בתור ילד ראיתי חדשות בטלויזיה (היום אין לנו כבר ברוך ה') שאלתי מה זה, אמרו לי שזה מישהו שמספר לכולם את מה שכתוב בעיתון (במקום לומר שהוא מתיימר לומר מה קורה בעולם) ומה חשבתי? שיש מישהו שיושב בסלון ביתו, קורא עיתון, חושב בקול רם ומישהו שם לו מצלמה נסתרת בבית...

וחשבתי לעצמי מי זה אליהו ענבים?

עוד דבר אבא שלי היה לועס גאת (עד עכשיו) אז חשבתי שזה מהעץ ליד הבית אז ניסתי...

כשהייתי קטנה ראיתי הרבה דיסקים וקלטות, אחד מהם היה של "היו היה החיים" זאת סדרה חינוכית שמלמדת על גוף האדם,

וכשמכניסים את הדיסק מופע מסך בית עם אפשריות איזה פרק לראות, ובפינה היה כוכב עם שיר הפתיחה מתנגן. 

אני ממש *פחדתי* אשכרה פחד אמיתי עם דמעות בעניים, שאם אני לא אלחץ מהר על הפרק השיר פתיחה יגמר, והפרק יתחיל בתוך הכוכב הזה.

אין לי מושג למה פחדתי מזה, זה כל כך חסר חשיבות, וכל כך מטומטם.

חשבתי שליצ'י זה מדוזה (ככה אבא אמר לי והאמנתי לו)

בבית ספר היסודי שלמדתי בו היה צמח עצום שהשתלשל על גבי שער גדול, זה היה כ"כ קסום והייתי בטוחה שמאחורי זה מסתתרת ממלכה של פיות (ילדה עם דמיון מפותח)

חשבתי שגן עדן זה ממש מקום פיזי שנמצא מעל השמיים, שהכל שם לבן ורך כמו צמר גפן.

פעם ממש כאבה לי הבטן וחשבתי שיש לי שם תינוק

הרגת אותי עם התינוק..

אני חשבתי שלכולם יש תינוקות קטנים בבטן וכשמתחתנים התינוקות מתחילים לגדול.

לא הצלחתי להבין למה של התינוקות של הבנים לא גדלים אחרי החתונה..

ולא ,לא שאלתי את ההורים איך באים ילדים לעולם כי הבנתי לבד..

והיא אמרה לי שיש מפתח מיוחד שפותח את הפופיק ואז התינוק יוצא 

אבל חשבתי שהילד יוצא מהפופיק עד שלב מאוד מאוחר יחסית, וגם אחרי שידעתי המון דברים בעניין

שאם אני יבלע ציפורן היא תצמח לי בתוך הבטן ותהיה ארוכה ארוכה ושזה מסוכן 

ומזה פחדתי!!!! בחיים לא כססתי ציפורניים!

ראיתי פעם סרטון של מישהי שעברה מוות קליני וסיפרה שהראו לה בשמים

את כל המקומות שזרקה שם ציפורניים...כי זה טמא 

שכל זוג נשואים, יש להם אותו יומולדת. (על תקן בר/ בת מצווה)

שבתוך המחשב יש איש (מה, איך הוא כלכך הרבה זמן שם? אין לו אישה? ומשפחה?) כנ''ל על הרמזור.

שתמיד אחרי שינה מותר לאכול בשרי- ללא תלות במספר שעות השינה ובאוכל קודם.

אני עדיין לא מבינה איך גלי קול עוברים, וזה תמיד מעלה בי מחשבות מגוחכות על האופציות.

"דרוש רווק מבוגר לעבודה קבועה בתוך הרמזור! מגורים חינם!"

זה לא מופרך, יש שיטה הלכתית כזאת

סתם סתם

לאחותי התייחסנו קצת כמו חייזר. היא גדלה קצת טומבוי בגלל זה. עכשיו היא מחזירה לי בהפוכה. פולניות, לא כדאי להתעסק איתן...

"הכל הכל לכבוד שבת!"

אחרת הייתי מחליק את זה... לא בכל יום בת יודעת לצטט רמב"ם   סתם

אם מחפשים משהו המון זמן ולא מוציאים אותו, מגדירים את המצב בתור "שהוא הלך לאיבוד" כמו מה שנראה לי כהסבר ללמה לא מצאנו אותו וכנראה לא נמצא.

לכן, חשבתי שאם שוכחים משהו הרבה זמן בלי להשתמש ובלי לזכור איפה הוא, הוא נעלם למקום ביקום מקביל שנקרא "איבוד" ושם נמצאים כל הדברים שאנשים שכחו כל השנים. דמיינתי בראש שלי מקום פתוח עם המון חפצים לא קשורים...

1. היתה לנו קלטת (כן..) שבסיום היתה אומרת בעוד 10 שניות הקלטת תתפוצץ ועליכם לכבות מהר . ואשכרה האמנו לשה (אני ואחותי) .

נראה לי גם אמא שלי האמינה .. כי היינו צורחות והיא היתה באה מהר מהר לכבות  .

2. חשבתי שלפני שקוברים גופה מוציאים ממנה את כל האיברים הפנימיים   הקטע ההזוי בכל העניין הוא שחשבתי את זה עד לא מזמן  

אם אני נכנסת לנוסטלגיות זה לא נגמר.
זה ישר הזכיר לי, לא יודעת אם גם לכם זה הגיע אבל לפני כמה שנים היו שולחים כזה קישור נגיד לסרטון יפה עם תמונה של דשא ופרחים ויער כזה ואומרים להסתכל 10 שניות ולומר נגיד מה אתם רואים בתמונה..
ואז אתה מסתכל.. מתבונן מה הפואנטה ואז משום מקום צצה איזו מכשפה שמבהילה אותך.

זה פשוט רע.  

עשו לי את זה וזה היה כל כך מבהיל.

אנשים נאכסים.

אני שונאת סרטי אימה למשל.

לא רואה .

מתה מפחד מפרצופים מפחידים ...

גם בעבודה אם יש מישהו שמזכיר איזה מישהו מפחיד מסרט או משהו ישר אני מתרחקת..  

נראה לי שמעתי בחצי אוזן על טהרה שעושים לפני הקבורה.

ואיכשהו יש לי עד היום ציור בראש(אני לא ממש אתאר פה ) של גופה ובנאדם בבעעעעע

זה גם איכשהו מתקשר גם למתקן הזה שיש במקוה .

בקיצור סבוך..

כשהייתי קטן מישהו עבד עלי והראה לי צעצוע של מטוס ואמר שיש לו מנוע חזק ואם אני אקשור אותו לעצמי אני אוכל לעוף... והוא יביא לי אותו. 

הייתי מבסוט התחלתי כבר לדמיין את עצמי עף בכיף

כשאמרו לי על אחי הגדול שהוא בכור חשבתי שהם אומרים שהוא "תקוע בתוך חור" ולא הבנתי למה אומרים עליו ככה, התחלתי להתווכח שזה לא נכון הוא לא!! 

שהיינו אומרים פעם " אבא שלך רוצה אח? " (יעני אבא שלך רוצח)
או היא משכה פרה  

לא ידעתי אם אצל כולם זה היה ואם זה ראוי חח היו עוד דברים בסגנון הזה  

ביסודי ז' וח' יש מורים שרושמים על הלוח בצד מי שמפריע (ואם הוא משתפר מוחקים/לא אומרים להורים/למחנכת) אח"כ כותבים על הלוח את החומר ודורשים להעתיק למחברת מה שכתוב על הלוח

ואז תמיד יש את התלמיד המתחכם ששואל האם צריך להעתיק גם את התלמידים הרעים

חשבתי שהיה כהן גדול שקראו לו אמת מה נהדר

והייתי בטוחה שמקירות מסוימים בבית אפשר להגיע לכל מני עולמות (שהמצאתי)

היתה לי בובת ספוג שמדביקים לצד של המקלחת בצורת תנין וחשבתי שהוא רוצה לאכול אותי אז אכלתי ביס ממנו 

חשבתי שכשהתינוק רוצה לצאת הוא פותח את הבטן של האמא בפופיק ויוצא משם

אחות שלי עבדה עלי שכשאין שום ענן בשמים (בקיץ) סימן שאף אחד בעולם לא רב, וממש האמנתי לה.
לפעמים כשהיה רק ענן פיצפון ובדיוק הייתי ברוגז עם אחד האחים שלי, היו לי ריגשות אשמה שהענן הזה רק בגללי...

והיא גם אמרה לי שכשיש לה יבלת היא יכולה להדביק אותה לריצפה ואז היא תדבק אלי, אז כל פעם שהייתה לה יבלת היה אסור לי לעצבן אותה, כי ממש פחדתי שהיא תעביר אלי את היבלת שלה

בכללי היא המציאה לי מלאא דברים שהאמנתי להם באמת, עד גיל מאוד גדול.

הייתי בטוחה שמתחת לאנדרטה של "יד לבנים"

קבורים כל החיילים שרשומים שם....

פעם שהייתי קטן בחתונה של חרדים, נכנס איזה רב ושמו לו את השיר "ימים על ימי מלך תוסיף"

חשבתי שהם אומרים לרב  "מלך דוסים" חחח

תמיד יש טעויות בשירים עם המבטא הזה

רק כשגודלים ומכירים את השירים או  מסתכלים במילים של השיר אפשר להבין ולשיר כמו שצריך.
נראה לי שיש שירים שעד היום אני לא מצליחה לשיר כמו שהזמר התכוון ויוצאות מילים לא קשורות ולא הגיוניות 

נגיד "על ידי ניגונים ומחיאת מתמתקים כל הדינים" עד לפני בערך שנה כל מה ששמעתי בשיר הזה היה ג'יבריש.

וגם "ולפיכך אנחנו חייבים, חייבים להודות לך" משום מה שמעתי "יעבודך, חה ימים, חה ימים, יודות חה"

וזה לא שפתאום הבנתי את זה לבד, שמעתי בהרקדות בנות ששרות עם השיר ורק אז הבנתי את המילים.

ואם כבר בנושא של דברים מהילדות, עכשיו נזכרתי שכשהייתי בגן היה לנו איזה ריקוד עם השיר "וזכני לגדל, בנים ובני בנים" וכשהייתי בגן, לא הבנתי מילה ממנו, הכל היה נשמע לי ג'יבריש. (יש לזמר הזה מבטא ממש ממש כבד)

ובערך בכיתה ג'-ד' שמעתי שוב את השיר הזה, רק שבפעם הזאת הבנתי כל מילה ולא זכרתי מאיפה השיר הזה נשמע לי מוכר.

יש שירים שאני לא מבין אפילו מילה 

שמעתי פעם ראשונה בסוכות באמצע הלילה, והייתי בטוח שזו שירת מלאכים מהשמיים...

שהתינוקות יוצאים מהבטן ממש פיצים ואז בחוץ הם פתאום מתנפחים 

אבל לא מומלץ במיוחד מבחינה בטיחותית. יש כדורים פורחים שעובדים כך. אבל זה מומלץ לאנשי מקצוע בלבד...

חשבתי שהמורים גרים בבית ספר (כמו כל הילדים בערך).

חשבתי שהחיים שלי זה חלום, ואני עתיד להתעורר בעולם אחר ולגלות שהכול היה חלום של לילה אחד, ושאני בכלל ג'ינג'י.

חשבתי שהשם של אמא שלי זה "אמא". רק בגיל חמש בערך גיליתי שיש לה שם פרטי (שמעתי את השם שלה נזרק לאוויר מידי פעם, אבל לא קישרתי שזה השם שלה, הרי היא אמא).

חשבתי שילדים באים לעולם על ידי שאבא ואמא מתחבקים. ולפני כן חשבתי שקנו אותי בחנות תינוקות, והיה מבצע אחד פלוס אחד, לכן לקחו גם אותי בנוסף לאחי התאום.

חשבתי שאחד הכוהנים בבית כנסת שלי הוא הכהן הגדול, ותמיד קראתי לו הכהן הגדול.

חשבתי שהתמונה של הרבי מילובביץ' זה תמונה של רבי עקיבא.

חשבתי שאדם ששבר את היד זה אומר שהיד שלו נכרתה ואין לו יד יותר.

חשבתי שבמקלט של הבית כנסת שלי גרה מכשפה. 

ושניהיה בריאים ונעבור את המגיפה והבידוד בשלום

וואי חנקת אותי

 גמאני

יש שיר של שלמה ארצי שהייתי שומעת כשהייתי קטנה ואף פעם לא קראתי המילים שחור על גבי לבן, ויצא שחיברתי בין 2 מילים בשיר שנשמעו בדיוק כמו השם משפחה של אמא שלי לפני הנישואין.. ומזה התלהבתי על זה שהוא שר את השם שלה בשיר!! 

שאם פותחים מטרייה בבית הופכים לגמדים חחחחחח

בס"ד

יש כביש שכולם קוראים לו כביש האמבטיה, אז כששאלנו את אמא שלי איפה היא והיא אמרה שהיא בכביש האמבטיה אמרתי לה שתיזהר לא לטבוע

בחדר של אחותי היה חתול מחרסינה וכל פעם שנכנסתי אל החדר הייתי אומרת לו קישטה ומהר בורחת

כשלא ידעתי לקרוא טוב אז הייתי קוראת לשכונת גילה בגיילה

הייתי בטוחה שאני קמה בלילה והולכת אל עולם הפיות כי אני פייה סמויה

וכמו כולם הייתי בטוחה שאני יכולה לעוף. 

אחים שלי עבדו עלי ביחד  עם שכנים שלי שיש מנהרה בבית שלהם, וכל פעם שהייתי עוקבת אחריהם הם היו בורחים דרך החלון ומגיעים לדלת אז האמנתי להם(:

הייתי מדמיינת שאני בתוך סדרות וסרטים, ושאני הגיבורה שם

חשבתי ש'לקפוץ כיתה' זה אומר לקפוץ מקומה אחת של כיתות בבית הספר לקומה אחרת.

ולא הבנתי למה או איך אנשים עושים את זה...

הייתי בטוח שתפילה זה כמו קסם, שאם אומרים אז ישר אמור לקרות משהו. כשגדלתי חשבתי שצריך להבטיח דברים לה' ואז הוא מתחייב להחזיר לנו טובה. (בסוף הבנתי שתפילה היא בקשה, וה' הוא זה שמחליט לבד אם להיענות או לא, ואיך )

גם היה לי דמיון שארון קודש זה כמו פיר של מעלית שבתוכו למעלה יושב ה'.

חשבתי שאני יכול להיות כמו איתמר מטפס על הקירות. אף פעם לא הצלחתי, אגב. באסה.

גם אני הייתי מדמיינת שאני הולכת על הקירות,וכמה הייתי מפחדת מהקטע עם השד...סיוט  

וזה מזכיר לי את הסרט אצבעונית ,תמיד הייתי מדמיינת שיש לי אצבעונית קטנה משלי ואני מחזיקה אותה על כף היד

ומשוויצה לכל החברות..

היה לי דוד שהיה טס הרבה לאמריקה וכל פעם היה קונה לי מתנות

ודמינתי את "אמריקה" כחנות משחקים ענקיתתת שבאחת הפינות שלה נוחתים מטוסים

וגם סבא שלי היה טס לארצות הברית ודמינתי את זה כשטח ענק עם מלא מלא לוחות הברית

לכן חלום שלי לטוס

לא זוכרת משהו כזה

אבל זוכרת שהערצתי את המבוגרים שכשיוצאים לאנשהו הם יודעים בדיוק לאן ללכת,ועל איזה אוטובוס לעלות ובאיזה תחנה לרדת.

שהיתי בכיתה בערך ג כנראה מישו (או שאיכשהו הסקתי זאת) אמר לי שאם תנין פותח עליך פה אז אתה נהיה משותק ושנים פחדתי ללכת ליד שיחים כי פחדתי שתנין מתחבא שם... ותמיד שהיתי עוברת והיתי הולכת ממש מהר

 ואני זוכרת שבעיקר פחדתי משיח כזה שהוא כמו גדר גבוהה ליד הבית שלי....

איך חשבתי שמדובר בסידורים של תפילה

זה היה בתקופה של הבחירות ב96 לדעתי.

היה איזה פחד קמאי שיצא מהבניין הזה משהו רע. בסוף תלשנו ממנו את כל המודעות בשביל ל"ג בעומר.

זה בעצם דרקון שבעזרתו אתה טס לחוץ לארץ...

הייתי מפחדת שאם אני אסתכל על המראה בשעה עגולה אני אהפוך למפלצת. בטח ראיתי איזו סדרה שלא היתה לגילי וזה נתקע לי משם. ממש פחדתי להסתכל במראה בשעות עגולות בלילה.

זה שמכניסים למדפסת דף ואז הדף מתגלגל לממש ממש דק והוא עובר ברשת של צינורות מתחת האדמה עד ליעד, ולמי שיש פקס זה אומר שיש לו צינור כזה עד איפה שהמדפסת עומדת בבית 

צלחות מעופפות קיימות במציאות - ואפילו נבנו והוטסו בכדור הארץ

משם אתה מכיר את זה?

ואני חייב לציין, לפי הצבעים זה חייזר עם סטייל! 

לכל דבר יש יתרונות וחסרונות

בגיל 7 אולי ראיתי איש עם שער ארוך ליד בית הכנסת והיה ברור לי שהוא נזיר

בגיל 4 או 5 אחותי סיפרה שלחברה שלה נשברה הרגל. ובאמת ראיתי אותה עם גבס. ואני זוכר שדמיינתי איך בתוך הגבס הרגל שלה ממש חתוכה לחלקים קטנים שהגבס מחזיק

בכיתה א נסעתי עם חבר ואמא שלו ליד רחוב בירושלים עם תמרור שלא הכרתי, והוא אמר משהו על גבול שעובר בתוך ירושלים (אולי הוא התכוון לפני מלחמת ששת הימים), ומאז האמנתי שמי שעובר שם מגיע לחו"ל

פעם היה לי פצע עם טיפת דם, והחזקתי את הפצע כלפי מעלה כדי שהדם לא יטפטף מחשש שאסבול מאיבוד דם

ביוק ספרתי לאח שכשהייתי בכיתה ב' המורה המחליפה הקריאה לנו לקראת יום הזכרון לשואה (או יום הקדיש הכללי, לא זוכר) ספר בשם "המגירה השלישית של סבא" זה ספר על השואה לילדים. והיא הקריאה בהמשכים. בכל אופן הסיפור מתאר סבא ניצול שואה שמחביא במגירה השלישית שלו משהו סודי שאסור לפתוח ולראות בשום פנים ואופן! (זה היה נשמע משקע מהעבר מהשואה). אחרי כמה שבועות היא כבר הפסיקה לבוא להקריא, ובעצם הסיפור נקטע באיבו.

עכשיו, בהמשך הסיפור מתואר כי במגירה יש תמונות מהתקופה לפני המלחמה ותוך כדי, משהו כזה, בכל אופן. אבל אנחנו לא זכינו לשמוע את ההמשך. אז במשך תקופה ארוכה מאוד חששתי התשובה היא שיש קצין אס אס נאצי במגירה... ובחיי, פחדתי פחד מוות, זו היתה תקופה ארוכה שלפני השינה הייתי פותח את המגירות הגדולות בארון בחדר רק לוודא שאין שם נאצי בטעות...

ד' ירחם. עצוב? ייתכן, אותי זה הצחיק. מקווה שזה לא נחשב בדיחת שואה...

זה עבר ברוך ה' אבל את המשך הספר אני לא יודע עד היום.

ניסיתי לתחמן אותו

ידעתי שהוא יודע גם מה אני חושבת, ולכן ניסיתי לעשות פעולות שאני לא אדע מראש שאני עושה (להזיז את היד לאט לד אחד ואז באמצע לסובב במהירות שיא לצד השני).

זה היה אחד הדברים המוזרים.

היו כמה דברים 

**אני זוכרת שהיתה בטלויזיה החינוכית תוכנית על  פילים,וחשבתי שהם הולכים לצאת מהטלויזיה ולמעוך אותנו ובכיתי לאמא שלי..

**חשבתי שכל השירים שיש ברדיו הזמרים שרים באותו הרגע בשידור חי ,וככה חשבתי גם בתוכניות בידור

ששמים קול של אנשים צוחקים ברקע,הייתי בטוחה שכל התוכניות זה בעצם הצגה על במה ושיש שם אנשים שצופים וצוחקים.

**במשפחה שלנו קוראים לסבא -בובו ולסבתא-ביבי.אז חשבתי שזה השם האמיתי שלהם,ושאלתי את סבתא שלי 

למה השם שלה הוא כמו השם של ביבי נתניהו?  אני זוכרת שהיא ממש צחקה

**חשבתי שמה שיש בתוך האגרול זה תולעים.

**היה לנו את המשחק מחשב של הפרה של ורד הגליל למי שזוכר...

אז אבא שלי אמר לי בהתחלה שכתוב שהמנצח יזכה בשוקולד משהו כזה ...

אז תמיד חשבתי שברגע שאני אנצח אני יפתח את הכונן של הדיסק ויצא לי משם שוקולד פרה ..חחחח

אני זוכר פסח שנראה כמו השנה, כל יומיים חג או שבת, ולא הבנתי למה כל יומיים שלוש יש קידוש ומחר הבדלה וחוזר שוב אחרי יומיים, כמה חגים/ימים טובים יש שקשורים לפסח?? באיזה שהוא שלב חשבתי שאנחנו חוגגים את בואו של המשיח.

בבית של ההורים שלי יש כדור גלובוס, ומשום מה הימים והאוקיינוסים הם בצבע בז'. אז חשבתי שככה הם היו פעם. ויום אחד הם נצבעו בכחול. ומתי זה קרא? כשהקב"ה אמר לאברהם : הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).