"את יודעת שקסמים אסורים לפי התורה"

...

"אם זאת הייתה אחיזת עיניים זה רק מדרבנן "

על אופנוע

(עם סירה)

מביא זר ענקי בתחילת הפגישה (בהצלחה להסתובב איתו)

"הבאתי עוגיות"

"I accept only essential cookies"

הוא מושך את הכיסא בשביל לעזור לה להתיישב

אבל לא רק לה

לכל המסעדה

יעצו לו להביא מים לפגישה

מביא 3 ג'רקנים

מי יסחוב את כל זה

"ממש אהבתי את הגרביים שלך, איפה קנית אותן?"

מזמין אותה למוזיאון

בסוף זאת @הרמוניה 

וכשהגיעו לאבני שיש טהור הוא אמר מים מים

לפגישה

אז הוא אמר לה שהוא עדיף ממנה, דכתיב "ששון ושמחה ישיגו" ונסו יגון ואנחה" הרי שמקדימים ששון לפני שמחה.

אם היא באמת קטנה**

לכן לדייט שני הוא הוציא מהתיק במבה בשקית ענקית, וכשהיא תמהה שהרי דיברו על זה בדייט הקודם, אז הוא הוציא בחיוך מהתיק גם שני שיפודים...

לא מיותר לציין שהוא התחתן בסוף עם מישהי אחרת 😊

חבל.

שימושא רבא

בחול המועד

מממ תלוי.. תלוי איזה טעות.

אבל ברגע שהגעתי למסקנה שמישהו לא בשבילי אז כל העניין שהיה לפני נעלם. 

רק תדאגי שהקו מציאותי

נגלה רק לך, בסוד, בשקט בשקט - גם את טועה לפעמים. אני יודע את זה, לא כי אני מכיר אותך, אלא כי בני אדם טועים.

לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש, אבל יתכן שעבודה על הנקודה הזאת, או על תכונת הפרפקציוניזים בכלל, שהנקודה הזאת מעידה עליה - תעזור לך להתחתן...

אבל בעצם, אני חתול (גם זה רק באופן זמני), אז אני יכול להגיב.

אלא שלא בא לי.

על מה הספר?

מעבר לכך - אני מאוד משתדל לא להאשים רווקים ברווקות שלהם. אני לגמרי מקבל ומכיר כמה וכמה שבסדר גמור ובאמת לא מצאו את המתאים להם. אבל במקרה הזה - היא בעצם אומרת שהיא מחפשת מלאך ולא בן אדם. זכותה המלאה, אבל זה בהחלט מסביר למה היא עדיין רווקה.

לא.

הרי זה חלק מהדימיון בינינו שנקרא להיות בעל איכויות אנושיות.

טעויות, פספוסים, משברים, אכזבה, פערים, שיברון, התמודדות, קושי, ריחוק וכדו' - אין מציאות בעולם שאפשר להימנע מהן ולמנוע אותן לחלוטין במאת האחוזים כל הזמן, בכל התרחשות ומקום.

הן חלק מהחיים וחלק ממהלך של גדילה ובנייה של קשר.

כתבתי עוד, ולא מתאים לי לשלוח בפומבי.

אם תרצי, אשלח באישי.

כי זה לא אותו דבר

אני לא חושבת שבחורה צריכה להכיל טעויות שהיא בשלב הדייטים/ הבחירה .

זה יכול להתיש אותה לשווא והיא צריכה לדעת איפה לשים את הלב שלה ביחד עם השכל

זה לא אותו דבר שהקשר כבר רציני ויש אירוסין/ חתונה ..

שם כבר בחרת בו עם הפגמים וכולי

כי באמצע הדייט נתקעה לו פטרוזיליה בין השיניים והוא לא שם לב וזה ממש הציק לה.

(כיום היא נשואה באושר ועושר.)

בקיצור ילדים, תפסלו על מה שבא לכם רק לא להתלונן.

אני חושב אגב שגברים, בניגוד לחתולים זמניים, מתנגדים להלך החשיבה הזה כי אין להם ציפיה שבחורה תהיה אבירה על סוס לבן לכן מוזר להם אם הדרישה הזאת מופנית בחזרה אליהם (סטנדרטים כפולים). אלא שהפונקציה שבחורה ממלאת היא קצת שונה. הארכיטיפ הוא תמיד אביר ונסיכה, כאשר אביר זכאי מצד מעשיו תוקפו וגבורתו, ונסיכה זכאית מצד הסגולה המלכותית שבה או משהו כזה וההילה הנפלאה שהיא מקרינה כנסיכה (ככל שאינה פועלת במובהק ההיפך). נראה לי.

ככל שבנות בררניות יותר זה רק אומר שאם בחרו בכם סימן שאתם באמת אביר על סוס לבן.

שציפיות יש רק לכריות.

אמנם, חושבני שהדמיון אינו רק הוליוודי אלא זה ארכיטיפ קיים ומובנה למדי שנוגע במקום מסוים בנפש אחרת התרבות הזאת לא הייתה מעניינת כי היא לא הייתה משקפת כלום.

בנות אוהבות אבירים ובנים אוהבים נסיכות. הדברים ידועים. אידיאלים בלתי־אפשריים זה קצה פתולוגי של התופעה.

דגש חזק על נראות.

אבירות זאת תכונה בנפש

וגם נסיכוּת

לא יודע אני מאוד בקטע של סלבודקה לכן הדברים האלה מדברים אליי

אני רוצה לבחור בבעל שלי

לא לקחת אותו כמובן מאליו .. כאופציה או מתוך פחד .. או כי זה הכי נורמלי מתוך הבחירות

אלא להסתכל עליו ולהגיד יאו איזה כיף לנו.. יש פה משהו מעבר ..

זה מציק לך?

איפה זה פוגש אותך 

יכולה להבין אותך תודה..

רוצה לשמוע נשים

א. היא ביקשה במפורש רק תגובות של נשים, אז למה דווקא?

ב. למה החלטת שיש לה דימויים הוליוודים? זה ממש מזלזל.

לגבי א' כבר עניתי:

זה פורום פתוח, מי שלא רוצה לא חייב לקרוא - לקראת נישואין וזוגיות

אם בזכותי קורא/ת סמוי אחד, ישחרר את הציפיות המלאכיות ובזכות זה יתחתן - זה שווה.

הראשונה שלהן (:

גם להגיד לא זה דורש אומץ..

מסכנה אחותך אם היא הגיעה למצב שזה מה שהפריע לה במקום להגיד לו

זה כמו נזיר בודהיסטי שמרעיב את עצמו למוות כדי להפוך למומיה. פנטיוּת וסגפנות קיצונית האפפות במעין הילה של קדושה מטופשת.

חוסר שיפוטיות מינימלית ומקום לטעויות אמורים להיות גם בשלב הדייטים.

אני לא יודעת באיזו טעות מדובר, אבל בעלי עשה טעויות במהלך הדייטים, גם אני.

זה דווקא נותן מקום לשיח ולסיטואציה שהיא לא חלקה ושלא "הכל מושלם ומשוחק נכון"

משהו יותר מציאותי.

אם לא הייתי נותנת צ'אנס למרות הטעויות,  לא הייתי נשואה.

הרף שיש כיום בדייטים לא מציאותי.

אני לא מכירה אותך אישית אבל כן מכירה את הבעיה הנפוצה הזאת (שהיא גם אצלי)

זאת בעיה דורית, הפמיניזם, (המבורך ברובו) שינה לגמרי את האיזון הגברי נשי.

גם הנשים וגם הגברים מזמן כבר לא בעמדה הטבעית שלהם, של נותן ומקבל.

אנחנו מבקשות מצד אחד להיות נשים עצמאיות, בזכות עצמנו, לא להזדקק בכלל, כמעט להוציא את הגבר מהמשוואה מלבד תורם זרע, ואז לצפות ממנו להיות הגבר של פעם כשאנחנו מזמן לא הנשים של פעם.

משימה בלתי אפשרית.

אפילו הדרישה שלך בחיזור, בהזדקקות לגבר, בנתינה מצידו ובלהיות מקבלת, היא לא ממקום רך של אישה מקבלת היא יותר ממקום שולט וזכרי - "אני אקבע בדיוק באיזה אופן תחזר אחרי ובאיזה אופן תבטא את הדאגה שלך, ממש עד לפרטים הקטנים של סוג הודעות אחרי דייט".

זה צד מאוד זכרי.

בגדול גברים באופן ביולוגי וטבעי מגוננים, מחפשים לחזר, זה עושה להם טוב לא פחות מכמה שזה עושה לנו.

הדור שיבש את זה, לא קל להיות גבר היום, גם לא אישה.

את לא צריכה לתקן דור, אבל כן אפשר לבוא יותר בחמלה ולהבין שבדור שהכל יצא בו מאיזון,  אתם בונים בית שבתוכו תמצאו את האיזון המתאים לכם בין גבר ואישה.

הגבר שתפגשי לא צריך להיות מושלם בפגישות, הוא רק צריך להיות פרטנר טוב כדי לעבוד איתו.

בסוף הנתינה והקבלה, הזכרי והנקבי שאת מדברת עליהם, הם חבל אחד, כשצד אחד מושך, השני משחרר, כשאת שולטת ודורשת חיזור, הצד שני כנראה יעשה את זה פחות, או יזייף עד שימאס לו.

כמו שכולם יודעים זו ממש לא המציאות, ואני בספק גדול אם אי פעם הייתה מציאות כזאת.

בואו נלך התפקידים הכי מסורתיים: אמא היא טיפוס בהחלט נותן ומעניק, עם אחריות, יוזמה והובלה. הגבר המצ'ואיסט הטיפוסי שלא יודע איפה הגרביים שלו ואיך להפעיל מכונה, נראה לי כמו טיפוס תלותי ולא יציב.

יש בהחלט הבדלים בין נשים לגברים, אבל ההבדלים האלו הם תיאור של המציאות וממש לא הכתבה שלה מגבוה. אם המציאות מולינו משתנה, בהחלט יש מקום לחשוב מחדש איך תופסים גבריות ונשיות. ובתוך כל אחד מהמושגים האלו יש טווח רחב מאוד של פעולה, לא כל אישה מתנהגת אותו דבר ולא כל גבר מתנהג אותו דבר.

גבריות ונשיות בתור מושגים רחבים לא מצומצמים ל"הוא עושה/ מחליט הכל, והיא לא עושה/ מחליטה כלום". אפשר לדבר על נטייה להתעניין בבני אדם (נשים), לעומת התיענינות בחפצים (גברים), על נטייה תחרותית והישגית, נטייה לטפח נראות, ועוד המון הבדלים שונים שמדברים על מגמות פסיכולוגיות אמיתיות מתוך מחקרים, ולא סטריוטיפ שבונים בראש וכועסים על כל מי שמעז לא לציית לו.  

גבר שמתעניין בתחום יותר "נשי" נגיד, הוא מעניין בבני אדם ורוצה להיות פסיכולוג, לא עשה שום דבר רע. ואם הוא מסתובב בעולם והוא בחור יותר אמפטי ורגיש והוא יביא את הרגישות הזאת לזוגיות, ואפילו נגד יצא עם בחורה מחוספסת יותר (למרות ששינהם יכולים להיות רגישים ולשחנ"ש להם לתוך הלילה) מה הבעיה? כל עוד הבחורה נותנת לו מקום ומכבדת אותו, והוא מכבד אותה, כל מודל זוגיות שאין בו אלימות פיזית או מילולית וטוב לשניהם (ותואם את ההלכה) לדעתי הוא בסדר גמור.

לגבי הביולוגיה. הביולוגיה שלנו אומרת לנו לאכול כמה שיותר סוכר, היא אומרת לגברים להפיץ את הגנים שלהם עם כמה יותר בנות, היא מעודדת יצר אלימות ( פיזית לגברים, ומילולית לנשים, באופן כללי) ותפיסת שלטון הביולוגיה אחראית למחלות אוטואימוניות ואלרגיות שהורגות אנשים, ולעוד המון תחלואות אחרות. אין שום דבר טוב בצורה מהותית לכתחילה בביולוגיה. זה נתון שקיים בנו, ואנחנו צריכים לעבוד עליו ולשכלל אותו. אפשר להביא הרבה מקורות תורניים שמחזקים את התפיסה הזו.

(כמה מדרשים לי עכשיו לראש, בלי הפניות מדויקות: האדם נצטווה לעבד את הטבע "לעובדה ולשמרה", קרנו פניו של משה רק בלוחות השניים דווקא בגלל שהם נעשו בידי אדם ולא בידי שמים, רבי עקיבא טען מול רומאי שמעשה אדם עדיפים על פני מעשה שמים ומצוות ברית מילה מראה שהאדם לא נולד שלם בטבעו וצריך תיקון, כמו חיטים לעומת לחם)

שוב, ברור שיש דפוסים דפוסים של התנהגות גברים ונשית ממוצעת, אבל אני חושבת שזה מזיק מאוד לחייב אנשים להתנהג בצורה סטריוטיפית, ולא לתת להיות עצמם. עוד יותר חשוב לדעתי בזוגיות להתייחס להדדיות והסתכלות בגובה העיניים. לא יקרה שום דבר לזוגיות אם מידי פעם האישה תיזום (חשוב להתייחס למה בדיוק ליזום. שימוש במונחים כללים ולא מדוייקים לא מאפשר הבנה של הכוונה של הדובר. כמו המושג "טעות". יש הבדל בין ליזום מה אוכלים לארוחת ערב, ליזום יציאה זוגית או ליזום אינטימיות אחרי הנישואים). היא לא הפסיקה באותו הרגע להיות אישה. גם גבר שהוא לא שיא האבירות והמצ'ואיסטיות לא מפסיק להיות גבר. לחשוב בצורה הזו מעודד זהויות טרנסיות. ילד שרק נגע בבובת ברבי חייב להפוך פתאום לילדה. 

תרגעו, גבריות ונשיות הם לא מושגים כאלו שבריריים, ואין שום סיבה לאכוף אותם בנוקשות כזו.

אבל הדוגמה הזאת לא עומדת במבחן המציאות.

למרות כל הפמיניזם והעצמאות, רוב הנשים עדיין יחפשו את הגבר המגונן, ורוב הגברים כבים כשהם לא בעמדת נתינה.

זה גם לא רק אבולוציוני, זה פיזיולוגי, נפשי, קבלי אם את מאמינה.

נבראנו יפות כדי שהגבר יחזר אחרינו.

הגוף שלנו בנוי פיזיולוגית ככלי שמקבל,  והגוף של הגבר הוא ככלי שנותן.

יש חזרתיות בעניין הזה בכל רבדי החיים מגוף ועד נפש.

את יכולה להיכנס ראש בטבע שלך.

או שתמצאי איזון שמתאים או שתתרחקי מאוד מהנפש שלך.

וברור שאישה נותנת גם.

חום, אהבה הערכה, פרנסה כל מה שהיא תרצה.

אבל איזון בריא לדעתי צריך להיות שהגבר עדיין נותן קצת יותר.

(תשאלי את בעלך, משמח אותם לרוב לתת יותר מאשר לקבל לעומת האישה שלא תמיד)

אני גם לא מסכימה עם הפותחת, היא הציבה רף נתינה קצת כמו תסריט שאסור לסטות ממנו שמגיע לה רק מעצם קיומה (לא קשור כמה טובה היא. זאת לא גישה נכונה)

אבל היא לא מוכנה ל*קבל* נתינה.

היא *דורשת* נתינה.

זה מסרסר את הגבר.

היה לפני כמה שבועות דיון בפורום הריון על אישה שרבה עם בעלה על מתנה שהיא ביקשה מפורשות לחג והוא לא קנה.

התגובה הראשונה שעלתה לי זה "ראבק, תקנה לה, מה יש לך"

אבל יש לי ניסיון בנושא, וכשדורשים נתינה, ששולטים עליה, כשפוסלים כשרבים ושמים קו אדום כשהיא לא ניתנת, הגבר לא רוצה להעניק, זאת כבר לא נתינה, זאת סחיטה.

זה הכי רחוק מגבריות שיש, ודי ברור למה הוא לא קנה.

וגם די ברור למה בגישה כזאת, גם אם היא לא אומרת להם מפורשות, היא רק מרחיקה את מה שהיא מחפשת.

מול אנרגיה מרוקנת. 

אם היא חושבת אחר ממך

אז אני לעומתך לא חושבת שגבר נותן יותר ואני גם חושבת שהוא לא צריך .

הכל עניין של להתחבר אני למהות שלי הוא למהות שלו

אני גם חושבת שזה ממש תלוי באיזה באיזה תדר היא .. יש בנות שקשה מאוד לתת להן עד בלתי נסבל

כי הן באנרגיה זכרית וגם אין הערכה אין חוויה ...

את מדברת על סיטואציה של אישה זרה עם בעלה שהוא לא קנה לה מתנה..

במקום לפנות לעצמה ולחשוב אולי שווה לעבוד על עצמך לפני שאת דורשת מבעלך

אני לא לוקחת מאליו שוב מתנה ואולי זה הסיבה שאני מקבלת כל-כך הרבה מהסביבה  ..

יש טעויות שלא נסלחות בעייני, שאלת אותי מה הטעות שאני מדברת עליה?

א. גבר לא יציב משחק שחור לבן יום רוצה/ יום לא רוצה מספיק

ב. גבר לא בשל לזוגיות קל וחומר לנישואין

ג. גבר שמזלזל בזמן שלך ולא יודע לתקשר מה הוא רוצה .- תירוצים

זה לא אומר שאני לא נותנת צאנסים ולא בלב פתוח יחד עם סטנדרטים .

בתור אישה את לא אמורה להכיל כל התייחסות מזלזלת .. ואם את חדשה בזה אז בעיה .. כן מאמי את יכולה להיות חדשה הזה גם שאת נשואה .. בואי לא חסר נשים שנשמעות כמו גברים .. מתנהגות וגם נראות ככה.. ואז מתבאסות שמשהו משובש במה שיצרו

ואם כבר נכנסו לזה אישה גם חייבת להיות בתדר אישה למי שזה לא מתעכל לה זה כי זה מחייב .. וזה קשה

אז יש אובייס לשחרר ולא ללחוץ

להאמין בו , להעריך , להיות כנה , להיות עם ים קסם חיוך , צחוק , וכו'..

ולא להפוך אותו לכל החיים שלך 

את אומרת עלי שאני מסרסת גברים למרות שאת לא מכירה אותי

אז אין לי אפילו צורך להסביר את עצמי זה פשוט מיותר 

תדר, מהות - בסוף זה הכל תקשורת פשוטה.

אף אחד לא יקלוט אותך ולפי זה יפעל זה קורה רק בסרטים.

העניין פה בכלל לא הפסילה.

זכותך לפסול כל אחד שאת חושבת שמשחק בך, שילדותי, שלא רציני.

זה בכלל לא העניין.

אני גם פסלתי מסיבות כאלה.

הבעיה פה שאת נותנת לטעות אחת להגדיר לך האם הוא ילדותי, לא רציני או משחק בך.

אם התנהגות כללית לא מתאימה לך, אחלה.

כתבת שזו טעות אחת, יכול להיות אחלה בנאדם שלא ביטא את הרגש שלו בדיוק כמו שציפית, או לא יזם כמו שחלמת, (גם איזה רגשות את מצפה שהוא יבטא בדייטים ראשונים? הכרתם אתמול)

ולא רק זה, זאת חתיכת הזדמנות לדעתי לראות איך אתם מתמודדים עם חוסר הסכמה ועם טעויות.

יצאתי עם לא מעט, ובעלי הוא זה שטעה איתי הכי הרבה, דווקא בגלל שפתחנו את זה, זאת הסיבה שהתחתנו והתקרבנו בסוף.

ובמבחן המציאות צדקתי, החיים לקחו את שנינו לקצוות שונים ועדיין נשארנו יחד, כי ידענו להכיל טעויות ולפתוח אותם כבר בשלב הדייטים.

גם הגבר שתתחתני איתו יעשה טעויות, ידבר בציניות לפעמים,  ירד על עדה, ישכח אולי את יום הנישואים, כולנו עושים טעויות כאלה גם אחרי 50 שנות זוגיות.

את חושבת שדייטים זה לא זמן להכיל שום טעות, ובזוגיות את תצליחי להכיל.

לדעתי זאת טעות.

להפך,

אנחנו לרוב הרבה יותר נחמדים ופחות שופטים אנשים חדשים, וכשזה הבעל הציפיות רק עולות.

את רק דוחה את ההתמודדות.

יש הבדל מהותי בין בחור שעושה טעות בדייטים ראשונים לבין קשר רציני, ועוד יותר נישואין.

בדייטים ראשונים את עדיין בודקת התאמה בסיסית אווירה תקשורת, בגרות ותחושת ביטחון. את לא מחויבת להישאר כדי "ללמוד להכיל טעויות"  של אדם שכרגע רק הכרת. זה שלב סינון לא שלב תיקון.

בקשר רציני זה כבר משהו אחר את עשית את הבחירה, שם יש היכרות עמוקה, השקעה, אהבה, הקשר שלם ולא רגע בודד. שם ברור שלכל אדם יש פגמים וזה היופי , וצריך לדעת להכיל, לדבר ולעבוד על דברים.

בנישואין בכלל, את בוחרת אדם שלם עם היתרונות והחסרונות שלו, לא דייט אקראי שאת עוד לא יודעת אם מתאים לך.

אני לא דוחה התמודדות  אני פשוט שומרת את האנרגיה שלי למקומות שיש בהם פוטנציאל אמיתי...

בעיניי נשיות ובגרות זה לא להכיל כל דבר מכולם אלא לדעת ממי נכון לקבל, איפה נכון להשקיע אנרגיה ועל מה באמת שווה לעבוד..

שיש ברית שכורתים כשמתחתנים ולא מפרים אותה בקלות.

אגב, לא בטוח שמכילים, לפעמים פשוט ממשיכים לחיות ככה בלי להכיל, והולכים על ביצים כדי לא לטעות, זה די נפוץ.
 

אבל כמו שכתבת, בודקים אווירה.

טעות אחת היא לא אווירה.
 

חוץ מזה שכמעט כל טעות נתונה לפרשנות.

והדוגמאות שהבאת הן הסקת מסקנות ולא אמת מוחלטת.

את רוצה גבר מחזר?

בשבילך חיזור זה הודעה בסוף הדייט, בשבילי ובשביל אחרות, ממש לא.

אולי הוא חיזר בהרבה דרכים אחרות שבשבילך הן לא חיזור, למשל לפתוח דלת, לבחור מקום שיהיה לך נוח, אולי אפילו לא שמת לב מרוב שזה לא משמעותי בשבילך.
 

הרעיון שאני אומרת הוא כמוך, כתבת אווירה, אבל את דווקא נתפסת לפרטים ולא לאווירה.

אני מתכוונת לבדוק וייב כללי, לא פרטים.

אם יש לו לב טוב, והוא רוצב לעשות לך טוב, בעיניי זה מספיק.

את הפרטים משנים בעזרת תקשורת.

אם תיקשרת משהו שחשוב לך והוא התנצל וישם את זה לפעמים הבאות - זכית בלוטו.

הרבה הרבה יותר מגבר ש'הבין בעצמו' את הכללים שאת החלטת לחיזור.

כי גבר כזה אולי יצליח לעבור מתחת לרדאר הדייטים שלך, אבל במוקדם או מאוחר הוא יפשל, ואני לא חושבת שיהיה לך קל להכיל כמו שאת חושבת.

בכל מקרה בהצלחה.

פתחת דיון, קיבלת תגובות פה אחד, חצי פסלת בגלל המין, את

החצי השני מסיבות אחרות.

אם את באמת רוצה עצה ומרגישה שכל הדייטים שלך נגמרים בצורה דומה, כתבו לך כולם דברים יפים.

איזה דוגמאות הבאתי שהן הסקת מסקנות אני לא הבנתי

לא פוסלת גברים על הודעה או לא

לא ברור לי איך הגעת לזה

אבל תודה..

לב טוב זה ואו ורצון לעשות טוב זה מדהים בעז"ה

ואין לי שום בעיה איתם, אבל שוב, מבחינתי הם תיאור של המציאות ולא הכתבה שלה.

הדוגמה של יחסים אינטמיים היא הדוגמה היחידה שמביאים בשביל להוכיח את רעיון ה"משפיע מקבלת", כי ליטרלי אין שום דוגמה אחרת. תני דוגמה אובייקטיבית נוספת, ולא איך "נכון" לנהל זוגיות. שוב, יצר הנתינה והכיבוש הביולוגי של גברים בקלות יכול להיות מכוון להתרבות עם כמה שיותר נשים, ולהתיחס אליהן כפרס. נועדו לעדן את הטבע שלנו ולשלוט בו.  

ולגבי מושגים קבליים, בספירות מידת הדין היא בצד הנשי ומידת החסד היא המידה הגברית. תחשבי אברהם ושרה.  אפשר לומר שחסד הוא דבר משפיע ודין הוא מקבל, אבל אצל יצחק ורבקה הוא דין והיא חסד, זה לא כזה שחור לבן שכל הגברים ככה וכל הנשים ככה. יש עוד מידות וספירות שלא מתאימות לתבנית הזו ואני ממש לא מבינה בזה. אבל בעלי שלמד קצת בהחלט משועשע מכיוונים שאנשים לוקחים את הקבלה לכיוון הזה וכשלומדים רואים שזה לא מסתדר.

ואני לא מתרחקת מהנפש שלי, תודה רבה. אף אישה שהיא לא סטריוטיפ לא מתרחק משום דבר. אני לא חושבת שיש דבר כזה מהות אישה, או איזו אידאה קוסמית מרחפת של אישה שכולן מחויבות לנהוג לפיה. יש לי תכונות מסויימות שהן מאוד נשיות, ותכונות שהן פחות כאלו. זה לא הופך אותי לפחות אישה או מרוחקת או כל מונח מעורפל אחר. כמובן שיש לי לכולם עבודת המידות לעשות. לכבד אנשים מסביבך ולתת להם מקום ולא לדרוש דברים בכוח נכלל בעבודת מידות, אבל אני לא חושבת שזה עניין שגברים פטורים ממנו ומהותי לנשים.

גבר שמרגיש שהוא רק נותן והבחורה היא עציץ מקבל שלא זז מילימטר, בהרבה מקרים לא יהיה מסופק מזה. (תלוי בגבר כמובן, שוב, אין להם מוח כוורת משותף)

אם אנחנו בפורום לנ"ו אתן דוגמה מתקופת הדייטים. בעלי אמר לי אחרי החתונה שהוא מאוד מעריך שהבאתי עוגיות בדייט שלישי או רביעי (אני לא זוכרת בדיוק). הוא סיפר, שהוא גם הכיר את זה מכמה חברים שלו, שזה קשה לבחור שהבחורה רק לוקחת ולוקחת בקשר ולא מראה שום התעניינות או יוזמה מיצדה, זה לא העניין הכספי אלא התחושה.

אז גם גברים נהנים לקבל, הם לא איזה כספומט אין סופי, ואני מסכימה שלהיות יותר מידי דורשת יגרום לכל גבר להיסגר, אבל לפני שהוא גבר ואת אישה, ושמש, ולבנה וכולי, זה פשוט כי אף בן אדם לא אוהב שסוחטים אותו.

אחותי הבאתי לזרים עוגיות .. דייט ראשון טרום דייט אפילו..

למה לא להביא אם את יכולה לשמח? מי אמר לך לא להביא?

למה את צריכה לצאת מהאנרגיה של באלי משהו .. אז אני עושה

זה אחלה תדר 

יש בנות שמכינות כדי לצאת פייק מי..

תכיני מתוך מקום של וואלה באלי שיהיה לי טעים שיהיה לו טעים שיהיה לנו כיף

ולא

ואי באלי להכין שהוא יחשוב שאני חמודה

תהיו אתן אין לזה מחיר זה הכי מדהים 

אני עשיתי בלי שום אנרגיה תדר, או מהות, ועדיין התחתנתי.

ממש לא צריך את כל הדברים האלו כדי לנהל זוגיות טובה. אלו היו עוגיות קנויות שקניתי במכולת בדרך לדייט. 

אני אפתיע אותך שבעלי הוא אופה העוגיות והקינוחים בבית, הרבה יותר טוב ממני. (אוי לא, הפכתי לגבר, אני חייבת לרוץ למניין עכשיו!)

כל עוד שני הצדדים מכבדים זה את זה ומבינים שמולם עומד בן אדם שצריך להתחשב בו זה מה שחשוב. לא מהות/ תדר/ שדר/ נפש פנימית/ אנא ערף.

כל הכבוד ? 
 

זה כל העניין שתעשי מה שמרגיש לך

זה שהתחתנת זה רק עובדה 

את התחתנת ואת היית רווקה לפני זה סטטוס שום דבר מעבר

אין לי שמץ מה קורה לך בזוגיות וזה שלך חח

כמו שאני רווקה באופן זמני וזה שלי

לסמן את זה כהצלחה עבור אחרים..

פחות 
 הצלחה אישית שלך שגם בה יש לך ים עבודה 

ולא רק מבחינה פיסית-ביולוגית.

לא אוהבת את המונח אבולוציה.  שום דבר לא השתנה

כך לפי הבנתי מאז חטא האדם הראשון; "אלייך תשוקתך

והוא ימשול בך" - לא חושבת שהכוונה ב"ימשול בך"

לעמוד עם שוט מול האשה הכורעת בצייתנות...

חס וחלילה.

אבל כן - האיש דורש יותר כבוד, האשה - אהבה.

שום תנועה לשחרור האשה שרוצה להעמיד

את האיש והאשה על אותו קו, מכל הבחינות -

לא תשנה זאת.

אם אני לא טועה - הרב הירש זצ"ל

אומר שלפני החטא, היתה הרמוניה

גמורה בין אדם לחוה;.הקללה הגיעה

בעקבות החטא.

אולי גם לפני כן היה בכל זאת

שוני, אחרי הכל, האשה נבראה

מעצם האיש - חלק ממנו ,

שונה וכפוף לו.

זה במהות. ולא משנה כמה

האיש יהיה עדין והיא - מחוספסת

ו"גסה".

זה חלק מהותי מהותי קיים.

ויש כאלה ששהקללה מורגשת אצלם

יותר, וכאלה - שפחות.

וכמובן, בגוונים שונים, במינונים שונים....

המחיר אחרי הנישואים גדול יותר. לכן בהחלט יש הרבה יותר מקום לעבודה, להכלה ולניסיון לגשר על הפערים.

גם לרווקות מאוחרת יש מחירים. אבל כמובן שלא לכל רווק יש לו את אותם מחירים.

חשוב לשים לב לזה, ואולי בזמנים מסוימים, כן צריך לסגל יותר הכלה וניסיון לגשר על הפערים.

בהצלחה גדולה!

לדעתי לפחות

תלןי באיזה טעויות מדובר, התיאור פה די אמורפי, אבל לדעתי ההחלטה לא להכיל כלום היא נוקשה ולא מקדמת (שוב, תלוי במה מדובר ובטח בדייט שניים ראשונים שאז יש מבוכה ורק מתחילים להכיר)

אני דווקא מסכימה עם התגובה של @הסטורי. 

למה מעניין אותך מה נשים אחרות חוות או חוו בהקשר הזה?

וכיף לשמוע עוד דעות של נשים שחוות פחות או יותר חוויות דומות ..

ויותר קל לענות. אז דברים כאלה לא היו בעלי משקל כזה עבורי. אם משהו בהתנהלות לא התאים לי אבל הבנאדם עשה עליי רושם חיובי ומתאים, אז פתחנו את זה והבהרנו.

בנוסף, לגבי זה שמי שרוצה עושה - זה נחמד שבן הזוג עף עלייך מהתחלה, יוזם, מחזר וכו'. מבינה שיש בנות שעבורן זה מרגיש קריטי. אישית לא ראיתי את זה כהכרחי. בעיניי אפשר ליצור קשרים טובים בכל מיני צורות, ומה שחשוב הוא הקשר שנבנה, פחות הדרך שבה זה קרה והקצב של כל אחד בהתחלה. 

לתהייתו של צדיק יסוד עולם על זוגיות; כדאי מאוד לקרוא. מאוד מאלף ובוגר.

רוב הנשים שאני מכירה שיזמו יותר מהגבר או הובילו אותו או התחילו

המערכת יחסים שלהן לא מתאימה לי(:

זה גבר שבוודאות לא מתאים לי .

גם הטרנד הזה של נשים שמציעות לגברים נישואין ..

עושה לי קצת בחילה..

אני ספציפית לא הייתי רוצה לחיות ככה

ואין יותר מעייף מליזום והוא בצד זורם בקטנה

אין מתסכל מזה ואני לא אעשה את זה לעצמי בחיים

יש בנות שלא אכפת להן שהן יובילו את הקשר יתחילו את השיחות יציעו פגישות

לי זה פחות נכון

עכשיו תביני יש גברים ולא חסר שהם לא הכי בתדר משפיע- זכרי נקרא לזה

היום זה כבר לא מובן מאליו בכלל שהגבר מגיע לאישה.. דואג לה בעוד רבדים .. נותן בלב רחב..

שאני אומרת מגיע אני לא מדברת רק על מרחק להגיע גם לרגש שלה .. לעולם שלה

אני יודעת מה נכון לי

וקשה לי ממש עד לא נעים להיות עם גבר בתדר ילדי

זה מכניס אותי אוטומטי להיות בתדר אמהי או יותר גרוע חלילה זכרי

מבאס להיות עם בחור שלא מחובר להשפעה שלו.

ולא אני לא מדברת רק על השפעה חומרית 

זה מתחיל משם ..

לא הייתי יוצאת עם גבר שמראש קשה לו להראות דאגה נתינה אכפתיות

ולכן עד שלא בטוחים שיש פוטנציאל ממשי, כביכול חוסכים את האנרגיה הזאת למישהי המתאימה.

מהסרטים, מהפרסומות, מהגירויים, מהמציאות המדומה.

התודעה שלנו מהונדסת לחלוטין.

כבר אי אפשר פשוט להביא את הלב ולהרגיש את מי שמולך.

מספרים שבדייטים של אבותינו פשוט היה רגע שהם הרגישו שזה זה. פשוט זה, בלי הרבה צלצולים, בלי חוכמות. פשוט זה, בצורה הכי פשוטה.

ואתם יודעים מה היה בסוף?

הם פשוט הלכו על זה.

אנחנו בגלות הדעת

דעת זה החיבור

החיבור לעצמינו

החיבור לאחרים.....

ואנחנו גם דור שלא מתפשר

שרוצה אהבה אמיתית

ולא מוותר

במחיר של או הכל או כלום

ולפעמים

נשארים מבולבלים

נשארים עם כלום.

עצם הרעיון להיות שיפוטית במיוחד כלפי בנים, ועוד לדרוש מהם לא להגיב על הגישה הזו הוא מאוד בעייתי.

דווקא בנושאים שקשורים לזוגיות נקודת המבט של המין השני היא ה-דבר הכי מעניין והכי רלוונטי, וחלק מזה כולל להתייחס אליהם ואל הטעויות שלהם בצורה אנושית ואמפטית. את היית רוצה שהבחור שאת יוצאת איתו ירשום עלייך את המשפט הזה? מי רוצה להרגיש במבחן מתמיד?

גם בתקופת הדייטים אין בחור שלא יעשה טעויות. (וגם לא בחורה, עם כל הכבוד אנחנו לא איזו אידאה מושלמת).

נראה שאת מודעת לחיסרון הזה של שיפוטיות אצלך אבל משום מה מנסה להפוך אותו לאיזו הצהרה להתגאות בה. 

מי שבעיקר מפסיד מזה זו את.

כי חשוב לי לשמוע צד נשי?

כי אני לא גבר?

זה שקראת את השירשור הזה על שיטחו ובלי עומק..

שלך

לא אומר "לא מעניינת אותי הדעה של בנים בזמן שאני מלכלכת עליהם". בפעם האחרונה שבדקתי רוב הבנות יוצאות לדייטים עם גברים ורוצות לנהל איתם זוגיות תקינה. אז זה קצת אמור לעניין אותך.

אין פה שום עומק, להכריז על משהו כעמוק לא הופך אותו לכזה.

ואני אגיד את זה יותר בפירוש, עם גישה כזו, של לתפוס בנים כעומדים לפנייך במבחן ואת המחליטה ברוב טובך אם לסלוח להם על טעויות- אין שום סיכוי לקשר משמעותי והדדי (שוב, את מצפה מבחור שיש קמצוץ של ביטחון עצמי לקבל את הגישה הזו?) ובטח שלא לחתונה.

אם יש משהו שחשוב לי

ושביררתי לפני, וקיבלתי תשובה מסוימת

ובדייט עצמו עולה העניין הזה, והתשובה שלו היא אחרת - 

בהנחה שמדובר בשלב ראשוני,

אז זה בטח מוריד מהמוטיבציה להמשיך.

ובגלל שזה בולט בשלב מוקדם - כנראה שזה משהו חשוב ועקרוני, קו אדום.

אבל אם מדובר במשהו אחר, שקורה בשלב מאוחר יותר בקשר - 

נראה לי נכון לדבר את זה, לתקשר את זה, ולהתפתח מהנקודה הזאת.

כמובן שגם לזה יש גבולות - 

אם מישהו ח"ו מרים יד בשלב כלשהו, זה טעות רצינית, והייתי עוצרת את הקשר מיידית.

אבל בסוף הרמתי ידיים.

טעויות זה דברים שהם יותר חשובים לי שהם הכרחיים בעייני על מנת לייצר את הזוגיות שהיא בריאה

זה אומר שאת רואה את עצמך במרכז הקשר, ולא רואה אתכם במבט זוגי בכלל. את האדונית והוא חייב להיענות? את השליט שאסור לו לאכזב?

ומה לגבי הטעויות שלך? האם צריך לפסול אותך על כל טעות ואכזבה שגרמת?

אחרי שאמרתי את זה, צריך לומר גם שהמילה "טעות" היא כל כך גדולה עד שכמעט אין פה שאלה של ממש. יש טעות ויש טעות. יש טעות של נימוסים, יש טעות מוסר, יש טעות של נורמות, יש גם טעות של דמיונות אישיים, ויש טעות של טעם אישי.

איך אפשר להתייחס כאשר ייתכן והטעות היא להביא במבה לדייט שמיני למרות שאמור לזכור שאת אלרגית, או שהטעות היא שלא הציע לשלם עליך במקום בו ישבתם לאכול?

המרחב של השאלה שלך הוא רחב באופן שלילי.

שנקד מבט של גבר יענה לי..

זה מה שעובר לכם בראש

לא אמיתי באמת...

המעניין הוא שגם הנשים שמגיבות כאן חושבות בדומה לגברים שמגיבים. כך שאולי ההבדל הוא לא בין גברים לנשים אלא בינך לבין שאר האנשים.

טעות אחת שלך ואתה כבר לא רלוונטי

אבל מעניין אותי

איזה טעות לדוגמה הייתה גורמת לך לאבד עניין בצורה מוחלטת בבחור שהיה לך טוב איתו?

בדייטים ראשונים מבטל דייט/ עסוק מידי/ לא מתקשר משחק חם קר/ צריך לנחש איך היה לו בדייט

ילדותי / לא מעריך את הזמן של הבחורה לא משקף את הרגשות שלו לטוב או לרע / חוויות שלו / לא רושם איך היה לו בדייט

כל זה דוגמאות שקרו חלק לי חלק לנשים שאני מכירה וזה הזוי

אני יצאתי עם גברים קרביים  שהיו בתוך לחימה והיה להם 5 דק לשיחת טלפון והם בחרו להתקשר, או לצאת לדייט.

אני מכירה בחורה ששלושה חודשים דיברה עם בחור בצבא ולא היה להם דייט ראשון,

מזה אם זה לא להשאיר אותה על אש קטנה?

( איפה השיקוף/ איפה הגבריות? יש רק תירוצים ..

אני לא יוצא אבל רוצה לראות אותך ...,)

קשקוש ..

איפה התיווך?

ישנן טעויות שלא עושים שגברים מאמצים לעצמם דפוסים מוזרים ...

בואו כולן יודעות בסוף שגבר רוצה הוא עושה

יש טעויות שלא צריך לקבל

אני מניח שאת יוצאת עם בחורים לא ממש צעירים

כי בעיניי אצל בחורים צעירים שרק התחילו את העולם הזה של השידוכים זה טעויות שיכולות לנבוע מחוסר מודעות פשוט או שהם עוד צריכים להתכוונן ולהתרגל

דוגמאות תיאורטיות- חשבתי שהוא גנ'טלמן ופתאום הוא שואג על אח שלו כמו בריון... או פתאום רואה אותו מדבר עם שכנה שלו בלבביות. 

זה פשוט מרחיק מיידית ומעורר למחשבה, אבל זה לאותו רגע. מעניין למה הדרסטיות הפי.

שתי הדוגמאות שהבאת, הם שתי דוגמאות שבאמת אני יכול להבין לגמרי את מי שתגיד, שבחור כזה היא לא רוצה.

שזוגיות לא הבנת ברגע לכן חשוב מראש שיוצאים בדייטים לא להתייחס אליו כאילו זהו הוא בעלך..

לשים לב מה קורה .

ואם הוא אומר משהו / מתנהג בצורה מסוימת זה לא נכון לפעמים לתת צ'אנס

בידיוק כמו שלפעמים צריך לתת צ'אנס

זה עמוק מקווה שהבנת

אתן דוגמאות-

נניח שהוא לא שם לב לתחושות שלך. או אפילו סיפרת משהו אישי והוא הגיב בצורה לא מספיק אמפתית- כנראה שלא הייתי פוסלת. כי זה יכול להיפתר בעזרת תקשורת, וזה גם אנושי

וגם בשלב הדייטים זה משהו שלא הייתי פוסלת. כמובן אם השאר אחלה, ואחרי שיח הוא כן יותר מבין. לוקח זמן ללמוד את האדם שמולך.

אבל נניח והוא עשה טעות שהיא מעשה לא מוסרי בכלל. אז כנראה שכן. 

השאלה אם יש בסיס של הערכה ועניין

אני חושבת שאם אין אז ברור שכל טעות תרחיק אותו ממך קילומטרים

אבל אם יש אמון, אז למרות שזה קצת שוק, זה לא אמור לצבוע את כל הבנאדם, כי לאן כל מה שהערכת נעלם?

אבל זה נחסם אצלי ..

אם אני לא מכירה אותו , מבינה?

שיש דברים שהם די בסיסים אצלי

נגיד סתם דוגמה די דבילית אם הוא צוחק על עדה מסויימת או אם הוא לא מספיק רגיש לחיות או למי שצריך עזרה

זהו זה נחסם

אז זה כמו שאמרתי, שאין בסיס עדיין... 

בטוח זה מרתיע בהתחלה, אבל בשכל אני מבינה שצריך לראות כל מקרה לגופו כי אם אדם יש לו חיסרון קטן זה לא אומר שהוא משהו מסויים או שהוא לא טוב לך. 

עם כל "טעות" צריך לראות אם זה משהו מהותי ומשפיע או שהוא לא באמת סיבה להוריד. בדוגמאות שנתת- האם זה באמת אומר שהוא לא רגיש? איך הוא בדברים אחרים? 

ואני יודעת כמה זה מבלבל... 

למה את אומרת שזה נחסם? אין סיכוי שאם תמשיכו הדעה שלך תשתנה כי תראי אצלו גם דברים טובים?

וגם יכול להיות שהרתיעה נובעת ממשהו אחר וזה סוג של תירוץ של התת מודע להוריד.

(כל כך הרבה דברים חשבתי שהם לא בשבילי וגליתי שאני יכולה להעריך ולהתחבר לאנשים כאלה. לדוגמא- בחור שמגמגם קל. בחור שקטן ממני. בחור שמקלל כשהוא עצבני (כי באמת הוא איכותי זה סתם השפעה חברתית והייתי בטוחה שהוא ישמח להשתדל להפסיק אם אבקש), בחור שלא עשה צבא.... קשה להשלים עם כל זה! אבל זה לא הבן אדם. זה ככה הוא גדל. ויש תכונות טובות שחזקות מזה. בסוף אם קשה מדי- קשה מדי. לא בכוח. יכול להיות שלא מתאים.)

שקשה לי לשמוע או להכיל

או תדר של בחור לא בשל רגשית

ויש דרך לשים לב

אבל זה לא צריך להיות דבר נפוץ לענ"ד

כי רוב האנשים כן טובים 

משהו שגורם לבוז, סלידה, "אל תיגע בי" (נפשית) ותפוש מרחק אחרת

אני אעשה זאת.....אולי כדאי לך לבדוק את עצמך אם זה לא דבר מה 

שאת מביאה איתך  מהנפש שלך וזה מבצבץ ונעור כמעט בכל פגישה? 

מבינה את הרתיעה מאדם המלגלג על עדה (אגב, את "נקייה" לגמרי

מחיסרון זה?), או מי שאינו מחבב בעלי חיים...... אבל כדאי  לבדוק

לענ"ד יותר רחב; האם שמת אולי לב לכך שכמעט כל אחד המגלה

דבר מה שאינך אוהבת (אפילו בעצמך!) - סוגר אותך?

מאוד מאוד ייתכן שטעות בידי, אבל חושבת שככל שאדם בוגר

יותר, יותר, מרגיש טוב עם עצמו ואוהב את עצמו

 עם מגרעותיו, הוא נוח יותר לסביבה, לא קופץ מכל טעות או חיסרון של הזולת,

מכיל יותר....

אינסטניסיות ורגישות יתר לזולת, יכולות להעיד על משהו לא בוגר וילדותי

אצלנו.

אני מדברת מתוך נסיון שלי.

זה לא זה ..

אני מדברת על מקרים מסויימים שאם הבחור עושה אותם זה גורם לי לעבור הלאה

שימי לב שלא התייחסתי כאן לזוגיות אלא לדייטים כלומר ראשונים .

לא אתייחס אותו דבר בקשר רציני/ אירוסין שם יש מרחב רחב יותר של טעויות וזה חלק מזה...

שיש כיוון יציב ויש אירוסין זה חלק מהבחור חחלק ממני .. היכולת לטעות ולקום ביחד.

לעומת זאת

בדייטים ראשונים את לומדת להכיר אותו ..

ואת לא צריכה ואני ספיציפית גם לא מעוניינת להכיל כל טעות כי אני יודעת כמה טוב אני מביאה

בין טעויות ראשוניות לבין אלו שאחרי אירושין, זו הפרדה קצת מלאכותית...

כלומר, למה שפתאום נכיל, כשקודם לכן, לא? 

כלומר: ההכלה צריכה להיות כבר מההתחלה, אחרת זה לא היה

מגיע לאירושין. לא?

אם הוא עושה טעויות שקריטיות לך לנישואין?

זהו לא ידעתי שדייטים ראשונים שדיברתי עליהם את הופכת לכלה ..

לי זה נראה צבוע שאת אומרת שאת מכילה בדייטים ראשונים את הטעויות של האנשים .

מבלי לחשוב אם זה נכון או מתאים לך 

זה מוזר

יש טעויות שכן, לגמרי הייתי מורידה על זה.

אתן דוגמא קיצונית- יצאתי עם בחור ואחרי אחד הדייטים (שהיה ממש טוב) דיברנו בטלפון והוא אמר משהו ממש סוטה. זה גרם לי להיפרד ממנו מיד. (אחרי כמה זמן הוא ניסה לכתוב לי ואמר שהוא מבין שהיתה טעות להגיד את זה והוא רוצה לנסות שוב, מובן שלא הסכמתי)

כמובן לא כל טעות היא סיבה להוריד

אני מאמינה אבל שאם את מרגישה שהטעות הזאת מוגזמת, ואת רוצה להוריד, אז זה לא בשבילך. כמו שתורידי אם הוא לא מתאים, או סתם פשוט לא מרגיש לך שזה הוא, אז אותו דבר. ושזו הדרך של ה' גם להוריד את זה ממך.

כמובן שאני מדברת רק על דברים נורמלים ולא "הוא נתקע בעמוד וזה לא מתאים לי"

חחח נתקע בעמוד.. חמוד אהבתי

כן אני ממש בראש שלך

כרגיל

אבל אני מדברת על דוגמאות אחרות ממה שאתה חושב 

בגדול אין לי בעיה עם טעויות כל עוד אנושיות ולא מראות על מידות לא טובות.

אני אישית בודקת מאיפה זה נובע(:

אם הוא העליב או פגע או שיש לו פגם מהותי בבן אדם לחברו אז הוא שרוף אצלי

אם משהו בעקרונות שלי לא עומדים בקנה אחד עם העקרונות שלו-שלום וכל טוב

וגברים שמנסים לשכנע אותך בצדקת דרכם או להפעיל עלייך כל מיני מניפולציות שיווקיות מתוך יהירות מופרזת )קרה לי הרבה!!!!( בכלל מתרחקת מהפ כמו מאש....

כשצד אחד צריך לחזר להתעניין ולהוביל את הקשר, והצד השני  יושב בשילוב ידיים בוחן את המחזה,  אז כן. יכולות להיות הרבה 'טעויות' שיפרקו את הקשר...  

"ישחקו הנערים לפנינו"

הקשר מורכב ונועד לשניים. ושני הצדדים מפסידים בפירוקו. נקודה למחשבה

 למה אתה קורא לזה  יושב בשילוב ידיים ,אבל זו פרשנות שלך ולא בהכרח מה שקורה בפועל..

לא כל אישה שבודקת התאמה או לא נכנסת מיד למאמץ מלא היא פסיבית או משחקת משחק...

לפעמים זה פשוט שלב של הרגשה ובדיקה אם יש בכלל חיבור ורגש הדדי.

לא כל אישה שבודקת התאמה זה משחקי כח.

אבל הניסוח החד שלך מעיד אחרת. יש בו יוהרה.

חיפוש 'טעויות' אצל מי שיזם ודואג לקשר זה קל. בגישה הפאסיבית הזו אין איך לטעות (מקסימום לבוא עם איפור מוגזם). היית רוצה להתחלף? לפשל במבחנים בדומה לשיפוט שלך? 

הכנות הייתי שמחה לצאת עם מישהו כמוני .. 

חסר לכם אותנטיות וכנות והומור 

לכן כל-כך הזדעזעתם מי שבא מראש בקלילות

מבין שטעות זה לא משהו שטותי שנחצה גבול.

שיש מקום לחיוך והומור ויש גם מקום לדי

אבל זו שיחה שאתה ושאר אכלו לי שתו לי 

לא מוכנים אליה

אם לומר שהכל הומור והאשמת האחר במחסור ממנו, זה הדרך שלך לרדת מהעץ, אז בהצלחה.

כמו שאמרו חזל, ההגנה הכי טובה זה התקפה

במגזר החרדי, נדמה לי שזה שונה, כי אין את המפגש הקרוב

הזה יש מההתחלה; אפילו בדברים קטנים כמו: אוכלים

יחד, מתקשרים מייד לאחר הפגישה לשאול איך היה..

בדרך כלל זה דרך צד שלישי שהוא המתווך.

יש יופי ופתיחות במפגשים שעליהם אתם מדברים,

לא אכחיש. אבל זה גם מצב הגורם ליותר אכזבות,

נדמה לי. 

השלב שעליהם אתם מדברים, קורה אצלנו

יותר מאוחר.  כך נראה לי. יותר לאט,

לא מייד נוגע כזה.

השרשור נפתח בצורה מאוד לוחמנית.

אין לי בעיה, מכבד.

אבל זה נשמע שהגעת לנקודת קצה בכל הנושא הזה.

אולי את גם מבינה שיש טעם לחשב לפחות חלקית מסלול מחדש.

אלא עם הרבה כבוד והערכה למי שאת.

קריאה לסדר עם הרבה רחמנות ואהבה.

כמו שאמר פעם מישו: עשר כפות של חיזוק על כף אחת של התעוררות.

בהצלחה.

התעוררי התעוררי כי בא אורך. קומי אורי!

ולכן אי אפשר באמת לדעת באיזה טון הדברים נאמרו או באיזו כוונה.

וגם אם הטון היה לוחמני  לפעמים אנשים כותבים מתוך תסכול ורצון לפרוק, וזה חלק טבעי ממקום שאמור לאפשר שיח.

במקום לנסות להבין את הרגש שמאחורי הדברים, התגובות שקיבלתי היו בעיקר שיפוטיות וחסרות הכלה.

סליחה.

אבל תגובות שכללו

את מסרסת אותו

ועוד מילים כמו בגלל זה את לא נשואה

לא מגניב

איזה מסע

אלוקים ישמור

מצד שני.

יש הרבה כאלה שהכרתי היטב את שני הצדדים ומעולם לא חשבתי לשדך בניהם.

כאילו מה הקשר?

ובכל זאת ב"ה הקימו בית.

בכל מקרה, זה דורש אומץ ואני מאחל לך הצלחה רבה וכל הכבוד על המוכנות להשקיע בכך 

צריך לחשב נזק מול תועלת:

תועלת אפשרית:

– אולי תתחתנו ותחיו באושר ועושר

נזק אפשרי

– תצא סטוקר מטריד ותרצה לקבור את עצמך מרוב בושה עד סוף ימי חייך

לשיקולך.

לך על זה מה יכול לקרות כבר

על בחור ישיבה אחד שעצר בבסטה לממכר פירות וירקות בתקווה לקנות מלון עסיסי וטעים.

ואולם, כשראה המחיר גבוה מדי, והוא פנה ללכת.

אלא שאז ניגשה נערה חיננית ונפלאה ואמרה שהיא תוזיל את המחיר, ואף הוסיפה ואמרה, "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?"

מצאה חן בעיניו האמירה והביט בה ונוכח לדעת שלא די בכך שהיא בקיאה ברש"י פ"ש ובמקח וממכר אלא גם חמודה להפליא.

אלא שאז קלט את חומרת עוונו (שמירת העיניים וזה) וחזר מרוסק לישיבה.

כששאלו רבו למה פניו רעות הסביר לו את העניין, ורבו אמר לו שאם יישאנה לאישה יוכל לתקן את העוון למפרע, וכך היה.

נראה לי.

אוקיי הנה הסיפור המלא:

רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה. 
אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו". 
מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה. 
יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"
מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"
שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".
העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב. 
המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים. 
הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן. 
אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"
ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."
כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"
ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:
"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"
ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב. 
מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

עם אחד מהרבנים הליטאיים של הדור הקודם או משהו כזה שדיבר עם ספרנית ועד שדיבר איתה חשב לעצמו טוב אם כבר דיברתי יותר מדי ועברתי על קלות ראש עדיף כבר להתחתן וזהו.

איני יודע אם הסיפור אמיתי או לא אני מניח מאוד שלא אבל לך תדע.

אכן לקחת את המסר כפשוטו זה מאוד בעייתי אבל אם להפשיט את המסר ולקחת אותו במבט מאוד כללי ורחב, אני חושב שהרעיון הוא להסב *קצת* את הפוקוס ממה שבא לי וצרכים אישיים וחלומות ופנטזיות שזה משהו שקל לשקוע בו לתודעה של שליחות ורצון ה'. או משהו כזה.

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אז לפנות אליה,

ולומכ לה שהיא מעניינת אותך ושהיית שמח להכיר.

לתת לה לקחת זמן לחשוב על זה/ לתת לה מספרים לבירורים. לתת לה מרחב לחשוב ולתת לה להרגיש בנוח לומר לא במידה והיא לא רוצה.

והכל בצורה צנועה ומכובדת

זה אפילו יפה מאוד!

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

טובה לראות את אלו הצעירות יותר מקימות בתים ודוחפות עגלות תינוקות

ואת עדיין לא....אז צריך לחיות את עצמנו, בלי להסתכל אחורה בעצב

(אשת לוט....זוכרים מה קרה לה?), לנסות לעשות דברים שאוהבים

שמועילים לנפש שלנו ולהתפלל.

ואולי לשנות משהו בתפישה שלנו? האם הציפיות מציאותיות?

נכונות לנו באמת?

או אולי יש משהו שמונע לפתח קשר או משהו כזה?

אני מרגישה שאני סתם מקשקשת ונותנת עצות סבתא (אני באמת סבתא!)

חושבת שבכל גיל אפשר למצוא אהבה; אדם שמתאים לי בדיוק.

קשר טוב. מספק. אמיץ.

העניין שלנו הבנות, זו הילודה.

יש היום פתרונות למי שמוכנה ללדת ולהיות אם יחידנית, על כל הכרוך בזה.

עם יד על הלב, לא הייתי מייעצת לבתי לעשות זאת. אבל מכירה אמהות

נהדרות שכן בעד.

לא. לא הייתי רוצה בשבילך כזה דבר. לא נתייאש. בשום אופן לא!!!!

מה עם ללכת לקבל ברכות מאנשים גדולים? למשל הרב דוד אבו חצירה?

אני לא כל כך טיפוס של סגולות (כי אין לי סבלנות לזה), אבל יש.

יש אנשים גרושים שלא באשמתם. לא משהו חריג. 

יש אלמנים צעירים עם ילד אחד או שניים (לא כל אחת יכולה)

כל דבר לגופו, למרות שגם לבתי, אני לא שמחה לקבל מלכתחילה

הצעה כזו. אבל גם לא לדחות זאת מייד על הסף. וברור שצריך

לבדוק היטב היטב היטב....)

להתחנן להשם. 

ורגע, אולי בכלל את צעירה? אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

ואנא, אל תכעסי. 

גם אני מהנודניקות, כפי שאת רואה.....

לא הבנתי כלום

א. רווקות לא מרירות לא הבנתי איך הסקת שכן.

ב. לא בהכרח כואב להסתכל על אחרות הפוך אנחנו אומרת אם בחורה הזו התחתחנה בטוב ובכיף למה שאני לא? לכל אחד יש את שלו זה רק גורם לי להגיד ישתבח הזיווג משמיים

ג. אני מייעצת לך להסתכל על כל אדם באשר הוא לפני הסטטוס

ד. את לא חייבת להיות נדנוקית עדיף יותר רגישה במילים לזולת שאין לי שמץ של מושג איזה נסיון זה

ה. לפני שאת שולחת נשים לחיות לבד זכרי שאת בעולם של ה' יתברך ישועת ה' כהרף עין .

אפשר גם להיות בחוסר גם בכאב וגם בשמחה כי הכל מה' יתברך ואם הוא רוצה עבורך משהו זה הכי טוב שיש 

 וזהו יקרה שבוע טוב בשורות טובות 

ממש לא היתה לי שמץ כוונה לפגוע. חלילה. חושבת שפשוט לא הבנתי

את ה"מבוגרות"? שלך. הייתי באמת צריכה לברר קודם למה הכוונה.

אין  ספק גם שעשיתי השלכה ממקרים שאני מכירה.

אני שמחה שאת אופטימית. זו תכונה נהדרת בלי קשר לנישואין,

קל וחומר...

ממש לא שלחתי אף אחד לחיות לבד. שוב, חשבתי על בחורה

שאני מכירה. כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך.

הרי כתבתי שלא הייתי ממליצה לך לעשות דבר כזה.

כמו שלא הייתי ממליצה לבתי לעשות זאת.

ממש סליחה; התגובה שלי באמת היתה נחפזת מדי וערטילאית

מדי, מבלי להכיר אותך באמת.

אין ספק שאני צריכה לעבוד על יותר רגישות לבני אדם,

וגם אני חושבת שזה עלול יותר להתבטא בפורום, כל

פורום שהוא, כי אין כל כך יכולת לברר על ידי דיבור

כן, פנים מול פנים, למה הזולת מתכוון.

ממש כואב לי שאת רואה את זה כנסיון מכאיב.

סלחי לי.

בשורות טובות. באמת. בקרוב!

חשבתי על זה אחר כך שאני שוכחת שאתם כל כל צעירים. המקרים שעליהם דיברתי, הם אנשים

הם בגיל 40+,  לא שייך לכם בכלל.

שוב, סליחה.

פשוט שימי לב

הכל טוב גם אני אשתדל לשים לב כולנו חוטאות בזה 

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

בקשר מנסים לתת מקום לשני הצדדים

ובאותה מידה שסליחה היא בשביל לראות את הצד השני ולהתנצל

היא יכולה גם להיות דרך להביע את התסכול שלי שאני לא מצליח להיות מספיק כמו שאני רוצה

המסר העיקרי היה מבחינתי שכשמבקשים סליחה בגלל שמשהו נפגע - שזה יהיה אמיתי ולא מזוייף.

אם משהו רוצה להביע ככה תסכול, נשמע לי קצת מוזר אבל מה שאמרתי הוא לא "קדוש" בהקשר הזה.

אישית, מעדיף להתבטא בצורה אישית יותר "כואב לי" "מציק לי" "קשה לי" "מפריע לי" "מעיק עלי" וכו' במקום לבקש סליחה

ממש מתאר את הצלע שאבדה

לקוח מתוך שיר של משינה. עם שינוי אחד.

זה שיר של משינה שאני אוהבת 

חוץ מזה את תמיד, תמיד תהיי איתו

זה תמיד תהיי איתי ..

איתו זה לא מתחרז

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

אם התכוונת לשאול פרקטית לגבי המרחק מהמרכז- 

אז כמובן שזה כרוך במאמץ והשקעה,

אבל בסוף.. מאמינה שכשאתה גר במרכז אין לך שיקול אם לגור שם 'כי אולי זה יהיה קשה להיפגש עם בחורות מהצפון'. אז על אותה הדרך לא צריך לעשות שיקול בצפון אם אתה רחוק מבחורות שגרות במרכז או בדרום.

וחוץ מזה שגם בצפון קיימות בנות, פרט שולי 😅

ואם התכוונת לשאלה אחרת, אז נשמח לשמוע במה צריך התחשבות מיוחדת...?

אבל בסוף החשש שלי הוא לעבור לצפון ואני לא ככ מכיר אז גם ההצעות פחותות..

שאלה אם יש לך מוכנות לנסוע מרחקים ארוכים

שאלה מה האופציות שלך להיכרויות באיזור

זוכר שפעם חשבתי להיות בתוכנית חברתית כלשהי בצפון למשך חודש וחצי ובסוף לא הלכתי עליה כי להפסיק דייטים לחודש וחצי זה לא בתכנון אצלי.

בחינם, רק ע"י חסדיו