היא רוצה למות
היא רוצה לחיות
היא רוצה לצחוק
היא רוצה לבכות
היא עייפה ללא הרף
מלאת חולשה
כמו פרח ללא שיר
או מנגינה של חשכה

הם אמרו לה תקומי
את מסוגלת או יכולה
הם אמרו לה
את, סתם עצלנית או זונה
הם לא ראו
או לא רצו לראות
את הצל החרישי
הנושא צלקות

הם אמרו לו תמותי!
וזאת הייתה צוואה
או צו ציווי חרישי
כמו כלה חיוורת ומתה
היא עלתה על ההר הגבוה מכולם
הם חשבו שהיא ניצחה
שלא תיפול עוד לעולם
אך היא עלתה בכדי לרדת
בכדי לקפוץ ולא לשוב
כמו ירח אפל
הנמוג שוב ושוב

כמו יללת שדים שותקת
כמו עמק מלא דם
כמו מחול רוחות חיוורות
עטויות כאב ישן
כמו אלף עיינים
המבקשים את גופה
ומליוני זוגות ידיים
מושטות מהעלטה

את סיפור שירה האחרון
עוד תוסיף שאת הרוח
בין קדרות לדמיון
בין מציאות לאכזבה
הבטיחו לי אתם עדי האחרונים
שלעד קולם נדם
את האופק המוריק
את השמש של מחר
יכסה רק צל חיוור
של אדם שנפל...

הלוואי עליי

אבל להבין בכזאת בהירות? זה וואו