@חברים מקשיבים

משמעות הסימן שעושים עם האצבעות היא סוג של צלב!!!
עבודה זרה גמורה!!!

יש לי מה להגיד..אבל לא לפה...לדעתי חשוב שתפני לגרום שלא מכיר אותה (נגידאני לא הייתי רוצה שיועצת בית הספר תדע)

והיא נמצאת בנקודה סופר רגישה אז חשובחשוב שלא תשתפי מישי שגם את וגם היא מכירות,גם אם זה כבד עלייך ואת חייבת לפרוק.

א. את בטוחה שהיא לא התכוונה כסלנג או משהו כזה? בתור לפרגן, לומר שהיא "מאוד-מאוד-מאוד" אוהבת אותך? 

קצת קשה לי להניח שמדובר אכן בעניין של נטיה, כי אם ככה מן הסתם היא לא הייתה חושפת את זה ככה... זה דבר שלוקח המון שנים ואומץ עד שמספרים אותו... בטח ובטח למושא ההתאהבות.

חשוב חשוב חשוב שלא תבני מגדלים פורחים באויר על לא עוול בכפה...

ב. בהנחה ואכן מדובר על דבר שנובע מנטיה, אז זה חייב טיפול! אמנם, כמו שהזכירו, אין להביא אותה לידי מבוכה, לכן אל תפני ליועצת או משהו כזה, אלא תדברי איתה, תסבירי לה כמה שזה לא טוב לה, ושהיא יכולה וצריכה לטפל בזה, אל תניחי לה עד שהיא תיגש לייעוץ, אצל מי שהיא בוחרת ורוצה.

ג. אני אכן חושב, שכל עוד והעניין לא טופל, אתן צריכות להתרחק ממגע, לא חיבוקים ולא שום דבר כזה. אבל אין סיבה לחשוש להיות בקרבתה, מה היא תעשה? תחבק אותך בכח? את יכולה להמשיך להיות בקרבתה, להיות חברות טובות, להנות ולשמוח. אבל בלי מגע. 

ולא, זה לא מגעיל מצידך, זה בהחלט מרתיע ומפחיד, ומובן מאוד הפחד שלך, רק שתביני - שאין באמת ממה לפחד. היא לא יכולה לגעת בך בכח.

אמנם, זה רק עניין זמני, במהלך טיפול וכדו', אם היא מסרבת ללכת לטיפול, ומתעקשת להשאר ככה - אזי גם בהחלט יהיה מאוד מובן מצידך אם לא תחפצי בקרבתה, וגם זה יהיה מאוד לא מומלץ, אי אפשר לנהל חברות בריאה במצב כזה, וזה יכול להגיע למקומות עצובים.

ד. לגבי העניין של הרתיעה - צריך לחלק אותו לשנים - אם את נרתעת מעצם זה שאת חושבת "מה עובר לה בראש כלפי", אז זה רגש מובן, ואני לא יודע מה לומר עליו. אז אני שותק. אבל אם מדובר ברתיעה ממנה עצמה, מהיותה אדם כזה, אז זה ממש דבר טעותי, זה מגיע מריאקציה ודעות קדומות. יש אנשים כאלו, שזה לא באשמתם, והם אנשים טובים ןמדהימים, הם לא עשו שום דבר רע! העניין המתועב הוא במי שמתקדם עם זה לידי מעשים, לא במי שככה נטייתו.

ולסיום - איך אפשר בלי: @פשוט אני..

היא רואה בזה בעיה?

ושאין לה שום סיכוי למשהו שהוא מעבר לקשר נורמלי בין חברות כמו שהיה עד היום.

להיזהר לא לומר את זה בצורה פוגעת, אבל גם לא להשאיר לה שום מקום לפתח אשליות.

חייבים תגובה של @פשוט אני..

את בטוחה שהיא באמת התכוונה למה שאת חושבת שהיא התכוונה? אולי היא דווקא אמרה את זה בצורה תמימה, בתור אהבה של חברות, ולא מעבר לזה... לא בקטע הלא טוב, אני חושב?

זו יכולה להיות תלות שהיא פיתחה בך ובמקרים מסוימים היא יכולה להתפתח גם לנטייה.. זה יותר מצוי אצל בנות.. יש לי קישור למאמר מצוין ע''כ שיוכל לעזור לך לדעת איך להתייחס אליה. [בנספח]  nefesh.talchaim.org.il/מאמרים/תלות-רגשית/

הקרובים שלנו ולא חייזרים מהחלל החיצון

אבל בכל זאת זה עדיין מוזר

כן מה לעשות?! ככה צריך להתייחס!!!!!!

אנחנו חיים בעולם מבולבל!! וחיבים לשים לעצמנו את הגבולות הנכונים. נקודה.

וכמובן הרבה תפילות!!!!

מישהו שנדרס וכולו מכורג'ע על הכביש זה דוחה אבל צריך את הפרמדיק או זקא שיטפלו בו כן זה מרתיע הנושא הזה מאוד אבל צריך לדעת לאהוב אותם ולהחזיר אותם למקום הנכון

אסור חלילה שמתוך אהבתינו הגדולה אליהם, והאכפתיות מהם, וכו' וכו', יוכהו רגשותינו ולו בכהוא זה, מי שיודע לעשות הפרד ומשול - יכול לעסוק, מי שחלילה זה יהפוך אצלו לדבר רגיל והגיוני ואנושי - לא!

על הכור וצריך להבין שיש כזה דבר במציאות לא כולם צריכים להיות בחזית

צריך לדעת שיש דבר כזה במציאות, אבל שזו סטיה ובעייתית.

שלום לך חברתי היקרה, מה שלומך?

את בטח יודעת כמה את יקרה לליבי. את יודעת שאת אחת החברות הכי טובות שלי, שאני תמיד משתפת אותך בדברים הכי שמחים שעוברים עלי, ולעיתים גם בדברים הקשים.

האמת היא שיש לי סוד גדול, שעד היום לא שיתפתי אותו עם אף בן אדם בעולם. גם לא את ההורים שלי, למרות שאני יודעת שהם תמיד רוצים רק לעזור לי. 

אני פשוט מפחדת מהתגובה שלהם. 

אני יודעת שיכול להיות שהם לא יקבלו אותי, שהם אפילו ישנאו אותי אחרי שהם יגלו את הסוד הנורא שלי. אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי, אני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם דחייה כואבת כל-כך.

אני כל-כך חוששת לנפץ להם את התדמית של הבת המושלמת, ולגרום להם לחשוב שאני אדם רע, שהם יצטערו שהם בכלל הביאו אותי לעולם...

כבר למעלה מ-3 שנים שאני מרגישה דברים מוזרים. בהתחלה עוד לא ידעתי מה בדיוק אני מרגישה, אבל ידעתי שזה ממש מוזר, והתחחנתי ל-ה' שיעשה שזה ייפסק. כמה תפילות, בכי ותחנונים שפכתי בפניו על הנושא הזה.

ככל שהזמן עבר, הבנתי בדיוק מה אני מרגישה...

אני נמשכת לבנות.

אני בכלל לא רוצה את זה, ולא יודעת איך זה קרה לי! אני באמת בחורה כל כך טובה, כל-כולי רצון לעשות טוב, לשמוח, להיות תלמידה מצטיינת, החברה הכי טובה של כולן... אני לא מבינה למה זה קרה לי. למה דווקא אותי ה' מעמיד בניסיון הזה.

אני שומרת את הסוד הגדול הזה בבטן שלי, לבד, כבר תקופה ארוכה מאוד. אני כל כך מפחדת. מה יגידו עלי? האם כולם ישנאו אותי? מישהי בכלל תרצה להיות חברה שלי אחרי שהיא תגלה את זה?

לצערי, בלי שבכלל רציתי שזה יקרה, אני חושבת שהתחילו לי רגשות כלפייך. אני קצת מתרגשת כשאת נמצאת ליידי. לפעמים אני קצת מתגעגעת אלייך כשאת רחוקה ממני. ה', אני לא רוצה את זה! אני יודעת שאלה רגשות שלעולם לא יהיו הדדיים, ואני חלילה לא מצפה לשום דבר כזה! אני יודעת שב"ה אצלך אין את כל הכאב הזה, ואני לעולם, אבל לעולם, לא ארצה לפגוע בך.

אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לשמור על הסוד הזה לבד. ההסתרה, התחושה שאת בוודאי היית רוצה לברוח ממני אם רק היית יודעת, המחשבה על כך שאני מרמה אותך... זה אוכל אותי מבפנים.

אני חייבת לספר לך, חברתי היקרה.

אני אולי לא אומרת את זה בפה, אבל... אני חייבת לשמוע מה דעתך עלי. אני חייבת לדעת אם אני מגעילה בעינייך, או שאת עדיין רואה בי את אחת החברות הכי טובות שלך.

אני כל כך מקווה שתצליחי לראות את האמת, שתצליחי לראות שאני בדיוק מי שהייתי לפני שסיפרתי לך, רק שעכשיו אני קצת פחות מסתירה ממך... קצת יותר כנה איתך...

בבקשה, אל תגידי לי שאת אוהבת אותי אבל רק בתנאי שאני אלך לטיפול. אני לא מרגישה שאני בשלה עכשיו לטיפול מהסוג הזה, ואני בטוחה שהליכה לטיפול מתוך לחץ חיצוני לא תועיל לי. כרגע, הדבר הכי חשוב לי הוא לאסוף את השברים, לאהוב את עצמי בחזרה כמו שאהבתי פעם, להצליח לראות שיש לי סיכוי לחיות בעולם הזה למרות הניסיון הקשה והמתיש הזה.

מה שאני צריכה לשמוע ממך עכשיו, חברתי היקרה, זה שאת אוהבת אותי תמיד. שאת יודעת שזה לא מה שמגדיר אותי, אלא אך ורק המעשים שלי הם אלה המגדירים אותי והם אלה שבזכותם את כל כך שמחה להיות חברה שלי.

אנא ממך, אל תפילי עלי את המאבק העיקש בין הציבור הדתי לבין הלהט"בים. אני לא ארגון, אני לא הפגנה, אני לא מצעד, ובטח שאני לא זרם פוליטי. אני רק בת אדם, נקלעתי לסיטואציה הזאת למרות כל התפילות שלי וכל הניסיונות לגרום לזה להיפסק, ואני לא קשורה בשום צורה לאנשים אחרים ולמאבקים שאין לי יד ורגל בהם.

עכשיו, אחרי שפתחתי את הלב וסיפרתי לך על הקושי הכי גדול שיש לי בחיים, הכדור עובר ליידים שלך.

את לא יודעת כמה הדעה שלך חשובה ומשמעותית עבורי. את לא יכולה לתאר לעצמך כמה אני חוששת מכך שעכשיו את יודעת על הסוד הכי גדול שלי.

האהבה שלי כלפי עצמי עומדת כאן על כף המאזניים. 

בתקווה להבנה,

חברתך.

איזה יופי... המחשה ממש יפה

כתבת ממש מדהים, מרגש, נוגע לעומק, ופשוט משקף עבורינו את החוויה שמאחורה, בהחלט נותן פרספקטיבה שונה על כל השאלה.

אז @האקונה מאטטה, תקראי טוב מה שהוא כתב, תדעי שזה ממש שיקוף של הלב של החברה שלך. 

וכשאני חושב על זה, עזבי את כל העצות מכאן, כן, כולל מה שאני אמרתי, תשמרי אותם אצלך לאחר כך, הם חשובים, אבל לא לעכשיו.

עכשיו החברה שלך צריכה הכלה ואהדה, תני לה אותן. תני לה לבטוח בך כמשענת יציבה.

ואכן, חלילה להיגרר לתוך איזה שהוא משהו לא בסדר, אבל כפי שהוא כתב - היא לא תעשה לך משהו שאינו טוב לך, אז אל תתרחקי, אל תחששי, רק בפינה קטנה בלב. תדעי שיש גבול, אבל אל תתני לזה ביטוי, אל תחשבי על זה, וחלילה - אל תחציני את זה. תכל'ס - הסיכוי שתצטרכי להשתמש בהפנמה הזו הוא אפסי. היא חברתך, אכפת לה ממך, היא עוברת משהו קשה, והיא לא תגרור אותך אל תוכו.

(שוב, שיהיה ברור, את לא צריכה לחשוש מקשר או להביע ריחוק, כי לא סביר שזה יגיע חמצב בעייתי, אבל כן תזכרי שאם במקרה זה כן נסחף לכיוון כזה - לעצור מיד! אכן, מורכב ה"מצד אחד ומצד שני" הזה, בפרט שהמטרה היא שהיא לא תרגיש שאת חוששת, אבל אני סומך עלייך שתדעי למצוא שביל זהב. תתבונני)

תכילי, תאהדי, אל תציגי חשש. תהיי חברה טובה ומשענת יציבה.

ובהמשך יגיע הזמן לנסות לעזור עם זה או משהו אחר, לא כעת.

כעת את החברה המכילה ואוהדת.

ואח"כ תהיי אכן הדמות המתאימה לעצה והפניה לעזרה.

בהצלחה גדולה.

נתנו לך משמים "תיק נחמד", כי מאמינים שאת זו שתהיי מסוגלת לכתף אותו! בוטחים בך שתאירי אותה! שתהיי לה חברה קרובה וטובה. תעשי את זה כראוי.

מחזיקים ידיים.

אם בסופו של דבר היא כן תרצה לדבר על זה עם איש מקצוע, אני יכול לתת בפרטי כמה שמות מאוד מאוד מומלצים.

בתור אחד שהיה שם, במקום שלה, והיום נשוי מתוך אהבה לאשה - אני יודע כמה איש מקצוע איכותי יכול להציל את החיים.

בהצלחה!

כמו רבנית שמבינה או אפילו דרך רב שמבין אפשר גם בטלפון.

תגידו, אנשים שמבינים.. שאלה בשביל מישהי.. סוג של חניכה

אם היא לא ''מתרגשת'' שבנות לידה, כמו שפשוט אני אמר
אלא סתם כשיש מגע, סתם ביד לא משהו מיוחד או אסור, זה מעביר בה רטט מסוים, זה גם אומר משהו?

למה גדולות לא? כי זה טבעי שמישהי נמשכת למגע כאילו?

האמת שזה ממש חיזק אותה, דיברתי איתה אתמול שיחה ארוכה, אמרתי לה שבאמת לא תכניס לעצמה את זה למחשבות על עצמה.. יהיה לה טוב בעז''ה והיא תשתחרר מזה... תודה!

כתבת מעולה ומאוד זה מה שהייתי צריכה לשמוע.. תמשיך לכתוב... תודה שבעסס

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...