ואני מנחש שגם @ימ"ל חשב כך - אתה שואל אם אנחנו משתמשים בביטוי או נמנעים כי הוא נוצרי.

אני חושב שרוב האנשים לא משתמשים בביטוי בין אם הם יודעים מה המקור שלו ובין אם לא.

אגב, יש ציטוט/מונח שכולם משתמשים בו והוא לקוח מהתנ''ך הנוצרי (אמנם לא חלק מ'הברית החדשה' אלא ספר חיצוני שמבחינתם הוא שלנו אבל הוא לא נכנס לתנ''ך שלנו וגם לא נשמר בעברית וחז''ל לא התייחסו אליו) :

"שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע"

(זה מופיע היום ברוב ככל הנוסחים של נשמת כל חי, המקור הוא בספר יהודית)

וזה הרבה פחות חמור מה"תנ"ך הנוצרי", זה שאצלם הוא נכנס לקאנון לא אמור להוסיף לו חומרה, לענ"ד.

לא דיברתי על עצם הספר אלא על הניסוח, אצלנו אין שימור שלו ככה שכנראה שהניסוח הוא מהכתבים שלהם. ואני לא נגד הציטוט, רק הערתי שזה מעניין.

לגבי ספרים חיצוניים ככלל זו שאלה נוספת (ידוע שחז"ל כתבו שמי שקורא בהם אין לא חלק לעולם הבא, מצד שני ציטטו מהם כמו שציטטו מפסוקים "כדכתיב"/"שנאמר").

אכן, מעניין זה בוודאי.

אני לא בטוח שאם אין שימור של הנוסח בידינו אז בהכרח שזה נוסח משלהם.

עד כמה שידוע לי, התנ"ך שלהם, קרוב הרבה יותר לנוסח שלנו מאשר, לדוגמה, לנוסח שבקומראן.

ככה שיש להניחש הם פחות או יותר שימורו את הנוסח ממקורו.

וגם אם לא - היא הנותנת. זה שזה לא נשמר אצלינו הופך ללא רלוונטית את שאלת הנוסח, כי אין לזה ערך בעינינו.

לגבי השאלה ההיא - באמת שאלה מעניינת.. יצא לי לחשוב על הנושא הרבה...

מצינו אפילו לגבי ספרים מסויימים - כגון בן סירא, שחז"ל מזהירים לא לקראו בו, אבל מצטטים אותו עצמו.

מה זה אומר?

שתלוי בדרגת האדם? במטרת עיונו?

באמת שאלות מעניינות. אשמח לשמוע את תובנותיך.

עובדה לא חשובה מה שנקרא. כמו גם נושא השרשור, אין לי בעיה עקרונית בשימוש במונח.

אבל דווקא כן יש משמעות שאובדת בתרגום, אפילו המון. ותרגום שעובר שוב תרגום (ושוב ושוב. כמו שקרה בהרבה מהספרים החיצוניים, ולכאורה גם בספר הזה) קל וחומר.

אני חושב שני דברים בהקשר הזה:

א. אני לא בטוח שר' עקיבא התכוון לספרים החיצוניים ההם, יתכן שחלק מחז''ל פירשו כך או נתנו פרשנות מרחיבה כדי לאסור גם אותם.

ב. השאלה מה ולמה אסרו, ולמה 'אין לו חלק לעולם הבא' - לפי פירוש הרמב''ם הסיבה היא פשוט בזבוז זמן והוא כותב את אותם דברים לגבי סתם ספרי חולין (גם השו"ע אסר לקרוא אותם כמובא בהלכות שבת), ובזבוז זמן גורם לאיבוד עולם הבא, לא כעונש אלא כתוצאה. ולכן זה יהיה נכון לגבי חלק מספר בן סירה או ספרים חיצוניים אחרים, אבל לא יהיה נכון לגבי ספרים כמו ספר מקבים וספר יהודית שבהם יש ערך.

תודה.

למעשה יש גמרא מפורשת האומרת בעצמה "שכן כתוב בספר בן סירא" בחגיגה ט"ו או ט"ז.

אשמח לראות מ"ש ר' צדוק.

"...בספר בן סירא, אף על פי שקראוהו בסנהדרין בחלק [דף ק ב] ספרים החיצונים, שמעינן מינה שלא אסרו שם אלא שלא לעשותו קבע, אבל מ"מ ראוי הוא להגות בו בעתות, ללמוד ממנו חכמה ומוסר, משא"כ בספרים חיצונים". 

כמו כן בנוסח הרמב"ם לנשמת כל חי אין את המשפט הזה (אם כי הוא הוא מופיע בסדר רב עמרם גאון, והרמב''ם גם כן משתמש בו בציטוט עם הקדמת "שנאמר" כך שזה לא שהוא השמיט אותו בכוונה אלא המשפט פשוט לא היה בנוסח שלו).

לפי המסורת המייחסת את 'נשמת כל חי' לאנשי כנה"ג או תקופה קדומה אחרת, מדוע לא נוכל לומר שמחבר ספר יהודית (אף לפי אלו המתארכים אותו למאה ה-2 לפנה"ס) שאב את הביטוי משם?

אבל

א. אין בסיס למסורת כזו.

ב. אין נוסח קדום של 'נשמת כל חי' כך שגם אם מסורת כזו היתה נכונה מי יודע אם המשפט הזה היה בה (כמו כן גם כיום המשפט מופיע רק בחלק מהנוסחים).

ג. זה מופיע כחלק מתפילה בספר יהודית והציטוטים שכן יש באותה תפילה מעוותים, כך שציטוט כל כך מדויק אומר דרשני (כלומר אומר שכנראה זה המקור ולא ציטוט).

ד. הרמב"ם לכאורה מזכיר את זה כפסוק ("שנאמר") כך שכנראה הוא סבר שזה המקור.

בתרגום האנגלי מיוונית בויקיטקסט, מופיע משפט אחר בתפילה שלה

(וגם בתרגום העברי כאן)

בטוח שהמשפט לא נכנס לגרסה העברית של מעשה יהודית ע"י המתרגמים בימי הביניים?

לא יודע באיזה שלב זה נכנס לתרגום ספר יהודית ואיך אבל זה משנה?

אתה טוען בעצם שמי שתרגם לקח חלק מהתפילה (בהנחה שהיה בה) והכניס אותה לתוך ספר יהודית?

אנחנו מדברים על אותו מקום? פרק ט?

כי אצלי בנוסח האנגלי כתוב משפט אחר -

'כי אתה אל האביון, עוזר המדוכא, שומר החלש, מגן הנטוש, מושיע חסרי תקווה'

(וגם בוולגוטה אם סומכים על גוגל תרגום)

וכן, אני חושד שהמתרגם ל-'מעשה יהודית' הרשה לעצמו קצת חופש אומנותי...

but the prayer of the humble and the meek hath always pleased thee

זה מופיע איפה שבתרגום העברי מופיע "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע".

בכל אופן, גם הנוסח הזה שונה מאוד מהעברית

('אבל תפילת הענווים והדלים תמיד רצויה לפניך'?)

אבל בנוסח הקדום של התרגום העברי לספר יהודית כך מופיע.

התרגום העברי שהבאת הוא תרגום מודרני,

מה שהיה למי שהכניס את זה לתפילה מבוסס על התרגום של זמנם (זה שמופיע באוצר המדרשים, או לפחות אחד שקרוב אליו יותר).

אתה חושב שהתרגום שבאוצר מדרשים קדם לתקופת הגאונים?

אתה טוען שבמקרה יש את אותו צירוף מילים בתפילה ובספר יהודית?

או שגם אתה טוען שזה הגיע לספר מהתפילה ולא להפך?

ב'מעשה יהודית' כל התפילה די שונה, כשהמתרגם משתמש בביטויים עבריים מוכרים כדי לתרגם את המשפטים מהמקור.

כך שהמשמעות הכללית נשמרת, אבל לא כל מילה.

(ולדעתי באמת ככה אמורים לתרגם שירה...)

אז גם כאן לדעתי המתרגם השתמש בביטוי שהיה לו מוכר מהתפילה...

שקרוב במשמעותו למשפט המקורי.

אפשר לראות הרבה פעמים השפעה של משפטים מוכרים בעברית, על מליצות הלשון של המתרגמים.

והפער בין התרגומים דווקא מחזק בעיני את האפשרות שהמתרגם השתמש במשפט מוכר, ולכן ויתר על הדיוק.

אבל זה צריך להיות תרגום מאוד קדום אם כך.

ושוב, כל זה בהנחה שנשמת כל חי קדומה ובהנחה שהמשפט הזה חלק ממנה.

וקושי אחד:

באותה תפילה יהודית יש חלקים שהם במובהק פסוקים מהתנ''ך בוואריציה מעט שונה, מוזר שאותם המתרגם לא תירגם לפי הפסוק ואילו כאן כן נצמד לנוסח.

גם אם התרגום נעשה לפני שבועיים, עדיין הוא היה יכול להשתמש ב'נשמת'.

לא בחנתי את התרגום, ואני לא יודע מי היה המתרגם האם הוא היה בקיא בתנ"ך, [והרי יש אנשים שבקיאים בנוסח התפילה, ולא בכל התנ"ך] ומה הם שיקוליו.

ודוגמאות לשימוש של מתרגם בביטויים קיימים מהמקורות, מהתרגום של מדינת היהודים-

"שאלת היהודים קיימת, ורק איש בער לא יֵדע אותה"

"כל דאלים גבר – זאת תורת העמים ביחוסם איש אל רעהו."

א. השאלה כיצד מגדירים בסיס. יש מהראשונים שכתבו כן.

ב. נכון, ולכן זו רק השערה.

ג. לא הבנתי, אילו ציטוטים מעוותים, ומדוע וכיצד הם מוגדרים כן בהנחה שזהו מקור?

ד. אין ראיה מלשון 'שנאמר', שכן מצאנו אף בלשון המדרש רבה שנביא ראיה בלשון זו ממטבע שתיקנו חכמים בתפילה. עיין במתנות כהונה בויק"ר פ"ל סי' ג שהביא כמה כיוצא בזה.

א. השאלה מניין לאותם ראשונים, אני מניח שזו הנחה שלהם ולא שאמרו מידיעה.

ב. זו השערה שמבוססת על הנחה.

ג. יש שם חלקי פסוקים, שמופיעים בצורה מעט שונה מהפסוקים המקוריים. והנה 'ציטוט' מדויק.

ד. אין לי איך לפתוח, מוזמן לתת דוגמאות כאלה כי זה נשמע לי מוזר. ולא זכור לי דבר כזה ברמב''ם, וממילא כמו שאמרתי אצלו זה בכלל לא מופיע בנוסח של נשמת כל חי ככה שזה בטח לא ההסבר ל"שנאמר" שלו..

א. מניח שהיתה להם איזו מסורת.

ב. כמעט כל השערה מבוססת על הנחה.

ג. יתכן כי זה היה 'פסוק' יותר 'טרי' ומאוחר, והיה שגור יותר.

ד. הנה:

 

אמנם אצל הרמב"ם לא מופיע, אך יתכן מאוד והוא הכיר את הנוסח הזה כנוסח (ומיאן בו לקובעו כנוסח תפילה).

ראה כאן:

בית דוד - חלק א-ב - ליטר, זאב וולף (page 1 of 228)

(ניסיתי להעתיק את הלשון, אבל זה לא הלך, בעיקרון הוא טוען שכנראה יש לזה מקור חז"לי שנשתקע)

ייש"כ ל @שום וחניכה שקישר לזה בשרשור שהוא קישר אליו משרשור שהוא קישר אליו מהשרשור הזה....

בנושא.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים