא נכון הוא לא!! 

שהיינו אומרים פעם " אבא שלך רוצה אח? " (יעני אבא שלך רוצח)
או היא משכה פרה  

לא ידעתי אם אצל כולם זה היה ואם זה ראוי חח היו עוד דברים בסגנון הזה  

ביסודי ז' וח' יש מורים שרושמים על הלוח בצד מי שמפריע (ואם הוא משתפר מוחקים/לא אומרים להורים/למחנכת) אח"כ כותבים על הלוח את החומר ודורשים להעתיק למחברת מה שכתוב על הלוח

ואז תמיד יש את התלמיד המתחכם ששואל האם צריך להעתיק גם את התלמידים הרעים

חשבתי שהיה כהן גדול שקראו לו אמת מה נהדר

והייתי בטוחה שמקירות מסוימים בבית אפשר להגיע לכל מני עולמות (שהמצאתי)

היתה לי בובת ספוג שמדביקים לצד של המקלחת בצורת תנין וחשבתי שהוא רוצה לאכול אותי אז אכלתי ביס ממנו 

חשבתי שכשהתינוק רוצה לצאת הוא פותח את הבטן של האמא בפופיק ויוצא משם

אחות שלי עבדה עלי שכשאין שום ענן בשמים (בקיץ) סימן שאף אחד בעולם לא רב, וממש האמנתי לה.
לפעמים כשהיה רק ענן פיצפון ובדיוק הייתי ברוגז עם אחד האחים שלי, היו לי ריגשות אשמה שהענן הזה רק בגללי...

והיא גם אמרה לי שכשיש לה יבלת היא יכולה להדביק אותה לריצפה ואז היא תדבק אלי, אז כל פעם שהייתה לה יבלת היה אסור לי לעצבן אותה, כי ממש פחדתי שהיא תעביר אלי את היבלת שלה

בכללי היא המציאה לי מלאא דברים שהאמנתי להם באמת, עד גיל מאוד גדול.

הייתי בטוחה שמתחת לאנדרטה של "יד לבנים"

קבורים כל החיילים שרשומים שם....

פעם שהייתי קטן בחתונה של חרדים, נכנס איזה רב ושמו לו את השיר "ימים על ימי מלך תוסיף"

חשבתי שהם אומרים לרב  "מלך דוסים" חחח

תמיד יש טעויות בשירים עם המבטא הזה

רק כשגודלים ומכירים את השירים או  מסתכלים במילים של השיר אפשר להבין ולשיר כמו שצריך.
נראה לי שיש שירים שעד היום אני לא מצליחה לשיר כמו שהזמר התכוון ויוצאות מילים לא קשורות ולא הגיוניות 

נגיד "על ידי ניגונים ומחיאת מתמתקים כל הדינים" עד לפני בערך שנה כל מה ששמעתי בשיר הזה היה ג'יבריש.

וגם "ולפיכך אנחנו חייבים, חייבים להודות לך" משום מה שמעתי "יעבודך, חה ימים, חה ימים, יודות חה"

וזה לא שפתאום הבנתי את זה לבד, שמעתי בהרקדות בנות ששרות עם השיר ורק אז הבנתי את המילים.

ואם כבר בנושא של דברים מהילדות, עכשיו נזכרתי שכשהייתי בגן היה לנו איזה ריקוד עם השיר "וזכני לגדל, בנים ובני בנים" וכשהייתי בגן, לא הבנתי מילה ממנו, הכל היה נשמע לי ג'יבריש. (יש לזמר הזה מבטא ממש ממש כבד)

ובערך בכיתה ג'-ד' שמעתי שוב את השיר הזה, רק שבפעם הזאת הבנתי כל מילה ולא זכרתי מאיפה השיר הזה נשמע לי מוכר.

יש שירים שאני לא מבין אפילו מילה 

שמעתי פעם ראשונה בסוכות באמצע הלילה, והייתי בטוח שזו שירת מלאכים מהשמיים...

שהתינוקות יוצאים מהבטן ממש פיצים ואז בחוץ הם פתאום מתנפחים 

אבל לא מומלץ במיוחד מבחינה בטיחותית. יש כדורים פורחים שעובדים כך. אבל זה מומלץ לאנשי מקצוע בלבד...

חשבתי שהמורים גרים בבית ספר (כמו כל הילדים בערך).

חשבתי שהחיים שלי זה חלום, ואני עתיד להתעורר בעולם אחר ולגלות שהכול היה חלום של לילה אחד, ושאני בכלל ג'ינג'י.

חשבתי שהשם של אמא שלי זה "אמא". רק בגיל חמש בערך גיליתי שיש לה שם פרטי (שמעתי את השם שלה נזרק לאוויר מידי פעם, אבל לא קישרתי שזה השם שלה, הרי היא אמא).

חשבתי שילדים באים לעולם על ידי שאבא ואמא מתחבקים. ולפני כן חשבתי שקנו אותי בחנות תינוקות, והיה מבצע אחד פלוס אחד, לכן לקחו גם אותי בנוסף לאחי התאום.

חשבתי שאחד הכוהנים בבית כנסת שלי הוא הכהן הגדול, ותמיד קראתי לו הכהן הגדול.

חשבתי שהתמונה של הרבי מילובביץ' זה תמונה של רבי עקיבא.

חשבתי שאדם ששבר את היד זה אומר שהיד שלו נכרתה ואין לו יד יותר.

חשבתי שבמקלט של הבית כנסת שלי גרה מכשפה. 

ושניהיה בריאים ונעבור את המגיפה והבידוד בשלום

וואי חנקת אותי

 גמאני

יש שיר של שלמה ארצי שהייתי שומעת כשהייתי קטנה ואף פעם לא קראתי המילים שחור על גבי לבן, ויצא שחיברתי בין 2 מילים בשיר שנשמעו בדיוק כמו השם משפחה של אמא שלי לפני הנישואין.. ומזה התלהבתי על זה שהוא שר את השם שלה בשיר!! 

שאם פותחים מטרייה בבית הופכים לגמדים חחחחחח

בס"ד

יש כביש שכולם קוראים לו כביש האמבטיה, אז כששאלנו את אמא שלי איפה היא והיא אמרה שהיא בכביש האמבטיה אמרתי לה שתיזהר לא לטבוע

בחדר של אחותי היה חתול מחרסינה וכל פעם שנכנסתי אל החדר הייתי אומרת לו קישטה ומהר בורחת

כשלא ידעתי לקרוא טוב אז הייתי קוראת לשכונת גילה בגיילה

הייתי בטוחה שאני קמה בלילה והולכת אל עולם הפיות כי אני פייה סמויה

וכמו כולם הייתי בטוחה שאני יכולה לעוף. 

אחים שלי עבדו עלי ביחד  עם שכנים שלי שיש מנהרה בבית שלהם, וכל פעם שהייתי עוקבת אחריהם הם היו בורחים דרך החלון ומגיעים לדלת אז האמנתי להם(:

הייתי מדמיינת שאני בתוך סדרות וסרטים, ושאני הגיבורה שם

חשבתי ש'לקפוץ כיתה' זה אומר לקפוץ מקומה אחת של כיתות בבית הספר לקומה אחרת.

ולא הבנתי למה או איך אנשים עושים את זה...

הייתי בטוח שתפילה זה כמו קסם, שאם אומרים אז ישר אמור לקרות משהו. כשגדלתי חשבתי שצריך להבטיח דברים לה' ואז הוא מתחייב להחזיר לנו טובה. (בסוף הבנתי שתפילה היא בקשה, וה' הוא זה שמחליט לבד אם להיענות או לא, ואיך )

גם היה לי דמיון שארון קודש זה כמו פיר של מעלית שבתוכו למעלה יושב ה'.

חשבתי שאני יכול להיות כמו איתמר מטפס על הקירות. אף פעם לא הצלחתי, אגב. באסה.

גם אני הייתי מדמיינת שאני הולכת על הקירות,וכמה הייתי מפחדת מהקטע עם השד...סיוט  

וזה מזכיר לי את הסרט אצבעונית ,תמיד הייתי מדמיינת שיש לי אצבעונית קטנה משלי ואני מחזיקה אותה על כף היד

ומשוויצה לכל החברות..

היה לי דוד שהיה טס הרבה לאמריקה וכל פעם היה קונה לי מתנות

ודמינתי את "אמריקה" כחנות משחקים ענקיתתת שבאחת הפינות שלה נוחתים מטוסים

וגם סבא שלי היה טס לארצות הברית ודמינתי את זה כשטח ענק עם מלא מלא לוחות הברית

לכן חלום שלי לטוס

לא זוכרת משהו כזה

אבל זוכרת שהערצתי את המבוגרים שכשיוצאים לאנשהו הם יודעים בדיוק לאן ללכת,ועל איזה אוטובוס לעלות ובאיזה תחנה לרדת.

שהיתי בכיתה בערך ג כנראה מישו (או שאיכשהו הסקתי זאת) אמר לי שאם תנין פותח עליך פה אז אתה נהיה משותק ושנים פחדתי ללכת ליד שיחים כי פחדתי שתנין מתחבא שם... ותמיד שהיתי עוברת והיתי הולכת ממש מהר

 ואני זוכרת שבעיקר פחדתי משיח כזה שהוא כמו גדר גבוהה ליד הבית שלי....

איך חשבתי שמדובר בסידורים של תפילה

זה היה בתקופה של הבחירות ב96 לדעתי.

היה איזה פחד קמאי שיצא מהבניין הזה משהו רע. בסוף תלשנו ממנו את כל המודעות בשביל ל"ג בעומר.

זה בעצם דרקון שבעזרתו אתה טס לחוץ לארץ...

הייתי מפחדת שאם אני אסתכל על המראה בשעה עגולה אני אהפוך למפלצת. בטח ראיתי איזו סדרה שלא היתה לגילי וזה נתקע לי משם. ממש פחדתי להסתכל במראה בשעות עגולות בלילה.

זה שמכניסים למדפסת דף ואז הדף מתגלגל לממש ממש דק והוא עובר ברשת של צינורות מתחת האדמה עד ליעד, ולמי שיש פקס זה אומר שיש לו צינור כזה עד איפה שהמדפסת עומדת בבית 

צלחות מעופפות קיימות במציאות - ואפילו נבנו והוטסו בכדור הארץ

משם אתה מכיר את זה?

ואני חייב לציין, לפי הצבעים זה חייזר עם סטייל! 

לכל דבר יש יתרונות וחסרונות

בגיל 7 אולי ראיתי איש עם שער ארוך ליד בית הכנסת והיה ברור לי שהוא נזיר

בגיל 4 או 5 אחותי סיפרה שלחברה שלה נשברה הרגל. ובאמת ראיתי אותה עם גבס. ואני זוכר שדמיינתי איך בתוך הגבס הרגל שלה ממש חתוכה לחלקים קטנים שהגבס מחזיק

בכיתה א נסעתי עם חבר ואמא שלו ליד רחוב בירושלים עם תמרור שלא הכרתי, והוא אמר משהו על גבול שעובר בתוך ירושלים (אולי הוא התכוון לפני מלחמת ששת הימים), ומאז האמנתי שמי שעובר שם מגיע לחו"ל

פעם היה לי פצע עם טיפת דם, והחזקתי את הפצע כלפי מעלה כדי שהדם לא יטפטף מחשש שאסבול מאיבוד דם

ביוק ספרתי לאח שכשהייתי בכיתה ב' המורה המחליפה הקריאה לנו לקראת יום הזכרון לשואה (או יום הקדיש הכללי, לא זוכר) ספר בשם "המגירה השלישית של סבא" זה ספר על השואה לילדים. והיא הקריאה בהמשכים. בכל אופן הסיפור מתאר סבא ניצול שואה שמחביא במגירה השלישית שלו משהו סודי שאסור לפתוח ולראות בשום פנים ואופן! (זה היה נשמע משקע מהעבר מהשואה). אחרי כמה שבועות היא כבר הפסיקה לבוא להקריא, ובעצם הסיפור נקטע באיבו.

עכשיו, בהמשך הסיפור מתואר כי במגירה יש תמונות מהתקופה לפני המלחמה ותוך כדי, משהו כזה, בכל אופן. אבל אנחנו לא זכינו לשמוע את ההמשך. אז במשך תקופה ארוכה מאוד חששתי התשובה היא שיש קצין אס אס נאצי במגירה... ובחיי, פחדתי פחד מוות, זו היתה תקופה ארוכה שלפני השינה הייתי פותח את המגירות הגדולות בארון בחדר רק לוודא שאין שם נאצי בטעות...

ד' ירחם. עצוב? ייתכן, אותי זה הצחיק. מקווה שזה לא נחשב בדיחת שואה...

זה עבר ברוך ה' אבל את המשך הספר אני לא יודע עד היום.

ניסיתי לתחמן אותו

ידעתי שהוא יודע גם מה אני חושבת, ולכן ניסיתי לעשות פעולות שאני לא אדע מראש שאני עושה (להזיז את היד לאט לד אחד ואז באמצע לסובב במהירות שיא לצד השני).

זה היה אחד הדברים המוזרים.

היו כמה דברים 

**אני זוכרת שהיתה בטלויזיה החינוכית תוכנית על  פילים,וחשבתי שהם הולכים לצאת מהטלויזיה ולמעוך אותנו ובכיתי לאמא שלי..

**חשבתי שכל השירים שיש ברדיו הזמרים שרים באותו הרגע בשידור חי ,וככה חשבתי גם בתוכניות בידור

ששמים קול של אנשים צוחקים ברקע,הייתי בטוחה שכל התוכניות זה בעצם הצגה על במה ושיש שם אנשים שצופים וצוחקים.

**במשפחה שלנו קוראים לסבא -בובו ולסבתא-ביבי.אז חשבתי שזה השם האמיתי שלהם,ושאלתי את סבתא שלי 

למה השם שלה הוא כמו השם של ביבי נתניהו?  אני זוכרת שהיא ממש צחקה

**חשבתי שמה שיש בתוך האגרול זה תולעים.

**היה לנו את המשחק מחשב של הפרה של ורד הגליל למי שזוכר...

אז אבא שלי אמר לי בהתחלה שכתוב שהמנצח יזכה בשוקולד משהו כזה ...

אז תמיד חשבתי שברגע שאני אנצח אני יפתח את הכונן של הדיסק ויצא לי משם שוקולד פרה ..חחחח

אני זוכר פסח שנראה כמו השנה, כל יומיים חג או שבת, ולא הבנתי למה כל יומיים שלוש יש קידוש ומחר הבדלה וחוזר שוב אחרי יומיים, כמה חגים/ימים טובים יש שקשורים לפסח?? באיזה שהוא שלב חשבתי שאנחנו חוגגים את בואו של המשיח.

בבית של ההורים שלי יש כדור גלובוס, ומשום מה הימים והאוקיינוסים הם בצבע בז'. אז חשבתי שככה הם היו פעם. ויום אחד הם נצבעו בכחול. ומתי זה קרא? כשהקב"ה אמר לאברהם : הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם