התפילה בנויה כפי שכותב הרמב"ם על פי הגמרא בברכות, 
מ
שלוש ברכות שבח,
ברכות הבקשה
ושלוש ברכות ההודאה,
{ולאחר מכן תחנונים נוספים}

הברכה הראשונה בתפילה, מתוך תשע עשרה ברכות
הברכה הראשונה מתוך שלוש ברכות השבח

כללי על המבנה של התפילה: הגיוני, קודם כל אני מתחיל בלשבח את הקדוש ברוך הוא, הרב חגי לונדין אמר (ted תפילה) שהרבה פעמים אנחנו מרגישים כאילו התפילה עובדת ככה, אנחנו מפציצים את הקב"ה בים מחמאות ואז כשהוא ככ באופוריה הוא לא יכול שלא להסכים ואז כדי שיקבל פעם באה, אנחנו מנומסים ואומרים תודה,
באמת, לא, הקב"ה לא צריך כלום, אנחנו מתפללים בגלל חסרון שיש לנו (בין אם זה צרכים כלליים ובין אם זה צמאון לא-ל חי ורק רצון בקרבה לאהוב קרוב)
אנחנו מתחילים ב
בשבח כדי שנכיר ונדע, "דע לפני מי אתה עומד",
בקשה 
הודאה מצד מידות הנפש שלנו ש חייבים להודות מצד האמת וק"ו לקב"ה ש ניסיך שבכל עת ערב ובוקר וכו'.

על המבנה של שלוש ברכות השבח: {רעיון שעלה לי עכשיו, אם יש תיקונים הצעות נוספות וכו, אשמח}
אבות - הקב"ה עושה טוב פיזי בכל רגע בעולם הזה
גבורות- הקב"ה עושה טוב פחות פיזי בעולם הזה
אתה קדוש- הקב"ה עושה טוב רוחני בעולם הזה ובכל העולמות, או אולי, סיפור על השיבוח על שתי הברכות הקודמות. {אין לי מושג}

על המבנה של הברכה: 
קודם מתחילים בד' שפתי תפתח, השיח יצחק כותב שזה שלוש הדברים שהמסל"ש כותב שצריך כשבא להתפלל,
א) עומד לפני ד'
ב) רוממותו, (כי מבקש שיפתח שפתיו ומראה על פחד ואימה)
ג) שפלות האדם (שצריך סיעתא דשמיא אפילו לדיבור)(שכידוע מהגמרא במכות, לאו מעשה)

מתחיל בכריעה ומסיים בכריעה, מראה על חשיבות גדולה של הברכה (יש בגלל זה דינים שחייב לכוון לפחות בזה ולא יתחיל אם לא יספיק לזה {מענין שהדעה השניה הי אם לא יספיק למודים})

הקבה עצום, משגיח עלינו, השגיח על האבות, עושה דברים עצומים בעוה"ז, בורא את העולם מחדש {מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית [לא יודע אם ציטטתי נכון]}, זוכר זכות אבות, מביא גואל ויביא גם אם תמה זכות אבות, עוזר וברוך, {תמידתמיד ברוך}כריעה, מגן אברהם, {עדיין, ומכוח זה עדין מגן עלינו}

(בסוגריים האלה האחרונות, נראה לי שטעיתי, שהדין הוא שיספיק עד קדושה ולא עד אבות)

הממ, וואו, זה פירוש ממצה ובהיר ממש.

 

(אממ, אפשר בבקשה להוסיף משהו קטן על או"א?)

כמו השרשור הזה שעושים פה על מועדים)

ממ. אז ככה
יש רעיון של מניטו על התפילה
שיש בברכות כו: וכו, רבי יוסי אומר אבות, רבי י'הושע אומר תמידין
שנהוג לפרש את זה כמחלוקת
אבל בעצם, הוא אומר, זה לא, זה תוספת, (עכ רק דבריו)
כי מה זה תפילה, עמידה, שמונה עשרה, לבקש את צרכינו כדי לתקן את העולם, כן, מה זה חכמת הקבלה, החכמה להתפלל תפילה שמקובלת, ביודע אני שהוא מקובל, רבי חנינא בן דוסא והמשנה שלו באבות,
בקיצור, אז אם אין לי את הכלים, מותר לי לבקש אותם, למה? כי אני בנם של אברהם יצחק ויעקב, אבות תקנו את ה*זכות* להתפלל.

מה הצד השני, של תמידין, זה החובה,
*חובה* להתפלל, תפילות כנגד תמידין, זה לא במקום, זה במקביל, בנוסף, אברהם אבינו גם הקריב וגם התפלל,
כהנים במקדש היו מתפללים ותיקין,
החובה להתפלל היא יסודית יותר אבל גם קצת מרוחקת יותר, כי זאת חובה, זאת עבודה מיראה,
אי אפשר לומר שתפילה היא תחליף, לפרימיטביות של קרבנות, אברהם עשה גם וגם,
אז מה הבעי'ה, אנחנו לא מבינים את מהות הכפרה, אז זה נראה מרוחק קצת, לכן לעת"ל הכל בטח ותודה אינה בטלה שעיקרה בלחם,

עכשיו, מה ההבדל? שתפילת הרשות, כנגד אבות, היא רשות, ואז, העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, ולכן מתחילים מאבות,
כשהמקדש קיים יש גם תפילות כפרה וגם בקשה, עכשיו הבקשה מובלעת בחובה, וזה קשה,
אבל מה עם הכפרה,
פעם אדם הי'ה מרגיש כאילו חלבו ממש, זא מסבירים עפ"י הפסוק בתחילת ויקרא, שהוא הי'ה אדם ואז חטא וכבר פחות (רווקות זה ח- לא משנה,) אז בקרבן הוא מבקש שוב את היש שבו, בתפילה גם, אבל אפשר רק בזכות אבות,
למדנו היום בדף יומי שכל בני ישרא-ל בני מלכים הם, זה לא מספיק, צריך זכות אבות כדי להעז לבקש דברים פרטיים לעבודתו יתברך, לכן הם הרשות, הרשות לבקש,
כשאומרים אוא א-לוקי וכו, אז הכוונה הפשוטה היא לומר שיש זכות להתפלל שאנחנו מצאצאי'הם, זא מי נתן לנו את הזכות לומר שהעולם של השי"ת לא מושלם, לכן הצדיק האמיתי מפחד להתפלל, להתערב בסדרי ההשגחה ובריאת וחידוש העולם,
מוסלמים לא יכולים להתפלל, אממ, סטיתי קצת מהנושא. לאמשנה. מחילה.

הוספות ותמיכות:
רה"י אמר שכל כפייה היא פחות, {ובכל לימוד בחינה של כפייה ולעד"ל על לוח ליבם אכתובנה}

אנשי כנה"ג תקנו את הנוסח בזמן שביהמ"ק היה קיים, הפניני הלכה מביא על זה את הפסוקים שבקורבנות צריך לב, תשובה וכו'

רש"י בדף כלשהו שאוכל לבדוק אח"כ כותב את זה להלכה ש"כל בני ישראל בני מלכים הם וראויים לו" {איזה לבוש או משהו שם}

ודאי שהוא לא מושלם, {לא?}, ז"א זה התפקיד שלנו,

אשרייך

אני ממש לא מרוכזת, אעיין בזה בבוקר בלנ"ד,

 

רק, זה לכאורה מתקופת התנאים, נראה לי שהרוב בבמ קיג, אולי גם בשל היום וקכח מובא, בעצם היום רק חלק,

 

שכוייח.

מניטו קלאסי.

אף פעם לא להסתכל על מחלוקת כמחלוקת, אלא כשני צדדים של עניין אחד, שהבנת כל אחד מהם תאיר את הבנת האחר.

אולי גדול המיישמים את שיטת האחדות הכוללת למאור עינינו הרב זצ"ל.

(בוישלח יעקב מלאכים שנחלקו אם מלאכים ממש או שליחים מביא את השיטה לשיא ואומר שברור ששלח גם וגם, והשאלה היא האם הפשט ששלח שליחים ולכן צריך להעיר, שימו לב שגם מלאכים ממש, או שהפשט מלאכים ממש, ושימו לב שגם שליחים).

 

(טיפה הפריע לי הר' יוסי ור' יהושע. זה ריב"ח וריב"ל. מוזר להשאיר אותם בלי הקשר ולשלוח את כל האסוציאציות לתקופת התנאים..)

 

את מביאה (או שזה עדיין החכם ז"ל?) את שיא ההבדל לתפילת מעריב, שהיא רשות ועולה משני תמידים לשלושה אבות. שזו תפילה שבה אנחנו באמת עומדים בידים ריקות לפני ה', חסרי כל עמידה לרגלינו (בנתיב העבודה, ונראה לי גם ברב היכנשהו). אין לנו כבר שום יכולת לבקש כי עשינו, או כדי שנעשה. לגמרי בידך אפקיד רוחי, עשה למען אברהם יצחק ויעקב.

היה ראוי לנסות להבין לאור זה את שיטת ריב"ח במעריב (כנגד אברים ופדרים), אבל אני לא מצליח כרגע.

בהחלט,

(ממ, אתה צודק, התלבטתי על זה, מצד אחד הרגל מצד שני כשראיתי את דבריו אמר בלי ולכאורה קשה לי יותר לשנות, בסוף אמרתי בלי בציון מקור בהבנה ש אנשים ידעו ככהנ)

אז זהו, נראה לי ש, ערבית היא תפילה מאהבה, כי היא רשות (גם אם קבלו עלי'הן כחובה), שאין נגדה קרבנות, ורק נשאר הקשר הפשוט והבסיסי בינינו לבין הקב"ה, [לכן הכי קל להתפלל ערבית],
איברים ופדרים, לכאורה זה לא קרבן ממש, זה מה שנשאר ולא הספיק להשרף, אבל עדיין חובה להעלותו על המזבח ולא מורידים אותו, (אה אפשר לומר אולי בחינת תינוק שנשבה) זא זאת פעולה די פסיבית, רק בבוקר איברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב מסדרים אותן וכו (מחילה על אי הדיוק בציטוט), אבל בערב, סתם הם שם,
אולי אפשר לומר שמזה נגזרת האמונה שלנו,
ואמונתך בלילות, למה, למה לא ואמונה בלילות, כי זאת האמונה שלך, של השי"ת, שבחר באברהם יצחק ויעקב, ומאז זה בידינו,
שחרית ומנחה אפשר להתפלל בעבודה, ערבית מי יודע,

אני עומד לפני ד',
ברוך אתה {אני עומד ממש, לפניו |רועד|} ד', הוא עושה ומשפיע לי ככ הרבה טובה, הוא עשה כ"כ הרבה טוב לאבותיי,
הוא עצום יראוי כל הטוב ממנו, הוא עושה טוב מושלם, כל יום הוא בורא אותנו מחדש, וזוכר לנו את החסדים של אבותינו, ו מביא לנו את הגאולה גם אם תמה זכות אבות ואז יתקדש שמו {שלו!} ו ו הוא אוהב אותנו {??}{!!} ועושה לנו טוב,
ברוך, ברוך אתה ד', תודה.

מה המקור לפרש "ברוך אתה" כמקור הברכות ולא כפשוטו?

כד הקמח ערך ברכה ואבודרהם (ס' הנצחון סי' קל"א)

לכאורה בברכת אבות כדאי לכוון רק לשבחים הכתובים שהרי הם הממצים כל שבחיו (כפי שכותב ה "בית א-לוקים")
ובכלל בברכות השבח כדאי שלא להוסיף  שהרי יש גמרא בברכות של מישהו שהוסיף הרבה שבחים ואז שאל אותו רב, זהו? סיימת את כל השבחים של מרך? כמובן שזו שאלה רטורית, עצם זה שאנחנו משבחים את הקב"ה זה חידוש, שהרי אם אנחנו משבחים אנחנו מורידים ממנו כי הוא אין סופי, וכל זה בשבילנו, אפשר לשמור שבחים נוספים לברכת מודים, שם מודים לקב"ה על הטוב שלנו.
 

למלכות שרמוזה בברכת אבות כי אין בה "מלך העולם".

לתוס' - באלהי אברהם - "אבל אלהי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו".

ולרא"ש - בהאל הגדול - "ברכה ראשונה של שמונה עשרה כיון דאית בה האל הגדול הוא חשוב כמו מלכות. ויש אומרים לפי שאמר אלהי אברהם הוה כמו מלכות לפי שעדיין לא המליכוהו עליהם העולם עד שבא אברהם אבינו והודיע טיבו בעולם והיינו דכתיב בראשית כד ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי".

יכול להיות שאנסה בבוקר כשאהיה פחות עייף

וקשה, שבברכת אבות אין מלכות. על זה עונים הראשונים את התשובות שאמרתי.

ואולי צריך או ראוי לכוון את זה.

אשריך

על רוחכם,
אשמח ממש,
@משקפת
@כיפת ברזל-סרוגה
@שם רגיל
@אני גיטרה...
@רגע שלם
@מחפש אמת
@תתן אחרית לעמך!
@אחידקל
@שוליינית

מי שרוצה תיוג לפעמים הבאות מוזמן, שיגיד

וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת- זוכר זכות אבות[ואם כבר נגמרה זכות אבות אז הגאולה תבוא בגלל..]
וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה- {מביא עכשיו, כל הזמן} ע"י הגאולה יתקדש שמו בעולם מפני גודל אהבתו את ישראל

נזכרתי בזה אחרי שכבר כתבתי תגובה לזה אז לא יכולתי לערוך, אבל כתבתי את זה בדברים האחרים,
כמו עוד משהו שכתבתי, לא זוכר מה הוא

"כאשר מתקרב אל המלך כורע לפניו. לפיכך קודם שמזכיר השם - שאז הוא קרוב אל השם - יש לו לכרוע לפניו ולמסור נפשו אל השם יתברך, כי אין נמצא עם השם יתברך שום מציאות והכל אפס זולתו יתברך.

כי זה ענין הכריעה שהוא כורע לפניו שמוסר נפשו אליו ומבטל מציאותו אליו.

וכשמזכיר השם עצמו יש לו לזקוף, כי מצד השם יתברך קיום כל הנמצאים והוא יתברך זוקף כפופים.

 

ובכריעה זאת שהוא לפני הזכרת השם ובזקיפה שהוא זוקף כאשר מזכיר השם, בו נרמז כי כל הנמצאים הם נמצאים מאתו וממנו קיום שלהם ואצל השם יתברך הם אפס.

ולפיכך כאשר בא אל הזכרת שמו יתברך כורע ומוסר נפשו אל השם יתברך כי מציאותו של אדם אינו נחשב אצל השם יתברך,

וזוקף כאשר מזכיר שמו מפני כי מן השם יתברך הכל והוא מעמיד וזוקף הכל. לכך יש לו לזקוף כאשר מזכיר השם".

(נתיב העבודה, פרק י)

אני כתבתי על פי הרב רימון בתמצות.

אבל זה קטע מדהים. משתדל לחשוב עליו מדי תפילה.

הסברתי למה בחרתי שלא להאריך, (:

תודה על זה.

"ה׳ שפתי תפתח..."- ה׳ תעזור לי להתרכז ולכוון את המחשבות

"אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב"- הרב ***** ****** אמר באחד השיעורים שלו שזה שלוש דרכים עיקריות בעבודת ה׳: אברהם- חסד (עשיית המצוות בעיקר), יצחק- גבורה (לימוד תורה בעיקר) ויעקב- אמת (השילוב-תורה ועבודה)

"הא-ל הגדול הגיבור והנורא"- הגדול- שהביאנו לארצנו, גיבור- שניצח את מלחמותינו, ונורא- שעוזר לכל פרט בחייו הפרטיים

"א-ל עליון (ואע"פ כן) גומל חסדים טובים
קונה הכל (ואע"פ כן) וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם
למען שמו (אבל) באהבה (גמורה)

אשכרה.