אבל אפשר ליצור מעגלים שמחזיקים אותנו על המסלול

יש לפעמים מנהגים אישיים (תהילים באלול וכדומה) או המנהגים הרגילים (סליחות וכדומה. טוב, יש קורונה והבתי כנסת מאד מוגבלים....) שמזכירים לנו שאלול.

ולפעמים פשוט צריך להחליט שאנחנו רוצים להרגיש אלול ולעשות משהו. ספר מסוים או משהו כזה.

וכן, לא חסרים אלולים שעברו מהר מדי בלי ששמנו לב. לפעמים ייאוש ולפעמים משהו אחר. אבל כמו התקווה שירודת ועולה, ככה גם בתחום הדתי

אבל זהו, שהכל מתפורר.

לא מצליחה להחזיק בדברים הקבועים, ולא כל שכן ליזום חדשים...

והלוואי שזה היה עולה ויורד.

המסלול הוא די חד כיווני לצערי. 

התגובה שלך מזמינה לבקש שתשתפי.

(אבל רק אם נח לך)

אז זה כן הניתוק מהמסגרת הרוחנית למעשה.

אני מנותקת ממנה כבר המון זמן. 

אבל היו תקוות שהצלחתי ליצור לי מסגרות אלטרנטיביות.

ולאחרונה ממש לא מצליחה.

אפילו כמה שורות,אל תפלי משום דבר,ובעזרת השם הכל יפתח לטובה.

זה מייבש. זה הורג. זה מנביל. 

(לא שאין צדדים חיוביים ברווקות. אבל הצימאון הזה שלא מקבל את סיפוקו....)

התשובה שלך יפה ונוגעת.

הכל מתחיל משם.

איפה אני ואיפה הוא.

וגם התפילה וההתבודדו כבר הפכו לי לרוטינה שרק צריך לסמן עליה וי.

אוי טאטעעעעעעעעעע.

האלול של 'אורות התשובה' הוא אלול אחר משיעור מוסר.

סתם מעניין אותי אם יש לך משהו להגיד על זה. 

סליחה על התיוג

אבל כן, מה שנשאר לי זו זעקתה של מנהלת בית הספר היסודי בקולה החמור שבאלול אפילו דגים שבים רועדים. (האמת עם הקשיחות שלה היה קשה לא לרעוד, בלי קשר לאלול)

אבל גם המלך בשדה, לא ממש מצליח לחבר אותי היום.

(מי ביקש מלך? רוצה רק את השדה!!)

וסליחה על הטון

בלי קשר לרווקות

מה יש במקום שיעורי מוסר?

של הרב קוק או דומיו על ערכה של תשובה וזה נשמע לי שונה מסטייל חרדי.

יש לך משהו להוסיף בנושא?

פדיחה אבל בשנים האחרונות פשוט לא היה לי אלול.

אז צר לי, אבל אין לי מה להוסיף.

אפילו לא מצליחה להיזכר עכשיו במקורות שעשויים להיות מעניינים.

אם לא שיעורי מוסר? משהו שדומה למה שהזכרתי?

זה האלול החרדי המסורתי. תחושה של "נערווים", לחץ, כובד ראש, הלקאה עצמית.

יש לציין שבשנים האחרונות נכנסה קצת רוח חסידית שמאזנת את זה ואז מדברים על הזכות של התשובה, על "אם אסק שמים", על קרבת אלוקים. נראה לי זה יותר דומה לסגנון של הרב קוק לא?

לא ביקשתי דווקא המלצות לשיעורים.

שבעיני האלול של "אורות התשובה" הרבה פחות מעודד מאלול של שיעור מוסר.

ברור שיש שיעורי מוסר גרועים. אבל שיעור מוסר טוב הוא הרבה יותר מזה.

ובשביל אדם שאצלו הרב קוק הוא עוד רב גדול, ולא מורו הרוחני; ושפתו היא שפה מוזרה ולא מובנת - יכול להיות שזה לא יהיה יותר מועיל.

בעיני שיחות המוסר הנוקבות של גדולי המוסר בדורות הקודמים הן דבר מעודד מאד.

* מבחינת תנועת המוסר, מדבר על לפני 100-50 שנה בערך. זאת לדעתי תקופת השיא.

לצערי לקחו את זה למקומות אחרים. בזמנם (לפני 30-40 שנה) באמת הצליחו לתפקד עם פחד, וניסו להעבר את זה הלאה. אבל הצעירים המודרניים לא בנויים לעבודה מתוך פחד, ולכן זה לא בנה שום דבר.

לא יודע אם זה יכול להועיל, אבל ספר מאד מיוחד זה "דרך המלך" לרבי מפיאסצנא. הוא קצת עמוק.

זאת שאלה טובה.

מקבל את מה שאתה אומר על מוסר.

אורות התשובה' יכול להיות הרבה יותר מעודד אם מנגישים אותו ומקשרים אותו לחיים הממשיים שלנו ולא משאירים אותו עם מילים יפות שגם לא תמיד ברורות.

ביחס למה ששרשרנו לפני רגע

קיצר מה ש @נוגע, לא נוגע המליץ

התכוונתי לומר, שלא ממש משנה לי אם מותר, ואני לא שואלת אף אחד (חוצמיזה שיש גדו"י שבוודאות יודעת שהם פותחים)

זה כן דברר שצריך לסבול אותו. ושווה לסבול אותו כמובן.

חוצמיזה

אם זה לגיטימי 

להיות חברה בפורום הזה,

לקרוא פרויד וויקטור פרנקל ואריך פרום, ועוד כמה

לראות חתונה ממבט ראשון,

וסיפור אחר,

ושטיסל

ועוד כמה

אז דווקא לפתוח אורות התשובה יעורר הסתכלות מוזרה?

הרבה חרדים מושפעים במידה כזאת או אחרת בתוכן שבא מהעולם החילוני ולא רק מהתוכן שהעולם החרדי מציע.

אורות התשובה - זה אומר גם משהו אידיאולוגי. זה יותר שייך למיינסטרים של הדתי לאומי. החרדים המודרנים לא עושים את זה עדיין לכל הידוע לי. קריאה בכתביו של הרב קוק זה לא רק לצאת מהגבולות המותרים של 'תרבות הפנאי' אלא גם לקחת חלק בתורה של מזרוחניקים ל"ע. 

כי הנושא הזה הוא אינסופי.

רק אומר שזה קיים.

כפי שציינתי, גם אצל חלק מגדולי ישראל החרדים,

וגם אצל המכונים חרדים מודרניים.

גם ב'ריש גלי'?

אם את יכולה להגיד שמות אני אשמח.

הכי חרדי שיכול להזכיר את הרב קוק בשיעור לכל הידוע לי זה הרב שטיינזלץ.. (והוא ממש לא 'חרדי' מבחינתי)

פשוט כי אין לי מושג אם הם מעוניינים להתפרסם בכך. זה ידוע לי מעדות אישית של מישהו.

למען האמת ולדיוקם של דברים,

ידוע לי על אחד כזהבברור.

אבל בטוחה שיש עוד.

נזכרתי כי שמתי לב שזה מה שאני עושה ברגעים אלה ממש

לא קשה להשיג מנגינות של ימים נוראים, סליחות, תפילות וכו' - כל אחד לפי עניינו. אפילו סתם שירים שעוסקים ברוחניות, גם כן כל אחד לפי עניינו.

ופשוט להקשיב. שעה של סליחות או תפילות של ימים נוראים, עושה משהו לנפש

אני בדיוק באותו מצב כמוך....

מתפללת שיעבור מהר ושהעלייה אח"כ תהיה מתוקה מתוקה אחרי הצחיחות הזאת....

לא מזמן פתחתי בייאוש שיחות הר"ן בתקווה שמשהו ייגע בי, ואיך שפתחתי היתה תורה שמדברת בדיוק על זה!!

אני לא אומרת שזה פתרון קסם, ולא היה הוקוס פוקוס ונהיה לי קל, אבל עדיין היא מאוד חיזקה אותי וגרמה לי להבין שיש פה דרך אמיתית ולא להרפות.. הנה מה שרבנו הקדוש אומר, מילה במילה:

אלו הרוצים להיות אנשים כשרים וליכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גודל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי. דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדושה אף על פי שאינם יכולים לגמור כראוי. זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד, כג), ואיתא בתקונים  שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות. היינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפילה. ואזי אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה שמיגע עצמו בכל כחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הורגנו וכו', וכמו כן בכל העבודות והקדושות שאדם רוצה לקדש עצמו אף על פי שאינו זוכה חס ושלום לקדש עצמו כראוי. אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו רק שאין מניחין אותו. זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. על כן על האדם לעשות את שלו תמיד, ליגע עצמו בעבודת ה' בכל מה שיוכל. ואת כל אשר תמצא ידך לעשות עשה אף על פי שקשה עליו מאד ונדמה לו שאין מניחין אותו כלל ומרחיקין אותו מאד מאד ואינו זוכה לעשות כראוי שום דבר שבקדשה וכו'. אף על פי כן עליו לעשות מה שיוכל וה' הטוב בעיניו יעשה.

בהצלחה נשמה, ה' אוהב אותךך. שנזכה להתעוררות הלב..

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית