"את יודעת שקסמים אסורים לפי התורה"

...

"אם זאת הייתה אחיזת עיניים זה רק מדרבנן "

על אופנוע

(עם סירה)

מביא זר ענקי בתחילת הפגישה (בהצלחה להסתובב איתו)

"הבאתי עוגיות"

"I accept only essential cookies"

הוא מושך את הכיסא בשביל לעזור לה להתיישב

אבל לא רק לה

לכל המסעדה

יעצו לו להביא מים לפגישה

מביא 3 ג'רקנים

מי יסחוב את כל זה

"ממש אהבתי את הגרביים שלך, איפה קנית אותן?"

מזמין אותה למוזיאון

בסוף זאת @הרמוניה 

וכשהגיעו לאבני שיש טהור הוא אמר מים מים

לפגישה

אז הוא אמר לה שהוא עדיף ממנה, דכתיב "ששון ושמחה ישיגו" ונסו יגון ואנחה" הרי שמקדימים ששון לפני שמחה.

אם היא באמת קטנה**

לכן לדייט שני הוא הוציא מהתיק במבה בשקית ענקית, וכשהיא תמהה שהרי דיברו על זה בדייט הקודם, אז הוא הוציא בחיוך מהתיק גם שני שיפודים...

לא מיותר לציין שהוא התחתן בסוף עם מישהי אחרת 😊

חבל.

שימושא רבא

בחול המועד

מממ תלוי.. תלוי איזה טעות.

אבל ברגע שהגעתי למסקנה שמישהו לא בשבילי אז כל העניין שהיה לפני נעלם. 

רק תדאגי שהקו מציאותי

נגלה רק לך, בסוד, בשקט בשקט - גם את טועה לפעמים. אני יודע את זה, לא כי אני מכיר אותך, אלא כי בני אדם טועים.

לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, אבל יתכן שעבודה על הנקודה הזאת, או על תכונת הפרפקציוניזים בכלל, שהנקודה הזאת מעידה עליה - תעזור לך להתחתן...

אבל בעצם, אני חתול (גם זה רק באופן זמני), אז אני יכול להגיב.

אלא שלא בא לי.

על מה הספר?

מעבר לכך - אני מאוד משתדל לא להאשים רווקים ברווקות שלהם. אני לגמרי מקבל ומכיר כמה וכמה שבסדר גמור ובאמת לא מצאו את המתאים להם. אבל במקרה הזה - היא בעצם אומרת שהיא מחפשת מלאך ולא בן אדם. זכותה המלאה, אבל זה בהחלט מסביר למה היא עדיין רווקה.

לא.

הרי זה חלק מהדימיון בינינו שנקרא להיות בעל איכויות אנושיות.

טעויות, פספוסים, משברים, אכזבה, פערים, שיברון, התמודדות, קושי, ריחוק וכדו' - אין מציאות בעולם שאפשר להימנע מהן ולמנוע אותן לחלוטין במאת האחוזים כל הזמן, בכל התרחשות ומקום.

הן חלק מהחיים וחלק ממהלך של גדילה ובנייה של קשר.

כתבתי עוד, ולא מתאים לי לשלוח בפומבי.

אם תרצי, אשלח באישי.

כי זה לא אותו דבר

אני לא חושבת שבחורה צריכה להכיל טעויות שהיא בשלב הדייטים/ הבחירה .

זה יכול להתיש אותה לשווא והיא צריכה לדעת איפה לשים את הלב שלה ביחד עם השכל

זה לא אותו דבר שהקשר כבר רציני ויש אירוסין/ חתונה ..

שם כבר בחרת בו עם הפגמים וכולי

כי באמצע הדייט נתקעה לו פטרוזיליה בין השיניים והוא לא שם לב וזה ממש הציק לה.

(כיום היא נשואה באושר ועושר.)

בקיצור ילדים, תפסלו על מה שבא לכם רק לא להתלונן.

אני חושב אגב שגברים, בניגוד לחתולים זמניים, מתנגדים להלך החשיבה הזה כי אין להם ציפיה שבחורה תהיה אבירה על סוס לבן לכן מוזר להם אם הדרישה הזאת מופנית בחזרה אליהם (סטנדרטים כפולים). אלא שהפונקציה שבחורה ממלאת היא קצת שונה. הארכיטיפ הוא תמיד אביר ונסיכה, כאשר אביר זכאי מצד מעשיו תוקפו וגבורתו, ונסיכה זכאית מצד הסגולה המלכותית שבה או משהו כזה וההילה הנפלאה שהיא מקרינה כנסיכה (ככל שאינה פועלת במובהק ההיפך). נראה לי.

ככל שבנות בררניות יותר זה רק אומר שאם בחרו בכם סימן שאתם באמת אביר על סוס לבן.

שציפיות יש רק לכריות.

אמנם, חושבני שהדמיון אינו רק הוליוודי אלא זה ארכיטיפ קיים ומובנה למדי שנוגע במקום מסוים בנפש אחרת התרבות הזאת לא הייתה מעניינת כי היא לא הייתה משקפת כלום.

בנות אוהבות אבירים ובנים אוהבים נסיכות. הדברים ידועים. אידיאלים בלתי־אפשריים זה קצה פתולוגי של התופעה.

דגש חזק על נראות.

אבירות זאת תכונה בנפש

וגם נסיכוּת

לא יודע אני מאוד בקטע של סלבודקה לכן הדברים האלה מדברים אליי

אני רוצה לבחור בבעל שלי

לא לקחת אותו כמובן מאליו .. כאופציה או מתוך פחד .. או כי זה הכי נורמלי מתוך הבחירות

אלא להסתכל עליו ולהגיד יאו איזה כיף לנו.. יש פה משהו מעבר ..

זה מציק לך?

איפה זה פוגש אותך 

יכולה להבין אותך תודה..

רוצה לשמוע נשים

א. היא ביקשה במפורש רק תגובות של נשים, אז למה דווקא?

ב. למה החלטת שיש לה דימויים הוליוודים? זה ממש מזלזל.

לגבי א' כבר עניתי:

זה פורום פתוח, מי שלא רוצה לא חייב לקרוא - לקראת נישואין וזוגיות

אם בזכותי קורא/ת סמוי אחד, ישחרר את הציפיות המלאכיות ובזכות זה יתחתן - זה שווה.

הראשונה שלהן (:

גם להגיד לא זה דורש אומץ..

מסכנה אחותך אם היא הגיעה למצב שזה מה שהפריע לה במקום להגיד לו

זה כמו נזיר בודהיסטי שמרעיב את עצמו למוות כדי להפוך למומיה. פנטיוּת וסגפנות קיצונית האפפות במעין הילה של קדושה מטופשת.

חוסר שיפוטיות מינימלית ומקום לטעויות אמורים להיות גם בשלב הדייטים.

אני לא יודעת באיזו טעות מדובר, אבל בעלי עשה טעויות במהלך הדייטים, גם אני.

זה דווקא נותן מקום לשיח ולסיטואציה שהיא לא חלקה ושלא "הכל מושלם ומשוחק נכון"

משהו יותר מציאותי.

אם לא הייתי נותנת צ'אנס למרות הטעויות,  לא הייתי נשואה.

הרף שיש כיום בדייטים לא מציאותי.

אני לא מכירה אותך אישית אבל כן מכירה את הבעיה הנפוצה הזאת (שהיא גם אצלי)

זאת בעיה דורית, הפמיניזם, (המבורך ברובו) שינה לגמרי את האיזון הגברי נשי.

גם הנשים וגם הגברים מזמן כבר לא בעמדה הטבעית שלהם, של נותן ומקבל.

אנחנו מבקשות מצד אחד להיות נשים עצמאיות, בזכות עצמנו, לא להזדקק בכלל, כמעט להוציא את הגבר מהמשוואה מלבד תורם זרע, ואז לצפות ממנו להיות הגבר של פעם כשאנחנו מזמן לא הנשים של פעם.

משימה בלתי אפשרית.

אפילו הדרישה שלך בחיזור, בהזדקקות לגבר, בנתינה מצידו ובלהיות מקבלת, היא לא ממקום רך של אישה מקבלת היא יותר ממקום שולט וזכרי - "אני אקבע בדיוק באיזה אופן תחזר אחרי ובאיזה אופן תבטא את הדאגה שלך, ממש עד לפרטים הקטנים של סוג הודעות אחרי דייט".

זה צד מאוד זכרי.

בגדול גברים באופן ביולוגי וטבעי מגוננים, מחפשים לחזר, זה עושה להם טוב לא פחות מכמה שזה עושה לנו.

הדור שיבש את זה, לא קל להיות גבר היום, גם לא אישה.

את לא צריכה לתקן דור, אבל כן אפשר לבוא יותר בחמלה ולהבין שבדור שהכל יצא בו מאיזון,  אתם בונים בית שבתוכו תמצאו את האיזון המתאים לכם בין גבר ואישה.

הגבר שתפגשי לא צריך להיות מושלם בפגישות, הוא רק צריך להיות פרטנר טוב כדי לעבוד איתו.

בסוף הנתינה והקבלה, הזכרי והנקבי שאת מדברת עליהם, הם חבל אחד, כשצד אחד מושך, השני משחרר, כשאת שולטת ודורשת חיזור, הצד שני כנראה יעשה את זה פחות, או יזייף עד שימאס לו.

כמו שכולם יודעים זו ממש לא המציאות, ואני בספק גדול אם אי פעם הייתה מציאות כזאת.

בואו נלך התפקידים הכי מסורתיים: אמא היא טיפוס בהחלט נותן ומעניק, עם אחריות, יוזמה והובלה. הגבר המצ'ואיסט הטיפוסי שלא יודע איפה הגרביים שלו ואיך להפעיל מכונה, נראה לי כמו טיפוס תלותי ולא יציב.

יש בהחלט הבדלים בין נשים לגברים, אבל ההבדלים האלו הם תיאור של המציאות וממש לא הכתבה שלה מגבוה. אם המציאות מולינו משתנה, בהחלט יש מקום לחשוב מחדש איך תופסים גבריות ונשיות. ובתוך כל אחד מהמושגים האלו יש טווח רחב מאוד של פעולה, לא כל אישה מתנהגת אותו דבר ולא כל גבר מתנהג אותו דבר.

גבריות ונשיות בתור מושגים רחבים לא מצומצמים ל"הוא עושה/ מחליט הכל, והיא לא עושה/ מחליטה כלום". אפשר לדבר על נטייה להתעניין בבני אדם (נשים), לעומת התיענינות בחפצים (גברים), על נטייה תחרותית והישגית, נטייה לטפח נראות, ועוד המון הבדלים שונים שמדברים על מגמות פסיכולוגיות אמיתיות מתוך מחקרים, ולא סטריוטיפ שבונים בראש וכועסים על כל מי שמעז לא לציית לו.  

גבר שמתעניין בתחום יותר "נשי" נגיד, הוא מעניין בבני אדם ורוצה להיות פסיכולוג, לא עשה שום דבר רע. ואם הוא מסתובב בעולם והוא בחור יותר אמפטי ורגיש והוא יביא את הרגישות הזאת לזוגיות, ואפילו נגד יצא עם בחורה מחוספסת יותר (למרות ששינהם יכולים להיות רגישים ולשחנ"ש להם לתוך הלילה) מה הבעיה? כל עוד הבחורה נותנת לו מקום ומכבדת אותו, והוא מכבד אותה, כל מודל זוגיות שאין בו אלימות פיזית או מילולית וטוב לשניהם (ותואם את ההלכה) לדעתי הוא בסדר גמור.

לגבי הביולוגיה. הביולוגיה שלנו אומרת לנו לאכול כמה שיותר סוכר, היא אומרת לגברים להפיץ את הגנים שלהם עם כמה יותר בנות, היא מעודדת יצר אלימות ( פיזית לגברים, ומילולית לנשים, באופן כללי) ותפיסת שלטון הביולוגיה אחראית למחלות אוטואימוניות ואלרגיות שהורגות אנשים, ולעוד המון תחלואות אחרות. אין שום דבר טוב בצורה מהותית לכתחילה בביולוגיה. זה נתון שקיים בנו, ואנחנו צריכים לעבוד עליו ולשכלל אותו. אפשר להביא הרבה מקורות תורניים שמחזקים את התפיסה הזו.

(כמה מדרשים לי עכשיו לראש, בלי הפניות מדויקות: האדם נצטווה לעבד את הטבע "לעובדה ולשמרה", קרנו פניו של משה רק בלוחות השניים דווקא בגלל שהם נעשו בידי אדם ולא בידי שמים, רבי עקיבא טען מול רומאי שמעשה אדם עדיפים על פני מעשה שמים ומצוות ברית מילה מראה שהאדם לא נולד שלם בטבעו וצריך תיקון, כמו חיטים לעומת לחם)

שוב, ברור שיש דפוסים דפוסים של התנהגות גברים ונשית ממוצעת, אבל אני חושבת שזה מזיק מאוד לחייב אנשים להתנהג בצורה סטריוטיפית, ולא לתת להיות עצמם. עוד יותר חשוב לדעתי בזוגיות להתייחס להדדיות והסתכלות בגובה העיניים. לא יקרה שום דבר לזוגיות אם מידי פעם האישה תיזום (חשוב להתייחס למה בדיוק ליזום. שימוש במונחים כללים ולא מדוייקים לא מאפשר הבנה של הכוונה של הדובר. כמו המושג "טעות". יש הבדל בין ליזום מה אוכלים לארוחת ערב, ליזום יציאה זוגית או ליזום אינטימיות אחרי הנישואים). היא לא הפסיקה באותו הרגע להיות אישה. גם גבר שהוא לא שיא האבירות והמצ'ואיסטיות לא מפסיק להיות גבר. לחשוב בצורה הזו מעודד זהויות טרנסיות. ילד שרק נגע בבובת ברבי חייב להפוך פתאום לילדה. 

תרגעו, גבריות ונשיות הם לא מושגים כאלו שבריריים, ואין שום סיבה לאכוף אותם בנוקשות כזו.

אבל הדוגמה הזאת לא עומדת במבחן המציאות.

למרות כל הפמיניזם והעצמאות, רוב הנשים עדיין יחפשו את הגבר המגונן, ורוב הגברים כבים כשהם לא בעמדת נתינה.

זה גם לא רק אבולוציוני, זה פיזיולוגי, נפשי, קבלי אם את מאמינה.

נבראנו יפות כדי שהגבר יחזר אחרינו.

הגוף שלנו בנוי פיזיולוגית ככלי שמקבל,  והגוף של הגבר הוא ככלי שנותן.

יש חזרתיות בעניין הזה בכל רבדי החיים מגוף ועד נפש.

את יכולה להיכנס ראש בטבע שלך.

או שתמצאי איזון שמתאים או שתתרחקי מאוד מהנפש שלך.

וברור שאישה נותנת גם.

חום, אהבה הערכה, פרנסה כל מה שהיא תרצה.

אבל איזון בריא לדעתי צריך להיות שהגבר עדיין נותן קצת יותר.

(תשאלי את בעלך, משמח אותם לרוב לתת יותר מאשר לקבל לעומת האישה שלא תמיד)

אני גם לא מסכימה עם הפותחת, היא הציבה רף נתינה קצת כמו תסריט שאסור לסטות ממנו שמגיע לה רק מעצם קיומה (לא קשור כמה טובה היא. זאת לא גישה נכונה)

אבל היא לא מוכנה ל*קבל* נתינה.

היא *דורשת* נתינה.

זה מסרסר את הגבר.

היה לפני כמה שבועות דיון בפורום הריון על אישה שרבה עם בעלה על מתנה שהיא ביקשה מפורשות לחג והוא לא קנה.

התגובה הראשונה שעלתה לי זה "ראבק, תקנה לה, מה יש לך"

אבל יש לי ניסיון בנושא, וכשדורשים נתינה, ששולטים עליה, כשפוסלים כשרבים ושמים קו אדום כשהיא לא ניתנת, הגבר לא רוצה להעניק, זאת כבר לא נתינה, זאת סחיטה.

זה הכי רחוק מגבריות שיש, ודי ברור למה הוא לא קנה.

וגם די ברור למה בגישה כזאת, גם אם היא לא אומרת להם מפורשות, היא רק מרחיקה את מה שהיא מחפשת.

מול אנרגיה מרוקנת. 

אם היא חושבת אחר ממך

אז אני לעומתך לא חושבת שגבר נותן יותר ואני גם חושבת שהוא לא צריך .

הכל עניין של להתחבר אני למהות שלי הוא למהות שלו

אני גם חושבת שזה ממש תלוי באיזה באיזה תדר היא .. יש בנות שקשה מאוד לתת להן עד בלתי נסבל

כי הן באנרגיה זכרית וגם אין הערכה אין חוויה ...

את מדברת על סיטואציה של אישה זרה עם בעלה שהוא לא קנה לה מתנה..

במקום לפנות לעצמה ולחשוב אולי שווה לעבוד על עצמך לפני שאת דורשת מבעלך

אני לא לוקחת מאליו שוב מתנה ואולי זה הסיבה שאני מקבלת כל-כך הרבה מהסביבה  ..

יש טעויות שלא נסלחות בעייני, שאלת אותי מה הטעות שאני מדברת עליה?

א. גבר לא יציב משחק שחור לבן יום רוצה/ יום לא רוצה מספיק

ב. גבר לא בשל לזוגיות קל וחומר לנישואין

ג. גבר שמזלזל בזמן שלך ולא יודע לתקשר מה הוא רוצה .- תירוצים

זה לא אומר שאני לא נותנת צאנסים ולא בלב פתוח יחד עם סטנדרטים .

בתור אישה את לא אמורה להכיל כל התייחסות מזלזלת .. ואם את חדשה בזה אז בעיה .. כן מאמי את יכולה להיות חדשה הזה גם שאת נשואה .. בואי לא חסר נשים שנשמעות כמו גברים .. מתנהגות וגם נראות ככה.. ואז מתבאסות שמשהו משובש במה שיצרו

ואם כבר נכנסו לזה אישה גם חייבת להיות בתדר אישה למי שזה לא מתעכל לה זה כי זה מחייב .. וזה קשה

אז יש אובייס לשחרר ולא ללחוץ

להאמין בו , להעריך , להיות כנה , להיות עם ים קסם חיוך , צחוק , וכו'..

ולא להפוך אותו לכל החיים שלך 

את אומרת עלי שאני מסרסת גברים למרות שאת לא מכירה אותי

אז אין לי אפילו צורך להסביר את עצמי זה פשוט מיותר 

תדר, מהות - בסוף זה הכל תקשורת פשוטה.

אף אחד לא יקלוט אותך ולפי זה יפעל זה קורה רק בסרטים.

העניין פה בכלל לא הפסילה.

זכותך לפסול כל אחד שאת חושבת שמשחק בך, שילדותי, שלא רציני.

זה בכלל לא העניין.

אני גם פסלתי מסיבות כאלה.

הבעיה פה שאת נותנת לטעות אחת להגדיר לך האם הוא ילדותי, לא רציני או משחק בך.

אם התנהגות כללית לא מתאימה לך, אחלה.

כתבת שזו טעות אחת, יכול להיות אחלה בנאדם שלא ביטא את הרגש שלו בדיוק כמו שציפית, או לא יזם כמו שחלמת, (גם איזה רגשות את מצפה שהוא יבטא בדייטים ראשונים? הכרתם אתמול)

ולא רק זה, זאת חתיכת הזדמנות לדעתי לראות איך אתם מתמודדים עם חוסר הסכמה ועם טעויות.

יצאתי עם לא מעט, ובעלי הוא זה שטעה איתי הכי הרבה, דווקא בגלל שפתחנו את זה, זאת הסיבה שהתחתנו והתקרבנו בסוף.

ובמבחן המציאות צדקתי, החיים לקחו את שנינו לקצוות שונים ועדיין נשארנו יחד, כי ידענו להכיל טעויות ולפתוח אותם כבר בשלב הדייטים.

גם הגבר שתתחתני איתו יעשה טעויות, ידבר בציניות לפעמים,  ירד על עדה, ישכח אולי את יום הנישואים, כולנו עושים טעויות כאלה גם אחרי 50 שנות זוגיות.

את חושבת שדייטים זה לא זמן להכיל שום טעות, ובזוגיות את תצליחי להכיל.

לדעתי זאת טעות.

להפך,

אנחנו לרוב הרבה יותר נחמדים ופחות שופטים אנשים חדשים, וכשזה הבעל הציפיות רק עולות.

את רק דוחה את ההתמודדות.

יש הבדל מהותי בין בחור שעושה טעות בדייטים ראשונים לבין קשר רציני, ועוד יותר נישואין.

בדייטים ראשונים את עדיין בודקת התאמה בסיסית אווירה תקשורת, בגרות ותחושת ביטחון. את לא מחויבת להישאר כדי "ללמוד להכיל טעויות"  של אדם שכרגע רק הכרת. זה שלב סינון לא שלב תיקון.

בקשר רציני זה כבר משהו אחר את עשית את הבחירה, שם יש היכרות עמוקה, השקעה, אהבה, הקשר שלם ולא רגע בודד. שם ברור שלכל אדם יש פגמים וזה היופי , וצריך לדעת להכיל, לדבר ולעבוד על דברים.

בנישואין בכלל, את בוחרת אדם שלם עם היתרונות והחסרונות שלו, לא דייט אקראי שאת עוד לא יודעת אם מתאים לך.

אני לא דוחה התמודדות  אני פשוט שומרת את האנרגיה שלי למקומות שיש בהם פוטנציאל אמיתי...

בעיניי נשיות ובגרות זה לא להכיל כל דבר מכולם אלא לדעת ממי נכון לקבל, איפה נכון להשקיע אנרגיה ועל מה באמת שווה לעבוד..

שיש ברית שכורתים כשמתחתנים ולא מפרים אותה בקלות.

אגב, לא בטוח שמכילים, לפעמים פשוט ממשיכים לחיות ככה בלי להכיל, והולכים על ביצים כדי לא לטעות, זה די נפוץ.
 

אבל כמו שכתבת, בודקים אווירה.

טעות אחת היא לא אווירה.
 

חוץ מזה שכמעט כל טעות נתונה לפרשנות.

והדוגמאות שהבאת הן הסקת מסקנות ולא אמת מוחלטת.

את רוצה גבר מחזר?

בשבילך חיזור זה הודעה בסוף הדייט, בשבילי ובשביל אחרות, ממש לא.

אולי הוא חיזר בהרבה דרכים אחרות שבשבילך הן לא חיזור, למשל לפתוח דלת, לבחור מקום שיהיה לך נוח, אולי אפילו לא שמת לב מרוב שזה לא משמעותי בשבילך.
 

הרעיון שאני אומרת הוא כמוך, כתבת אווירה, אבל את דווקא נתפסת לפרטים ולא לאווירה.

אני מתכוונת לבדוק וייב כללי, לא פרטים.

אם יש לו לב טוב, והוא רוצב לעשות לך טוב, בעיניי זה מספיק.

את הפרטים משנים בעזרת תקשורת.

אם תיקשרת משהו שחשוב לך והוא התנצל וישם את זה לפעמים הבאות - זכית בלוטו.

הרבה הרבה יותר מגבר ש'הבין בעצמו' את הכללים שאת החלטת לחיזור.

כי גבר כזה אולי יצליח לעבור מתחת לרדאר הדייטים שלך, אבל במוקדם או מאוחר הוא יפשל, ואני לא חושבת שיהיה לך קל להכיל כמו שאת חושבת.

בכל מקרה בהצלחה.

פתחת דיון, קיבלת תגובות פה אחד, חצי פסלת בגלל המין, את

החצי השני מסיבות אחרות.

אם את באמת רוצה עצה ומרגישה שכל הדייטים שלך נגמרים בצורה דומה, כתבו לך כולם דברים יפים.

איזה דוגמאות הבאתי שהן הסקת מסקנות אני לא הבנתי

לא פוסלת גברים על הודעה או לא

לא ברור לי איך הגעת לזה

אבל תודה..

לב טוב זה ואו ורצון לעשות טוב זה מדהים בעז"ה

ואין לי שום בעיה איתם, אבל שוב, מבחינתי הם תיאור של המציאות ולא הכתבה שלה.

הדוגמה של יחסים אינטמיים היא הדוגמה היחידה שמביאים בשביל להוכיח את רעיון ה"משפיע מקבלת", כי ליטרלי אין שום דוגמה אחרת. תני דוגמה אובייקטיבית נוספת, ולא איך "נכון" לנהל זוגיות. שוב, יצר הנתינה והכיבוש הביולוגי של גברים בקלות יכול להיות מכוון להתרבות עם כמה שיותר נשים, ולהתיחס אליהן כפרס. נועדו לעדן את הטבע שלנו ולשלוט בו.  

ולגבי מושגים קבליים, בספירות מידת הדין היא בצד הנשי ומידת החסד היא המידה הגברית. תחשבי אברהם ושרה.  אפשר לומר שחסד הוא דבר משפיע ודין הוא מקבל, אבל אצל יצחק ורבקה הוא דין והיא חסד, זה לא כזה שחור לבן שכל הגברים ככה וכל הנשים ככה. יש עוד מידות וספירות שלא מתאימות לתבנית הזו ואני ממש לא מבינה בזה. אבל בעלי שלמד קצת בהחלט משועשע מכיוונים שאנשים לוקחים את הקבלה לכיוון הזה וכשלומדים רואים שזה לא מסתדר.

ואני לא מתרחקת מהנפש שלי, תודה רבה. אף אישה שהיא לא סטריוטיפ לא מתרחק משום דבר. אני לא חושבת שיש דבר כזה מהות אישה, או איזו אידאה קוסמית מרחפת של אישה שכולן מחויבות לנהוג לפיה. יש לי תכונות מסויימות שהן מאוד נשיות, ותכונות שהן פחות כאלו. זה לא הופך אותי לפחות אישה או מרוחקת או כל מונח מעורפל אחר. כמובן שיש לי לכולם עבודת המידות לעשות. לכבד אנשים מסביבך ולתת להם מקום ולא לדרוש דברים בכוח נכלל בעבודת מידות, אבל אני לא חושבת שזה עניין שגברים פטורים ממנו ומהותי לנשים.

גבר שמרגיש שהוא רק נותן והבחורה היא עציץ מקבל שלא זז מילימטר, בהרבה מקרים לא יהיה מסופק מזה. (תלוי בגבר כמובן, שוב, אין להם מוח כוורת משותף)

אם אנחנו בפורום לנ"ו אתן דוגמה מתקופת הדייטים. בעלי אמר לי אחרי החתונה שהוא מאוד מעריך שהבאתי עוגיות בדייט שלישי או רביעי (אני לא זוכרת בדיוק). הוא סיפר, שהוא גם הכיר את זה מכמה חברים שלו, שזה קשה לבחור שהבחורה רק לוקחת ולוקחת בקשר ולא מראה שום התעניינות או יוזמה מיצדה, זה לא העניין הכספי אלא התחושה.

אז גם גברים נהנים לקבל, הם לא איזה כספומט אין סופי, ואני מסכימה שלהיות יותר מידי דורשת יגרום לכל גבר להיסגר, אבל לפני שהוא גבר ואת אישה, ושמש, ולבנה וכולי, זה פשוט כי אף בן אדם לא אוהב שסוחטים אותו.

אחותי הבאתי לזרים עוגיות .. דייט ראשון טרום דייט אפילו..

למה לא להביא אם את יכולה לשמח? מי אמר לך לא להביא?

למה את צריכה לצאת מהאנרגיה של באלי משהו .. אז אני עושה

זה אחלה תדר 

יש בנות שמכינות כדי לצאת פייק מי..

תכיני מתוך מקום של וואלה באלי שיהיה לי טעים שיהיה לו טעים שיהיה לנו כיף

ולא

ואי באלי להכין שהוא יחשוב שאני חמודה

תהיו אתן אין לזה מחיר זה הכי מדהים 

אני עשיתי בלי שום אנרגיה תדר, או מהות, ועדיין התחתנתי.

ממש לא צריך את כל הדברים האלו כדי לנהל זוגיות טובה. אלו היו עוגיות קנויות שקניתי במכולת בדרך לדייט. 

אני אפתיע אותך שבעלי הוא אופה העוגיות והקינוחים בבית, הרבה יותר טוב ממני. (אוי לא, הפכתי לגבר, אני חייבת לרוץ למניין עכשיו!)

כל עוד שני הצדדים מכבדים זה את זה ומבינים שמולם עומד בן אדם שצריך להתחשב בו זה מה שחשוב. לא מהות/ תדר/ שדר/ נפש פנימית/ אנא ערף.

כל הכבוד ? 
 

זה כל העניין שתעשי מה שמרגיש לך

זה שהתחתנת זה רק עובדה 

את התחתנת ואת היית רווקה לפני זה סטטוס שום דבר מעבר

אין לי שמץ מה קורה לך בזוגיות וזה שלך חח

כמו שאני רווקה באופן זמני וזה שלי

לסמן את זה כהצלחה עבור אחרים..

פחות 
 הצלחה אישית שלך שגם בה יש לך ים עבודה 

ולא רק מבחינה פיסית-ביולוגית.

לא אוהבת את המונח אבולוציה.  שום דבר לא השתנה

כך לפי הבנתי מאז חטא האדם הראשון; "אלייך תשוקתך

והוא ימשול בך" - לא חושבת שהכוונה ב"ימשול בך"

לעמוד עם שוט מול האשה הכורעת בצייתנות...

חס וחלילה.

אבל כן - האיש דורש יותר כבוד, האשה - אהבה.

שום תנועה לשחרור האשה שרוצה להעמיד

את האיש והאשה על אותו קו, מכל הבחינות -

לא תשנה זאת.

אם אני לא טועה - הרב הירש זצ"ל

אומר שלפני החטא, היתה הרמוניה

גמורה בין אדם לחוה;.הקללה הגיעה

בעקבות החטא.

אולי גם לפני כן היה בכל זאת

שוני, אחרי הכל, האשה נבראה

מעצם האיש - חלק ממנו ,

שונה וכפוף לו.

זה במהות. ולא משנה כמה

האיש יהיה עדין והיא - מחוספסת

ו"גסה".

זה חלק מהותי מהותי קיים.

ויש כאלה ששהקללה מורגשת אצלם

יותר, וכאלה - שפחות.

וכמובן, בגוונים שונים, במינונים שונים....

המחיר אחרי הנישואים גדול יותר. לכן בהחלט יש הרבה יותר מקום לעבודה, להכלה ולניסיון לגשר על הפערים.

גם לרווקות מאוחרת יש מחירים. אבל כמובן שלא לכל רווק יש לו את אותם מחירים.

חשוב לשים לב לזה, ואולי בזמנים מסוימים, כן צריך לסגל יותר הכלה וניסיון לגשר על הפערים.

בהצלחה גדולה!

לדעתי לפחות

תלןי באיזה טעויות מדובר, התיאור פה די אמורפי, אבל לדעתי ההחלטה לא להכיל כלום היא נוקשה ולא מקדמת (שוב, תלוי במה מדובר ובטח בדייט שניים ראשונים שאז יש מבוכה ורק מתחילים להכיר)

אני דווקא מסכימה עם התגובה של @הסטורי. 

למה מעניין אותך מה נשים אחרות חוות או חוו בהקשר הזה?

וכיף לשמוע עוד דעות של נשים שחוות פחות או יותר חוויות דומות ..

ויותר קל לענות. אז דברים כאלה לא היו בעלי משקל כזה עבורי. אם משהו בהתנהלות לא התאים לי אבל הבנאדם עשה עליי רושם חיובי ומתאים, אז פתחנו את זה והבהרנו.

בנוסף, לגבי זה שמי שרוצה עושה - זה נחמד שבן הזוג עף עלייך מהתחלה, יוזם, מחזר וכו'. מבינה שיש בנות שעבורן זה מרגיש קריטי. אישית לא ראיתי את זה כהכרחי. בעיניי אפשר ליצור קשרים טובים בכל מיני צורות, ומה שחשוב הוא הקשר שנבנה, פחות הדרך שבה זה קרה והקצב של כל אחד בהתחלה. 

לתהייתו של צדיק יסוד עולם על זוגיות; כדאי מאוד לקרוא. מאוד מאלף ובוגר.

רוב הנשים שאני מכירה שיזמו יותר מהגבר או הובילו אותו או התחילו

המערכת יחסים שלהן לא מתאימה לי(:

זה גבר שבוודאות לא מתאים לי .

גם הטרנד הזה של נשים שמציעות לגברים נישואין ..

עושה לי קצת בחילה..

אני ספציפית לא הייתי רוצה לחיות ככה

ואין יותר מעייף מליזום והוא בצד זורם בקטנה

אין מתסכל מזה ואני לא אעשה את זה לעצמי בחיים

יש בנות שלא אכפת להן שהן יובילו את הקשר יתחילו את השיחות יציעו פגישות

לי זה פחות נכון

עכשיו תביני יש גברים ולא חסר שהם לא הכי בתדר משפיע- זכרי נקרא לזה

היום זה כבר לא מובן מאליו בכלל שהגבר מגיע לאישה.. דואג לה בעוד רבדים .. נותן בלב רחב..

שאני אומרת מגיע אני לא מדברת רק על מרחק להגיע גם לרגש שלה .. לעולם שלה

אני יודעת מה נכון לי

וקשה לי ממש עד לא נעים להיות עם גבר בתדר ילדי

זה מכניס אותי אוטומטי להיות בתדר אמהי או יותר גרוע חלילה זכרי

מבאס להיות עם בחור שלא מחובר להשפעה שלו.

ולא אני לא מדברת רק על השפעה חומרית 

זה מתחיל משם ..

לא הייתי יוצאת עם גבר שמראש קשה לו להראות דאגה נתינה אכפתיות

ולכן עד שלא בטוחים שיש פוטנציאל ממשי, כביכול חוסכים את האנרגיה הזאת למישהי המתאימה.

מהסרטים, מהפרסומות, מהגירויים, מהמציאות המדומה.

התודעה שלנו מהונדסת לחלוטין.

כבר אי אפשר פשוט להביא את הלב ולהרגיש את מי שמולך.

מספרים שבדייטים של אבותינו פשוט היה רגע שהם הרגישו שזה זה. פשוט זה, בלי הרבה צלצולים, בלי חוכמות. פשוט זה, בצורה הכי פשוטה.

ואתם יודעים מה היה בסוף?

הם פשוט הלכו על זה.

אנחנו בגלות הדעת

דעת זה החיבור

החיבור לעצמינו

החיבור לאחרים.....

ואנחנו גם דור שלא מתפשר

שרוצה אהבה אמיתית

ולא מוותר

במחיר של או הכל או כלום

ולפעמים

נשארים מבולבלים

נשארים עם כלום.

עצם הרעיון להיות שיפוטית במיוחד כלפי בנים, ועוד לדרוש מהם לא להגיב על הגישה הזו הוא מאוד בעייתי.

דווקא בנושאים שקשורים לזוגיות נקודת המבט של המין השני היא ה-דבר הכי מעניין והכי רלוונטי, וחלק מזה כולל להתייחס אליהם ואל הטעויות שלהם בצורה אנושית ואמפטית. את היית רוצה שהבחור שאת יוצאת איתו ירשום עלייך את המשפט הזה? מי רוצה להרגיש במבחן מתמיד?

גם בתקופת הדייטים אין בחור שלא יעשה טעויות. (וגם לא בחורה, עם כל הכבוד אנחנו לא איזו אידאה מושלמת).

נראה שאת מודעת לחיסרון הזה של שיפוטיות אצלך אבל משום מה מנסה להפוך אותו לאיזו הצהרה להתגאות בה. 

מי שבעיקר מפסיד מזה זו את.

כי חשוב לי לשמוע צד נשי?

כי אני לא גבר?

זה שקראת את השירשור הזה על שיטחו ובלי עומק..

שלך

לא אומר "לא מעניינת אותי הדעה של בנים בזמן שאני מלכלכת עליהם". בפעם האחרונה שבדקתי רוב הבנות יוצאות לדייטים עם גברים ורוצות לנהל איתם זוגיות תקינה. אז זה קצת אמור לעניין אותך.

אין פה שום עומק, להכריז על משהו כעמוק לא הופך אותו לכזה.

ואני אגיד את זה יותר בפירוש, עם גישה כזו, של לתפוס בנים כעומדים לפנייך במבחן ואת המחליטה ברוב טובך אם לסלוח להם על טעויות- אין שום סיכוי לקשר משמעותי והדדי (שוב, את מצפה מבחור שיש קמצוץ של ביטחון עצמי לקבל את הגישה הזו?) ובטח שלא לחתונה.

אם יש משהו שחשוב לי

ושביררתי לפני, וקיבלתי תשובה מסוימת

ובדייט עצמו עולה העניין הזה, והתשובה שלו היא אחרת - 

בהנחה שמדובר בשלב ראשוני,

אז זה בטח מוריד מהמוטיבציה להמשיך.

ובגלל שזה בולט בשלב מוקדם - כנראה שזה משהו חשוב ועקרוני, קו אדום.

אבל אם מדובר במשהו אחר, שקורה בשלב מאוחר יותר בקשר - 

נראה לי נכון לדבר את זה, לתקשר את זה, ולהתפתח מהנקודה הזאת.

כמובן שגם לזה יש גבולות - 

אם מישהו ח"ו מרים יד בשלב כלשהו, זה טעות רצינית, והייתי עוצרת את הקשר מיידית.

אבל בסוף הרמתי ידיים.

טעויות זה דברים שהם יותר חשובים לי שהם הכרחיים בעייני על מנת לייצר את הזוגיות שהיא בריאה

זה אומר שאת רואה את עצמך במרכז הקשר, ולא רואה אתכם במבט זוגי בכלל. את האדונית והוא חייב להיענות? את השליט שאסור לו לאכזב?

ומה לגבי הטעויות שלך? האם צריך לפסול אותך על כל טעות ואכזבה שגרמת?

אחרי שאמרתי את זה, צריך לומר גם שהמילה "טעות" היא כל כך גדולה עד שכמעט אין פה שאלה של ממש. יש טעות ויש טעות. יש טעות של נימוסים, יש טעות מוסר, יש טעות של נורמות, יש גם טעות של דמיונות אישיים, ויש טעות של טעם אישי.

איך אפשר להתייחס כאשר ייתכן והטעות היא להביא במבה לדייט שמיני למרות שאמור לזכור שאת אלרגית, או שהטעות היא שלא הציע לשלם עליך במקום בו ישבתם לאכול?

המרחב של השאלה שלך הוא רחב באופן שלילי.

שנקד מבט של גבר יענה לי..

זה מה שעובר לכם בראש

לא אמיתי באמת...

המעניין הוא שגם הנשים שמגיבות כאן חושבות בדומה לגברים שמגיבים. כך שאולי ההבדל הוא לא בין גברים לנשים אלא בינך לבין שאר האנשים.

טעות אחת שלך ואתה כבר לא רלוונטי

אבל מעניין אותי

איזה טעות לדוגמה הייתה גורמת לך לאבד עניין בצורה מוחלטת בבחור שהיה לך טוב איתו?

בדייטים ראשונים מבטל דייט/ עסוק מידי/ לא מתקשר משחק חם קר/ צריך לנחש איך היה לו בדייט

ילדותי / לא מעריך את הזמן של הבחורה לא משקף את הרגשות שלו לטוב או לרע / חוויות שלו / לא רושם איך היה לו בדייט

כל זה דוגמאות שקרו חלק לי חלק לנשים שאני מכירה וזה הזוי

אני יצאתי עם גברים קרביים  שהיו בתוך לחימה והיה להם 5 דק לשיחת טלפון והם בחרו להתקשר, או לצאת לדייט.

אני מכירה בחורה ששלושה חודשים דיברה עם בחור בצבא ולא היה להם דייט ראשון,

מזה אם זה לא להשאיר אותה על אש קטנה?

( איפה השיקוף/ איפה הגבריות? יש רק תירוצים ..

אני לא יוצא אבל רוצה לראות אותך ...,)

קשקוש ..

איפה התיווך?

ישנן טעויות שלא עושים שגברים מאמצים לעצמם דפוסים מוזרים ...

בואו כולן יודעות בסוף שגבר רוצה הוא עושה

יש טעויות שלא צריך לקבל

אני מניח שאת יוצאת עם בחורים לא ממש צעירים

כי בעיניי אצל בחורים צעירים שרק התחילו את העולם הזה של השידוכים זה טעויות שיכולות לנבוע מחוסר מודעות פשוט או שהם עוד צריכים להתכוונן ולהתרגל

דוגמאות תיאורטיות- חשבתי שהוא גנ'טלמן ופתאום הוא שואג על אח שלו כמו בריון... או פתאום רואה אותו מדבר עם שכנה שלו בלבביות. 

זה פשוט מרחיק מיידית ומעורר למחשבה, אבל זה לאותו רגע. מעניין למה הדרסטיות הפי.

שתי הדוגמאות שהבאת, הם שתי דוגמאות שבאמת אני יכול להבין לגמרי את מי שתגיד, שבחור כזה היא לא רוצה.

שזוגיות לא הבנת ברגע לכן חשוב מראש שיוצאים בדייטים לא להתייחס אליו כאילו זהו הוא בעלך..

לשים לב מה קורה .

ואם הוא אומר משהו / מתנהג בצורה מסוימת זה לא נכון לפעמים לתת צ'אנס

בידיוק כמו שלפעמים צריך לתת צ'אנס

זה עמוק מקווה שהבנת

אתן דוגמאות-

נניח שהוא לא שם לב לתחושות שלך. או אפילו סיפרת משהו אישי והוא הגיב בצורה לא מספיק אמפתית- כנראה שלא הייתי פוסלת. כי זה יכול להיפתר בעזרת תקשורת, וזה גם אנושי

וגם בשלב הדייטים זה משהו שלא הייתי פוסלת. כמובן אם השאר אחלה, ואחרי שיח הוא כן יותר מבין. לוקח זמן ללמוד את האדם שמולך.

אבל נניח והוא עשה טעות שהיא מעשה לא מוסרי בכלל. אז כנראה שכן. 

השאלה אם יש בסיס של הערכה ועניין

אני חושבת שאם אין אז ברור שכל טעות תרחיק אותו ממך קילומטרים

אבל אם יש אמון, אז למרות שזה קצת שוק, זה לא אמור לצבוע את כל הבנאדם, כי לאן כל מה שהערכת נעלם?

אבל זה נחסם אצלי ..

אם אני לא מכירה אותו , מבינה?

שיש דברים שהם די בסיסים אצלי

נגיד סתם דוגמה די דבילית אם הוא צוחק על עדה מסויימת או אם הוא לא מספיק רגיש לחיות או למי שצריך עזרה

זהו זה נחסם

אז זה כמו שאמרתי, שאין בסיס עדיין... 

בטוח זה מרתיע בהתחלה, אבל בשכל אני מבינה שצריך לראות כל מקרה לגופו כי אם אדם יש לו חיסרון קטן זה לא אומר שהוא משהו מסויים או שהוא לא טוב לך. 

עם כל "טעות" צריך לראות אם זה משהו מהותי ומשפיע או שהוא לא באמת סיבה להוריד. בדוגמאות שנתת- האם זה באמת אומר שהוא לא רגיש? איך הוא בדברים אחרים? 

ואני יודעת כמה זה מבלבל... 

למה את אומרת שזה נחסם? אין סיכוי שאם תמשיכו הדעה שלך תשתנה כי תראי אצלו גם דברים טובים?

וגם יכול להיות שהרתיעה נובעת ממשהו אחר וזה סוג של תירוץ של התת מודע להוריד.

(כל כך הרבה דברים חשבתי שהם לא בשבילי וגליתי שאני יכולה להעריך ולהתחבר לאנשים כאלה. לדוגמא- בחור שמגמגם קל. בחור שקטן ממני. בחור שמקלל כשהוא עצבני (כי באמת הוא איכותי זה סתם השפעה חברתית והייתי בטוחה שהוא ישמח להשתדל להפסיק אם אבקש), בחור שלא עשה צבא.... קשה להשלים עם כל זה! אבל זה לא הבן אדם. זה ככה הוא גדל. ויש תכונות טובות שחזקות מזה. בסוף אם קשה מדי- קשה מדי. לא בכוח. יכול להיות שלא מתאים.)

שקשה לי לשמוע או להכיל

או תדר של בחור לא בשל רגשית

ויש דרך לשים לב

אבל זה לא צריך להיות דבר נפוץ לענ"ד

כי רוב האנשים כן טובים 

משהו שגורם לבוז, סלידה, "אל תיגע בי" (נפשית) ותפוש מרחק אחרת

אני אעשה זאת.....אולי כדאי לך לבדוק את עצמך אם זה לא דבר מה 

שאת מביאה איתך  מהנפש שלך וזה מבצבץ ונעור כמעט בכל פגישה? 

מבינה את הרתיעה מאדם המלגלג על עדה (אגב, את "נקייה" לגמרי

מחיסרון זה?), או מי שאינו מחבב בעלי חיים...... אבל כדאי  לבדוק

לענ"ד יותר רחב; האם שמת אולי לב לכך שכמעט כל אחד המגלה

דבר מה שאינך אוהבת (אפילו בעצמך!) - סוגר אותך?

מאוד מאוד ייתכן שטעות בידי, אבל חושבת שככל שאדם בוגר

יותר, יותר, מרגיש טוב עם עצמו ואוהב את עצמו

 עם מגרעותיו, הוא נוח יותר לסביבה, לא קופץ מכל טעות או חיסרון של הזולת,

מכיל יותר....

אינסטניסיות ורגישות יתר לזולת, יכולות להעיד על משהו לא בוגר וילדותי

אצלנו.

אני מדברת מתוך נסיון שלי.

זה לא זה ..

אני מדברת על מקרים מסויימים שאם הבחור עושה אותם זה גורם לי לעבור הלאה

שימי לב שלא התייחסתי כאן לזוגיות אלא לדייטים כלומר ראשונים .

לא אתייחס אותו דבר בקשר רציני/ אירוסין שם יש מרחב רחב יותר של טעויות וזה חלק מזה...

שיש כיוון יציב ויש אירוסין זה חלק מהבחור חחלק ממני .. היכולת לטעות ולקום ביחד.

לעומת זאת

בדייטים ראשונים את לומדת להכיר אותו ..

ואת לא צריכה ואני ספיציפית גם לא מעוניינת להכיל כל טעות כי אני יודעת כמה טוב אני מביאה

בין טעויות ראשוניות לבין אלו שאחרי אירושין, זו הפרדה קצת מלאכותית...

כלומר, למה שפתאום נכיל, כשקודם לכן, לא? 

כלומר: ההכלה צריכה להיות כבר מההתחלה, אחרת זה לא היה

מגיע לאירושין. לא?

אם הוא עושה טעויות שקריטיות לך לנישואין?

זהו לא ידעתי שדייטים ראשונים שדיברתי עליהם את הופכת לכלה ..

לי זה נראה צבוע שאת אומרת שאת מכילה בדייטים ראשונים את הטעויות של האנשים .

מבלי לחשוב אם זה נכון או מתאים לך 

זה מוזר

יש טעויות שכן, לגמרי הייתי מורידה על זה.

אתן דוגמא קיצונית- יצאתי עם בחור ואחרי אחד הדייטים (שהיה ממש טוב) דיברנו בטלפון והוא אמר משהו ממש סוטה. זה גרם לי להיפרד ממנו מיד. (אחרי כמה זמן הוא ניסה לכתוב לי ואמר שהוא מבין שהיתה טעות להגיד את זה והוא רוצה לנסות שוב, מובן שלא הסכמתי)

כמובן לא כל טעות היא סיבה להוריד

אני מאמינה אבל שאם את מרגישה שהטעות הזאת מוגזמת, ואת רוצה להוריד, אז זה לא בשבילך. כמו שתורידי אם הוא לא מתאים, או סתם פשוט לא מרגיש לך שזה הוא, אז אותו דבר. ושזו הדרך של ה' גם להוריד את זה ממך.

כמובן שאני מדברת רק על דברים נורמלים ולא "הוא נתקע בעמוד וזה לא מתאים לי"

חחח נתקע בעמוד.. חמוד אהבתי

כן אני ממש בראש שלך

כרגיל

אבל אני מדברת על דוגמאות אחרות ממה שאתה חושב 

בגדול אין לי בעיה עם טעויות כל עוד אנושיות ולא מראות על מידות לא טובות.

אני אישית בודקת מאיפה זה נובע(:

אם הוא העליב או פגע או שיש לו פגם מהותי בבן אדם לחברו אז הוא שרוף אצלי

אם משהו בעקרונות שלי לא עומדים בקנה אחד עם העקרונות שלו-שלום וכל טוב

וגברים שמנסים לשכנע אותך בצדקת דרכם או להפעיל עלייך כל מיני מניפולציות שיווקיות מתוך יהירות מופרזת )קרה לי הרבה!!!!( בכלל מתרחקת מהפ כמו מאש....

כשצד אחד צריך לחזר להתעניין ולהוביל את הקשר, והצד השני  יושב בשילוב ידיים בוחן את המחזה,  אז כן. יכולות להיות הרבה 'טעויות' שיפרקו את הקשר...  

"ישחקו הנערים לפנינו"

הקשר מורכב ונועד לשניים. ושני הצדדים מפסידים בפירוקו. נקודה למחשבה

 למה אתה קורא לזה  יושב בשילוב ידיים ,אבל זו פרשנות שלך ולא בהכרח מה שקורה בפועל..

לא כל אישה שבודקת התאמה או לא נכנסת מיד למאמץ מלא היא פסיבית או משחקת משחק...

לפעמים זה פשוט שלב של הרגשה ובדיקה אם יש בכלל חיבור ורגש הדדי.

לא כל אישה שבודקת התאמה זה משחקי כח.

אבל הניסוח החד שלך מעיד אחרת. יש בו יוהרה.

חיפוש 'טעויות' אצל מי שיזם ודואג לקשר זה קל. בגישה הפאסיבית הזו אין איך לטעות (מקסימום לבוא עם איפור מוגזם). היית רוצה להתחלף? לפשל במבחנים בדומה לשיפוט שלך? 

הכנות הייתי שמחה לצאת עם מישהו כמוני .. 

חסר לכם אותנטיות וכנות והומור 

לכן כל-כך הזדעזעתם מי שבא מראש בקלילות

מבין שטעות זה לא משהו שטותי שנחצה גבול.

שיש מקום לחיוך והומור ויש גם מקום לדי

אבל זו שיחה שאתה ושאר אכלו לי שתו לי 

לא מוכנים אליה

אם לומר שהכל הומור והאשמת האחר במחסור ממנו, זה הדרך שלך לרדת מהעץ, אז בהצלחה.

כמו שאמרו חזל, ההגנה הכי טובה זה התקפה

במגזר החרדי, נדמה לי שזה שונה, כי אין את המפגש הקרוב

הזה יש מההתחלה; אפילו בדברים קטנים כמו: אוכלים

יחד, מתקשרים מייד לאחר הפגישה לשאול איך היה..

בדרך כלל זה דרך צד שלישי שהוא המתווך.

יש יופי ופתיחות במפגשים שעליהם אתם מדברים,

לא אכחיש. אבל זה גם מצב הגורם ליותר אכזבות,

נדמה לי. 

השלב שעליהם אתם מדברים, קורה אצלנו

יותר מאוחר.  כך נראה לי. יותר לאט,

לא מייד נוגע כזה.

השרשור נפתח בצורה מאוד לוחמנית.

אין לי בעיה, מכבד.

אבל זה נשמע שהגעת לנקודת קצה בכל הנושא הזה.

אולי את גם מבינה שיש טעם לחשב לפחות חלקית מסלול מחדש.

אלא עם הרבה כבוד והערכה למי שאת.

קריאה לסדר עם הרבה רחמנות ואהבה.

כמו שאמר פעם מישו: עשר כפות של חיזוק על כף אחת של התעוררות.

בהצלחה.

התעוררי התעוררי כי בא אורך. קומי אורי!

ולכן אי אפשר באמת לדעת באיזה טון הדברים נאמרו או באיזו כוונה.

וגם אם הטון היה לוחמני  לפעמים אנשים כותבים מתוך תסכול ורצון לפרוק, וזה חלק טבעי ממקום שאמור לאפשר שיח.

במקום לנסות להבין את הרגש שמאחורי הדברים, התגובות שקיבלתי היו בעיקר שיפוטיות וחסרות הכלה.

סליחה.

אבל תגובות שכללו

את מסרסת אותו

ועוד מילים כמו בגלל זה את לא נשואה

לא מגניב

איזה מסע

אלוקים ישמור

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה