יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

קראנו השבת: וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת. יעקב מרגיש שהוא קרוב למיתתו.

וגם בתיאור פגישתו עם פרעה מובן שיעקב נראה מאוד זקן.

אז יעקב בירידתו למצרים בפשטות כן הבין מדברי ה' שהוא ימות במצרים, ופירש את הנבואה לפי הפירושים המקובלים, שהכוונה שה' יעלה אותו להיקבר בא"י או שהכוונה שיעלה את זרעו.

אבל לבסוף יעקב חי עוד לא מעט זמן- 17 שנים. יתכן שזה היה יכול להימשך עוד ודברים היו יכולים להיראות אחרת (כלומר שבדיעבד אחרי שראה שהוא ממשיך לחיות, יעקב אולי היה יכול לפרש את הנבואה אחרת- איך שהצעתי, מה שהיה משנה את ההתנהלות ואת המציאות).

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

רק שאני לא יודע מה המסר של הסיפור לפיו. (ומי שאמרה לי אותו לא הייתה מרוצה ממנו, כי זה מקטין את יוסף)

בקיצור, מישהי אמרה לי שכל הסיפור ממש מזכיר לה את ההתנהגות של מי שנפגעים על ידי מישהו שקרוב אליהם. שהדבר הכי אינטואיטיבי הוא להגיד "למה אתה לא מתרחק?" "למה את נשארת איתו?", אבל הם נשארים בכל זאת. כי הרי לפני כן היה משהו שיצר את הקרבה

גם יוסף היה קרוב לאחים לפני כל הסיפור - אנחנו לא יודעים כמה חוויות משותפות היו להם. ואז שנים אחרי המכירה, יוסף פתאום רואה את האחים. והוא מפחד מהם - למרות שזה בכלל לא רציונלי - הרי הוא משנה למלך. אז הוא לא מגלה להם מי הוא. אבל הוא גם לא יכול לשחרר מהם. והוא לא יודע מה לעשות. אז הוא מושך זמן - תכנסו לכלא, תחזרו עם בנימין, וכו'. וחשבתי שזה גם מסביר למה הוא לא שלח שליח כל השנים האלו...

הוא תכנן את הניסיון של יהודה ובנימין. כלומר לפחות מאז שימת הכסף. וכנראה לפחות.מאז שמצווה עליהם להביא את בנימין.

הרי אם הוא רוצה להיטיב להם, אז לא היה שם את כספם, כי הרי הוא יודע שזה יגרום להם וליעקב הפוך - הם ידאגו שמא יאשימו אותם כגנבים. סתם יוצר דאגה.

אם הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכוח מהאחים ומיעקב, אז שימת הכסף באמתחות רק מקטינה את הסיכוי שיעקב יסכים לשלח את בנימין, שהרי אם כרגע הם מואשמים כגנבי כסף, אז יעקב עוד יותר יחשוש לשלח את בנימין למצרים.

לכן נראה שהסיבה שיוסף שם את הכסף באמתחות היא כדי שהאחים לא יחשדו בהנימין שבאמת גנב את גביע הכסף (אמנם בנימין בגלל צדקותו לא ייחשד כגנב, אבל יוסף לא ראה אותו 20 שנה ולא באמת יודע זאת). כי האחים יאמרו - כמו שהפלילו אותנו ושמו לנו כסף באמתחות (זה חוזר פעמיים כולל מקרה הגביע) כך מישהו שם גביע לבנימין.

אילו האחים היו באמת חושדים בבנימין שגנב, אז הניסיון עם יהוגה והאחים לא היה מצליח - האחים היו משאירים את בנימין במצרים, כי למה שיהודה יהיה ערב לגנב אמיתי?

זו כל הסיבה שיוסף הטמין את הכסף, כדי לאפשר לניסיון עם יהודה לקרות

(למרות שאפשר לטעון בדוחק, ששימת הכסף נועדה לעודד אותם לחזור למצרים עם בנימין. כי אולי אחרי שהם חושבים שיוסף חושב שהם גנבי כסף, אז הם אולי יחששו שהוא יהרוג את שמעון (וזה אולי הפסוק "אותי שיכלתם שמעון איננו"), ולכן לא יהססו להוריד את בנימין יחד עם הכסף כדי להציל את חיי שמעון.

אבל קשה על זה - אם כן למה יוסף שם פעם שניה את הכסף בפי אמתחותם במקרה עם הגביע?

תשובה דחוקה היא כדי שיוכל להאשימם שכולם גנבים אבל הוא לפנים משורת הדין ישעבד רק את גנב הגביע ולא את גנבי הכסף, כדי למנוע את התנגדותם. אבל זו תשובה דחוקה כי הרי הם החזירו את הכסף הראשון אז ליוסף אין קייס)
 

אבל אין לי עניין להתווכח

ונשלול מה שלא מסתבר.

א. יוסף שם כסף באמתחות כדי להיטיב לאחים. נשלל.

כי הוא יודע שזה יגרום להם וליעקב דאגה על זה שחושדם כגנבים ויצער אותם (וכנראה אמר לאשר על ביתו לומר להם כשהם יחשבו שהוא חושד בהם כגנבים "שלום לכם אל תיראו וכו' ). ואם הוא רוצה בטובתם הוא יכול להביא להם מלא כסף כשכבר ישבו במצרים.

ב. יוסף שם את הכסף כדי לשלם לאחים על ימי אחוותו איתם בעבר, בבחינת "קחו את הכסף ועופו מפה".

נשלל.

כי שימת הכסף מורידה את הסיכוי שיעקב יסכים לשלח את בנימין כמו שכתבתי. שהרי לא ישלח את בנימין לשליט שחושד בכולם שגנבים ויאסור אותם.

ג. יוסף שם את הכסף כדי לגרום להם דאגה ולהתנקם בהם. אבל נקמה קטנה ולכן בסוף "שלום לכם אל תיראו".

נשלל.

כי זה הורס את התכנית הראשית להבאת בנימין כנ"ל.

ד. יוסף רוצה לגרום להם להרגיש פחד ושירגישו מה זה להמכר לעבדים/לחזור בתשובה על חטאתם על ידי הכנעת ליבם.

אפשרות אבל דחוק.

אבל זה גם מכשיל את שילוח בנימין כנ"ל. וגם למה הוא שם בפעם השניה גם כסף? להעמיק חזרה בתשובה? דחוק.

ה. יוסף רוצה לחטוף את בנימין לעצמו שיחיה לצידו במצרים, אבל מפחד שאם בנימין יחשד כגנב על ידי האחים הם יפגעו בו. לכן הכסף זה כדי להסיר חשד מבנימין.

נשלל.

כי אם כך, שפשוט יערוך חיפוש באמתחותיהם כשהם בביתו תחת פיקוחו , רגע לפני שהם יוצאים לדרך. ולא כשהם שולחו כשהבוקר אור.

נכון שזה יותר משכנע שיוסף שם לב שנגנב גביע רק שהם שולחו מביתו, אבל מנגד זה מקטין את הסיכוי שיעקב ישלח את בנימין למצרים.

ו. יוסף רוצה להסיר חשד מהאחים שבנימין אכן גנב.

*הכי הגיוני*.

במיוחד שאם מטרתו זה מבחן לאחים. אז המבחן לא באמת יבדוק כלום אם בנימין יחשד כגנב על ידי האחים. אז הם בצדק לא ימסרו את נפשם עליו.

ז. יוסף רוצה לעודד אותם לשלח את בנימין למצרים על ידי גרימת חשש לחיי שמעון שהרי הם גנבים ושמעון יהרג.

הגיוני אבל דחוק , כמו שכתבתי.

אלו כל האפשרויות שעלו לי. יש לך הצעות נוספות? שואל באמת כדי לדעת.  שמעתי את הרעיון הזה רק לפני שבוע. אמנם שמעתי את אפשרות (ה) אבל חשבתי על זה וזה לא הגיוני,  נראה הכי הגיוני ו וקצת ז

אבל כאמור אין לי עניין להתווכח ואני לא אגיב יותר.. 

הוא לא שיער בנפשו את הסבל שזה יגרום לאביו ואת הפחד לשלח את בנימין בעקבות זאת? תזכור שבעולם העתיק גנב ממלך בדרך כלל היה מת או נלקח לעבד, תגובת האחים מוכיחה זאת.

נראה שזה היה חלק מהתכנית הכללית. בייחוד שהוא פוקד לשים את הכסף פעם שניה במקרה גביע בנימין.

למה הוא ציווה לשים את הכסף פעם שניה אם במילא עוד שניה הוא יתגלה להם ויתן להם חליפות שמלות ו500 כסף? הרי שימת הכסף בפעם השניה היא אליבי מצוין לאחים לומר "מישהו מפליל אותנו!" תחשוב שעורכים אצלם חיפוש לגביע באמתחת, ומה הם מוצאים - עוד פעם את הכסף פעם שניה!

(את המילים האחרונות בסיפא כאילו)

שאם זה היה חשוב לדעת את זה אז התורה היתה כותבת במפורש "וישם את הכסף באמתחותם,כי אמר יוסף פן יחשדו אחי בבנימין".

זו שאלה כללית על פשט וראליה. (כתבתי את זה בפרשת תולדות נראה לי, שהעיסוק ב"למה עשיו היה מוכן למכור את הבכורה תמורת עדשים. אולי הם היו עניים באותה עת ולא היה לו מה לאכול" די מיותרת. מצד שני פרשית יוסף ואחיו אומרת דורשני לכל אורכה ובעל כרחינו מכרחיה אותנו להוסיף נתונים שלא מפורשים בפשט).

מצד שלישי,  נכון שהקריאה הפשוטה בשימת הכסף הראשונה גורמת אינטואיטיבית להדגשת צדקות יוסף. אבל בשימת הכסף השניה יחד עם הגביע, אפילו ילד קטן ירגיש שיוסף מתכנן כאן איזה משהו

טרחה לכתוב לנו על שימת הכסף(שהרי גם אם יוסף שם אז התורה לא היתה חייבת לציין זאת), זה לא כדי לענות לנו על השאלה "מה יוסף עשה כדי שהאחים לא יחשדו" אלא ללמד עקרון כלשהו מוסרי/כלל ישראלי/סוד וכדומה.

מצד שני עצם העובדה שהוא שם את הכסך מכריחה אותנו לשקלל את ההסבר הלוגי היחיד

וגם ייתכן שכמו שדברי תורה מתחלקים לכמה חלקים כפטיש יפוצץ סלע, יש פה גם לימוד מוסר וגם תיאור ראליית הסיפור

אם התכוונת ללימוד אגדתא לנשים, אז הגמרא אומרת "כל ה*מלמד* את בתו כאילו תפלות" ולא "כל אשה הלומדת תורה כאילו תפלות". כלומר מי שמכניס בכוח את בתו הילדה ללימוד בעל כרחה. כי לימוד תורה כפוי או ממסדי לוחץ לנשים זה אסון.

אבל אם האשה רוצה מעצמה ללמוד אגדתות (מעצמה הכוונה באמת מעצמה אותנטי, לא מלחץ ציבורי פמניסטי), זה ברכה. כי היא תגיע לתובנות גבוהות יותר מהאיש. כדוגמת שרה שגדולה מאברהם בנבואה.

אגב, התובנה של אותה אחת היא תובנה נשית חכמה, בין אם היא פשט או לא. שרואה את הדברים מהצד הסובייקטיבי ותובנה מקורית כזו לא היתה נשמעת מפי גבר, שהיה מנסה להסתכל מהצד האובייקטיבי ומזניח את הצד הסובייקטיבי

צריכה קודם שילמדו אותה. להבין קודם את עליונותה של התורה ואת המציאות הנעלה של אבותינו, ורק אח"כ להכניס את הצד הסובייקטיבי. רק אז יהיו חידושים אמיתיים והפריה.

היא גם לא חייבת שילמדו אותה קודם, פשוט היא צריכה קודם רק לקרוא תנ"ך ופשוט להקשיב ולא לנתח על סמך חוויות אישיות רגילות שלה, ואז היא לא תגיע לפירושים כאלה.

לדוג'- "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך".

יעקב התאהב ברחל מייד. הוא הלך לחרן ונפרד מהוריו למי יודע כמה זמן, וזו טראומה. פתאום הוא רואה מישהי צעירה שמזכירה את אמו (לכן הוא זיהה אותה מיד. ולכן הפסוק חוזר ג"פ על המילים "אחי אמו") ומיד מתאהב בה וכו'.

זה ניתוח שבד"כ גבר לא ישים לב אליו או לא יתן לו מספיק יחס כי הוא פחות חי את הסיפור או כי הוא חושב שזה מיותר ומחפש רק את ה"צד העליון" שבתורה.

מצד שני, אישה בלי הבסיס הנ"ל, תבין את זה אבל תעצור כאן פחות או יותר.

השילוב הנצרך הוא להפנים שיעקב הוא אדם עליון, ממשיכם של אברהם ויצחק ואדם שה' דיבר איתו, והאדם הזה הוא שהתאהב מייד ברחל. יעקב חיבר בין התגלות ה' אליו להתגלותה של רחל אליו.

במילים אחרות- הגבר והאישה הנ"ל קוראים את הסיפור מתוך תפיסה מונותואיסטית, רק שהגבר מנסה יותר להסתכל מהצד של הבורא, והאישה מהצד של הנברא. אבל האמת היא שההבנה האמיתית תבוא רק דרך קריאה פנאנתאיסטית.

אגב, אני חושב שעצם החלוקה בין אובייקטיבי לסובייקטיבי היא גלותית, ונובעת מחוסר היכולת להידבק מספיק בקב"ה, מה שמוביל לקריאה חיצונית.

ה"אובייקטיבי" קורא בצורה חיצונית כי הוא מתעלם מהחיים שמאחורי הדמויות והופך אותן לאידאות ברמה מסויימת.

גם הסובייקטיבי קורא בצורה חיצונית כי הוא חושב "אם הייתי הדמות בסיפור והייתי עושה את זה, למה הייתי עושה את זה?".

אז מנסים לקרוא בשתי הדרכים ולחבר ביניהן בצורה שכלית שתתיישב על שני הצדדים. זה טוב, אבל לא מספיק.

כדי להבין תנ"ך צריך לנסות לחיות בדרך של התנ"ך. את הגשמיות אנחנו כבר חיים לא רע, אז לגביה מה שצריך זה בעיקר מידע על פעם (כמו לדוג' לקרוא על גמל כדי להבין את גודל החסד של רבקה) וקצת דמיון, אבל את הרוחניות אנחנו לא מכירים טוב בכלל. יש דברים שלא נרגיש, כמו הרצון לע"ז, אבל הבסיס הנצרך בשביל להבין תנ"ך זה לנסות לחיות מתוך תחושת דביקות קבועה בה' ומתוך תפיסה שהוא מתגלה בהכל- הפנאנתאיזם לעיל. וגם אחרי זה, צריך לזכור שאנחנו לא שם כי אין לנו נבואה והשארת שכינה כמו אז, ולכן תמיד לקרוא עם ביקורת שכלית שאומרת- תזכור שאתה לא מסוגל לראות חלק ניכר מהתמונה, ואל תשלים מידע ואל תניח הנחות אמוניות/מחשבתיות/רוחניות על סמך הנחות יסוד לא מבוררות, אלא רק על סמך דברים מבוררים ודימוי מילתא למילתא מסיפורים אחרים בתנ"ך (וגם שם צריך לעיין אם יש הבדלים). 

שלימוד תורה (גם אגדתא) לאשה צריך לבוא מעצמה בצורה חפשית וקלילה, ולא מזה שדוחפים אותה לזה שאז זה אסון. ולכן חשוב שגם במדרשות יתנו מרחב חפשי לתלמידות ולא סדר ממסדי שמצפה מהן לעמוד בלו"ז, לעומת ישיבה לבחורים. (למעט בנות יוצאות דופן שישיבה לבנות דווקא יכולה הכי להתאים להן, אבל מדובר במיעוט).

החלוקה בין אובייקטיבי לסובייקטיבי כזכר ונקבה קיימת כבר בתורת הסוד ובמהרל. וגם מהגמרא אפשר ללמוד זאת.

בגלות באמת יש נתק בין אובייקטיבי לסובייקטיבי ובארץ ישראל יד אחדות ביניהם, בין אור החמה ללבנה, בין תורה שבעתב לשבעל פה. אבל עדיין גם בארץ ישראל שני המימדים המחולקים קיימים כמחולקים אלא שיש הרמוניה ביניהם, ונשים יותר טובות במימד הסובייקטיבי.

אני מסכים איתך שכרונולגית וסיבתית המימד האובייקטיבי בלימוד צריך להיות קודם לסובייקטיבי

אלא יש דבר אחד, שלפעמים כדי לתפוס את כל הצדדים שלו צריך בנוסף למבט הטבעי עליו גם "לפצל" אותו ולהסתכל עליו בצורה אובייקטיבית ובצורה סובייקטיבית.

אם כבר, עצם התפיסה שאתה מציג של אובייקטיביות וסובייקטיביות מובנית, נובעת מניתוח שכלי אובייקטיבי. בחוויה (הטבעית הכללית, שלא קשורה לסובייקטיביות) של הדבר, הוא אחד.

תמיד הפיצול יהיה באופן תמידי. כי לכל דבר יש את התייחסותו מצד עצמו, ומצד יחסו אלינו.

לדוגמא יש את מי זה אברהם, ולעומת זאת מה הוא עושה *לי* (או לנו) ואיך הוא רלוונטי

אני זה שהתלהבתי מההסבר  

היא הציגה את זה כקושיה -'אני לא מבינה את הסיפור הזה. אני צריכה ללמוד אותו פעם לעומק.  זה מזכיר לי...'

וכשאמרתי לה את ההסבר של הרשר הירש, שאם יוסף היה מתגלה מיד המשפחה הייתה מתאחדת חיצונית אבל לא באמת ולכן הוא תכנן את הניסיון עם בנימין, היא אהבה אותו. רק העירה שזה נותן ליוסף המון קרדיט, לתכנן הכל ברגע)

הפרשה).

אני לא חושב שזה מקטין את יוסף. הגיוני לטעון שהוא מתלבט אם הוא קשור לעם ישראל/השבטים קשורים עדיין לעם ישראל, או שמא תפקידו להיות מצרי של קודש (הרב שרקי (ואולי גם מניטו אבל לא זוכר) טוען שיוסף התלבט בזה, וגם משה עד גיל 80, התלבט אם הוא מצרי מדייני או עברי)

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

וזה לא אומר שום דבר זה שיש חותמת

אפשר לשאול מאיזה דברים צריך לחשוש יותר/ לא צריך לחשוש (אבל "אסור"?)

זה עניין כבד מכדי לשאול עליו בצורה כזו פשוטה ובמקום אקראי

חושבת שצריך מקור מוסמך לתשובה רצינית

יש להם דברים עם כשרות בית יוסף, שהם כן ממליצים עליהם.

מומלץ לאכול?

יש להם גם קבוצות ווטסאפ למענה בשאלות ותשובות

לא לפי אסור ומותר תחת כשרות אלא בכל מוצר איזה כשרות מומלצת.

כשאתה רוצה לקנות משהו מסוים אתה יכול למצוא ברשימה הכוונה (מלשון כיוון) לכשרות המומלצת על ידי כושרות. וגם באופן כללי מה דורש יותר הקפדה.

כשזה מוצר שבא בכשרויות שונות ואתה רוצה להיות יותר בטוח כדאי לחפש קודם שם

עריכה: חיפשתי. אתה כן יכול לחפש בד"ץ בית יוסף ברשימת המומלצים אבל תמצא שם מוצרים בודדים שזאת הכשרות המומלצת עליהם , אז אם אתה מחפש רק מה שמותר בבדץ בית יוסף לא ישאר לך מה לאכול 😆. כלומר הדגש כן על כל סוג אוכל (בשר, ירקות עלים, כו' וכו'). מה הכשרות המומלצת. זה מה שהבנתי מהחיפוש אבל יש באמת הרבה מידע.

”יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא. בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא”

קטיף".

לכל המוצרים בארץ עם בדצ יש גם הכשר של הרבנות

כמובן כל אחד יכול לבחור את הסטנדרטים שלו ולכל אחד יש את המנהגים שלו, ומותר לברר על מה אנשים ממליצים ולמה

הזכירו בשרשור את כושרות. כושרות עצמם מדגישים "שרובם המוחלט של המוצרים שעליהם ישנו סימון כשרות מוכר – הינם כשרים". רשימת המומלצים שלהם נקבעת לפי סטנדרטים (גבוהים) שלהם (למשל - שהמוצרים כשרים לכל העדות לכתחילה, בלי לתת רשימות נפרדות לבני עדות שונות). הם גם כותבים שבעופות בשר וירקות עלים הם בדקו באופן ספציפי כל מוצר וחברה, ואילו בשאר המוצרים הם לא בדקו ולכן בהם הצטמצמו לרשימה של בדצים שהם סומכים עליהם בכל מצב שיעמדו בסטדרנטים שהם רוצים

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...