בעיקר המטרה היתה לעורר למחשבה על דברים שנראים לפעמים מובנים מאליהם.

עזוב את הדוגמה שהבאתי. הרי גם היום יש נישואי תערובת. זה לא הנקודה.

קנאות זה לא ענין של כואב לי לראות מישהו עושה נגד רצון האל אז וואלה אני פשוט הולך ורוצח אותו.

קנאות כמו גם עונשי מוות וכמו שמצינו שחכמים היו נותנים כל מיני עונשים כולל עונשי מוות אפילו על דברים שהם לא עבירות כל כך חמורות עניינם הוא אחד, להעמיד את הדת על תילה. 

כשכל האנשים שומרים את הדת ופתאום מישהו פורץ גדר ויש חשש שזה עלול לגרום לזלזול המוני בעבירה הזו אז בשביל לשמור על הדת כצורתה צריכים לנקוט לפעמים באמצעים חמורים בשביל הרתעה, התורה לא מעוניינת שסתם אנשים שעשו עבירות פשוט ימותו, זה לא דעאש, יש מטרה שהדת תישמר ולכן צריכים במקרים מאוד נדירים לעשות מעשים קיצוניים בשביל המטרה הזו.

כמובן שכל זה נכון אך ורק אם אכן המטרה בדברים האלו מושגת,  שבאמת כשיש קנאות בדבר מסוים או כשסוקלים מישהו אז זה יגרום לכולם להבין את החומרה של העבירה וממילא ימנעו מלעשות את זה, ואז זו הצלה ליהדות.

אבל אם מה שזה יגרום זה שיסתכלו עליו כמו משוגע ורוצח וזה לא יגרום לשום חיזוק בדבר או לשום שינוי בעם ישראל או אצל עוברי עבירה אז כמובן שכל הרעיון של הקנאות איבד את הפואנטה, וקל וחומר אם זה מעורר אנטי כמו שקורה אז ברור שברגע שאין בזה את התועלת אלא אך ורק נזק אז זו לא קנאות אלא רצח לכל דבר, ועונשו צריך להיות כמו רוצח.

עם הפרט - התנאי שצריך דווקא "שעת חימום", לכה"פ לפי חלק מהמפרשים. וא"כ זה כן מה שבאת לשלול.

אבל זה לא ממש מה שאמרת קודם.

הדין של קנאין פוגעין בו נכון בפשטות גם במצב של יחיד מתוך רבים.

גם 'גונב את הקסווה', זה לא בהכרח פרצה של הדור, אלא מעשה פרטי.

אין שום הבדל מהבחינה הזאת בין זמרי לבין ההומוסקסואליות של היום. הוא לא פרץ שום גדר. הוא עשה זאת כדי ללמד זכות אחרי שרבים מישראל זנו אחרי בנות מואב (במקום לקחת עליהם אחריות)

משטר מדינת ישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית.
פנחס במשטר משה היה אינסטנציית אכיפה מוסמכת אד-הוק מכוח הקאנון, בעוד ששליסל מוגדר בספר החוקים של ישראל כפושע פלילי מהדרגה החמורה ביותר, שאחר הרשעתו בהכרח יושת עליו עונש מאסר מהכבדים ביותר.

שוב, זה לא מספיק בעולמנו ואולי גם לא לדיון הזה, כי יש בעיית מסגרת כללית של מערכות ערכים וייחוס וכמובן יחסים בינלאומיים.
אבל לצורך השאלה אפילו בהבנה היורידית וגם התיאולוגית כן, בהחלט, זה ההבדל.

באמת קראתי מה שקראתי???

אלקים אדירים...

השאלה היא לגבי מסגרת ההלכה וקיום ההלכות.
בגטאות פסקו שמותר לאכול בשר סוס, הבעיה היתה שלא נשארו סוסים.

תשובתי מתמצה בהבדלי משטרים (והבהרתי שזה כמובן יורידי לגמרי, בטח לא מספיק כתשובה מלאה).
זו דעתי - איש לא מחוייב לקבלה, אכן חולקים עליי כאן - לגיטימי לחלוטין. 

אדרבא, כתוב אותו כאן, בכבוד.

דובר על שינוי הסיטואציה, ממתי הלכות עומדות רק בפני עצמן בלי התחשב בכלום?
נניח ומעורב במצב כזה פיקוח נפש לכלל ישראל למשל, האם אין זה שיקול הלכתי (ואפילו בעניין שמערב "קנאה" דהיינו פעולה כביכול-אוטומטית ללא "שיקול" "בירי בשליפה מהמותן" - אבל עדיין זה מתבצע [אם בכלל] רק בהסתמך ובהישען על לימוד תורה - וכי מי לנו יאמר שדווקא בו אין שום התאמה לשום פרמטרים, מה שכשלעצמו הופך את הטיעון שאתה עושה בו שימוש על פניו ומעביר את נטל ההוכחה אליך)?
אשלים ואומר שמבחינתי אין לי מה להוסיף על זה. זו חזרה על עניין שכבר הוסבר בדף הזה והובהר לגמרי. אם ממש חשוב להחזיק בדעה ושלכל אחד ואחת חייב להיות בעניין איזו מסקנא עבור עצמם, הרי אני משאיר לקורא לשפוט מה לחשוב לאור הדיון, ואם חשוב גם לאסוקי שמעתתא אז את זה אני - הפשוט והקטן - אשאיר למרנן ורבנן פוסקי הדור.
מה דעת חכם שלום כהן?
מה דעת הרב יצחק זילברשטיין?
מה דעת הרב אליעזר מלמד?
איזה קטע ששואלים אותי במקורות הלכתיים עוד לפני הגדולים לעיל...

"משטר מדינת ישראל הוא דמוקרטיה פרלמנטרית.
פנחס במשטר משה היה אינסטנציית אכיפה מוסמכת אד-הוק מכוח הקאנון, בעוד ששליסל מוגדר בספר החוקים של ישראל כפושע פלילי מהדרגה החמורה ביותר, שאחר הרשעתו בהכרח יושת עליו עונש מאסר מהכבדים ביותר."

(ומה שבא בעקבות זאת, ולא אעתיק כרוכלא)

משהו פה מתורגם ל"פיקוח נפש" או משהו בכיוון?

ובאמת לא אתה צריך לפסוק הלכה אלא הרבנים שהזכרת, אבל התפתח כאן דיון הלכתי, הבעת בו את דעתך, ואתה אמור לעמוד מאחוריה ולא להתחמק....

אין שום צורך לחפש שם מה מתורגם למה.
הנקודה שהעליתי לא נגעה להלכה או לשיקולים ההלכתיים, אלא לנסיבות ולפרמטרים, ומה שנגזר מכך באמת שמור לפוסקים ולרבנים.

זה לא ממש היה נראה ככה, אבל שיהיה....

הוא היה עדיין זוכה בכהנת עולם.

אין קשר למשה רבנו או לשאר ההבלים שכתבת, זה הקב"ה נתן לו.

ואת הכינוי "הבלים" תבדוק קודם כל אם אתה צריך לייחס למה שאתה מפרסם.
אין שום קשר בין מה שאני טוען למה שאתה חושב שטענתי, אז תשתדל לשפר את הבנת הנקרא, או את הידע ביוריסטיקה משפטית ותיאולוגית.

במקרה נולד לעם שלך ושוכב עם מישהי מעם אחר - ולך זה מעצבן כי לפי התפיסה שלך הוא מחלל את העם שלך - אז זה מותר? זה הופך רצח למוסרי?  אתה גם תצעק "אלוהים גדול" או "אלוהים קנא" תוך כדי הנפת הסכין הדקירה וקריעת בטנם ומעיהם באכזריות שטופת קודש? 

מתי נלמד שרצח זה לא מוסרי בשום צורה. 

 מי אנחנו שניקח חיים של אדם אחר?!

הדיון כאן יוצא מנקודת הנחה שאנו מחוייבים להלכה ולדבר הא-ל, ואז דנים מהו בנידון דנן.

אתה הגבת באמוציונליות נגד לגיטימיות ההלכה הזו בכלל, ולכן דבריך אינם רלוונטיים לכאן.

בסך הכל כתבתי משהו שאתה יכול להגיב עליו בצורה יפה יותר מלנסות להראות כאילו אני מנסה להתנגח, ולהוציא את התגובה סתומה ועקשנית. 

אני מבטיח שאקרא את התגובה שלך בקשב רב לפני שאכתוב סימן שאלה, או אפילו משהו שמזכיר סימן כזה..

הן מנוסחות בצורה מוקצנת ואמוציונלית.

אז ככה:

א. "רצח זה לא מוסרי בשום צורה" - להרוג מישהו רק כי הוא במקרה נולד לעם אחר והוא מגן על האדמה והמשפחה שלו (קרי מלחמה) זה מוסרי בעיניך? כמו כן, במדינות רבות יש עונש מוות, וברוב העולם היה עד לא מזמן, אם זה מוסרי או לא יש מחלוקת אבל זו לא שאלה פשוטה (ומה עם אייכמן? והיטלר לו היה נתפס?). במילים אחרות - יש מקרים שמצדיקים הרג, גם לפי תפיסתך.

ב. "לפי התפיסה שלך..." "מי אנחנו שניקח חיים של אדם אחר" - אנחנו אף אחד, אנחנו לא הנושא כאן. אתה צריך להבין שיש כאן פערים אידיאלוגיים - בתפיסה הליברלית החילונית האדם במרכז, וחירות וחיי אדם הם הערך העליון. בתפיסה הדתית האל במרכז (כי העולם, כולל האדם, נברא לשרת מטרה - והמטרה מקדשת את האמצעים), ודבר האל הוא זה שקובע מה הערך העליון גם אם זה בא על חשבון חיי אדם. אז אתה יכול לנקוט בגישה החילונית, אבל תבין את האדם הדתי שמבחינתו יש ערכים שגוברים על ערך החיים, ולא רק חייהם של אחרים אלא גם שלו עצמו.

דבריו של @שקל בשטר אינם רלוונטיים, היות והוא כופר בעצם היכולת בכלל להרוג וכו', כשהדיון כאן הוא מה ההלכה, מי שההלכה אינה מוסרית בעיניו, והא-ל אינו מחייב בעיניו, דבריו אינם רלוונטיים לדיון, נדמה לי שזה מה שהתכוון ימ"ל בתגובתו בתחילה, 

ולכן המענה היחיד שהוא צריך לקבל לשאלתו "מי אתה שתיקח חיים" היא "אני נציגו של הא-ל ומקיים מצוותיו" ואם זה לא מתאים לו - ביי ביי. ואנחנו נמשיך להתדיין בבגרות מדוע דין התורה אינו נוגע למציאות המדוברת.

א. יש מקרים שמצדיקים הרג, כמו מישהו שבא להרוג אותך - אבל זה מוצדק כדי לשרוד, ההרג לא נעשה בצורה אקטיבית אלא תגובה פסיבית. אבל לא כל מלחמה זה מוצדק - להרוג רק בשביל תחושת ההשתייכות אדמה או עם זה לא מוסרי. 

ב. האל במרכז גם אצלי. פשוט אני טוען שהאל לא כתב את זה, ואין שום סיכוי בעולם הוא יכתוב כאלה דברים לא מוסריים כמו רצח בשביל פולחן. ואם אתה תתעקש לחשוב שהוא כתב את זה - אז אני ואתה מתכווננים לאל אחר לגמרי. שלך מתיר לרצוח בשביל פולחן ודת, ושלי אוסר בכל צורה שהיא לטנף את ידי בדם אדם. 

א. השאלה העקרונית היא אם יש ערכים שבשמם מוסרי להרוג: לגבי עונש מוות לא הגבת (וכדי לעמוד על העיקרון אני מקצין לשאול על הפושעים הנאצים, ולא מדובר במקרה שהם יכולים לסכן חיים אי פעם ואף לא מדובר בצעד הרתעתי כמו שאפשר לטעון לגבי עונש מוות על רצח אלא נטו לשם עשיית צדק - האם היית חס על חיי היטלר בשם המוסר?). או במקרה שאדם או עם דורש באלימות את אדמתך (שלטענתו היא אדמתו) - אתה יכול לסגת ולוותר ולחזור לאירופה או כל מדינה אחרת או לבחור להילחם ולטנף את ידיך בדם, במה תבחר?

ב. במלחמת שבעת העממים "לא תחיה כל נשמה" הוא ציווה, למחות את זכר עמלק הוא ציווה, להרוג מחללי שבת, נואפים, עובדי עבודה זרה, וכן גם על משכב זכר ועוד. לא הבנתי איך אתה מסביר את כל אלה אם לא העמדת ציווי ה' מעל ערך חיי אדם במקרים כאלה.

א. בעולם שלי לא קיימים ערכים, וגם מוסר חברתי או ערך החיים זה לא  ה"מוסר" מבחינתי. המוסר לא נובע מבחוץ מתוך רגשות רווחים של הסביבה שיוצרת ערכים, או מתוך טקסטים שיוצרים אותם, הא נובע מבפנים. בפנים אין ערכים, ואין תחושת צדק שצריכה נחמה בדם. ולכן, לא בטוח שלהרוג רוצחים זה הדבר הנכון, גם אם הוא הדבר הנפוץ, ובהקשר של היטלר - נפוץ מאוד. כן, זה קצת אנרכיסטי, אבל זה לא מנותק מאלוהים לפחות.

יש כאן גם אמירה חדה ונוקבת מעבר לכך, אם מאיימים על מישהי להשתחוות לפסל או להמית את ילדיה ואותה - הדבר הנכון הוא להתכופף ליד חתיכת האבן\מתכת, ולא לגרום לרצח של הילדים. למה? כי להתגמש כדי לחיות זה נכון ומהולל הרבה יותר מאשר להתעקש ולמות.

ב. הוא לא ציווה למחות את 7 עממים, הוא לא ציווה למחות את עמלק, הוא לא ציווה להרוג מחללי שבת, ולא מנאפים, ולא עובדי עבודה זרה, וגם לא משכב זכור ועוד. למה? כי הוא לא כתב את זה. האלוהים שאתה מדבר עליו זה אלוהים שמתיר לרצוח בשביל פולחן ודת רק כי הם לא חושבים ועושים כמוני. זה אלוהים שלרצוח זה מצווה. אז לא, הוא לא אמר את זה בשום מקום כי לא הוא כתב את זה. 

 הציווי נמצא בפנים כל רגע ורגע מחדש, לא בטקסטים מלפני X שנים שפעם בחלקם היו קשובים לציווי החי של ההוויה, והיום רומסים את הציווי החי בשם הנצחיות האלוהית שלהם.   

חבל שלא הבהרת מראש שאתה לא מאמין בתורה היהודית.

ובכן, כמו שאמרתי - אתה יכול לנקוט בגישה החילונית (או באיזה "ציווי חי של ההוויה" שאתה מאמין), אבל תבין את האדם הדתי שמבחינתו דבר האל במרכז וזהו דבר האל.

חבל שאתה לא מתייחס לשאלה המהותית - האם זה נכון או לא להרוג רק בגלל דת ופולחן. 

זו לא גישה חילונית. מבין, פשוט ההצגה של @חידוש את הדברים העלתה בי רצון להגיב ככה, כי אין שום הצדקה לרצח בשם האל, גם אם זה כתוב שחור על גבי חומש. 

וכאן אתה נכנס לשאלה  איפה הבעיה כשקוראים משהו "לא מוסרי" שם?

יש כאלו שיאמרו לך שהבעיה היא בנו.

יש כאלו שיאמרו לך שהבעיה היא החומש.

יש כאלו שיאמרו שאנחנו החומש זה לא אותם זמנים.

ויש כאלו שיישארו במבוכה מוסרית כשהם קוראים פסוקים כאלו - בין האני שבהם, לכתוב שמולם.

לפי מה שהבנתי החלטת ללכת על האופציה הראשונה.  

כי כמו שהסברתי - לפחות על פי התפיסה הדתית (אם כי ניסיתי להסביר בחלק א' של דבריי שלא רק על פיה) כן יש מצבים בהם נכון להרוג בגלל הדת (לא כפולחן).

אתה שואל איפה כאן הבעיה - ובכן, השאלה הזו מניחה שיש בעיה.

יש פערים בתפיסות, זה נכון - והם נובעים מפערים בהנחות ובערכי היסוד (ביניהם מטרת החיים והגישה התאולוגית).

השאלה המהותית היא האם אתה "סופר" את הקול הפנימי שבך, או שאתה משתיק וקובר אותו במעבה הטקסטים היהודים.  

בלעדיו, באמת אין בעיה. 

רק מילה לגבי 'הקול הפנימי שבך': הקול הפנימי של כל אחד ואחד יכול להיות מאוד שונה וגם אצל אותו אדם שונה מתקופה לתקופה, אם על פיו אתה מגדיר מה מוסרי אתה בבעיה כי אתה יכול בקלות להיות קניבל/ נאצי/ משעבד עבדים/ טבעוני שהורג כדי להגן על חיות מפני הרוצחים הקרניבורים/ בוזז חנויות כתמיכה בחיי שחורים וכו' - את כל אלה עשו אנשים עם קול פנימי.

ודבר נוסף - אם הקול הפנימי שבך מגדיר לך מה מוסרי, מה פתאום אתה מקשה ממנו על אחרים למה הם לא מתיישרים על פיו? להם יש קול פנימי שונה.

אין מציאות כזו שהקול הפנימי עושה את מה שאמרת - רק האגו והפחד עושה את זה. 

גם הצבע החום שאני רואה הוא לא בטוח החום שלך. העניין הוא שאין דרך להוכיח. הקול הפנימי הוא אותו דבר, הקול שתשמע אם תהיה מספיק בשקט הוא אותו קול של הערבי שבצד השני ישמע אם הוא יהיה בשקט. ובדיוק כמו צבעים, אי אפשר להוכיח חוויות. אבל לפחות אמירות דומות של אנשים שונים שהגיעו לאותו מקום יש.

וכמו שאמרת אין איך להוכיח את הטענה שלך על הימצאות 'קול פנימי' - אחיד לכל האנושות או בכלל, כך שאין על מה לדון.

נראה לי שמיצינו.

כי בשביל הקול הפנימי אין ערכים חוץ מהקשבה לחיים עצמם. ערכים מחשבות או רעיונות זה אשליה מהבחינה של הקול הפנימי.

הלוואי והייתי מבין באיזו סיטואציה אתה חושב שאני משתיק. בהצלחה בכל מקרה עם ההקשבה שלך לטקסט שאומר לרצוח בשביל דת, אבל אל תגיד שזה קול פנימי כי זה לא. עובדה שזה טקסט חיצוני שאמר לך את זה. 

את מי אתה מתווך כאן? בובר? אחד העם? השל?

א.ד. גורדון, השל, וקצת בובר בתורת הנביאים.             

 ואם הרב קוק לא היה אורתודוקס אז גם הרב קוק

 אבל בעיקר בעיקר בעיקר שמות שאני לא יכול לכתוב כאן שקשורים לעולמות דומים ושונים.

בכל מקרה זה משהו שמעבר לספרים וקריאה של טקסטים.

מהבודדים בעולם שעדיין קוראים אותם, מה?

אני אורתודוקס ישן וטוב, מה שנקרא

ו.........היא אמרה שיש לי טעם טוב... 

ופעם מדדתי מכנסים והמוכרת אמרה שזה יפה עלי

אמרתי לאבא שלי שמילה שלה שווה זהב. הוא אמר שלא. מילה שלה שווה כסף

מילה שלי..

אומר לי שהדבר הכי טוב, הכי טהור, הכי ראוי, הכי מתבקש והכי נעלה עלי אדמות, הוא לקיים במלואו את דבר הא-ל כפי שהוא מתגלה אלינו בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה,

זה הקול הפנימי שלי, נו מה לעשות?

או התגלות שהייתה בעבר, כי הוא תמיד תמיד תמיד ההווה. 

כשאתה קשור ונאחז במשהו בעבר זה המחשבות שלך.

הקול הפנימי לא צריך טקסטים.

סורי על חוסר הנצחיות שלהם אבל זה מה שזה.

הקול הפנימי הוא "הנצח שברגע", הוא לא מנציח אותו בטקסט. 

קשבות לקול הפנימי זה הקשבה לחיים. החיים וההוויה זו תנועה, זה לא מוזיאון טקסטואלי. 

לאיפה הגענו אלקים ישמור, אתם כל כך מתנשאים על ה"דוסים הפרימיטיביים" שאתה גם יודע מה הקול הפנימי שלי ובבטוח שהוא חייב להיות כמו הקול הפנימי שלך? שחרר מותק, שחרר, צא מהבועה.

הפטרונות המתנשאת שלך מזעזעת.

עלי אדמות".

זה לפחות הדבר היחיד שאני יכול לעשות בקשר לדיון בינינו.

בהצלחה. 

כי יש לי איזה קול פנימי קטן שלוחש לי שהא-ל מסתמא יותר מוסרי מהוד מעלתך...

אפשר לכפור במשמעות של מה שכתוב - האם הוא מחייב, האם הוא מוסרי, וכ'ו

הטענה שלי היא שזה לא מוסרי לרצוח מישהו רק כי הוא שכב עם מישהי לא מהעם שלך.

ולהרוג רק כי חשקה נפשך בחתיכת אדמה שלא לך זה גם לא מוסרי.

כתבתי למעלה שחנה ושבעת בניה זה לא מוסרי אז זה? וזה כמו שמישהו בימינו יקריב לשיווה ואתה תהרוג אותו.

שם על פי הסיפור זה הריגה פסיבית של מישהו שבא להרוג  "איש עברי מאחיו". 

ה' זה שנתן את הנשמות ואת החיים רק הוא זה שיכול לקבוע למי מגיע חיים ולמי לא. אברהם אבינו בא לשחוט את יצחק.. וכביכול למה שיחליט על החיים של מישהו אחר? אבל זה לא כי הוא רוצה אלא כי ה' רוצה לכן הוא צריך לקיים, שהרי החיים של כולם כולל חיי אברהם ויצחק שייכים לה' לכן אין בכך בעיה מוסרית כשזה בא בציווי ה' כמו במקרה של פנחס שזה היה נטו לכבוד ה' והתורה. רצח כשלעצמו לא מוסרי אבל כשזה בא מצווי ה' אין יותר מוסרי מזה ובמיוחד שאותם אלו שצריך לרצוח כ"כ מבזים את כבודו של ה'.

הוצאה להורג של אייכמן לא היתה מוסרית?

להרוג מחבל זה לא מוסרי?

הבא להורגך השכם להורגו זה לא מוסרי?

לגבי בועל ארמית, והיא לא בעלה אף אחד בתור אישה. וגם אם היה מדובר בהומוסקסואל וההיתר (שהוא גם מצווה כמובן) היה בכל גילוי עריות, הוא אפשרי רק כאשר נעשה מעשה ברבים ומעשה הקנאות מתרחש בעת מעשה, בזמן שהמכחול בשפופרת.

אתה באמת מתכוון שמתקבל על הדעת לתקוף, תחת משטר של מדינה ריבונית דמוקרטית פרלמנטרית, כשהסיטואציה המקראית הנה תחת משטר משה המלוכני התיאוקרטי? אתה באמת יכול להציג מקור הלכתי שמבחינתו אין שום התחשבות בהבדל הנסיבתי הזה?

אתה רואה אפשרות בימינו לאיש ציבור בועל גויה ברבים?

אל תשאל אותי שאלות קשות...

שהתלמוד היהודי הוא בדיוק זה - להביא סיטואציה לקיצון, תחת כל הנחה ותהיה הפחות סבירה אשר תהיה, ולדון אף אז להלכה בעניין (למשל גיטין בפרק "המביא גט" "והלכתא בכפות" כולל הערת תוספות "כפות וישן בעינן").
זה האומץ, זה השטייגען, זה הכוח שבתלמוד ובתורת ישראל.
בנוסף, חשבתי שדווקא לימוד תורה מעלה שאלות קשות, כאלו שאולי בגינן זכה רבי עזריאל מלובלין לכינוי ראש הברזל (אף כי יש שטוענים שזה קשור יותר ליושרו הבלתי מתפשר כרב של לובלין).

אם אתה רואה את אבא שלך מרביץ לאמא שלך האם אתה:

מרביץ לאבא שלך

לוקח אותו אחרי לשיחה ומסביר לו שזה לא יפה

מתקשר למשטרה

לא עושה כלום

עוזר לאבא שלך להרביץ לאמא שלך 

(אולי אמא שלך בגדה בו, אולי היא רצתה להרביץ לך ואולי להפך, קח הכל בחשבון ובכובד ראש)

אם אדם רצח בשבע וחצי בערב, האם בשמונה וחצי בערב הוא צריך להתפלל ערבית?

האם הראש שלך עסוק כל היום בהטרלות?
האם מה שפרסמת עכשיו מוציא אותך בן אדם?
האם לא ראוי לסלק אותך מהפורומים?

ואתה אפילו מסכים (כלומר אני ממש לא התכוונתי לשאול בכנות את השאלות הללו בשביל שבאמת תחשוב עליהם בצורה רצינית ותענה)

לא זכור לי שאתה נחשב לממשיכו הרשמי של רב אשי.
והגסות המבחילה שנקטת, תוך שימוש בגוף ראשון לעניינים גועליים ודוחים, מעידה כאלף עדים על זדון וכוונת מכוון.

אבל אם אינני ממשיך דרכו של רב אשי (וכך בדיוק אני טוען) למה לדון בעניין בועל ארמית תחת משטר דמוקרטי?

ואם צריך תזכורת אז להלן ציטוט מהמסר הראשון בדף הזה לאמור "מה [ה]הבדל הגדול בעצם".
והסברתי את דעתי שנשענת על יוריסטיקה משפטית ותיאולוגית.

אם על זה אפשר לדון *למרות* שאנו לא ממשיכי ר' אשי, אז זה אומר שהסברא הזו אינה סברא שעומדת בדיון הזה, אתה לא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו..

למעשה לעצם הדיון, איני מתיימר להיות פוסק או להתערב בכלל בעצם השאלה, אבל לא הבנתי מנין לך ביסוס שיש דין מדיני התורה שמשתנה תחת שלטון דמוקרטי, שאתה עוד שואל (לעיל) בכזו תימה את בינייש פתוח איך הוא לא מבין את זה.

לי אין שום בסיס לשום טענה הלכתית, ולא טענתי שום טענה כזו. הטענה שלי היא בנוגע לעצם הדיון, שההנחה שביסודו היא שהתפוחים ניתנים להשוואה לאגוזים, כאילו שההעמדה בנוגע למעשים ולאפשרות לעשותם היא אותה העמדה, ולא היא (ולא ברור לי איפה נעלמו ממך כל הגדרות דינא דמלכותא ושאר עניינים אלמנטריים, שלפחות מתבקש להעלותם).
וודאי וודאי שממשיכים בדיון הלכתי גם אחר חתימת התלמוד, שאם לא כן מה עניינם של פוסקים ראשונים ואחרונים. אלא אם אתה טוען משהו אחר בניסוח המפולפל "הסברא הזו אינה סברא שעומדת". אם כן אנא הסבר.

לאורך כל מה שכאן מלמעלה. 

תעבור על סדר הדברים ותבין את דבריי.

כתוב בפרשה "בקנאו את קנאתי" "תחת אשר קנא לאלוהיו"

זה היה 100% לכבוד הקב"ה. גם לא ב 99.999999%

אני בטוח שהמעשה של הבחור הזה היה הרבה פחות. להשוות בין המקרים זה לזלזל בכבוד פנחס והקב"ה

במעשה שלו בעצם היה ברור שזה מתוך יראת שמיים טהורה, המעשה כולו היה צרוף נסים ולבסוף גם זכה בכהונת עולם מה שמחדד עוד יותר את העניין שלא היה לו שום אינטרס אישי שהרי אם היה לו אינטרס היו תובעים אותו על רציחה והוא היה פסול לכהונה, אלא שבאמת ליבו היה נקי מכול זה. המעשה שלו לא היה מובן מאליו ,ה' לא סתם עשה נסים וכו, אלא כדי להבהיר לכולם שבמקרה הזה זה גם היה נחוץ וגם נעשה כראוי. היום מי יכול להעיד שאותו אדם עשה את זה רק מתוך קנאות לשם שמיים? זה מעשה מאוד קיצוני שדורש בירור אמיתי בין האדם לעצמו.. מי היום בדרגה כזאת? בנוסף הסיטואציות היו שונות.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.