לא..זאת לא כבדות
זה כאילו אין תיאום בין הפיזי לנפשי
כאילו יש עומס ככ גדול בבפנוכו שהוא מכבה את הפיזי ושם אותו על אוטומט
ויש אנשים שמזרזים אצלי הצפה רגשית
ויש נושאי שיחה שגורמים להצפה
וזכרונות
יש גם דברים דוממים שעושים לי הצפה רגשית, חפצים למיניהם
ויש שעות, וגם גורמים כמו חוסר שינה אכילה ובדידות
ואיכשהוא השבת
|קובר פניו בידיו|
היה שילוב של כל הדברים שציינתי למעלה
וניסיתי ללמוד, ולדבר אל עצמי כמו שאני יודעת
אפילו ניסיתי להתבודד קצת, ושתיתי עשרות כוסות מהתה האהוב עלי
וקראתי ספרי נוסטליה אהובים (מה שהתברר כטעות טראגית)
ובמוצ"ש ברחתי לפסנתר לפני כל רשימת הדברים הדחופים שהיו לי לעשות
ואין לכם מושג כמה כבדה לי הנפש עכשיו
העצמיות שלי
ומילים ריקות של אנשים שהתועלת שיוצאת ממני גדולה מהכיף הפשוט של לאהוב מלוות אותי
קורעות לי צד קטן במאחורה של הלב לחתיכות
רק קטן
כי מחר אני קמה ליום חדש ויהיה טוב
אפילו שחופש
ואני שונאת חופש
ואני אבריק את הבית, לא באובססיה
ואצא לשדה הנטוש הזה עם הגיטרה
ואעשה לי יום כיף עם עצמי
ואז אני אקום מהחלום הנחמד והמנותק מהמציאות שלי
ואתחיל ללמוד באטרף למה לא חסר לי עבודות שבגללם הקדשתי לעצמי יום חופש
לפעמים אני מתישה את עצמי
יש לו היום יומולדת
חשבתי לכתוב לו מכתב אבל אני לא יודעת לכתוב בלי שהלב שלי יהיה בפנים וזו מתנה גדולה מידי להעניק לו
מתנה קשה מידי
מתי פעם אחרונה הענקתי למישהו את הלב שלי
לב כזה מקולקל שמוצף יותר מידי
שיש לו פינה קטנה מאחורה עם מלא חתיכות שנקרעו והודבקו ונקרעו והודבקו
לב כזה שמידי פעם דברים חסרי הסבר גורמים לו לדילוגים
לנשימות כבדות ולאובססיות חסרות פשר
קצת מקולקל כזה
שכשמלטפים אותו בעדינות הוא מכה באינסטינקט עם סרקסטיות ציניות או חוסר טאקט מעורר רחמים
וכשמתעלמים ממנו הוא רודף
מקווה שישכחו מקיומו ובו בזמן ישלחו לו נשיקות של אהבה
לב כזה
שאוהב רחוק
אוהב לאט ובטוח
לב כזה שאוהב