יש פעמים שאני מרגיש צורך לעמוד ולא לזוז ואז אני שקוע בתפילה,
ויש פעמים שבדיוק הפוך - ההתנדנדות דווקא מעוררת אותי.
מספרים על רב אחד שהלך עם התלמידים שלו ברחוב בשעת לילה
ומאחד הבתים הם שומעים המונים עם בכיות נוראות וקריאת
תהלים בדמע וקול שובר לבבות לרפואת
אדם אחד שהיה גוסס בבית ועוד רגע נפטר..
אמר אותו רב לתלמידיו:
את מה שהם עושים בסוף, אני רוצה שאתם תעשו בהתחלה.
כלומר, תתחיל הכי מהר שאתה יכול, ואז תגביר קצב.
בסגנון של- אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם משים נפשו בכפו.
אלו היו רבי נחמן ותלמידיו.
לתפילה כי שערי דמעה לא ננעלו
הרי הבעיה העיקרית של בריחת הכוונה היא שנכנסים לטייס אוטומאטי..
וכמו שהזכרת, הרבה מכך נגרם בגלל הנדנוד, ש"מכניס לטראנס"..
אני אמנם מתנדנד, אבל משתדל באיטיות.. זה משרה רוגע מאוד טוב, וממש יעיל...
זה משהו כזה
נעמד, חושב על מה שאני אמור לעשות
עוצם עיניים (בצורה עדינה ורכה, לא "לקווץ'" אותן, זה נזק כמו הנדנוד....)
נע באיטיות קדימה ואחורה ומתחיל "לדבר" את התפילה.. ברוגע, בנעימות...
מידי פעם "מתנער", חושב שוב, מה אני הולך להמשיך כעת, ושוב...
קצת קשה להגדיר בדיוק את הדרך בכתיבה, אבל כדאי לנסות איכשהוא, ניסיונות מספר ותעלו על השיטה, תראו כמה היא יעילה.
עוד נקודה חשובה, יש אנשים שאצלם כוונה בתפילה היא "לכתוב מילון על התפילה"
על זה שמעתי פעם "משגיח" חרדי הידוע בפיקחותו שואל "תגיד, כשאתה מבקש חלב במכולת אתה מקווץ' עיניים וחושב "משקה לבן מזין המופק מן הפרה"? אז למה נראה לך שבתפילה כן צריך לעבוד ככה?"
כלומר, כוונה היא פשוט "לדבר עם מישהו" רפאנו זה רפאנו, זה לא "שלח לנו רפואה" וכן הלאה....
לפי דרך זו, אכן אין כל כך מקום ל"עבוידה" של צעקות וכו'.. פשוט תדבר עם ההוא מולך! דיבור, פשוט, נורמלי, לא "עבוידה" ולא "כוונה" (ו' בחולם..)
מספרים על מישהו שנכנס לישיבת "כפר חסידים" בזמנו, בשעת התפילה, שאלוהו מה הוא ראה - וענה, "ראיתי מאה איש עושים פולחן, והיה איזה זקן מקדימה שדיבר עם מישהו..." ה"זקן מקדימה" היה הרב אלי'הו לופיאן זצ"ל. הוא לא "התפלל" הוא פשוט "שוחח עם ה'"
בהצלחה לכולנו.
עבודת התפילה קשורה במהותה למצב הרגש הכולל של הבנאדם , מתי שיש לאדם רגש פעיל ותוסס אז הוא יכול להתפלל בצורה טובה. וכן להיפך, מתי שבנאדם ח"ו עם רגש 'כבוי' אז גם התפילה שלו תראה בהתאם בדר"כ.
מופיע בהלכה שמי שלא כיוון בתפילת אבות לא יצא ידי חובת תפילה!!
ההסבר לכך הוא שתפילת אבות זה נקודת המפגש הבסיסית שמשם צומח כל המפגש שבתפילה עם הקב"ה. הקשר לאבות, לסגולת ישראל וכולי.
בסופו של דבר - פוסקים שאדם לא חוזר אם הוא לא ברך אבות בכוונה אך זה שהוא לא חוזר זה עדיין לא אומר ששהוא יצא ידי חובה. ז"א מעיניים הלכתיות הכוונה באבות היא סופר קריטית אע"ם שבפועל אם התפללת בלי לכוון באבות אתה עדיין לא תחזור שוב.
קיצר להתחבר כמה שיותר לברכת אבות, להבין אותה ואת המשמעות שלה ובסופו של דבר לכוון בה.
פשוט וברור שבכל מילה יש סודות נוראים ועצומים.
הבעיה היא כמובן בפספוס של חווית הדיבור עצמה.
ודווקא לגבי הדוגמה שנתתי (ונפוצה, לצערי) אני מבטיח לך שאנשי כנה"ג לא התכוונות שברפאינו תחשוב "שלח לנו רפואה" אלא פשוט "רפאנו" וזהו. יש היום מין ניסיון לתרגם כל מילה לשלוש מילים בתקווה שככה זה יותר "כוונה", ודו"ק.
ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.
כדאי למצוא מטפל
זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
האם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?
אתם בדיאלוג?
הרמוניה?
מתח?
תהליך?
מה תדעו לספר עליו/עליה?
בהנחה שהתבגרתם כבר 😆
לכל מיני שטויות מצחיקות
רוצה לקרוא?
זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)
ילדה קטנה שבתוכי
אל תעלבי אל תיפגעי
אני צריך אותך כמו מים
בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים
אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי
ואם בלילה תבכי תייבבי
אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי
חיי חסרי כל אור בלעדייך
וחייך מסוכנים מאד בלעדיי
אני צריך את ליבך שתהיי מנועי
את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך
נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.
באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.
ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...
אם כי היא גדלה לאורך השנים
תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות
מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים
ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי
איתם אני בעיקר בתהליך
לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי
תודה
גם הדוות נתונות לקארמה של סבל ונירוונה, ויכולת לצאת ממנו על ידי הדרך של בודהה.
אמרתי שהדוות שולטות על הטבע, מלבד גורל של קארמה. שבחלק מהזרמים הבודהיסטים אכן נמצא (לא רק בהינדואיזם).
כמובן ניתן להיות בודהיסט לא אלילי. אבל זה לא המצב אצל המון העם במזרח, שמשלב אלילות יחד.
זה שונה מהיהדות שמתנגדת לעבודת אלילים. בעוד הבודהיזם אדיש. לא מתנגד
"מצטער, כבינה מלאכותית, הכוחות שלי מוגבלים למילים, קוד ותמונות על המסך – אני לא יכול לייצר שום דבר פיזי בעולם האמיתי, ובטח שלא להזרים מים אמיתיים. האם תרצה שאצייר בשבילך מים, או שתרצה לעשות דבר נוסף?"
ארץ השוקולדאחרונהבין השאר נצפו איתו @הרב מנחם ברוד שסיפר על מעשיות הדוב החבדניק יענקלה בערבות סיביר, @הרב שניאור אשכנזי שלא ברור אם הוא אשכנזי או ספרדי, @עוז סימינובסקי שר הסרוגים בממשלת בנט, @איתמר סגל עורך שות סמס השבועי, @יאיא פינק עורך העלון "היהדות השבועית שלי", @משה הלפגוט, עורך השבועון "שבתון חזנות בפסח בבוסניה והרצגובינה 4 כוכבים" ו@זבולון אורלב , עורך העלון של צומת "שבת בשבתו"
ארץ השוקולדאחרונהבגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
