אבל אפשר ליצור מעגלים שמחזיקים אותנו על המסלול

יש לפעמים מנהגים אישיים (תהילים באלול וכדומה) או המנהגים הרגילים (סליחות וכדומה. טוב, יש קורונה והבתי כנסת מאד מוגבלים....) שמזכירים לנו שאלול.

ולפעמים פשוט צריך להחליט שאנחנו רוצים להרגיש אלול ולעשות משהו. ספר מסוים או משהו כזה.

וכן, לא חסרים אלולים שעברו מהר מדי בלי ששמנו לב. לפעמים ייאוש ולפעמים משהו אחר. אבל כמו התקווה שירודת ועולה, ככה גם בתחום הדתי

אבל זהו, שהכל מתפורר.

לא מצליחה להחזיק בדברים הקבועים, ולא כל שכן ליזום חדשים...

והלוואי שזה היה עולה ויורד.

המסלול הוא די חד כיווני לצערי. 

התגובה שלך מזמינה לבקש שתשתפי.

(אבל רק אם נח לך)

אז זה כן הניתוק מהמסגרת הרוחנית למעשה.

אני מנותקת ממנה כבר המון זמן. 

אבל היו תקוות שהצלחתי ליצור לי מסגרות אלטרנטיביות.

ולאחרונה ממש לא מצליחה.

אפילו כמה שורות,אל תפלי משום דבר,ובעזרת השם הכל יפתח לטובה.

זה מייבש. זה הורג. זה מנביל. 

(לא שאין צדדים חיוביים ברווקות. אבל הצימאון הזה שלא מקבל את סיפוקו....)

התשובה שלך יפה ונוגעת.

הכל מתחיל משם.

איפה אני ואיפה הוא.

וגם התפילה וההתבודדו כבר הפכו לי לרוטינה שרק צריך לסמן עליה וי.

אוי טאטעעעעעעעעעע.

האלול של 'אורות התשובה' הוא אלול אחר משיעור מוסר.

סתם מעניין אותי אם יש לך משהו להגיד על זה. 

סליחה על התיוג

אבל כן, מה שנשאר לי זו זעקתה של מנהלת בית הספר היסודי בקולה החמור שבאלול אפילו דגים שבים רועדים. (האמת עם הקשיחות שלה היה קשה לא לרעוד, בלי קשר לאלול)

אבל גם המלך בשדה, לא ממש מצליח לחבר אותי היום.

(מי ביקש מלך? רוצה רק את השדה!!)

וסליחה על הטון

בלי קשר לרווקות

מה יש במקום שיעורי מוסר?

של הרב קוק או דומיו על ערכה של תשובה וזה נשמע לי שונה מסטייל חרדי.

יש לך משהו להוסיף בנושא?

פדיחה אבל בשנים האחרונות פשוט לא היה לי אלול.

אז צר לי, אבל אין לי מה להוסיף.

אפילו לא מצליחה להיזכר עכשיו במקורות שעשויים להיות מעניינים.

אם לא שיעורי מוסר? משהו שדומה למה שהזכרתי?

זה האלול החרדי המסורתי. תחושה של "נערווים", לחץ, כובד ראש, הלקאה עצמית.

יש לציין שבשנים האחרונות נכנסה קצת רוח חסידית שמאזנת את זה ואז מדברים על הזכות של התשובה, על "אם אסק שמים", על קרבת אלוקים. נראה לי זה יותר דומה לסגנון של הרב קוק לא?

לא ביקשתי דווקא המלצות לשיעורים.

שבעיני האלול של "אורות התשובה" הרבה פחות מעודד מאלול של שיעור מוסר.

ברור שיש שיעורי מוסר גרועים. אבל שיעור מוסר טוב הוא הרבה יותר מזה.

ובשביל אדם שאצלו הרב קוק הוא עוד רב גדול, ולא מורו הרוחני; ושפתו היא שפה מוזרה ולא מובנת - יכול להיות שזה לא יהיה יותר מועיל.

בעיני שיחות המוסר הנוקבות של גדולי המוסר בדורות הקודמים הן דבר מעודד מאד.

* מבחינת תנועת המוסר, מדבר על לפני 100-50 שנה בערך. זאת לדעתי תקופת השיא.

לצערי לקחו את זה למקומות אחרים. בזמנם (לפני 30-40 שנה) באמת הצליחו לתפקד עם פחד, וניסו להעבר את זה הלאה. אבל הצעירים המודרניים לא בנויים לעבודה מתוך פחד, ולכן זה לא בנה שום דבר.

לא יודע אם זה יכול להועיל, אבל ספר מאד מיוחד זה "דרך המלך" לרבי מפיאסצנא. הוא קצת עמוק.

זאת שאלה טובה.

מקבל את מה שאתה אומר על מוסר.

אורות התשובה' יכול להיות הרבה יותר מעודד אם מנגישים אותו ומקשרים אותו לחיים הממשיים שלנו ולא משאירים אותו עם מילים יפות שגם לא תמיד ברורות.

ביחס למה ששרשרנו לפני רגע

קיצר מה ש @נוגע, לא נוגע המליץ

התכוונתי לומר, שלא ממש משנה לי אם מותר, ואני לא שואלת אף אחד (חוצמיזה שיש גדו"י שבוודאות יודעת שהם פותחים)

זה כן דברר שצריך לסבול אותו. ושווה לסבול אותו כמובן.

חוצמיזה

אם זה לגיטימי 

להיות חברה בפורום הזה,

לקרוא פרויד וויקטור פרנקל ואריך פרום, ועוד כמה

לראות חתונה ממבט ראשון,

וסיפור אחר,

ושטיסל

ועוד כמה

אז דווקא לפתוח אורות התשובה יעורר הסתכלות מוזרה?

הרבה חרדים מושפעים במידה כזאת או אחרת בתוכן שבא מהעולם החילוני ולא רק מהתוכן שהעולם החרדי מציע.

אורות התשובה - זה אומר גם משהו אידיאולוגי. זה יותר שייך למיינסטרים של הדתי לאומי. החרדים המודרנים לא עושים את זה עדיין לכל הידוע לי. קריאה בכתביו של הרב קוק זה לא רק לצאת מהגבולות המותרים של 'תרבות הפנאי' אלא גם לקחת חלק בתורה של מזרוחניקים ל"ע. 

כי הנושא הזה הוא אינסופי.

רק אומר שזה קיים.

כפי שציינתי, גם אצל חלק מגדולי ישראל החרדים,

וגם אצל המכונים חרדים מודרניים.

גם ב'ריש גלי'?

אם את יכולה להגיד שמות אני אשמח.

הכי חרדי שיכול להזכיר את הרב קוק בשיעור לכל הידוע לי זה הרב שטיינזלץ.. (והוא ממש לא 'חרדי' מבחינתי)

פשוט כי אין לי מושג אם הם מעוניינים להתפרסם בכך. זה ידוע לי מעדות אישית של מישהו.

למען האמת ולדיוקם של דברים,

ידוע לי על אחד כזהבברור.

אבל בטוחה שיש עוד.

נזכרתי כי שמתי לב שזה מה שאני עושה ברגעים אלה ממש

לא קשה להשיג מנגינות של ימים נוראים, סליחות, תפילות וכו' - כל אחד לפי עניינו. אפילו סתם שירים שעוסקים ברוחניות, גם כן כל אחד לפי עניינו.

ופשוט להקשיב. שעה של סליחות או תפילות של ימים נוראים, עושה משהו לנפש

אני בדיוק באותו מצב כמוך....

מתפללת שיעבור מהר ושהעלייה אח"כ תהיה מתוקה מתוקה אחרי הצחיחות הזאת....

לא מזמן פתחתי בייאוש שיחות הר"ן בתקווה שמשהו ייגע בי, ואיך שפתחתי היתה תורה שמדברת בדיוק על זה!!

אני לא אומרת שזה פתרון קסם, ולא היה הוקוס פוקוס ונהיה לי קל, אבל עדיין היא מאוד חיזקה אותי וגרמה לי להבין שיש פה דרך אמיתית ולא להרפות.. הנה מה שרבנו הקדוש אומר, מילה במילה:

אלו הרוצים להיות אנשים כשרים וליכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גודל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי. דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדושה אף על פי שאינם יכולים לגמור כראוי. זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד, כג), ואיתא בתקונים  שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות. היינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפילה. ואזי אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה שמיגע עצמו בכל כחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הורגנו וכו', וכמו כן בכל העבודות והקדושות שאדם רוצה לקדש עצמו אף על פי שאינו זוכה חס ושלום לקדש עצמו כראוי. אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו רק שאין מניחין אותו. זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. על כן על האדם לעשות את שלו תמיד, ליגע עצמו בעבודת ה' בכל מה שיוכל. ואת כל אשר תמצא ידך לעשות עשה אף על פי שקשה עליו מאד ונדמה לו שאין מניחין אותו כלל ומרחיקין אותו מאד מאד ואינו זוכה לעשות כראוי שום דבר שבקדשה וכו'. אף על פי כן עליו לעשות מה שיוכל וה' הטוב בעיניו יעשה.

בהצלחה נשמה, ה' אוהב אותךך. שנזכה להתעוררות הלב..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳