בתור ילד ראיתי חדשות בטלויזיה (היום אין לנו כבר ברוך ה') שאלתי מה זה, אמרו לי שזה מישהו שמספר לכולם את מה שכתוב בעיתון (במקום לומר שהוא מתיימר לומר מה קורה בעולם) ומה חשבתי? שיש מישהו שיושב בסלון ביתו, קורא עיתון, חושב בקול רם ומישהו שם לו מצלמה נסתרת בבית...

וחשבתי לעצמי מי זה אליהו ענבים?

עוד דבר אבא שלי היה לועס גאת (עד עכשיו) אז חשבתי שזה מהעץ ליד הבית אז ניסתי...

כשהייתי קטנה ראיתי הרבה דיסקים וקלטות, אחד מהם היה של "היו היה החיים" זאת סדרה חינוכית שמלמדת על גוף האדם,

וכשמכניסים את הדיסק מופע מסך בית עם אפשריות איזה פרק לראות, ובפינה היה כוכב עם שיר הפתיחה מתנגן. 

אני ממש *פחדתי* אשכרה פחד אמיתי עם דמעות בעניים, שאם אני לא אלחץ מהר על הפרק השיר פתיחה יגמר, והפרק יתחיל בתוך הכוכב הזה.

אין לי מושג למה פחדתי מזה, זה כל כך חסר חשיבות, וכל כך מטומטם.

חשבתי שליצ'י זה מדוזה (ככה אבא אמר לי והאמנתי לו)

בבית ספר היסודי שלמדתי בו היה צמח עצום שהשתלשל על גבי שער גדול, זה היה כ"כ קסום והייתי בטוחה שמאחורי זה מסתתרת ממלכה של פיות (ילדה עם דמיון מפותח)

חשבתי שגן עדן זה ממש מקום פיזי שנמצא מעל השמיים, שהכל שם לבן ורך כמו צמר גפן.

פעם ממש כאבה לי הבטן וחשבתי שיש לי שם תינוק

אבל חשבתי שהילד יוצא מהפופיק עד שלב מאוד מאוחר יחסית, וגם אחרי שידעתי המון דברים בעניין

ראיתי פעם סרטון של מישהי שעברה מוות קליני וסיפרה שהראו לה בשמים

את כל המקומות שזרקה שם ציפורניים...כי זה טמא 

שכל זוג נשואים, יש להם אותו יומולדת. (על תקן בר/ בת מצווה)

שבתוך המחשב יש איש (מה, איך הוא כלכך הרבה זמן שם? אין לו אישה? ומשפחה?) כנ''ל על הרמזור.

שתמיד אחרי שינה מותר לאכול בשרי- ללא תלות במספר שעות השינה ובאוכל קודם.

אני עדיין לא מבינה איך גלי קול עוברים, וזה תמיד מעלה בי מחשבות מגוחכות על האופציות.

"דרוש רווק מבוגר לעבודה קבועה בתוך הרמזור! מגורים חינם!"

זה לא מופרך, יש שיטה הלכתית כזאת

סתם סתם

לאחותי התייחסנו קצת כמו חייזר. היא גדלה קצת טומבוי בגלל זה. עכשיו היא מחזירה לי בהפוכה. פולניות, לא כדאי להתעסק איתן...

"הכל הכל לכבוד שבת!"

אחרת הייתי מחליק את זה... לא בכל יום בת יודעת לצטט רמב"ם   סתם

אם אני נכנסת לנוסטלגיות זה לא נגמר.
זה ישר הזכיר לי, לא יודעת אם גם לכם זה הגיע אבל לפני כמה שנים היו שולחים כזה קישור נגיד לסרטון יפה עם תמונה של דשא ופרחים ויער כזה ואומרים להסתכל 10 שניות ולומר נגיד מה אתם רואים בתמונה..
ואז אתה מסתכל.. מתבונן מה הפואנטה ואז משום מקום צצה איזו מכשפה שמבהילה אותך.

זה פשוט רע.  

עשו לי את זה וזה היה כל כך מבהיל.

אנשים נאכסים.

אני שונאת סרטי אימה למשל.

לא רואה .

מתה מפחד מפרצופים מפחידים ...

גם בעבודה אם יש מישהו שמזכיר איזה מישהו מפחיד מסרט או משהו ישר אני מתרחקת..  

כשהייתי קטן מישהו עבד עלי והראה לי צעצוע של מטוס ואמר שיש לו מנוע חזק ואם אני אקשור אותו לעצמי אני אוכל לעוף... והוא יביא לי אותו. 

הייתי מבסוט התחלתי כבר לדמיין את עצמי עף בכיף

כשאמרו לי על אחי הגדול שהוא בכור חשבתי שהם אומרים שהוא "תקוע בתוך חור" ולא הבנתי למה אומרים עליו ככה, התחלתי להתווכח שזה לא נכון הוא לא!! 

לא ידעתי אם אצל כולם זה היה ואם זה ראוי חח היו עוד דברים בסגנון הזה  

ביסודי ז' וח' יש מורים שרושמים על הלוח בצד מי שמפריע (ואם הוא משתפר מוחקים/לא אומרים להורים/למחנכת) אח"כ כותבים על הלוח את החומר ודורשים להעתיק למחברת מה שכתוב על הלוח

ואז תמיד יש את התלמיד המתחכם ששואל האם צריך להעתיק גם את התלמידים הרעים

חשבתי שהיה כהן גדול שקראו לו אמת מה נהדר

והייתי בטוחה שמקירות מסוימים בבית אפשר להגיע לכל מני עולמות (שהמצאתי)

היתה לי בובת ספוג שמדביקים לצד של המקלחת בצורת תנין וחשבתי שהוא רוצה לאכול אותי אז אכלתי ביס ממנו 

חשבתי שכשהתינוק רוצה לצאת הוא פותח את הבטן של האמא בפופיק ויוצא משם

הייתי בטוחה שמתחת לאנדרטה של "יד לבנים"

קבורים כל החיילים שרשומים שם....

פעם שהייתי קטן בחתונה של חרדים, נכנס איזה רב ושמו לו את השיר "ימים על ימי מלך תוסיף"

חשבתי שהם אומרים לרב  "מלך דוסים" חחח

נגיד "על ידי ניגונים ומחיאת מתמתקים כל הדינים" עד לפני בערך שנה כל מה ששמעתי בשיר הזה היה ג'יבריש.

וגם "ולפיכך אנחנו חייבים, חייבים להודות לך" משום מה שמעתי "יעבודך, חה ימים, חה ימים, יודות חה"

וזה לא שפתאום הבנתי את זה לבד, שמעתי בהרקדות בנות ששרות עם השיר ורק אז הבנתי את המילים.

ואם כבר בנושא של דברים מהילדות, עכשיו נזכרתי שכשהייתי בגן היה לנו איזה ריקוד עם השיר "וזכני לגדל, בנים ובני בנים" וכשהייתי בגן, לא הבנתי מילה ממנו, הכל היה נשמע לי ג'יבריש. (יש לזמר הזה מבטא ממש ממש כבד)

ובערך בכיתה ג'-ד' שמעתי שוב את השיר הזה, רק שבפעם הזאת הבנתי כל מילה ולא זכרתי מאיפה השיר הזה נשמע לי מוכר.

שמעתי פעם ראשונה בסוכות באמצע הלילה, והייתי בטוח שזו שירת מלאכים מהשמיים...

אבל לא מומלץ במיוחד מבחינה בטיחותית. יש כדורים פורחים שעובדים כך. אבל זה מומלץ לאנשי מקצוע בלבד...

חשבתי שהמורים גרים בבית ספר (כמו כל הילדים בערך).

חשבתי שהחיים שלי זה חלום, ואני עתיד להתעורר בעולם אחר ולגלות שהכול היה חלום של לילה אחד, ושאני בכלל ג'ינג'י.

חשבתי שהשם של אמא שלי זה "אמא". רק בגיל חמש בערך גיליתי שיש לה שם פרטי (שמעתי את השם שלה נזרק לאוויר מידי פעם, אבל לא קישרתי שזה השם שלה, הרי היא אמא).

חשבתי שילדים באים לעולם על ידי שאבא ואמא מתחבקים. ולפני כן חשבתי שקנו אותי בחנות תינוקות, והיה מבצע אחד פלוס אחד, לכן לקחו גם אותי בנוסף לאחי התאום.

חשבתי שאחד הכוהנים בבית כנסת שלי הוא הכהן הגדול, ותמיד קראתי לו הכהן הגדול.

חשבתי שהתמונה של הרבי מילובביץ' זה תמונה של רבי עקיבא.

חשבתי שאדם ששבר את היד זה אומר שהיד שלו נכרתה ואין לו יד יותר.

חשבתי שבמקלט של הבית כנסת שלי גרה מכשפה. 

ושניהיה בריאים ונעבור את המגיפה והבידוד בשלום

וואי חנקת אותי

שאם פותחים מטרייה בבית הופכים לגמדים חחחחחח

חשבתי ש'לקפוץ כיתה' זה אומר לקפוץ מקומה אחת של כיתות בבית הספר לקומה אחרת.

ולא הבנתי למה או איך אנשים עושים את זה...

הייתי בטוח שתפילה זה כמו קסם, שאם אומרים אז ישר אמור לקרות משהו. כשגדלתי חשבתי שצריך להבטיח דברים לה' ואז הוא מתחייב להחזיר לנו טובה. (בסוף הבנתי שתפילה היא בקשה, וה' הוא זה שמחליט לבד אם להיענות או לא, ואיך )

גם היה לי דמיון שארון קודש זה כמו פיר של מעלית שבתוכו למעלה יושב ה'.

חשבתי שאני יכול להיות כמו איתמר מטפס על הקירות. אף פעם לא הצלחתי, אגב. באסה.

היה לי דוד שהיה טס הרבה לאמריקה וכל פעם היה קונה לי מתנות

ודמינתי את "אמריקה" כחנות משחקים ענקיתתת שבאחת הפינות שלה נוחתים מטוסים

וגם סבא שלי היה טס לארצות הברית ודמינתי את זה כשטח ענק עם מלא מלא לוחות הברית

לכן חלום שלי לטוס

לא זוכרת משהו כזה

אבל זוכרת שהערצתי את המבוגרים שכשיוצאים לאנשהו הם יודעים בדיוק לאן ללכת,ועל איזה אוטובוס לעלות ובאיזה תחנה לרדת.

איך חשבתי שמדובר בסידורים של תפילה

זה היה בתקופה של הבחירות ב96 לדעתי.

היה איזה פחד קמאי שיצא מהבניין הזה משהו רע. בסוף תלשנו ממנו את כל המודעות בשביל ל"ג בעומר.

זה בעצם דרקון שבעזרתו אתה טס לחוץ לארץ...

הייתי מפחדת שאם אני אסתכל על המראה בשעה עגולה אני אהפוך למפלצת. בטח ראיתי איזו סדרה שלא היתה לגילי וזה נתקע לי משם. ממש פחדתי להסתכל במראה בשעות עגולות בלילה.

צלחות מעופפות קיימות במציאות - ואפילו נבנו והוטסו בכדור הארץ

משם אתה מכיר את זה?

ואני חייב לציין, לפי הצבעים זה חייזר עם סטייל! 

לכל דבר יש יתרונות וחסרונות

בגיל 7 אולי ראיתי איש עם שער ארוך ליד בית הכנסת והיה ברור לי שהוא נזיר

בגיל 4 או 5 אחותי סיפרה שלחברה שלה נשברה הרגל. ובאמת ראיתי אותה עם גבס. ואני זוכר שדמיינתי איך בתוך הגבס הרגל שלה ממש חתוכה לחלקים קטנים שהגבס מחזיק

בכיתה א נסעתי עם חבר ואמא שלו ליד רחוב בירושלים עם תמרור שלא הכרתי, והוא אמר משהו על גבול שעובר בתוך ירושלים (אולי הוא התכוון לפני מלחמת ששת הימים), ומאז האמנתי שמי שעובר שם מגיע לחו"ל

פעם היה לי פצע עם טיפת דם, והחזקתי את הפצע כלפי מעלה כדי שהדם לא יטפטף מחשש שאסבול מאיבוד דם

ביוק ספרתי לאח שכשהייתי בכיתה ב' המורה המחליפה הקריאה לנו לקראת יום הזכרון לשואה (או יום הקדיש הכללי, לא זוכר) ספר בשם "המגירה השלישית של סבא" זה ספר על השואה לילדים. והיא הקריאה בהמשכים. בכל אופן הסיפור מתאר סבא ניצול שואה שמחביא במגירה השלישית שלו משהו סודי שאסור לפתוח ולראות בשום פנים ואופן! (זה היה נשמע משקע מהעבר מהשואה). אחרי כמה שבועות היא כבר הפסיקה לבוא להקריא, ובעצם הסיפור נקטע באיבו.

עכשיו, בהמשך הסיפור מתואר כי במגירה יש תמונות מהתקופה לפני המלחמה ותוך כדי, משהו כזה, בכל אופן. אבל אנחנו לא זכינו לשמוע את ההמשך. אז במשך תקופה ארוכה מאוד חששתי התשובה היא שיש קצין אס אס נאצי במגירה... ובחיי, פחדתי פחד מוות, זו היתה תקופה ארוכה שלפני השינה הייתי פותח את המגירות הגדולות בארון בחדר רק לוודא שאין שם נאצי בטעות...

ד' ירחם. עצוב? ייתכן, אותי זה הצחיק. מקווה שזה לא נחשב בדיחת שואה...

זה עבר ברוך ה' אבל את המשך הספר אני לא יודע עד היום.

ניסיתי לתחמן אותו

ידעתי שהוא יודע גם מה אני חושבת, ולכן ניסיתי לעשות פעולות שאני לא אדע מראש שאני עושה (להזיז את היד לאט לד אחד ואז באמצע לסובב במהירות שיא לצד השני).

זה היה אחד הדברים המוזרים.

אני זוכר פסח שנראה כמו השנה, כל יומיים חג או שבת, ולא הבנתי למה כל יומיים שלוש יש קידוש ומחר הבדלה וחוזר שוב אחרי יומיים, כמה חגים/ימים טובים יש שקשורים לפסח?? באיזה שהוא שלב חשבתי שאנחנו חוגגים את בואו של המשיח.

בבית של ההורים שלי יש כדור גלובוס, ומשום מה הימים והאוקיינוסים הם בצבע בז'. אז חשבתי שככה הם היו פעם. ויום אחד הם נצבעו בכחול. ומתי זה קרא? כשהקב"ה אמר לאברהם : הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל