ואני מנחש שגם @ימ"ל חשב כך - אתה שואל אם אנחנו משתמשים בביטוי או נמנעים כי הוא נוצרי.

אני חושב שרוב האנשים לא משתמשים בביטוי בין אם הם יודעים מה המקור שלו ובין אם לא.

אגב, יש ציטוט/מונח שכולם משתמשים בו והוא לקוח מהתנ''ך הנוצרי (אמנם לא חלק מ'הברית החדשה' אלא ספר חיצוני שמבחינתם הוא שלנו אבל הוא לא נכנס לתנ''ך שלנו וגם לא נשמר בעברית וחז''ל לא התייחסו אליו) :

"שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע"

(זה מופיע היום ברוב ככל הנוסחים של נשמת כל חי, המקור הוא בספר יהודית)

וזה הרבה פחות חמור מה"תנ"ך הנוצרי", זה שאצלם הוא נכנס לקאנון לא אמור להוסיף לו חומרה, לענ"ד.

לא דיברתי על עצם הספר אלא על הניסוח, אצלנו אין שימור שלו ככה שכנראה שהניסוח הוא מהכתבים שלהם. ואני לא נגד הציטוט, רק הערתי שזה מעניין.

לגבי ספרים חיצוניים ככלל זו שאלה נוספת (ידוע שחז"ל כתבו שמי שקורא בהם אין לא חלק לעולם הבא, מצד שני ציטטו מהם כמו שציטטו מפסוקים "כדכתיב"/"שנאמר").

אכן, מעניין זה בוודאי.

אני לא בטוח שאם אין שימור של הנוסח בידינו אז בהכרח שזה נוסח משלהם.

עד כמה שידוע לי, התנ"ך שלהם, קרוב הרבה יותר לנוסח שלנו מאשר, לדוגמה, לנוסח שבקומראן.

ככה שיש להניחש הם פחות או יותר שימורו את הנוסח ממקורו.

וגם אם לא - היא הנותנת. זה שזה לא נשמר אצלינו הופך ללא רלוונטית את שאלת הנוסח, כי אין לזה ערך בעינינו.

לגבי השאלה ההיא - באמת שאלה מעניינת.. יצא לי לחשוב על הנושא הרבה...

מצינו אפילו לגבי ספרים מסויימים - כגון בן סירא, שחז"ל מזהירים לא לקראו בו, אבל מצטטים אותו עצמו.

מה זה אומר?

שתלוי בדרגת האדם? במטרת עיונו?

באמת שאלות מעניינות. אשמח לשמוע את תובנותיך.

עובדה לא חשובה מה שנקרא. כמו גם נושא השרשור, אין לי בעיה עקרונית בשימוש במונח.

אבל דווקא כן יש משמעות שאובדת בתרגום, אפילו המון. ותרגום שעובר שוב תרגום (ושוב ושוב. כמו שקרה בהרבה מהספרים החיצוניים, ולכאורה גם בספר הזה) קל וחומר.

אני חושב שני דברים בהקשר הזה:

א. אני לא בטוח שר' עקיבא התכוון לספרים החיצוניים ההם, יתכן שחלק מחז''ל פירשו כך או נתנו פרשנות מרחיבה כדי לאסור גם אותם.

ב. השאלה מה ולמה אסרו, ולמה 'אין לו חלק לעולם הבא' - לפי פירוש הרמב''ם הסיבה היא פשוט בזבוז זמן והוא כותב את אותם דברים לגבי סתם ספרי חולין (גם השו"ע אסר לקרוא אותם כמובא בהלכות שבת), ובזבוז זמן גורם לאיבוד עולם הבא, לא כעונש אלא כתוצאה. ולכן זה יהיה נכון לגבי חלק מספר בן סירה או ספרים חיצוניים אחרים, אבל לא יהיה נכון לגבי ספרים כמו ספר מקבים וספר יהודית שבהם יש ערך.

תודה.

למעשה יש גמרא מפורשת האומרת בעצמה "שכן כתוב בספר בן סירא" בחגיגה ט"ו או ט"ז.

אשמח לראות מ"ש ר' צדוק.

"...בספר בן סירא, אף על פי שקראוהו בסנהדרין בחלק [דף ק ב] ספרים החיצונים, שמעינן מינה שלא אסרו שם אלא שלא לעשותו קבע, אבל מ"מ ראוי הוא להגות בו בעתות, ללמוד ממנו חכמה ומוסר, משא"כ בספרים חיצונים". 

כמו כן בנוסח הרמב"ם לנשמת כל חי אין את המשפט הזה (אם כי הוא הוא מופיע בסדר רב עמרם גאון, והרמב''ם גם כן משתמש בו בציטוט עם הקדמת "שנאמר" כך שזה לא שהוא השמיט אותו בכוונה אלא המשפט פשוט לא היה בנוסח שלו).

לפי המסורת המייחסת את 'נשמת כל חי' לאנשי כנה"ג או תקופה קדומה אחרת, מדוע לא נוכל לומר שמחבר ספר יהודית (אף לפי אלו המתארכים אותו למאה ה-2 לפנה"ס) שאב את הביטוי משם?

אבל

א. אין בסיס למסורת כזו.

ב. אין נוסח קדום של 'נשמת כל חי' כך שגם אם מסורת כזו היתה נכונה מי יודע אם המשפט הזה היה בה (כמו כן גם כיום המשפט מופיע רק בחלק מהנוסחים).

ג. זה מופיע כחלק מתפילה בספר יהודית והציטוטים שכן יש באותה תפילה מעוותים, כך שציטוט כל כך מדויק אומר דרשני (כלומר אומר שכנראה זה המקור ולא ציטוט).

ד. הרמב"ם לכאורה מזכיר את זה כפסוק ("שנאמר") כך שכנראה הוא סבר שזה המקור.

בתרגום האנגלי מיוונית בויקיטקסט, מופיע משפט אחר בתפילה שלה

(וגם בתרגום העברי כאן)

בטוח שהמשפט לא נכנס לגרסה העברית של מעשה יהודית ע"י המתרגמים בימי הביניים?

לא יודע באיזה שלב זה נכנס לתרגום ספר יהודית ואיך אבל זה משנה?

אתה טוען בעצם שמי שתרגם לקח חלק מהתפילה (בהנחה שהיה בה) והכניס אותה לתוך ספר יהודית?

אנחנו מדברים על אותו מקום? פרק ט?

כי אצלי בנוסח האנגלי כתוב משפט אחר -

'כי אתה אל האביון, עוזר המדוכא, שומר החלש, מגן הנטוש, מושיע חסרי תקווה'

(וגם בוולגוטה אם סומכים על גוגל תרגום)

וכן, אני חושד שהמתרגם ל-'מעשה יהודית' הרשה לעצמו קצת חופש אומנותי...

but the prayer of the humble and the meek hath always pleased thee

זה מופיע איפה שבתרגום העברי מופיע "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע".

בכל אופן, גם הנוסח הזה שונה מאוד מהעברית

('אבל תפילת הענווים והדלים תמיד רצויה לפניך'?)

אבל בנוסח הקדום של התרגום העברי לספר יהודית כך מופיע.

התרגום העברי שהבאת הוא תרגום מודרני,

מה שהיה למי שהכניס את זה לתפילה מבוסס על התרגום של זמנם (זה שמופיע באוצר המדרשים, או לפחות אחד שקרוב אליו יותר).

אתה חושב שהתרגום שבאוצר מדרשים קדם לתקופת הגאונים?

אתה טוען שבמקרה יש את אותו צירוף מילים בתפילה ובספר יהודית?

או שגם אתה טוען שזה הגיע לספר מהתפילה ולא להפך?

ב'מעשה יהודית' כל התפילה די שונה, כשהמתרגם משתמש בביטויים עבריים מוכרים כדי לתרגם את המשפטים מהמקור.

כך שהמשמעות הכללית נשמרת, אבל לא כל מילה.

(ולדעתי באמת ככה אמורים לתרגם שירה...)

אז גם כאן לדעתי המתרגם השתמש בביטוי שהיה לו מוכר מהתפילה...

שקרוב במשמעותו למשפט המקורי.

אפשר לראות הרבה פעמים השפעה של משפטים מוכרים בעברית, על מליצות הלשון של המתרגמים.

והפער בין התרגומים דווקא מחזק בעיני את האפשרות שהמתרגם השתמש במשפט מוכר, ולכן ויתר על הדיוק.

אבל זה צריך להיות תרגום מאוד קדום אם כך.

ושוב, כל זה בהנחה שנשמת כל חי קדומה ובהנחה שהמשפט הזה חלק ממנה.

וקושי אחד:

באותה תפילה יהודית יש חלקים שהם במובהק פסוקים מהתנ''ך בוואריציה מעט שונה, מוזר שאותם המתרגם לא תירגם לפי הפסוק ואילו כאן כן נצמד לנוסח.

גם אם התרגום נעשה לפני שבועיים, עדיין הוא היה יכול להשתמש ב'נשמת'.

לא בחנתי את התרגום, ואני לא יודע מי היה המתרגם האם הוא היה בקיא בתנ"ך, [והרי יש אנשים שבקיאים בנוסח התפילה, ולא בכל התנ"ך] ומה הם שיקוליו.

ודוגמאות לשימוש של מתרגם בביטויים קיימים מהמקורות, מהתרגום של מדינת היהודים-

"שאלת היהודים קיימת, ורק איש בער לא יֵדע אותה"

"כל דאלים גבר – זאת תורת העמים ביחוסם איש אל רעהו."

א. השאלה כיצד מגדירים בסיס. יש מהראשונים שכתבו כן.

ב. נכון, ולכן זו רק השערה.

ג. לא הבנתי, אילו ציטוטים מעוותים, ומדוע וכיצד הם מוגדרים כן בהנחה שזהו מקור?

ד. אין ראיה מלשון 'שנאמר', שכן מצאנו אף בלשון המדרש רבה שנביא ראיה בלשון זו ממטבע שתיקנו חכמים בתפילה. עיין במתנות כהונה בויק"ר פ"ל סי' ג שהביא כמה כיוצא בזה.

א. השאלה מניין לאותם ראשונים, אני מניח שזו הנחה שלהם ולא שאמרו מידיעה.

ב. זו השערה שמבוססת על הנחה.

ג. יש שם חלקי פסוקים, שמופיעים בצורה מעט שונה מהפסוקים המקוריים. והנה 'ציטוט' מדויק.

ד. אין לי איך לפתוח, מוזמן לתת דוגמאות כאלה כי זה נשמע לי מוזר. ולא זכור לי דבר כזה ברמב''ם, וממילא כמו שאמרתי אצלו זה בכלל לא מופיע בנוסח של נשמת כל חי ככה שזה בטח לא ההסבר ל"שנאמר" שלו..

א. מניח שהיתה להם איזו מסורת.

ב. כמעט כל השערה מבוססת על הנחה.

ג. יתכן כי זה היה 'פסוק' יותר 'טרי' ומאוחר, והיה שגור יותר.

ד. הנה:

 

אמנם אצל הרמב"ם לא מופיע, אך יתכן מאוד והוא הכיר את הנוסח הזה כנוסח (ומיאן בו לקובעו כנוסח תפילה).

ראה כאן:

בית דוד - חלק א-ב - ליטר, זאב וולף (page 1 of 228)

(ניסיתי להעתיק את הלשון, אבל זה לא הלך, בעיקרון הוא טוען שכנראה יש לזה מקור חז"לי שנשתקע)

ייש"כ ל @שום וחניכה שקישר לזה בשרשור שהוא קישר אליו משרשור שהוא קישר אליו מהשרשור הזה....

בנושא.

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!