מפחדת מכלבים !!!! 

זה ממש מעצבן כי בכול מקום יש כלבים ..... 

חברות שלי הציעו לי לחשוב שהוא לא עושה כלום והוא חמוד (אבל *לי* זה לא עוזר) 

זה בכלל לא עוזר שאומרים את זה...

בן אדם...

נראלי הרבה עבודה על המחשבה והביטחון בה'.

זה לא משהו שיכול להעלם לגמרי, אבל ברור שאפשר להיות במקום טוב יותר.

בהצלחה

כשהייתי ילד, הלכנו עם כל הכיתה לטיול, וישבנו באיזה פארק באיזור המרכז, לי היה ביד בקבוק מים שממנו שתיתי ובמקום להניח אותו איפשהוא וללכת כל פעם לשתות שם - פשוט שיחקתי איתו ביד וזהו.

מתישהוא באמצע הגיע לשם אדם עם שני כלבים, ששיחקו על הדשא, פתאום אני קולט את אחד הכלבים רץ לכיווני, הייתי ילד בן שמונה, שגם ככה מפחד מכלבים, ונבהלתי עד עמקי נשמתי, התחלתי לרוץ ריצת אמוק, כבר יצאתי מגבול הפארק, והכלב - אחרי. אני רץ רץ, כבר בלי נשימה, התחלתי לצרוח "הצילו, הצילו", ברגע האחרון חבר שלי זרק על הכלב כדור, והוא התחיל להתעסק בכדור ועזב אותי, התברר אח"כ שמה שעניין אותו היה הבקבוק שביד שלי. (אני לא מאריך בתיאורים כי אין לי סבלנות.. אבל אתם (ובעיקר:אתן) מוזמנים לדמיין את זה בצבעים הכי חיים וססגוניים שתרצו, בפירוט רב.. מבטיח לכם שלא תגזימו...)

אני לא צריך לתאר לכם מה עושה חוויה כזו לילד בן שמונה, פשוט חטפתי טראומה, ומאז פחדתי פחד מוות מכלבים, כפשוטו, לא הייתי מסוגל שכלב יהיה בסביבה שלי, פשוט נחרט לי המאורע האיום ההוא ולא יצא ממני..

אחרי כמה שנים, באמצע גיל העשרה, הבנתי שחלא'ס עם זה, זה לא הגיוני, והחלטתי שאני ממגר את הפחד שלי מכלבים, איך עשיתי את זה? בהדרגתיות! דהיינו - בהתחלה - אם מישהו היה עובד לידי ברחוב עם כלב, במקום להתרחק ממננו כמטחווי קשת, השתדלתי רק להיות במרחק שהרצועה לא יכולה להגיע עד אלי, דהיינו שכבר הורדתי את הפחד רק לרמה הרציונאלית - מי שיכול להגיע אלי - כן, אבל סתם פחד לא הגיוני - לא.

בשלב הבא, אחרי שלזה התרגלתי כבר, הייתי מתקרב גם למרחק שהרצועה יכולה להגיע אם ממש יהיה חשוב לו להגיע אלי, אבל שעדיין יהיה מרחק סביר ביני לבין איפה שהוא בפועל הולך, ליד הבעלים... וכל הזמן הייתי משנן לעצמי שתכל'ס הסיוכוי שבאמת הכלב יעשה לי משהו הוא אפסי...

וזה היה קשה, כן... הייתי צריך לעצור את הנשימה ממש, כמעט שאי אומר "לעצום עיניים".. ו-חת שתיים, לעבור את זה...

בשניה שעברתי - איזה אנחת רווחה הייתה נפלטת ממני....

ככה לאט לאט התרגלתי להתקרב עוד ועוד, תוך כדי שאני ממלמל לעצמי בריכוז ופחד "ולכל בני ישראל".. וכו', משתדל להסיח דעתי מהפחד ולהתרכז ברחוב ובפסוק.. כי הרי מפורסם שהוא מריח את הפחד ונבהל ממנו ואז מרגיש צורך להתגונן...

מפעם לפעם הפחד נהיה פחות ופחות נוכח, ויותר ויותר התרגלתי... היום כשכלב עובר לידי ברחוב - אני לא זז כלום, אמנם עדיין נהיה לי דגדוג בבטן.. אבל אני כובש אותו, ומתגבר לא לזוז מהמסלול שלי, וכמובן - עדיין ממלמל ככה את הפסוק הנ"ל... ונרגע כשעברתי... אבל העיקר - שהפחד המשמעותי - איננו.

אני מציע לכולכם, תעשו ככה גם, אני יודע שזה קשה, אוהו יודע, אבל זה אפשרי, זה ניתן, פשוט לאט לאט, בהדרגתיות, לשנן לעצמכם, שלא באמת יש סיכוי שהוא בכלל יגע בכם, ולנסות בכח.. חת' שתיים ו.. הופ... ככה עוד פעם ועוד פעם... כמובן - להשתדל בשעת מעשה להסיח דעת מן הפחד, גם זה יותר יעיל וגם כי כשהוא מריח את הפחד זה יותר "מסוכן" כי הוא מפרש את הריח הזה כאיום. תתרכזו ברחוב, במחשבה כל שהיא, בפסוק הנ"ל שהוא סגולה לזה.. ו-לעבור.... עוד פעם ועוד פעם.. יותר קרוב ויותר קרוב.. בסוף תמגרו את הפחד.

בהצלחה לכולם!!!

אכן, זה רק אחרי כל השלבים הנ"ל, כשפשוט מתרגלים, אני עדיין "שומר מרחק" ממשוחררים ליתר ביטחון, אבל זה כבר לא מבהיל כ"כ, מילת הקסם היא "להתרגל".

גם אני מפחדת נורא מכלבים!! 

קראתי את מה שכתבת, אבל אני לא מאמינה שאני באמת יצליח...

אני מנסה לדמיין את רגע האמת, ואין סיכוי!!

אני לא מטפל מוסמך ולא כלום, וגם על ידי התכתבות אי אפשר להבין בדיוק את המצב, אבל בואי ננסה רגע להבין - מה את לא מסוגלת לדמיין? את איזה שלב? 

את השלב של להתקרב למרחק שהרצועה לא מגיעה בכלל אלייך את גם לא מסוגלת לדמיין?

אם לא דיברת על זה אלא על אחד השלבים הבאים - עזבי, פשוט עזבי, תתחילי בזה וזהו, ברור שעכשיו ההמשך נראה לך כמו איזה אנ'לוידע מה, תניחי לזה, ותתחילי מזה, זה ישנה לך משהו בתודעה ובהרגשה, מבטיח לך....

אני יודע שגם זה קשה, כמובן, לא אמרתי שלא, אבל החכמה היא בכל זאת לעשות את זה, כיוון שזה "פחות" קשה מהשאר, וכמו שכתבתי  -"ח'ת שתיים ו..." בלי לחשוב הרבה, פשוט להסיט את המחשבה ובכח לעבור את זה, אפשר גם בריצה, לאט לאט תראי שנהיה לך יותר קל...

בהצלחה.

והכלב היה ממש קטן ועקף אותי ע"י כך שעבר בין רגליי. זה היה בגינה וכולם פשוט נמלטו מהכלב והסתתרו במקום לעזור לילדה במצוקה הם פשוט התבוננו בנעשה... בקיצור לא זוכרת מה קרה בסוף.. לא זוכרת שננשכתי או משהו..

אני מדמיין שהוא נושך אותי. מאחר ואני יודע שזה לא יקרה (כלבים נושכים ללא התגרות לעיתים ממש ממש רחוקות) זה מוריד לי את הפחד

"מקסימום

אני אמות"

חח סתםם

אני פחדתי פחד מוותתת

עד שהתחלתי לאהוב ולא לפחד מכלב קטנציק ומתוקי

לאט לאט ראיתי שחברות שלי מלטפות כלב גדול והוא לא אוכל אותן

בקיצר תתחילי עם כלב קטן ולאט לאט אולי יעזור

וזה  פאדיחות כי אני  גדולה ואני לא יצרח עכשיו ברחוב כשאני רואה כלב אבל עדין אני ממש יפחד או שנגיד אני הולכת עם הביביסיטרים שלי לבחוץ ורואים כלב  צריך להראות שאתה לא מפחד והוא לא עושה כלום... ( שונאת את המשפט הזה...) אבל בתכלס אתה מת מפחד...

נראלי שזה פשוט עובר עם הזמן נגיד אני יכולה להגיד על עצמי שאני לא מפחדת באותה רמה שפחדתי כשההיתי יותר קטנה ולא חייב קטנה בהרבה אפילו בשנה שנתים זה עובר עם הזמן. לי לפחות.

קיצר מבינה אותך מאוד

היה לי פחד מטורף ושלחו אותי לטיפול כלפעם היתי צריחה צמצם מרחק ביני לבין כלב כיום אני רוצה כלב! 

אני לא מפחדת משום חיה כי אני חושבת שמבחינה כרונולוגית החיות היו כאן לפנינו וזה לא פייר שאנחנו נמצאים בטבע: דשא לדו' והורגים נמלים זה הבית שלהם יותר מאשר שלי יש כמובן חיות שאני מעדיפה שלא יהיו בקרבתי אבל זה רק בגלל שהם לא נקיות או יכולות להעביר מחלות...

הם היו כאן יומיים לפנינו, זה מה שבעינייך נותן חשיבות?

ונ.ב. לי אין מצפון לדרוך על נמלה, וגם לאביי ורבא לא היה, אז אני מרגיש בנח.

מכיוון שאני בת אין לי מקור למדרש אבל:

ישנו מדרש שאומר שכשהים היה צריך להיבקע לפני בנ"י הוא לא הסכים בטענה שהוא נברא לפנינו...

סורי אם זה טעות זה מהזיכרון שלי מכיתה ד'

בגדול המוטו הוא שהעולם נברא למענינו, כולל הכל.

בכל חיה מגולגל ניצוץ שבא לעשות תיקון 

חבל לנו לקטול את התיקון של אותה חיה באיבו

קיצור, לא מצאנו שיש חומרא כזו אצל גדולי ישראל..

לא הבנתי את הפאנצ'

ולהיות מסיונר\רב

אבל לא מרגיש בעיה אם דרכתי.

והעניין עם הייתוש הוא במקום מאוד מסויים.

התורה מתירה לנו לאכול בע"ח, ולשעבד אותם לצרכינו.

זה נכון שלהרוג סתם זה אכזרויות ולא ראוי.

בכלובים יותר גדולים

היתי בקיבוץ והלכתי לרפת וללול ושנה לא אכלתי בשר מוצרי חלב וביצים מרוב גועל איזה תנאים מאחסנים אותם...

איממממממממממלה... רחמנות!

מה הקשר בין לאכול חיות לבין צער בעלי חיים 

כולנו נמות בסוף כן ... גם החיות אז למה לא להנות מהם כיום?

אשמח לקבל תגובה מאחד\ת שמתיימר\ת להיות יפה\ת  נפש....

אכן צעב"ח ללא תועלת הוא איסור.

שמעתי ממטפל על דרך טיפול שנקראת טיפול בחשיפה- אני רואה שאפשר למצוא ב'גוגל'.

בהצלחה

אבל ככול שיותר נחשפים לפחד אז הפחד נהיה פחות ופחות משמעותי..

פשוט אולי תתחילי להיות יותר בקרבת כלבים..מאמינה שלאט לאט הפחד יתקהה

וואי הלוואי, בעז"ה!

קצת קשה לי להאמין שיום יבוא ואפסיק לפחד מהם

כי זה פשוט פחד משתק ממש ממש..

איבריים אני אישית לא מפחדת אבל אני סוג של מבינה בכלבים אז אם אני רואה כלב מסוכן אני מתרחקת וגם תגידי את הפסוק שאומרים נגד כלבים("ולכול בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"-נראה לי שככה אומרים תבדקי-זה ממש עוזר אחותי ניסתה כמה פעמיים והם ברחו ממנה) אבל בעיקרון תעשי ויקפדיה על כלבים ותאמיני לי כשאת יודעת יותר על הסוג ואיך הוא יכול להזיק את פחות תפחדי🙏

משהו שאין אני נגעל תגיד לי לא להגעל? זה מציאות אבל פחד בהחלט אפשר לעבוד על זה

זה פחד,

למרות שגם גועל

בחלומות שאני אתן לכלב ללקק אותי, למרות שאני פשוט אתעלף נראלי לפני...

אני אגיד לך משהו כלב מריח פחד וזה ידע אם תלכי על ידו בלי פחד הוא זה שיפחד ממך זו מציאות!!! מנסיון אבל ברגע שנותנים לכלב הרגשה של פחד או בורחים ממנו חלק מהכלבים פשוט ירדפו אותך

אני יודעת שאני אפחד וארצה לברוח, ושזה מה שיכול לקרות לכן זה עוד יותר מפחיד!! אוףףףףףף 

ובקשר לפחד פשוט תעבדי על זה אני כילד בן 9 קיבלתי ביס מכלב וזה רק גרם לי להבין שזה לא סוף העולםםם

אני אנסה בעז"ה לעבוד על זה,

רק חושבת איך

והאנשים פה הביאו טיפים טובים

אז אני אנסה...

תנסי אני בטוח תצלחי ותעדכני בכל מקרה מאחל לך בהצלחה מרובה עם זה

גם לי יש פחד מכלבים ואני "שורד" יפה מאוד עם זה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...