הבבלי במסכת שבת דף קד ע״א מביא בשם דרדקי כלשהם מגוון דרשות טיפולוגיות / טיפוגרפיות (לא סגור על המילה המדויקת).
אחת מהן היא זאת:
״שי"ן שקר תי"ו אמת מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח קושטא לא שכיח
ומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי״.
כלומר המאפיינים המבטאים את המהות של המילים שקר ואמת נרמזים בצורה של המילים האלה.
הגמרא מדגימה זאת בשתי דרכים:
האחת, במילה שקר האותיות צמודות אחת לשנייה בסדר האלף בית ואילו במילה אמת האותיות מרוחקות ונמצאות בקצוות הרחוקות אחת מהשנייה, מה שמרמז על כך שהשקר קרוב והאמת רחוקה.
השנייה, שלאותיות של שקר יש רק רגל אחת שהן עומדות עליה ואילו האותיות של אמת בעלי בסיס מוצק של שני רגליים,
מה שמרמז על כך שלשקר אין קיום ועמידה ואילו לאמת יש.
חשבתי על עוד רעיון שהאותיות של אמת מופיעות לפי הסדר שלהן באלף בית ואילו האותיות של שקר ״טרופות לחלוטין״, כלומר,
שבסדר האלף בית האות ש היא אחרונה ואילו במילה שקר היא ראשונה, ק ראשונה והופכת להיות שנייה, ר שנייה והופכת להיות שלישית. מה שמרמז על כך שהאמת היא לפי הסדר ומתאימה למציאות, ואילו השקר טורף את המציאות ומשנה אותה.
האם מישהו מכיר מי מהמפרשים שהעיר על כך גם ?
ואגב, בתחילת הסוגיה הגמרא שם אומרת: ״אמרי ליה רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו״, אבל אם חושבים על זה שצורת הכתב שעליו הדרשות האלה מתבססות התחדשה בימי עזרא, לא פלא שלא נאמרו דברים כאלה בימי יהושע בן נון... או שבן נון זה גם משחק מילים בפני עצמו ?
