(משיחת הרבי מליבאוויטש פרשת שופטים תשנ"א)
)כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות"[74] (ובאריכות גדולה), ועם ההקדמה שזהו "מיסודי הדת" – מובן, שזוהי הלכה הנוגעת לבנ"י בכל הדורות. והגם שאמרו חז"ל[75] "משמתו נביאים האחרונים חגי וזכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" – דובר פעם[76] הפירוש בזה שהיא לא נתבטלה לגמרי (אלא "נסתלקה", אבל לא "בטלה" או "פסקה"[77]), וכדמוכח מזה שגם אח"כ מצינו השראת רוח הקודש אצל כמה וכמה[78] (וכמובן גם מזה שבספרו הלכות – בין כל התנאים בנוגע לנבואה – אין הרמב"ם מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, משמתו נביאים האחרונים[79]).
ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן[80], שבשנה מסויימת (כפי שמחשב שם) "תחזור הנבואה לישראל", "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (שנאמר[81] ונבאו בניכם ובנותיכם וגו')".
[74]הקדמת הרמב"ם לספר היד.
[75]יומא ט, ב. סוטה מח, ב. תוספתא שם פי"ג, ד. סנהדרין יא, א.
[76]לקו"ש חי"ד ע' 72 ואילך.
[77]כהלשון בגמ' סוטה שם בנוגע לכמה דברים שבטלו.
[78]ראה שערי קדושה (להרח"ו) שער ג פרק ז. פרקי גילוים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. וש"נ. וראה גם לקו"ש שם ע' 73.
[79]ראה לקו"ש שם ובהערה 25.
[80]פרק ג.
[81]יואל ג, א.