בעיקר המטרה היתה לעורר למחשבה על דברים שנראים לפעמים מובנים מאליהם.

עזוב את הדוגמה שהבאתי. הרי גם היום יש נישואי תערובת. זה לא הנקודה.

קנאות זה לא ענין של כואב לי לראות מישהו עושה נגד רצון האל אז וואלה אני פשוט הולך ורוצח אותו.

קנאות כמו גם עונשי מוות וכמו שמצינו שחכמים היו נותנים כל מיני עונשים כולל עונשי מוות אפילו על דברים שהם לא עבירות כל כך חמורות עניינם הוא אחד, להעמיד את הדת על תילה. 

כשכל האנשים שומרים את הדת ופתאום מישהו פורץ גדר ויש חשש שזה עלול לגרום לזלזול המוני בעבירה הזו אז בשביל לשמור על הדת כצורתה צריכים לנקוט לפעמים באמצעים חמורים בשביל הרתעה, התורה לא מעוניינת שסתם אנשים שעשו עבירות פשוט ימותו, זה לא דעאש, יש מטרה שהדת תישמר ולכן צריכים במקרים מאוד נדירים לעשות מעשים קיצוניים בשביל המטרה הזו.

כמובן שכל זה נכון אך ורק אם אכן המטרה בדברים האלו מושגת,  שבאמת כשיש קנאות בדבר מסוים או כשסוקלים מישהו אז זה יגרום לכולם להבין את החומרה של העבירה וממילא ימנעו מלעשות את זה, ואז זו הצלה ליהדות.

אבל אם מה שזה יגרום זה שיסתכלו עליו כמו משוגע ורוצח וזה לא יגרום לשום חיזוק בדבר או לשום שינוי בעם ישראל או אצל עוברי עבירה אז כמובן שכל הרעיון של הקנאות איבד את הפואנטה, וקל וחומר אם זה מעורר אנטי כמו שקורה אז ברור שברגע שאין בזה את התועלת אלא אך ורק נזק אז זו לא קנאות אלא רצח לכל דבר, ועונשו צריך להיות כמו רוצח.

עם הפרט - התנאי שצריך דווקא "שעת חימום", לכה"פ לפי חלק מהמפרשים. וא"כ זה כן מה שבאת לשלול.

אבל זה לא ממש מה שאמרת קודם.

הדין של קנאין פוגעין בו נכון בפשטות גם במצב של יחיד מתוך רבים.

גם 'גונב את הקסווה', זה לא בהכרח פרצה של הדור, אלא מעשה פרטי.

אין שום הבדל מהבחינה הזאת בין זמרי לבין ההומוסקסואליות של היום. הוא לא פרץ שום גדר. הוא עשה זאת כדי ללמד זכות אחרי שרבים מישראל זנו אחרי בנות מואב (במקום לקחת עליהם אחריות)

משטר מדינת ישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית.
פנחס במשטר משה היה אינסטנציית אכיפה מוסמכת אד-הוק מכוח הקאנון, בעוד ששליסל מוגדר בספר החוקים של ישראל כפושע פלילי מהדרגה החמורה ביותר, שאחר הרשעתו בהכרח יושת עליו עונש מאסר מהכבדים ביותר.

שוב, זה לא מספיק בעולמנו ואולי גם לא לדיון הזה, כי יש בעיית מסגרת כללית של מערכות ערכים וייחוס וכמובן יחסים בינלאומיים.
אבל לצורך השאלה אפילו בהבנה היורידית וגם התיאולוגית כן, בהחלט, זה ההבדל.

באמת קראתי מה שקראתי???

אלקים אדירים...

השאלה היא לגבי מסגרת ההלכה וקיום ההלכות.
בגטאות פסקו שמותר לאכול בשר סוס, הבעיה היתה שלא נשארו סוסים.

תשובתי מתמצה בהבדלי משטרים (והבהרתי שזה כמובן יורידי לגמרי, בטח לא מספיק כתשובה מלאה).
זו דעתי - איש לא מחוייב לקבלה, אכן חולקים עליי כאן - לגיטימי לחלוטין. 

אדרבא, כתוב אותו כאן, בכבוד.

דובר על שינוי הסיטואציה, ממתי הלכות עומדות רק בפני עצמן בלי התחשב בכלום?
נניח ומעורב במצב כזה פיקוח נפש לכלל ישראל למשל, האם אין זה שיקול הלכתי (ואפילו בעניין שמערב "קנאה" דהיינו פעולה כביכול-אוטומטית ללא "שיקול" "בירי בשליפה מהמותן" - אבל עדיין זה מתבצע [אם בכלל] רק בהסתמך ובהישען על לימוד תורה - וכי מי לנו יאמר שדווקא בו אין שום התאמה לשום פרמטרים, מה שכשלעצמו הופך את הטיעון שאתה עושה בו שימוש על פניו ומעביר את נטל ההוכחה אליך)?
אשלים ואומר שמבחינתי אין לי מה להוסיף על זה. זו חזרה על עניין שכבר הוסבר בדף הזה והובהר לגמרי. אם ממש חשוב להחזיק בדעה ושלכל אחד ואחת חייב להיות בעניין איזו מסקנא עבור עצמם, הרי אני משאיר לקורא לשפוט מה לחשוב לאור הדיון, ואם חשוב גם לאסוקי שמעתתא אז את זה אני - הפשוט והקטן - אשאיר למרנן ורבנן פוסקי הדור.
מה דעת חכם שלום כהן?
מה דעת הרב יצחק זילברשטיין?
מה דעת הרב אליעזר מלמד?
איזה קטע ששואלים אותי במקורות הלכתיים עוד לפני הגדולים לעיל...

"משטר מדינת ישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית.
פנחס במשטר משה היה אינסטנציית אכיפה מוסמכת אד-הוק מכוח הקאנון, בעוד ששליסל מוגדר בספר החוקים של ישראל כפושע פלילי מהדרגה החמורה ביותר, שאחר הרשעתו בהכרח יושת עליו עונש מאסר מהכבדים ביותר."

(ומה שבא בעקבות זאת, ולא אעתיק כרוכלא)

משהו פה מתורגם ל"פיקוח נפש" או משהו בכיוון?

ובאמת לא אתה צריך לפסוק הלכה אלא הרבנים שהזכרת, אבל התפתח כאן דיון הלכתי, הבעת בו את דעתך, ואתה אמור לעמוד מאחוריה ולא להתחמק....

אין שום צורך לחפש שם מה מתורגם למה.
הנקודה שהעליתי לא נגעה להלכה או לשיקולים ההלכתיים, אלא לנסיבות ולפרמטרים, ומה שנגזר מכך באמת שמור לפוסקים ולרבנים.

זה לא ממש היה נראה ככה, אבל שיהיה....

הוא היה עדיין זוכה בכהנת עולם.

אין קשר למשה רבנו או לשאר ההבלים שכתבת, זה הקב"ה נתן לו.

ואת הכינוי "הבלים" תבדוק קודם כל אם אתה צריך לייחס למה שאתה מפרסם.
אין שום קשר בין מה שאני טוען למה שאתה חושב שטענתי, אז תשתדל לשפר את הבנת הנקרא, או את הידע ביוריסטיקה משפטית ותיאולוגית.

במקרה נולד לעם שלך ושוכב עם מישהי מעם אחר - ולך זה מעצבן כי לפי התפיסה שלך הוא מחלל את העם שלך - אז זה מותר? זה הופך רצח למוסרי?  אתה גם תצעק "אלוהים גדול" או "אלוהים קנא" תוך כדי הנפת הסכין הדקירה וקריעת בטנם ומעיהם באכזריות שטופת קודש? 

מתי נלמד שרצח זה לא מוסרי בשום צורה. 

 מי אנחנו שניקח חיים של אדם אחר?!

הדיון כאן יוצא מנקודת הנחה שאנו מחוייבים להלכה ולדבר הא-ל, ואז דנים מהו בנידון דנן.

אתה הגבת באמוציונליות נגד לגיטימיות ההלכה הזו בכלל, ולכן דבריך אינם רלוונטיים לכאן.

בסך הכל כתבתי משהו שאתה יכול להגיב עליו בצורה יפה יותר מלנסות להראות כאילו אני מנסה להתנגח, ולהוציא את התגובה סתומה ועקשנית. 

אני מבטיח שאקרא את התגובה שלך בקשב רב לפני שאכתוב סימן שאלה, או אפילו משהו שמזכיר סימן כזה..

הן מנוסחות בצורה מוקצנת ואמוציונלית.

אז ככה:

א. "רצח זה לא מוסרי בשום צורה" - להרוג מישהו רק כי הוא במקרה נולד לעם אחר והוא מגן על האדמה והמשפחה שלו (קרי מלחמה) זה מוסרי בעיניך? כמו כן, במדינות רבות יש עונש מוות, וברוב העולם היה עד לא מזמן, אם זה מוסרי או לא יש מחלוקת אבל זו לא שאלה פשוטה (ומה עם אייכמן? והיטלר לו היה נתפס?). במילים אחרות - יש מקרים שמצדיקים הרג, גם לפי תפיסתך.

ב. "לפי התפיסה שלך..." "מי אנחנו שניקח חיים של אדם אחר" - אנחנו אף אחד, אנחנו לא הנושא כאן. אתה צריך להבין שיש כאן פערים אידיאלוגיים - בתפיסה הליברלית החילונית האדם במרכז, וחירות וחיי אדם הם הערך העליון. בתפיסה הדתית האל במרכז (כי העולם, כולל האדם, נברא לשרת מטרה - והמטרה מקדשת את האמצעים), ודבר האל הוא זה שקובע מה הערך העליון גם אם זה בא על חשבון חיי אדם. אז אתה יכול לנקוט בגישה החילונית, אבל תבין את האדם הדתי שמבחינתו יש ערכים שגוברים על ערך החיים, ולא רק חייהם של אחרים אלא גם שלו עצמו.

דבריו של @שקל בשטר אינם רלוונטיים, היות והוא כופר בעצם היכולת בכלל להרוג וכו', כשהדיון כאן הוא מה ההלכה, מי שההלכה אינה מוסרית בעיניו, והא-ל אינו מחייב בעיניו, דבריו אינם רלוונטיים לדיון, נדמה לי שזה מה שהתכוון ימ"ל בתגובתו בתחילה, 

ולכן המענה היחיד שהוא צריך לקבל לשאלתו "מי אתה שתיקח חיים" היא "אני נציגו של הא-ל ומקיים מצוותיו" ואם זה לא מתאים לו - ביי ביי. ואנחנו נמשיך להתדיין בבגרות מדוע דין התורה אינו נוגע למציאות המדוברת.

א. יש מקרים שמצדיקים הרג, כמו מישהו שבא להרוג אותך - אבל זה מוצדק כדי לשרוד, ההרג לא נעשה בצורה אקטיבית אלא תגובה פסיבית. אבל לא כל מלחמה זה מוצדק - להרוג רק בשביל תחושת ההשתייכות אדמה או עם זה לא מוסרי. 

ב. האל במרכז גם אצלי. פשוט אני טוען שהאל לא כתב את זה, ואין שום סיכוי בעולם הוא יכתוב כאלה דברים לא מוסריים כמו רצח בשביל פולחן. ואם אתה תתעקש לחשוב שהוא כתב את זה - אז אני ואתה מתכווננים לאל אחר לגמרי. שלך מתיר לרצוח בשביל פולחן ודת, ושלי אוסר בכל צורה שהיא לטנף את ידי בדם אדם. 

א. השאלה העקרונית היא אם יש ערכים שבשמם מוסרי להרוג: לגבי עונש מוות לא הגבת (וכדי לעמוד על העיקרון אני מקצין לשאול על הפושעים הנאצים, ולא מדובר במקרה שהם יכולים לסכן חיים אי פעם ואף לא מדובר בצעד הרתעתי כמו שאפשר לטעון לגבי עונש מוות על רצח אלא נטו לשם עשיית צדק - האם היית חס על חיי היטלר בשם המוסר?). או במקרה שאדם או עם דורש באלימות את אדמתך (שלטענתו היא אדמתו) - אתה יכול לסגת ולוותר ולחזור לאירופה או כל מדינה אחרת או לבחור להילחם ולטנף את ידיך בדם, במה תבחר?

ב. במלחמת שבעת העממים "לא תחיה כל נשמה" הוא ציווה, למחות את זכר עמלק הוא ציווה, להרוג מחללי שבת, נואפים, עובדי עבודה זרה, וכן גם על משכב זכר ועוד. לא הבנתי איך אתה מסביר את כל אלה אם לא העמדת ציווי ה' מעל ערך חיי אדם במקרים כאלה.

א. בעולם שלי לא קיימים ערכים, וגם מוסר חברתי או ערך החיים זה לא  ה"מוסר" מבחינתי. המוסר לא נובע מבחוץ מתוך רגשות רווחים של הסביבה שיוצרת ערכים, או מתוך טקסטים שיוצרים אותם, הא נובע מבפנים. בפנים אין ערכים, ואין תחושת צדק שצריכה נחמה בדם. ולכן, לא בטוח שלהרוג רוצחים זה הדבר הנכון, גם אם הוא הדבר הנפוץ, ובהקשר של היטלר - נפוץ מאוד. כן, זה קצת אנרכיסטי, אבל זה לא מנותק מאלוהים לפחות.

יש כאן גם אמירה חדה ונוקבת מעבר לכך, אם מאיימים על מישהי להשתחוות לפסל או להמית את ילדיה ואותה - הדבר הנכון הוא להתכופף ליד חתיכת האבן\מתכת, ולא לגרום לרצח של הילדים. למה? כי להתגמש כדי לחיות זה נכון ומהולל הרבה יותר מאשר להתעקש ולמות.

ב. הוא לא ציווה למחות את 7 עממים, הוא לא ציווה למחות את עמלק, הוא לא ציווה להרוג מחללי שבת, ולא מנאפים, ולא עובדי עבודה זרה, וגם לא משכב זכור ועוד. למה? כי הוא לא כתב את זה. האלוהים שאתה מדבר עליו זה אלוהים שמתיר לרצוח בשביל פולחן ודת רק כי הם לא חושבים ועושים כמוני. זה אלוהים שלרצוח זה מצווה. אז לא, הוא לא אמר את זה בשום מקום כי לא הוא כתב את זה. 

 הציווי נמצא בפנים כל רגע ורגע מחדש, לא בטקסטים מלפני X שנים שפעם בחלקם היו קשובים לציווי החי של ההוויה, והיום רומסים את הציווי החי בשם הנצחיות האלוהית שלהם.   

חבל שלא הבהרת מראש שאתה לא מאמין בתורה היהודית.

ובכן, כמו שאמרתי - אתה יכול לנקוט בגישה החילונית (או באיזה "ציווי חי של ההוויה" שאתה מאמין), אבל תבין את האדם הדתי שמבחינתו דבר האל במרכז וזהו דבר האל.

חבל שאתה לא מתייחס לשאלה המהותית - האם זה נכון או לא להרוג רק בגלל דת ופולחן. 

זו לא גישה חילונית. מבין, פשוט ההצגה של @חידוש את הדברים העלתה בי רצון להגיב ככה, כי אין שום הצדקה לרצח בשם האל, גם אם זה כתוב שחור על גבי חומש. 

וכאן אתה נכנס לשאלה  איפה הבעיה כשקוראים משהו "לא מוסרי" שם?

יש כאלו שיאמרו לך שהבעיה היא בנו.

יש כאלו שיאמרו לך שהבעיה היא החומש.

יש כאלו שיאמרו שאנחנו החומש זה לא אותם זמנים.

ויש כאלו שיישארו במבוכה מוסרית כשהם קוראים פסוקים כאלו - בין האני שבהם, לכתוב שמולם.

לפי מה שהבנתי החלטת ללכת על האופציה הראשונה.  

כי כמו שהסברתי - לפחות על פי התפיסה הדתית (אם כי ניסיתי להסביר בחלק א' של דבריי שלא רק על פיה) כן יש מצבים בהם נכון להרוג בגלל הדת (לא כפולחן).

אתה שואל איפה כאן הבעיה - ובכן, השאלה הזו מניחה שיש בעיה.

יש פערים בתפיסות, זה נכון - והם נובעים מפערים בהנחות ובערכי היסוד (ביניהם מטרת החיים והגישה התאולוגית).

השאלה המהותית היא האם אתה "סופר" את הקול הפנימי שבך, או שאתה משתיק וקובר אותו במעבה הטקסטים היהודים.  

בלעדיו, באמת אין בעיה. 

רק מילה לגבי 'הקול הפנימי שבך': הקול הפנימי של כל אחד ואחד יכול להיות מאוד שונה וגם אצל אותו אדם שונה מתקופה לתקופה, אם על פיו אתה מגדיר מה מוסרי אתה בבעיה כי אתה יכול בקלות להיות קניבל/ נאצי/ משעבד עבדים/ טבעוני שהורג כדי להגן על חיות מפני הרוצחים הקרניבורים/ בוזז חנויות כתמיכה בחיי שחורים וכו' - את כל אלה עשו אנשים עם קול פנימי.

ודבר נוסף - אם הקול הפנימי שבך מגדיר לך מה מוסרי, מה פתאום אתה מקשה ממנו על אחרים למה הם לא מתיישרים על פיו? להם יש קול פנימי שונה.

אין מציאות כזו שהקול הפנימי עושה את מה שאמרת - רק האגו והפחד עושה את זה. 

גם הצבע החום שאני רואה הוא לא בטוח החום שלך. העניין הוא שאין דרך להוכיח. הקול הפנימי הוא אותו דבר, הקול שתשמע אם תהיה מספיק בשקט הוא אותו קול של הערבי שבצד השני ישמע אם הוא יהיה בשקט. ובדיוק כמו צבעים, אי אפשר להוכיח חוויות. אבל לפחות אמירות דומות של אנשים שונים שהגיעו לאותו מקום יש.

וכמו שאמרת אין איך להוכיח את הטענה שלך על הימצאות 'קול פנימי' - אחיד לכל האנושות או בכלל, כך שאין על מה לדון.

נראה לי שמיצינו.

כי בשביל הקול הפנימי אין ערכים חוץ מהקשבה לחיים עצמם. ערכים מחשבות או רעיונות זה אשליה מהבחינה של הקול הפנימי.

הלוואי והייתי מבין באיזו סיטואציה אתה חושב שאני משתיק. בהצלחה בכל מקרה עם ההקשבה שלך לטקסט שאומר לרצוח בשביל דת, אבל אל תגיד שזה קול פנימי כי זה לא. עובדה שזה טקסט חיצוני שאמר לך את זה. 

את מי אתה מתווך כאן? בובר? אחד העם? השל?

א.ד. גורדון, השל, וקצת בובר בתורת הנביאים.             

 ואם הרב קוק לא היה אורתודוקס אז גם הרב קוק

 אבל בעיקר בעיקר בעיקר שמות שאני לא יכול לכתוב כאן שקשורים לעולמות דומים ושונים.

בכל מקרה זה משהו שמעבר לספרים וקריאה של טקסטים.

מהבודדים בעולם שעדיין קוראים אותם, מה?

אני אורתודוקס ישן וטוב, מה שנקרא

ו.........היא אמרה שיש לי טעם טוב... 

ופעם מדדתי מכנסים והמוכרת אמרה שזה יפה עלי

אמרתי לאבא שלי שמילה שלה שווה זהב. הוא אמר שלא. מילה שלה שווה כסף

מילה שלי..

אומר לי שהדבר הכי טוב, הכי טהור, הכי ראוי, הכי מתבקש והכי נעלה עלי אדמות, הוא לקיים במלואו את דבר הא-ל כפי שהוא מתגלה אלינו בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה,

זה הקול הפנימי שלי, נו מה לעשות?

או התגלות שהייתה בעבר, כי הוא תמיד תמיד תמיד ההווה. 

כשאתה קשור ונאחז במשהו בעבר זה המחשבות שלך.

הקול הפנימי לא צריך טקסטים.

סורי על חוסר הנצחיות שלהם אבל זה מה שזה.

הקול הפנימי הוא "הנצח שברגע", הוא לא מנציח אותו בטקסט. 

קשבות לקול הפנימי זה הקשבה לחיים. החיים וההוויה זו תנועה, זה לא מוזיאון טקסטואלי. 

לאיפה הגענו אלקים ישמור, אתם כל כך מתנשאים על ה"דוסים הפרימיטיביים" שאתה גם יודע מה הקול הפנימי שלי ובבטוח שהוא חייב להיות כמו הקול הפנימי שלך? שחרר מותק, שחרר, צא מהבועה.

הפטרונות המתנשאת שלך מזעזעת.

עלי אדמות".

זה לפחות הדבר היחיד שאני יכול לעשות בקשר לדיון בינינו.

בהצלחה. 

כי יש לי איזה קול פנימי קטן שלוחש לי שהא-ל מסתמא יותר מוסרי מהוד מעלתך...

אפשר לכפור במשמעות של מה שכתוב - האם הוא מחייב, האם הוא מוסרי, וכ'ו

הטענה שלי היא שזה לא מוסרי לרצוח מישהו רק כי הוא שכב עם מישהי לא מהעם שלך.

ולהרוג רק כי חשקה נפשך בחתיכת אדמה שלא לך זה גם לא מוסרי.

כתבתי למעלה שחנה ושבעת בניה זה לא מוסרי אז זה? וזה כמו שמישהו בימינו יקריב לשיווה ואתה תהרוג אותו.

שם על פי הסיפור זה הריגה פסיבית של מישהו שבא להרוג  "איש עברי מאחיו". 

ה' זה שנתן את הנשמות ואת החיים רק הוא זה שיכול לקבוע למי מגיע חיים ולמי לא. אברהם אבינו בא לשחוט את יצחק.. וכביכול למה שיחליט על החיים של מישהו אחר? אבל זה לא כי הוא רוצה אלא כי ה' רוצה לכן הוא צריך לקיים, שהרי החיים של כולם כולל חיי אברהם ויצחק שייכים לה' לכן אין בכך בעיה מוסרית כשזה בא בציווי ה' כמו במקרה של פנחס שזה היה נטו לכבוד ה' והתורה. רצח כשלעצמו לא מוסרי אבל כשזה בא מצווי ה' אין יותר מוסרי מזה ובמיוחד שאותם אלו שצריך לרצוח כ"כ מבזים את כבודו של ה'.

הוצאה להורג של אייכמן לא היתה מוסרית?

להרוג מחבל זה לא מוסרי?

הבא להורגך השכם להורגו זה לא מוסרי?

לגבי בועל ארמית, והיא לא בעלה אף אחד בתור אישה. וגם אם היה מדובר בהומוסקסואל וההיתר (שהוא גם מצווה כמובן) היה בכל גילוי עריות, הוא אפשרי רק כאשר נעשה מעשה ברבים ומעשה הקנאות מתרחש בעת מעשה, בזמן שהמכחול בשפופרת.

אתה באמת מתכוון שמתקבל על הדעת לתקוף, תחת משטר של מדינה ריבונית דמוקרטית פרלמנטרית, כשהסיטואציה המקראית הנה תחת משטר משה המלוכני התיאוקרטי? אתה באמת יכול להציג מקור הלכתי שמבחינתו אין שום התחשבות בהבדל הנסיבתי הזה?

אתה רואה אפשרות בימינו לאיש ציבור בועל גויה ברבים?

אל תשאל אותי שאלות קשות...

שהתלמוד היהודי הוא בדיוק זה - להביא סיטואציה לקיצון, תחת כל הנחה ותהיה הפחות סבירה אשר תהיה, ולדון אף אז להלכה בעניין (למשל גיטין בפרק "המביא גט" "והלכתא בכפות" כולל הערת תוספות "כפות וישן בעינן").
זה האומץ, זה השטייגען, זה הכוח שבתלמוד ובתורת ישראל.
בנוסף, חשבתי שדווקא לימוד תורה מעלה שאלות קשות, כאלו שאולי בגינן זכה רבי עזריאל מלובלין לכינוי ראש הברזל (אף כי יש שטוענים שזה קשור יותר ליושרו הבלתי מתפשר כרב של לובלין).

אם אתה רואה את אבא שלך מרביץ לאמא שלך האם אתה:

מרביץ לאבא שלך

לוקח אותו אחרי לשיחה ומסביר לו שזה לא יפה

מתקשר למשטרה

לא עושה כלום

עוזר לאבא שלך להרביץ לאמא שלך 

(אולי אמא שלך בגדה בו, אולי היא רצתה להרביץ לך ואולי להפך, קח הכל בחשבון ובכובד ראש)

אם אדם רצח בשבע וחצי בערב, האם בשמונה וחצי בערב הוא צריך להתפלל ערבית?

האם הראש שלך עסוק כל היום בהטרלות?
האם מה שפרסמת עכשיו מוציא אותך בן אדם?
האם לא ראוי לסלק אותך מהפורומים?

ואתה אפילו מסכים (כלומר אני ממש לא התכוונתי לשאול בכנות את השאלות הללו בשביל שבאמת תחשוב עליהם בצורה רצינית ותענה)

לא זכור לי שאתה נחשב לממשיכו הרשמי של רב אשי.
והגסות המבחילה שנקטת, תוך שימוש בגוף ראשון לעניינים גועליים ודוחים, מעידה כאלף עדים על זדון וכוונת מכוון.

אבל אם אינני ממשיך דרכו של רב אשי (וכך בדיוק אני טוען) למה לדון בעניין בועל ארמית תחת משטר דמוקרטי?

ואם צריך תזכורת אז להלן ציטוט מהמסר הראשון בדף הזה לאמור "מה [ה]הבדל הגדול בעצם".
והסברתי את דעתי שנשענת על יוריסטיקה משפטית ותיאולוגית.

אם על זה אפשר לדון *למרות* שאנו לא ממשיכי ר' אשי, אז זה אומר שהסברא הזו אינה סברא שעומדת בדיון הזה, אתה לא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו..

למעשה לעצם הדיון, איני מתיימר להיות פוסק או להתערב בכלל בעצם השאלה, אבל לא הבנתי מנין לך ביסוס שיש דין מדיני התורה שמשתנה תחת שלטון דמוקרטי, שאתה עוד שואל (לעיל) בכזו תימה את בינייש פתוח איך הוא לא מבין את זה.

לי אין שום בסיס לשום טענה הלכתית, ולא טענתי שום טענה כזו. הטענה שלי היא בנוגע לעצם הדיון, שההנחה שביסודו היא שהתפוחים ניתנים להשוואה לאגוזים, כאילו שההעמדה בנוגע למעשים ולאפשרות לעשותם היא אותה העמדה, ולא היא (ולא ברור לי איפה נעלמו ממך כל הגדרות דינא דמלכותא ושאר עניינים אלמנטריים, שלפחות מתבקש להעלותם).
וודאי וודאי שממשיכים בדיון הלכתי גם אחר חתימת התלמוד, שאם לא כן מה עניינם של פוסקים ראשונים ואחרונים. אלא אם אתה טוען משהו אחר בניסוח המפולפל "הסברא הזו אינה סברא שעומדת". אם כן אנא הסבר.

לאורך כל מה שכאן מלמעלה. 

תעבור על סדר הדברים ותבין את דבריי.

כתוב בפרשה "בקנאו את קנאתי" "תחת אשר קנא לאלוהיו"

זה היה 100% לכבוד הקב"ה. גם לא ב 99.999999%

אני בטוח שהמעשה של הבחור הזה היה הרבה פחות. להשוות בין המקרים זה לזלזל בכבוד פנחס והקב"ה

במעשה שלו בעצם היה ברור שזה מתוך יראת שמיים טהורה, המעשה כולו היה צרוף נסים ולבסוף גם זכה בכהונת עולם מה שמחדד עוד יותר את העניין שלא היה לו שום אינטרס אישי שהרי אם היה לו אינטרס היו תובעים אותו על רציחה והוא היה פסול לכהונה, אלא שבאמת ליבו היה נקי מכול זה. המעשה שלו לא היה מובן מאליו ,ה' לא סתם עשה נסים וכו, אלא כדי להבהיר לכולם שבמקרה הזה זה גם היה נחוץ וגם נעשה כראוי. היום מי יכול להעיד שאותו אדם עשה את זה רק מתוך קנאות לשם שמיים? זה מעשה מאוד קיצוני שדורש בירור אמיתי בין האדם לעצמו.. מי היום בדרגה כזאת? בנוסף הסיטואציות היו שונות.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד