שלום לך חברתי היקרה, מה שלומך?
את בטח יודעת כמה את יקרה לליבי. את יודעת שאת אחת החברות הכי טובות שלי, שאני תמיד משתפת אותך בדברים הכי שמחים שעוברים עלי, ולעיתים גם בדברים הקשים.
האמת היא שיש לי סוד גדול, שעד היום לא שיתפתי אותו עם אף בן אדם בעולם. גם לא את ההורים שלי, למרות שאני יודעת שהם תמיד רוצים רק לעזור לי.
אני פשוט מפחדת מהתגובה שלהם.
אני יודעת שיכול להיות שהם לא יקבלו אותי, שהם אפילו ישנאו אותי אחרי שהם יגלו את הסוד הנורא שלי. אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי, אני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם דחייה כואבת כל-כך.
אני כל-כך חוששת לנפץ להם את התדמית של הבת המושלמת, ולגרום להם לחשוב שאני אדם רע, שהם יצטערו שהם בכלל הביאו אותי לעולם...
כבר למעלה מ-3 שנים שאני מרגישה דברים מוזרים. בהתחלה עוד לא ידעתי מה בדיוק אני מרגישה, אבל ידעתי שזה ממש מוזר, והתחחנתי ל-ה' שיעשה שזה ייפסק. כמה תפילות, בכי ותחנונים שפכתי בפניו על הנושא הזה.
ככל שהזמן עבר, הבנתי בדיוק מה אני מרגישה...
אני נמשכת לבנות.
אני בכלל לא רוצה את זה, ולא יודעת איך זה קרה לי! אני באמת בחורה כל כך טובה, כל-כולי רצון לעשות טוב, לשמוח, להיות תלמידה מצטיינת, החברה הכי טובה של כולן... אני לא מבינה למה זה קרה לי. למה דווקא אותי ה' מעמיד בניסיון הזה.
אני שומרת את הסוד הגדול הזה בבטן שלי, לבד, כבר תקופה ארוכה מאוד. אני כל כך מפחדת. מה יגידו עלי? האם כולם ישנאו אותי? מישהי בכלל תרצה להיות חברה שלי אחרי שהיא תגלה את זה?
לצערי, בלי שבכלל רציתי שזה יקרה, אני חושבת שהתחילו לי רגשות כלפייך. אני קצת מתרגשת כשאת נמצאת ליידי. לפעמים אני קצת מתגעגעת אלייך כשאת רחוקה ממני. ה', אני לא רוצה את זה! אני יודעת שאלה רגשות שלעולם לא יהיו הדדיים, ואני חלילה לא מצפה לשום דבר כזה! אני יודעת שב"ה אצלך אין את כל הכאב הזה, ואני לעולם, אבל לעולם, לא ארצה לפגוע בך.
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לשמור על הסוד הזה לבד. ההסתרה, התחושה שאת בוודאי היית רוצה לברוח ממני אם רק היית יודעת, המחשבה על כך שאני מרמה אותך... זה אוכל אותי מבפנים.
אני חייבת לספר לך, חברתי היקרה.
אני אולי לא אומרת את זה בפה, אבל... אני חייבת לשמוע מה דעתך עלי. אני חייבת לדעת אם אני מגעילה בעינייך, או שאת עדיין רואה בי את אחת החברות הכי טובות שלך.
אני כל כך מקווה שתצליחי לראות את האמת, שתצליחי לראות שאני בדיוק מי שהייתי לפני שסיפרתי לך, רק שעכשיו אני קצת פחות מסתירה ממך... קצת יותר כנה איתך...
בבקשה, אל תגידי לי שאת אוהבת אותי אבל רק בתנאי שאני אלך לטיפול. אני לא מרגישה שאני בשלה עכשיו לטיפול מהסוג הזה, ואני בטוחה שהליכה לטיפול מתוך לחץ חיצוני לא תועיל לי. כרגע, הדבר הכי חשוב לי הוא לאסוף את השברים, לאהוב את עצמי בחזרה כמו שאהבתי פעם, להצליח לראות שיש לי סיכוי לחיות בעולם הזה למרות הניסיון הקשה והמתיש הזה.
מה שאני צריכה לשמוע ממך עכשיו, חברתי היקרה, זה שאת אוהבת אותי תמיד. שאת יודעת שזה לא מה שמגדיר אותי, אלא אך ורק המעשים שלי הם אלה המגדירים אותי והם אלה שבזכותם את כל כך שמחה להיות חברה שלי.
אנא ממך, אל תפילי עלי את המאבק העיקש בין הציבור הדתי לבין הלהט"בים. אני לא ארגון, אני לא הפגנה, אני לא מצעד, ובטח שאני לא זרם פוליטי. אני רק בת אדם, נקלעתי לסיטואציה הזאת למרות כל התפילות שלי וכל הניסיונות לגרום לזה להיפסק, ואני לא קשורה בשום צורה לאנשים אחרים ולמאבקים שאין לי יד ורגל בהם.
עכשיו, אחרי שפתחתי את הלב וסיפרתי לך על הקושי הכי גדול שיש לי בחיים, הכדור עובר ליידים שלך.
את לא יודעת כמה הדעה שלך חשובה ומשמעותית עבורי. את לא יכולה לתאר לעצמך כמה אני חוששת מכך שעכשיו את יודעת על הסוד הכי גדול שלי.
האהבה שלי כלפי עצמי עומדת כאן על כף המאזניים.
בתקווה להבנה,
חברתך.
