איך מעניין בו, טעות אחת שלו
והוא לא רלוונטי
אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת
אני כבר לא רוצה אותו
גם אצלכן זה ככה?
( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..
כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)
איך מעניין בו, טעות אחת שלו
והוא לא רלוונטי
אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת
אני כבר לא רוצה אותו
גם אצלכן זה ככה?
( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..
כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)
"את יודעת שקסמים אסורים לפי התורה"
...
"אם זאת הייתה אחיזת עיניים זה רק מדרבנן
"
על אופנוע
(עם סירה)
מביא זר ענקי בתחילת הפגישה (בהצלחה להסתובב איתו)
"הבאתי עוגיות"
"I accept only essential cookies"
הוא מושך את הכיסא בשביל לעזור לה להתיישב
אבל לא רק לה
לכל המסעדה
יעצו לו להביא מים לפגישה
מביא 3 ג'רקנים
מי יסחוב את כל זה
"ממש אהבתי את הגרביים שלך, איפה קנית אותן?"
מזמין אותה למוזיאון
בסוף זאת @הרמוניה
וכשהגיעו לאבני שיש טהור הוא אמר מים מים
לפגישה
אז הוא אמר לה שהוא עדיף ממנה, דכתיב "ששון ושמחה ישיגו" ונסו יגון ואנחה" הרי שמקדימים ששון לפני שמחה.
אם היא באמת קטנה**
לכן לדייט שני הוא הוציא מהתיק במבה בשקית ענקית, וכשהיא תמהה שהרי דיברו על זה בדייט הקודם, אז הוא הוציא בחיוך מהתיק גם שני שיפודים...
לא מיותר לציין שהוא התחתן בסוף עם מישהי אחרת 😊
חבל.
שימושא רבא
בחול המועד
מממ תלוי.. תלוי איזה טעות.
אבל ברגע שהגעתי למסקנה שמישהו לא בשבילי אז כל העניין שהיה לפני נעלם.
אני:)))))רק תדאגי שהקו מציאותי
אני:)))))נגלה רק לך, בסוד, בשקט בשקט - גם את טועה לפעמים. אני יודע את זה, לא כי אני מכיר אותך, אלא כי בני אדם טועים.
לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, אבל יתכן שעבודה על הנקודה הזאת, או על תכונת הפרפקציוניזים בכלל, שהנקודה הזאת מעידה עליה - תעזור לך להתחתן...
אבל בעצם, אני חתול (גם זה רק באופן זמני), אז אני יכול להגיב.
אלא שלא בא לי.
על מה הספר?
מעבר לכך - אני מאוד משתדל לא להאשים רווקים ברווקות שלהם. אני לגמרי מקבל ומכיר כמה וכמה שבסדר גמור ובאמת לא מצאו את המתאים להם. אבל במקרה הזה - היא בעצם אומרת שהיא מחפשת מלאך ולא בן אדם. זכותה המלאה, אבל זה בהחלט מסביר למה היא עדיין רווקה.
לא.
הרי זה חלק מהדימיון בינינו שנקרא להיות בעל איכויות אנושיות.
טעויות, פספוסים, משברים, אכזבה, פערים, שיברון, התמודדות, קושי, ריחוק וכדו' - אין מציאות בעולם שאפשר להימנע מהן ולמנוע אותן לחלוטין במאת האחוזים כל הזמן, בכל התרחשות ומקום.
הן חלק מהחיים וחלק ממהלך של גדילה ובנייה של קשר.
כתבתי עוד, ולא מתאים לי לשלוח בפומבי.
אם תרצי, אשלח באישי.
כי זה לא אותו דבר
אני לא חושבת שבחורה צריכה להכיל טעויות שהיא בשלב הדייטים/ הבחירה .
זה יכול להתיש אותה לשווא והיא צריכה לדעת איפה לשים את הלב שלה ביחד עם השכל
זה לא אותו דבר שהקשר כבר רציני ויש אירוסין/ חתונה ..
שם כבר בחרת בו עם הפגמים וכולי
כי באמצע הדייט נתקעה לו פטרוזיליה בין השיניים והוא לא שם לב וזה ממש הציק לה.
(כיום היא נשואה באושר ועושר.)
בקיצור ילדים, תפסלו על מה שבא לכם רק לא להתלונן.
אני חושב אגב שגברים, בניגוד לחתולים זמניים, מתנגדים להלך החשיבה הזה כי אין להם ציפיה שבחורה תהיה אבירה על סוס לבן לכן מוזר להם אם הדרישה הזאת מופנית בחזרה אליהם (סטנדרטים כפולים). אלא שהפונקציה שבחורה ממלאת היא קצת שונה. הארכיטיפ הוא תמיד אביר ונסיכה, כאשר אביר זכאי מצד מעשיו תוקפו וגבורתו, ונסיכה זכאית מצד הסגולה המלכותית שבה או משהו כזה וההילה הנפלאה שהיא מקרינה כנסיכה (ככל שאינה פועלת במובהק ההיפך). נראה לי.
ככל שבנות בררניות יותר זה רק אומר שאם בחרו בכם סימן שאתם באמת אביר על סוס לבן.
שציפיות יש רק לכריות.
אמנם, חושבני שהדמיון אינו רק הוליוודי אלא זה ארכיטיפ קיים ומובנה למדי שנוגע במקום מסוים בנפש אחרת התרבות הזאת לא הייתה מעניינת כי היא לא הייתה משקפת כלום.
בנות אוהבות אבירים ובנים אוהבים נסיכות. הדברים ידועים. אידיאלים בלתי־אפשריים זה קצה פתולוגי של התופעה.
דגש חזק על נראות.
אבירות זאת תכונה בנפש
וגם נסיכוּת
לא יודע אני מאוד בקטע של סלבודקה לכן הדברים האלה מדברים אליי
אני רוצה לבחור בבעל שלי
לא לקחת אותו כמובן מאליו .. כאופציה או מתוך פחד .. או כי זה הכי נורמלי מתוך הבחירות
אלא להסתכל עליו ולהגיד יאו איזה כיף לנו.. יש פה משהו מעבר ..
זה מציק לך?
איפה זה פוגש אותך
יכולה להבין אותך תודה..
רוצה לשמוע נשים
א. היא ביקשה במפורש רק תגובות של נשים, אז למה דווקא?
ב. למה החלטת שיש לה דימויים הוליוודים? זה ממש מזלזל.
לגבי א' כבר עניתי:
זה פורום פתוח, מי שלא רוצה לא חייב לקרוא - לקראת נישואין וזוגיות
אם בזכותי קורא/ת סמוי אחד, ישחרר את הציפיות המלאכיות ובזכות זה יתחתן - זה שווה.
הראשונה שלהן (:
גם להגיד לא זה דורש אומץ..
מסכנה אחותך אם היא הגיעה למצב שזה מה שהפריע לה במקום להגיד לו
זה כמו נזיר בודהיסטי שמרעיב את עצמו למוות כדי להפוך למומיה. פנטיוּת וסגפנות קיצונית האפפות במעין הילה של קדושה מטופשת.
חוסר שיפוטיות מינימלית ומקום לטעויות אמורים להיות גם בשלב הדייטים.
אני לא יודעת באיזו טעות מדובר, אבל בעלי עשה טעויות במהלך הדייטים, גם אני.
זה דווקא נותן מקום לשיח ולסיטואציה שהיא לא חלקה ושלא "הכל מושלם ומשוחק נכון"
משהו יותר מציאותי.
אם לא הייתי נותנת צ'אנס למרות הטעויות, לא הייתי נשואה.
הרף שיש כיום בדייטים לא מציאותי.
אני לא מכירה אותך אישית אבל כן מכירה את הבעיה הנפוצה הזאת (שהיא גם אצלי)
זאת בעיה דורית, הפמיניזם, (המבורך ברובו) שינה לגמרי את האיזון הגברי נשי.
גם הנשים וגם הגברים מזמן כבר לא בעמדה הטבעית שלהם, של נותן ומקבל.
אנחנו מבקשות מצד אחד להיות נשים עצמאיות, בזכות עצמנו, לא להזדקק בכלל, כמעט להוציא את הגבר מהמשוואה מלבד תורם זרע, ואז לצפות ממנו להיות הגבר של פעם כשאנחנו מזמן לא הנשים של פעם.
משימה בלתי אפשרית.
אפילו הדרישה שלך בחיזור, בהזדקקות לגבר, בנתינה מצידו ובלהיות מקבלת, היא לא ממקום רך של אישה מקבלת היא יותר ממקום שולט וזכרי - "אני אקבע בדיוק באיזה אופן תחזר אחרי ובאיזה אופן תבטא את הדאגה שלך, ממש עד לפרטים הקטנים של סוג הודעות אחרי דייט".
זה צד מאוד זכרי.
בגדול גברים באופן ביולוגי וטבעי מגוננים, מחפשים לחזר, זה עושה להם טוב לא פחות מכמה שזה עושה לנו.
הדור שיבש את זה, לא קל להיות גבר היום, גם לא אישה.
את לא צריכה לתקן דור, אבל כן אפשר לבוא יותר בחמלה ולהבין שבדור שהכל יצא בו מאיזון, אתם בונים בית שבתוכו תמצאו את האיזון המתאים לכם בין גבר ואישה.
הגבר שתפגשי לא צריך להיות מושלם בפגישות, הוא רק צריך להיות פרטנר טוב כדי לעבוד איתו.
בסוף הנתינה והקבלה, הזכרי והנקבי שאת מדברת עליהם, הם חבל אחד, כשצד אחד מושך, השני משחרר, כשאת שולטת ודורשת חיזור, הצד שני כנראה יעשה את זה פחות, או יזייף עד שימאס לו.
כמו שכולם יודעים זו ממש לא המציאות, ואני בספק גדול אם אי פעם הייתה מציאות כזאת.
בואו נלך התפקידים הכי מסורתיים: אמא היא טיפוס בהחלט נותן ומעניק, עם אחריות, יוזמה והובלה. הגבר המצ'ואיסט הטיפוסי שלא יודע איפה הגרביים שלו ואיך להפעיל מכונה, נראה לי כמו טיפוס תלותי ולא יציב.
יש בהחלט הבדלים בין נשים לגברים, אבל ההבדלים האלו הם תיאור של המציאות וממש לא הכתבה שלה מגבוה. אם המציאות מולינו משתנה, בהחלט יש מקום לחשוב מחדש איך תופסים גבריות ונשיות. ובתוך כל אחד מהמושגים האלו יש טווח רחב מאוד של פעולה, לא כל אישה מתנהגת אותו דבר ולא כל גבר מתנהג אותו דבר.
גבריות ונשיות בתור מושגים רחבים לא מצומצמים ל"הוא עושה/ מחליט הכל, והיא לא עושה/ מחליטה כלום". אפשר לדבר על נטייה להתעניין בבני אדם (נשים), לעומת התיענינות בחפצים (גברים), על נטייה תחרותית והישגית, נטייה לטפח נראות, ועוד המון הבדלים שונים שמדברים על מגמות פסיכולוגיות אמיתיות מתוך מחקרים, ולא סטריוטיפ שבונים בראש וכועסים על כל מי שמעז לא לציית לו.
גבר שמתעניין בתחום יותר "נשי" נגיד, הוא מעניין בבני אדם ורוצה להיות פסיכולוג, לא עשה שום דבר רע. ואם הוא מסתובב בעולם והוא בחור יותר אמפטי ורגיש והוא יביא את הרגישות הזאת לזוגיות, ואפילו נגד יצא עם בחורה מחוספסת יותר (למרות ששינהם יכולים להיות רגישים ולשחנ"ש להם לתוך הלילה) מה הבעיה? כל עוד הבחורה נותנת לו מקום ומכבדת אותו, והוא מכבד אותה, כל מודל זוגיות שאין בו אלימות פיזית או מילולית וטוב לשניהם (ותואם את ההלכה) לדעתי הוא בסדר גמור.
לגבי הביולוגיה. הביולוגיה שלנו אומרת לנו לאכול כמה שיותר סוכר, היא אומרת לגברים להפיץ את הגנים שלהם עם כמה יותר בנות, היא מעודדת יצר אלימות ( פיזית לגברים, ומילולית לנשים, באופן כללי) ותפיסת שלטון הביולוגיה אחראית למחלות אוטואימוניות ואלרגיות שהורגות אנשים, ולעוד המון תחלואות אחרות. אין שום דבר טוב בצורה מהותית לכתחילה בביולוגיה. זה נתון שקיים בנו, ואנחנו צריכים לעבוד עליו ולשכלל אותו. אפשר להביא הרבה מקורות תורניים שמחזקים את התפיסה הזו.
(כמה מדרשים לי עכשיו לראש, בלי הפניות מדויקות: האדם נצטווה לעבד את הטבע "לעובדה ולשמרה", קרנו פניו של משה רק בלוחות השניים דווקא בגלל שהם נעשו בידי אדם ולא בידי שמים, רבי עקיבא טען מול רומאי שמעשה אדם עדיפים על פני מעשה שמים ומצוות ברית מילה מראה שהאדם לא נולד שלם בטבעו וצריך תיקון, כמו חיטים לעומת לחם)
שוב, ברור שיש דפוסים דפוסים של התנהגות גברים ונשית ממוצעת, אבל אני חושבת שזה מזיק מאוד לחייב אנשים להתנהג בצורה סטריוטיפית, ולא לתת להיות עצמם. עוד יותר חשוב לדעתי בזוגיות להתייחס להדדיות והסתכלות בגובה העיניים. לא יקרה שום דבר לזוגיות אם מידי פעם האישה תיזום (חשוב להתייחס למה בדיוק ליזום. שימוש במונחים כללים ולא מדוייקים לא מאפשר הבנה של הכוונה של הדובר. כמו המושג "טעות". יש הבדל בין ליזום מה אוכלים לארוחת ערב, ליזום יציאה זוגית או ליזום אינטימיות אחרי הנישואים). היא לא הפסיקה באותו הרגע להיות אישה. גם גבר שהוא לא שיא האבירות והמצ'ואיסטיות לא מפסיק להיות גבר. לחשוב בצורה הזו מעודד זהויות טרנסיות. ילד שרק נגע בבובת ברבי חייב להפוך פתאום לילדה.
תרגעו, גבריות ונשיות הם לא מושגים כאלו שבריריים, ואין שום סיבה לאכוף אותם בנוקשות כזו.
אבל הדוגמה הזאת לא עומדת במבחן המציאות.
למרות כל הפמיניזם והעצמאות, רוב הנשים עדיין יחפשו את הגבר המגונן, ורוב הגברים כבים כשהם לא בעמדת נתינה.
זה גם לא רק אבולוציוני, זה פיזיולוגי, נפשי, קבלי אם את מאמינה.
נבראנו יפות כדי שהגבר יחזר אחרינו.
הגוף שלנו בנוי פיזיולוגית ככלי שמקבל, והגוף של הגבר הוא ככלי שנותן.
יש חזרתיות בעניין הזה בכל רבדי החיים מגוף ועד נפש.
את יכולה להיכנס ראש בטבע שלך.
או שתמצאי איזון שמתאים או שתתרחקי מאוד מהנפש שלך.
וברור שאישה נותנת גם.
חום, אהבה הערכה, פרנסה כל מה שהיא תרצה.
אבל איזון בריא לדעתי צריך להיות שהגבר עדיין נותן קצת יותר.
(תשאלי את בעלך, משמח אותם לרוב לתת יותר מאשר לקבל לעומת האישה שלא תמיד)
אני גם לא מסכימה עם הפותחת, היא הציבה רף נתינה קצת כמו תסריט שאסור לסטות ממנו שמגיע לה רק מעצם קיומה (לא קשור כמה טובה היא. זאת לא גישה נכונה)
אבל היא לא מוכנה ל*קבל* נתינה.
היא *דורשת* נתינה.
זה מסרסר את הגבר.
היה לפני כמה שבועות דיון בפורום הריון על אישה שרבה עם בעלה על מתנה שהיא ביקשה מפורשות לחג והוא לא קנה.
התגובה הראשונה שעלתה לי זה "ראבק, תקנה לה, מה יש לך"
אבל יש לי ניסיון בנושא, וכשדורשים נתינה, ששולטים עליה, כשפוסלים כשרבים ושמים קו אדום כשהיא לא ניתנת, הגבר לא רוצה להעניק, זאת כבר לא נתינה, זאת סחיטה.
זה הכי רחוק מגבריות שיש, ודי ברור למה הוא לא קנה.
וגם די ברור למה בגישה כזאת, גם אם היא לא אומרת להם מפורשות, היא רק מרחיקה את מה שהיא מחפשת.
מול אנרגיה מרוקנת.
אם היא חושבת אחר ממך
אז אני לעומתך לא חושבת שגבר נותן יותר ואני גם חושבת שהוא לא צריך .
הכל עניין של להתחבר אני למהות שלי הוא למהות שלו
אני גם חושבת שזה ממש תלוי באיזה באיזה תדר היא .. יש בנות שקשה מאוד לתת להן עד בלתי נסבל
כי הן באנרגיה זכרית וגם אין הערכה אין חוויה ...
את מדברת על סיטואציה של אישה זרה עם בעלה שהוא לא קנה לה מתנה..
במקום לפנות לעצמה ולחשוב אולי שווה לעבוד על עצמך לפני שאת דורשת מבעלך
אני לא לוקחת מאליו שוב מתנה ואולי זה הסיבה שאני מקבלת כל-כך הרבה מהסביבה ..
יש טעויות שלא נסלחות בעייני, שאלת אותי מה הטעות שאני מדברת עליה?
א. גבר לא יציב משחק שחור לבן יום רוצה/ יום לא רוצה מספיק
ב. גבר לא בשל לזוגיות קל וחומר לנישואין
ג. גבר שמזלזל בזמן שלך ולא יודע לתקשר מה הוא רוצה .- תירוצים
זה לא אומר שאני לא נותנת צאנסים ולא בלב פתוח יחד עם סטנדרטים .
בתור אישה את לא אמורה להכיל כל התייחסות מזלזלת .. ואם את חדשה בזה אז בעיה .. כן מאמי את יכולה להיות חדשה הזה גם שאת נשואה .. בואי לא חסר נשים שנשמעות כמו גברים .. מתנהגות וגם נראות ככה.. ואז מתבאסות שמשהו משובש במה שיצרו
ואם כבר נכנסו לזה אישה גם חייבת להיות בתדר אישה למי שזה לא מתעכל לה זה כי זה מחייב .. וזה קשה
אז יש אובייס לשחרר ולא ללחוץ
להאמין בו , להעריך , להיות כנה , להיות עם ים קסם חיוך , צחוק , וכו'..
ולא להפוך אותו לכל החיים שלך
את אומרת עלי שאני מסרסת גברים למרות שאת לא מכירה אותי
אז אין לי אפילו צורך להסביר את עצמי זה פשוט מיותר
תדר, מהות - בסוף זה הכל תקשורת פשוטה.
אף אחד לא יקלוט אותך ולפי זה יפעל זה קורה רק בסרטים.
העניין פה בכלל לא הפסילה.
זכותך לפסול כל אחד שאת חושבת שמשחק בך, שילדותי, שלא רציני.
זה בכלל לא העניין.
אני גם פסלתי מסיבות כאלה.
הבעיה פה שאת נותנת לטעות אחת להגדיר לך האם הוא ילדותי, לא רציני או משחק בך.
אם התנהגות כללית לא מתאימה לך, אחלה.
כתבת שזו טעות אחת, יכול להיות אחלה בנאדם שלא ביטא את הרגש שלו בדיוק כמו שציפית, או לא יזם כמו שחלמת, (גם איזה רגשות את מצפה שהוא יבטא בדייטים ראשונים? הכרתם אתמול)
ולא רק זה, זאת חתיכת הזדמנות לדעתי לראות איך אתם מתמודדים עם חוסר הסכמה ועם טעויות.
יצאתי עם לא מעט, ובעלי הוא זה שטעה איתי הכי הרבה, דווקא בגלל שפתחנו את זה, זאת הסיבה שהתחתנו והתקרבנו בסוף.
ובמבחן המציאות צדקתי, החיים לקחו את שנינו לקצוות שונים ועדיין נשארנו יחד, כי ידענו להכיל טעויות ולפתוח אותם כבר בשלב הדייטים.
גם הגבר שתתחתני איתו יעשה טעויות, ידבר בציניות לפעמים, ירד על עדה, ישכח אולי את יום הנישואים, כולנו עושים טעויות כאלה גם אחרי 50 שנות זוגיות.
את חושבת שדייטים זה לא זמן להכיל שום טעות, ובזוגיות את תצליחי להכיל.
לדעתי זאת טעות.
להפך,
אנחנו לרוב הרבה יותר נחמדים ופחות שופטים אנשים חדשים, וכשזה הבעל הציפיות רק עולות.
את רק דוחה את ההתמודדות.
יש הבדל מהותי בין בחור שעושה טעות בדייטים ראשונים לבין קשר רציני, ועוד יותר נישואין.
בדייטים ראשונים את עדיין בודקת התאמה בסיסית אווירה תקשורת, בגרות ותחושת ביטחון. את לא מחויבת להישאר כדי "ללמוד להכיל טעויות" של אדם שכרגע רק הכרת. זה שלב סינון לא שלב תיקון.
בקשר רציני זה כבר משהו אחר את עשית את הבחירה, שם יש היכרות עמוקה, השקעה, אהבה, הקשר שלם ולא רגע בודד. שם ברור שלכל אדם יש פגמים וזה היופי , וצריך לדעת להכיל, לדבר ולעבוד על דברים.
בנישואין בכלל, את בוחרת אדם שלם עם היתרונות והחסרונות שלו, לא דייט אקראי שאת עוד לא יודעת אם מתאים לך.
אני לא דוחה התמודדות אני פשוט שומרת את האנרגיה שלי למקומות שיש בהם פוטנציאל אמיתי...
בעיניי נשיות ובגרות זה לא להכיל כל דבר מכולם אלא לדעת ממי נכון לקבל, איפה נכון להשקיע אנרגיה ועל מה באמת שווה לעבוד..
שיש ברית שכורתים כשמתחתנים ולא מפרים אותה בקלות.
אגב, לא בטוח שמכילים, לפעמים פשוט ממשיכים לחיות ככה בלי להכיל, והולכים על ביצים כדי לא לטעות, זה די נפוץ.
אבל כמו שכתבת, בודקים אווירה.
טעות אחת היא לא אווירה.
חוץ מזה שכמעט כל טעות נתונה לפרשנות.
והדוגמאות שהבאת הן הסקת מסקנות ולא אמת מוחלטת.
את רוצה גבר מחזר?
בשבילך חיזור זה הודעה בסוף הדייט, בשבילי ובשביל אחרות, ממש לא.
אולי הוא חיזר בהרבה דרכים אחרות שבשבילך הן לא חיזור, למשל לפתוח דלת, לבחור מקום שיהיה לך נוח, אולי אפילו לא שמת לב מרוב שזה לא משמעותי בשבילך.
הרעיון שאני אומרת הוא כמוך, כתבת אווירה, אבל את דווקא נתפסת לפרטים ולא לאווירה.
אני מתכוונת לבדוק וייב כללי, לא פרטים.
אם יש לו לב טוב, והוא רוצב לעשות לך טוב, בעיניי זה מספיק.
את הפרטים משנים בעזרת תקשורת.
אם תיקשרת משהו שחשוב לך והוא התנצל וישם את זה לפעמים הבאות - זכית בלוטו.
הרבה הרבה יותר מגבר ש'הבין בעצמו' את הכללים שאת החלטת לחיזור.
כי גבר כזה אולי יצליח לעבור מתחת לרדאר הדייטים שלך, אבל במוקדם או מאוחר הוא יפשל, ואני לא חושבת שיהיה לך קל להכיל כמו שאת חושבת.
בכל מקרה בהצלחה.
פתחת דיון, קיבלת תגובות פה אחד, חצי פסלת בגלל המין, את
החצי השני מסיבות אחרות.
אם את באמת רוצה עצה ומרגישה שכל הדייטים שלך נגמרים בצורה דומה, כתבו לך כולם דברים יפים.
איזה דוגמאות הבאתי שהן הסקת מסקנות אני לא הבנתי
לא פוסלת גברים על הודעה או לא
לא ברור לי איך הגעת לזה
אבל תודה..
לב טוב זה ואו ורצון לעשות טוב זה מדהים בעז"ה
ואין לי שום בעיה איתם, אבל שוב, מבחינתי הם תיאור של המציאות ולא הכתבה שלה.
הדוגמה של יחסים אינטמיים היא הדוגמה היחידה שמביאים בשביל להוכיח את רעיון ה"משפיע מקבלת", כי ליטרלי אין שום דוגמה אחרת. תני דוגמה אובייקטיבית נוספת, ולא איך "נכון" לנהל זוגיות. שוב, יצר הנתינה והכיבוש הביולוגי של גברים בקלות יכול להיות מכוון להתרבות עם כמה שיותר נשים, ולהתיחס אליהן כפרס. נועדו לעדן את הטבע שלנו ולשלוט בו.
ולגבי מושגים קבליים, בספירות מידת הדין היא בצד הנשי ומידת החסד היא המידה הגברית. תחשבי אברהם ושרה. אפשר לומר שחסד הוא דבר משפיע ודין הוא מקבל, אבל אצל יצחק ורבקה הוא דין והיא חסד, זה לא כזה שחור לבן שכל הגברים ככה וכל הנשים ככה. יש עוד מידות וספירות שלא מתאימות לתבנית הזו ואני ממש לא מבינה בזה. אבל בעלי שלמד קצת בהחלט משועשע מכיוונים שאנשים לוקחים את הקבלה לכיוון הזה וכשלומדים רואים שזה לא מסתדר.
ואני לא מתרחקת מהנפש שלי, תודה רבה. אף אישה שהיא לא סטריוטיפ לא מתרחק משום דבר. אני לא חושבת שיש דבר כזה מהות אישה, או איזו אידאה קוסמית מרחפת של אישה שכולן מחויבות לנהוג לפיה. יש לי תכונות מסויימות שהן מאוד נשיות, ותכונות שהן פחות כאלו. זה לא הופך אותי לפחות אישה או מרוחקת או כל מונח מעורפל אחר. כמובן שיש לי לכולם עבודת המידות לעשות. לכבד אנשים מסביבך ולתת להם מקום ולא לדרוש דברים בכוח נכלל בעבודת מידות, אבל אני לא חושבת שזה עניין שגברים פטורים ממנו ומהותי לנשים.
גבר שמרגיש שהוא רק נותן והבחורה היא עציץ מקבל שלא זז מילימטר, בהרבה מקרים לא יהיה מסופק מזה. (תלוי בגבר כמובן, שוב, אין להם מוח כוורת משותף)
אם אנחנו בפורום לנ"ו אתן דוגמה מתקופת הדייטים. בעלי אמר לי אחרי החתונה שהוא מאוד מעריך שהבאתי עוגיות בדייט שלישי או רביעי (אני לא זוכרת בדיוק). הוא סיפר, שהוא גם הכיר את זה מכמה חברים שלו, שזה קשה לבחור שהבחורה רק לוקחת ולוקחת בקשר ולא מראה שום התעניינות או יוזמה מיצדה, זה לא העניין הכספי אלא התחושה.
אז גם גברים נהנים לקבל, הם לא איזה כספומט אין סופי, ואני מסכימה שלהיות יותר מידי דורשת יגרום לכל גבר להיסגר, אבל לפני שהוא גבר ואת אישה, ושמש, ולבנה וכולי, זה פשוט כי אף בן אדם לא אוהב שסוחטים אותו.
אחותי הבאתי לזרים עוגיות .. דייט ראשון טרום דייט אפילו..
למה לא להביא אם את יכולה לשמח? מי אמר לך לא להביא?
למה את צריכה לצאת מהאנרגיה של באלי משהו .. אז אני עושה
זה אחלה תדר
יש בנות שמכינות כדי לצאת פייק מי..
תכיני מתוך מקום של וואלה באלי שיהיה לי טעים שיהיה לו טעים שיהיה לנו כיף
ולא
ואי באלי להכין שהוא יחשוב שאני חמודה
תהיו אתן אין לזה מחיר זה הכי מדהים
אני עשיתי בלי שום אנרגיה תדר, או מהות, ועדיין התחתנתי.
ממש לא צריך את כל הדברים האלו כדי לנהל זוגיות טובה. אלו היו עוגיות קנויות שקניתי במכולת בדרך לדייט.
אני אפתיע אותך שבעלי הוא אופה העוגיות והקינוחים בבית, הרבה יותר טוב ממני. (אוי לא, הפכתי לגבר, אני חייבת לרוץ למניין עכשיו!)
כל עוד שני הצדדים מכבדים זה את זה ומבינים שמולם עומד בן אדם שצריך להתחשב בו זה מה שחשוב. לא מהות/ תדר/ שדר/ נפש פנימית/ אנא ערף.
כל הכבוד ?
זה כל העניין שתעשי מה שמרגיש לך
זה שהתחתנת זה רק עובדה
את התחתנת ואת היית רווקה לפני זה סטטוס שום דבר מעבר
אין לי שמץ מה קורה לך בזוגיות וזה שלך חח
כמו שאני רווקה באופן זמני וזה שלי
לסמן את זה כהצלחה עבור אחרים..
פחות
הצלחה אישית שלך שגם בה יש לך ים עבודה
ולא רק מבחינה פיסית-ביולוגית.
לא אוהבת את המונח אבולוציה. שום דבר לא השתנה
כך לפי הבנתי מאז חטא האדם הראשון; "אלייך תשוקתך
והוא ימשול בך" - לא חושבת שהכוונה ב"ימשול בך"
לעמוד עם שוט מול האשה הכורעת בצייתנות...
חס וחלילה.
אבל כן - האיש דורש יותר כבוד, האשה - אהבה.
שום תנועה לשחרור האשה שרוצה להעמיד
את האיש והאשה על אותו קו, מכל הבחינות -
לא תשנה זאת.
אם אני לא טועה - הרב הירש זצ"ל
אומר שלפני החטא, היתה הרמוניה
גמורה בין אדם לחוה;.הקללה הגיעה
בעקבות החטא.
אולי גם לפני כן היה בכל זאת
שוני, אחרי הכל, האשה נבראה
מעצם האיש - חלק ממנו ,
שונה וכפוף לו.
זה במהות. ולא משנה כמה
האיש יהיה עדין והיא - מחוספסת
ו"גסה".
זה חלק מהותי מהותי קיים.
ויש כאלה ששהקללה מורגשת אצלם
יותר, וכאלה - שפחות.
וכמובן, בגוונים שונים, במינונים שונים....
המחיר אחרי הנישואים גדול יותר. לכן בהחלט יש הרבה יותר מקום לעבודה, להכלה ולניסיון לגשר על הפערים.
גם לרווקות מאוחרת יש מחירים. אבל כמובן שלא לכל רווק יש לו את אותם מחירים.
חשוב לשים לב לזה, ואולי בזמנים מסוימים, כן צריך לסגל יותר הכלה וניסיון לגשר על הפערים.
בהצלחה גדולה!
למה מעניין אותך מה נשים אחרות חוות או חוו בהקשר הזה?
וכיף לשמוע עוד דעות של נשים שחוות פחות או יותר חוויות דומות ..
ויותר קל לענות. אז דברים כאלה לא היו בעלי משקל כזה עבורי. אם משהו בהתנהלות לא התאים לי אבל הבנאדם עשה עליי רושם חיובי ומתאים, אז פתחנו את זה והבהרנו.
בנוסף, לגבי זה שמי שרוצה עושה - זה נחמד שבן הזוג עף עלייך מהתחלה, יוזם, מחזר וכו'. מבינה שיש בנות שעבורן זה מרגיש קריטי. אישית לא ראיתי את זה כהכרחי. בעיניי אפשר ליצור קשרים טובים בכל מיני צורות, ומה שחשוב הוא הקשר שנבנה, פחות הדרך שבה זה קרה והקצב של כל אחד בהתחלה.
לתהייתו של צדיק יסוד עולם על זוגיות; כדאי מאוד לקרוא. מאוד מאלף ובוגר.
רוב הנשים שאני מכירה שיזמו יותר מהגבר או הובילו אותו או התחילו
המערכת יחסים שלהן לא מתאימה לי(:
זה גבר שבוודאות לא מתאים לי .
גם הטרנד הזה של נשים שמציעות לגברים נישואין ..
עושה לי קצת בחילה..
אני ספציפית לא הייתי רוצה לחיות ככה
ואין יותר מעייף מליזום והוא בצד זורם בקטנה
אין מתסכל מזה ואני לא אעשה את זה לעצמי בחיים
יש בנות שלא אכפת להן שהן יובילו את הקשר יתחילו את השיחות יציעו פגישות
לי זה פחות נכון
עכשיו תביני יש גברים ולא חסר שהם לא הכי בתדר משפיע- זכרי נקרא לזה
היום זה כבר לא מובן מאליו בכלל שהגבר מגיע לאישה.. דואג לה בעוד רבדים .. נותן בלב רחב..
שאני אומרת מגיע אני לא מדברת רק על מרחק להגיע גם לרגש שלה .. לעולם שלה
אני יודעת מה נכון לי
וקשה לי ממש עד לא נעים להיות עם גבר בתדר ילדי
זה מכניס אותי אוטומטי להיות בתדר אמהי או יותר גרוע חלילה זכרי
מבאס להיות עם בחור שלא מחובר להשפעה שלו.
ולא אני לא מדברת רק על השפעה חומרית
זה מתחיל משם ..
לא הייתי יוצאת עם גבר שמראש קשה לו להראות דאגה נתינה אכפתיות
ולכן עד שלא בטוחים שיש פוטנציאל ממשי, כביכול חוסכים את האנרגיה הזאת למישהי המתאימה.
מהסרטים, מהפרסומות, מהגירויים, מהמציאות המדומה.
התודעה שלנו מהונדסת לחלוטין.
כבר אי אפשר פשוט להביא את הלב ולהרגיש את מי שמולך.
מספרים שבדייטים של אבותינו פשוט היה רגע שהם הרגישו שזה זה. פשוט זה, בלי הרבה צלצולים, בלי חוכמות. פשוט זה, בצורה הכי פשוטה.
ואתם יודעים מה היה בסוף?
הם פשוט הלכו על זה.
אנחנו בגלות הדעת
דעת זה החיבור
החיבור לעצמינו
החיבור לאחרים.....
ואנחנו גם דור שלא מתפשר
שרוצה אהבה אמיתית
ולא מוותר
במחיר של או הכל או כלום
ולפעמים
נשארים מבולבלים
נשארים עם כלום.
עצם הרעיון להיות שיפוטית במיוחד כלפי בנים, ועוד לדרוש מהם לא להגיב על הגישה הזו הוא מאוד בעייתי.
דווקא בנושאים שקשורים לזוגיות נקודת המבט של המין השני היא ה-דבר הכי מעניין והכי רלוונטי, וחלק מזה כולל להתייחס אליהם ואל הטעויות שלהם בצורה אנושית ואמפטית. את היית רוצה שהבחור שאת יוצאת איתו ירשום עלייך את המשפט הזה? מי רוצה להרגיש במבחן מתמיד?
גם בתקופת הדייטים אין בחור שלא יעשה טעויות. (וגם לא בחורה, עם כל הכבוד אנחנו לא איזו אידאה מושלמת).
נראה שאת מודעת לחיסרון הזה של שיפוטיות אצלך אבל משום מה מנסה להפוך אותו לאיזו הצהרה להתגאות בה.
מי שבעיקר מפסיד מזה זו את.
כי חשוב לי לשמוע צד נשי?
כי אני לא גבר?
זה שקראת את השירשור הזה על שיטחו ובלי עומק..
שלך
לא אומר "לא מעניינת אותי הדעה של בנים בזמן שאני מלכלכת עליהם". בפעם האחרונה שבדקתי רוב הבנות יוצאות לדייטים עם גברים ורוצות לנהל איתם זוגיות תקינה. אז זה קצת אמור לעניין אותך.
אין פה שום עומק, להכריז על משהו כעמוק לא הופך אותו לכזה.
ואני אגיד את זה יותר בפירוש, עם גישה כזו, של לתפוס בנים כעומדים לפנייך במבחן ואת המחליטה ברוב טובך אם לסלוח להם על טעויות- אין שום סיכוי לקשר משמעותי והדדי (שוב, את מצפה מבחור שיש קמצוץ של ביטחון עצמי לקבל את הגישה הזו?) ובטח שלא לחתונה.
אם יש משהו שחשוב לי
ושביררתי לפני, וקיבלתי תשובה מסוימת
ובדייט עצמו עולה העניין הזה, והתשובה שלו היא אחרת -
בהנחה שמדובר בשלב ראשוני,
אז זה בטח מוריד מהמוטיבציה להמשיך.
ובגלל שזה בולט בשלב מוקדם - כנראה שזה משהו חשוב ועקרוני, קו אדום.
אבל אם מדובר במשהו אחר, שקורה בשלב מאוחר יותר בקשר -
נראה לי נכון לדבר את זה, לתקשר את זה, ולהתפתח מהנקודה הזאת.
כמובן שגם לזה יש גבולות -
אם מישהו ח"ו מרים יד בשלב כלשהו, זה טעות רצינית, והייתי עוצרת את הקשר מיידית.
אבל בסוף הרמתי ידיים.
טעויות זה דברים שהם יותר חשובים לי שהם הכרחיים בעייני על מנת לייצר את הזוגיות שהיא בריאה
זה אומר שאת רואה את עצמך במרכז הקשר, ולא רואה אתכם במבט זוגי בכלל. את האדונית והוא חייב להיענות? את השליט שאסור לו לאכזב?
ומה לגבי הטעויות שלך? האם צריך לפסול אותך על כל טעות ואכזבה שגרמת?
אחרי שאמרתי את זה, צריך לומר גם שהמילה "טעות" היא כל כך גדולה עד שכמעט אין פה שאלה של ממש. יש טעות ויש טעות. יש טעות של נימוסים, יש טעות מוסר, יש טעות של נורמות, יש גם טעות של דמיונות אישיים, ויש טעות של טעם אישי.
איך אפשר להתייחס כאשר ייתכן והטעות היא להביא במבה לדייט שמיני למרות שאמור לזכור שאת אלרגית, או שהטעות היא שלא הציע לשלם עליך במקום בו ישבתם לאכול?
המרחב של השאלה שלך הוא רחב באופן שלילי.
שנקד מבט של גבר יענה לי..
זה מה שעובר לכם בראש
לא אמיתי באמת...
המעניין הוא שגם הנשים שמגיבות כאן חושבות בדומה לגברים שמגיבים. כך שאולי ההבדל הוא לא בין גברים לנשים אלא בינך לבין שאר האנשים.
טעות אחת שלך ואתה כבר לא רלוונטי
אבל מעניין אותי
איזה טעות לדוגמה הייתה גורמת לך לאבד עניין בצורה מוחלטת בבחור שהיה לך טוב איתו?
בדייטים ראשונים מבטל דייט/ עסוק מידי/ לא מתקשר משחק חם קר/ צריך לנחש איך היה לו בדייט
ילדותי / לא מעריך את הזמן של הבחורה לא משקף את הרגשות שלו לטוב או לרע / חוויות שלו / לא רושם איך היה לו בדייט
כל זה דוגמאות שקרו חלק לי חלק לנשים שאני מכירה וזה הזוי
אני יצאתי עם גברים קרביים שהיו בתוך לחימה והיה להם 5 דק לשיחת טלפון והם בחרו להתקשר, או לצאת לדייט.
אני מכירה בחורה ששלושה חודשים דיברה עם בחור בצבא ולא היה להם דייט ראשון,
מזה אם זה לא להשאיר אותה על אש קטנה?
( איפה השיקוף/ איפה הגבריות? יש רק תירוצים ..
אני לא יוצא אבל רוצה לראות אותך ...,)
קשקוש ..
איפה התיווך?
ישנן טעויות שלא עושים שגברים מאמצים לעצמם דפוסים מוזרים ...
בואו כולן יודעות בסוף שגבר רוצה הוא עושה
יש טעויות שלא צריך לקבל
אני מניח שאת יוצאת עם בחורים לא ממש צעירים
כי בעיניי אצל בחורים צעירים שרק התחילו את העולם הזה של השידוכים זה טעויות שיכולות לנבוע מחוסר מודעות פשוט או שהם עוד צריכים להתכוונן ולהתרגל
דוגמאות תיאורטיות- חשבתי שהוא גנ'טלמן ופתאום הוא שואג על אח שלו כמו בריון... או פתאום רואה אותו מדבר עם שכנה שלו בלבביות.
זה פשוט מרחיק מיידית ומעורר למחשבה, אבל זה לאותו רגע. מעניין למה הדרסטיות הפי.
שתי הדוגמאות שהבאת, הם שתי דוגמאות שבאמת אני יכול להבין לגמרי את מי שתגיד, שבחור כזה היא לא רוצה.
שזוגיות לא הבנת ברגע לכן חשוב מראש שיוצאים בדייטים לא להתייחס אליו כאילו זהו הוא בעלך..
לשים לב מה קורה .
ואם הוא אומר משהו / מתנהג בצורה מסוימת זה לא נכון לפעמים לתת צ'אנס
בידיוק כמו שלפעמים צריך לתת צ'אנס
זה עמוק מקווה שהבנת
אתן דוגמאות-
נניח שהוא לא שם לב לתחושות שלך. או אפילו סיפרת משהו אישי והוא הגיב בצורה לא מספיק אמפתית- כנראה שלא הייתי פוסלת. כי זה יכול להיפתר בעזרת תקשורת, וזה גם אנושי
וגם בשלב הדייטים זה משהו שלא הייתי פוסלת. כמובן אם השאר אחלה, ואחרי שיח הוא כן יותר מבין. לוקח זמן ללמוד את האדם שמולך.
אבל נניח והוא עשה טעות שהיא מעשה לא מוסרי בכלל. אז כנראה שכן.
השאלה אם יש בסיס של הערכה ועניין
אני חושבת שאם אין אז ברור שכל טעות תרחיק אותו ממך קילומטרים
אבל אם יש אמון, אז למרות שזה קצת שוק, זה לא אמור לצבוע את כל הבנאדם, כי לאן כל מה שהערכת נעלם?
אבל זה נחסם אצלי ..
אם אני לא מכירה אותו , מבינה?
שיש דברים שהם די בסיסים אצלי
נגיד סתם דוגמה די דבילית אם הוא צוחק על עדה מסויימת או אם הוא לא מספיק רגיש לחיות או למי שצריך עזרה
זהו זה נחסם
אז זה כמו שאמרתי, שאין בסיס עדיין...
בטוח זה מרתיע בהתחלה, אבל בשכל אני מבינה שצריך לראות כל מקרה לגופו כי אם אדם יש לו חיסרון קטן זה לא אומר שהוא משהו מסויים או שהוא לא טוב לך.
עם כל "טעות" צריך לראות אם זה משהו מהותי ומשפיע או שהוא לא באמת סיבה להוריד. בדוגמאות שנתת- האם זה באמת אומר שהוא לא רגיש? איך הוא בדברים אחרים?
ואני יודעת כמה זה מבלבל...
למה את אומרת שזה נחסם? אין סיכוי שאם תמשיכו הדעה שלך תשתנה כי תראי אצלו גם דברים טובים?
וגם יכול להיות שהרתיעה נובעת ממשהו אחר וזה סוג של תירוץ של התת מודע להוריד.
(כל כך הרבה דברים חשבתי שהם לא בשבילי וגליתי שאני יכולה להעריך ולהתחבר לאנשים כאלה. לדוגמא- בחור שמגמגם קל. בחור שקטן ממני. בחור שמקלל כשהוא עצבני (כי באמת הוא איכותי זה סתם השפעה חברתית והייתי בטוחה שהוא ישמח להשתדל להפסיק אם אבקש), בחור שלא עשה צבא.... קשה להשלים עם כל זה! אבל זה לא הבן אדם. זה ככה הוא גדל. ויש תכונות טובות שחזקות מזה. בסוף אם קשה מדי- קשה מדי. לא בכוח. יכול להיות שלא מתאים.)
שקשה לי לשמוע או להכיל
או תדר של בחור לא בשל רגשית
ויש דרך לשים לב
אבל זה לא צריך להיות דבר נפוץ לענ"ד
כי רוב האנשים כן טובים
משהו שגורם לבוז, סלידה, "אל תיגע בי" (נפשית) ותפוש מרחק אחרת
אני אעשה זאת.....אולי כדאי לך לבדוק את עצמך אם זה לא דבר מה
שאת מביאה איתך מהנפש שלך וזה מבצבץ ונעור כמעט בכל פגישה?
מבינה את הרתיעה מאדם המלגלג על עדה (אגב, את "נקייה" לגמרי
מחיסרון זה?), או מי שאינו מחבב בעלי חיים...... אבל כדאי לבדוק
לענ"ד יותר רחב; האם שמת אולי לב לכך שכמעט כל אחד המגלה
דבר מה שאינך אוהבת (אפילו בעצמך!) - סוגר אותך?
מאוד מאוד ייתכן שטעות בידי, אבל חושבת שככל שאדם בוגר
יותר, יותר, מרגיש טוב עם עצמו ואוהב את עצמו
עם מגרעותיו, הוא נוח יותר לסביבה, לא קופץ מכל טעות או חיסרון של הזולת,
מכיל יותר....
אינסטניסיות ורגישות יתר לזולת, יכולות להעיד על משהו לא בוגר וילדותי
אצלנו.
אני מדברת מתוך נסיון שלי.
זה לא זה ..
אני מדברת על מקרים מסויימים שאם הבחור עושה אותם זה גורם לי לעבור הלאה
שימי לב שלא התייחסתי כאן לזוגיות אלא לדייטים כלומר ראשונים .
לא אתייחס אותו דבר בקשר רציני/ אירוסין שם יש מרחב רחב יותר של טעויות וזה חלק מזה...
שיש כיוון יציב ויש אירוסין זה חלק מהבחור חחלק ממני .. היכולת לטעות ולקום ביחד.
לעומת זאת
בדייטים ראשונים את לומדת להכיר אותו ..
ואת לא צריכה ואני ספיציפית גם לא מעוניינת להכיל כל טעות כי אני יודעת כמה טוב אני מביאה
בין טעויות ראשוניות לבין אלו שאחרי אירושין, זו הפרדה קצת מלאכותית...
כלומר, למה שפתאום נכיל, כשקודם לכן, לא?
כלומר: ההכלה צריכה להיות כבר מההתחלה, אחרת זה לא היה
מגיע לאירושין. לא?
אם הוא עושה טעויות שקריטיות לך לנישואין?
זהו לא ידעתי שדייטים ראשונים שדיברתי עליהם את הופכת לכלה ..
לי זה נראה צבוע שאת אומרת שאת מכילה בדייטים ראשונים את הטעויות של האנשים .
מבלי לחשוב אם זה נכון או מתאים לך
זה מוזר
יש טעויות שכן, לגמרי הייתי מורידה על זה.
אתן דוגמא קיצונית- יצאתי עם בחור ואחרי אחד הדייטים (שהיה ממש טוב) דיברנו בטלפון והוא אמר משהו ממש סוטה. זה גרם לי להיפרד ממנו מיד. (אחרי כמה זמן הוא ניסה לכתוב לי ואמר שהוא מבין שהיתה טעות להגיד את זה והוא רוצה לנסות שוב, מובן שלא הסכמתי)
כמובן לא כל טעות היא סיבה להוריד
אני מאמינה אבל שאם את מרגישה שהטעות הזאת מוגזמת, ואת רוצה להוריד, אז זה לא בשבילך. כמו שתורידי אם הוא לא מתאים, או סתם פשוט לא מרגיש לך שזה הוא, אז אותו דבר. ושזו הדרך של ה' גם להוריד את זה ממך.
כמובן שאני מדברת רק על דברים נורמלים ולא "הוא נתקע בעמוד וזה לא מתאים לי"
חחח נתקע בעמוד.. חמוד אהבתי
כן אני ממש בראש שלך
כרגיל
אבל אני מדברת על דוגמאות אחרות ממה שאתה חושב
בגדול אין לי בעיה עם טעויות כל עוד אנושיות ולא מראות על מידות לא טובות.
אני אישית בודקת מאיפה זה נובע(:
אם הוא העליב או פגע או שיש לו פגם מהותי בבן אדם לחברו אז הוא שרוף אצלי
אם משהו בעקרונות שלי לא עומדים בקנה אחד עם העקרונות שלו-שלום וכל טוב
וגברים שמנסים לשכנע אותך בצדקת דרכם או להפעיל עלייך כל מיני מניפולציות שיווקיות מתוך יהירות מופרזת )קרה לי הרבה!!!!( בכלל מתרחקת מהפ כמו מאש....
כשצד אחד צריך לחזר להתעניין ולהוביל את הקשר, והצד השני יושב בשילוב ידיים בוחן את המחזה, אז כן. יכולות להיות הרבה 'טעויות' שיפרקו את הקשר...
"ישחקו הנערים לפנינו"
הקשר מורכב ונועד לשניים. ושני הצדדים מפסידים בפירוקו. נקודה למחשבה
למה אתה קורא לזה יושב בשילוב ידיים ,אבל זו פרשנות שלך ולא בהכרח מה שקורה בפועל..
לא כל אישה שבודקת התאמה או לא נכנסת מיד למאמץ מלא היא פסיבית או משחקת משחק...
לפעמים זה פשוט שלב של הרגשה ובדיקה אם יש בכלל חיבור ורגש הדדי.
לא כל אישה שבודקת התאמה זה משחקי כח.
אבל הניסוח החד שלך מעיד אחרת. יש בו יוהרה.
חיפוש 'טעויות' אצל מי שיזם ודואג לקשר זה קל. בגישה הפאסיבית הזו אין איך לטעות (מקסימום לבוא עם איפור מוגזם). היית רוצה להתחלף? לפשל במבחנים בדומה לשיפוט שלך?
הכנות הייתי שמחה לצאת עם מישהו כמוני ..
חסר לכם אותנטיות וכנות והומור
לכן כל-כך הזדעזעתם מי שבא מראש בקלילות
מבין שטעות זה לא משהו שטותי שנחצה גבול.
שיש מקום לחיוך והומור ויש גם מקום לדי
אבל זו שיחה שאתה ושאר אכלו לי שתו לי
לא מוכנים אליה
אם לומר שהכל הומור והאשמת האחר במחסור ממנו, זה הדרך שלך לרדת מהעץ, אז בהצלחה.
כמו שאמרו חזל, ההגנה הכי טובה זה התקפה
במגזר החרדי, נדמה לי שזה שונה, כי אין את המפגש הקרוב
הזה יש מההתחלה; אפילו בדברים קטנים כמו: אוכלים
יחד, מתקשרים מייד לאחר הפגישה לשאול איך היה..
בדרך כלל זה דרך צד שלישי שהוא המתווך.
יש יופי ופתיחות במפגשים שעליהם אתם מדברים,
לא אכחיש. אבל זה גם מצב הגורם ליותר אכזבות,
נדמה לי.
השלב שעליהם אתם מדברים, קורה אצלנו
יותר מאוחר. כך נראה לי. יותר לאט,
לא מייד נוגע כזה.
השרשור נפתח בצורה מאוד לוחמנית.
אין לי בעיה, מכבד.
אבל זה נשמע שהגעת לנקודת קצה בכל הנושא הזה.
אולי את גם מבינה שיש טעם לחשב לפחות חלקית מסלול מחדש.
אלא עם הרבה כבוד והערכה למי שאת.
קריאה לסדר עם הרבה רחמנות ואהבה.
כמו שאמר פעם מישו: עשר כפות של חיזוק על כף אחת של התעוררות.
בהצלחה.
התעוררי התעוררי כי בא אורך. קומי אורי!
ולכן אי אפשר באמת לדעת באיזה טון הדברים נאמרו או באיזו כוונה.
וגם אם הטון היה לוחמני לפעמים אנשים כותבים מתוך תסכול ורצון לפרוק, וזה חלק טבעי ממקום שאמור לאפשר שיח.
במקום לנסות להבין את הרגש שמאחורי הדברים, התגובות שקיבלתי היו בעיקר שיפוטיות וחסרות הכלה.
סליחה.
אבל תגובות שכללו
את מסרסת אותו
ועוד מילים כמו בגלל זה את לא נשואה
לא מגניב
איזה מסע
אלוקים ישמור
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
מה לדעתך בעצם גורם זה?
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימהואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
הרמוניהתשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.
הבחורה גם אמרה כן ..
אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?
אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?
אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.
כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..
התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .
לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .
ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב
( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)
יש בהחלט עוד מקרים כאלה
אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)
ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),
לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).
האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.
(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).
מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,
ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.
בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.
אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.
כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.
אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,
ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.
ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,
רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.
ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.
באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.
נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.
אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.
ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.
אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים
זה הפסד שלו.
ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...
אז שה' יתן שכל - וגם לנו.
אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.
אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.
אריק מהדרוםהעונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.
אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.
לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.
פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.
אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.
גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.
מאוד תופסת מקום בעיני,
גזע, למי אכפת?
יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.
זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת
יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.
בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.
הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה
אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.
לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק
אותן..
דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.
פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה
אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.
אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).
זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:
בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),
אך גם פערים בנושאים אחרים:
ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,
נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,
עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.
אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.
נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.
גם לפי דבריך,
העדה היא סימן - לא סיבה!
לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.
אתה צודק בזה:
גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים
אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.
לפעמים שלא מכירים יש חשש.
לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.
בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?
או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?
בוודאי שיש!
זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅
אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.
אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.
אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.
בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.
כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.
בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.
אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.
חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.
שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין
העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.
לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.
הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.
הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.
גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.
בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).
איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,
אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.
שמדובר בחשש לגיטימי ;)
מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.
הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.
אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.
ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
משהאבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
מחדש נעורייזה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריילשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
אני לא מבינה
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מזה זה סיוט
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
התלמיד העייףאני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב
קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.
אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.
בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.
אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)
אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.
ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:
לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.
אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!
לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה
לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.
קראתי הכל
ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר
ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור