אחרי כל הנאמר בנ"ל אין לי פשוט מה להוסיף!!!

בזכותכן חברותי היקרות, הולכת לישון עם חיוך ובעז"ה אקום עם מללללא כח מחר לבשל, לאפות ולנקות (עוד לא עשיתי כלום)

ואז ישאר לי מללאאאא זמן לשחק עם הילדים כמו@תפוחים ותמרים, לעשות יצירה מטריפה של @אין לי הסבר

לצחוק על החיים כמו@השם בשימוש כבר לעודד את כולם כמו @מיואשת****** לתת אינסוף כוחות כמו @mango המדהימה

ואין סוף לרשימה

מישהי צריכה עזרה עם הילדים?

יש לי מללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאא סבלנות!!!

וגם- עזרה עם הכביסה?

הקטנה פשוט כבר לא מפספסת בכלל וזה גורם לכך שכמעט אין לי מכונות להפעיל...

ועועד משהו- איזה חמוד בעלי שכל הזמן חוזב מה ישמח אותי וקונה לי מתנות בדיוק כמו שאני אוהבת ורוצה, אפילו בלי שידעתי שאני רוצה...

הצלחתי סוף סוף לנהל את הזמן שלי בצורה מושלמת.

יש לי זמן פנוי.

מה עושים?? 

עדה כל אחת...

ותאמינו שיש לי חוש הומור וקליטה די טובה, מה אני מפספסת...

@השם בשימוש כבר

@בריאות ונחת

ואגב, נראה לי גם @אם כל חי

מאיזה סמינר אמרה...

אבל באמת עוד לא בטוחה

כנראה אני חייזר

ואולי אפילו לחשוב שהדברים האלה הם הלכה פסוקה 

פעם לקחתי יועצת הנקה ויצא לה כזה בדרך אגב להציע את זה שאולי יש קשר לגלולות, מיד תפסה את עצמה ואמרה "אה, לא, בעצם את לא מונעת"

נדרש הסבר מפורט יותר

עכשיו קורות חיים עם כל הפרטים בקשה:

השארתי לך מקום ריק למלא

בתוך תינוקת או שקראו ליועצת שינה, 

מתי גמלו אותך אם בגיל שנתיים או שלוש...

בקיצור מבינה????????

תכל'ס מתחמקת או מספרת????

בלי קטעים שמגלים מי את, סתם מה הביא אותך שינויים וכאילו...

בטח הרגשת שאת ממש התפתחת, כאילו מכירה המון המון סגנונות. 

יש בזה משהו כל כך מיוחד. 

המשך סקרנות, למה הגעת לסמינר אם היה לך כל כך מהמם?

והי, ממש טיפה מעניין אותי על הינקות, לא חייבים להתעכב על זה

הדבר הזה של לכבד את כולם, לא מבינים כמה הוא מרחיב את הלב...

היה ממש ממש מעניין לשמוע (לקרוא אותך)

הייתי אוהבת לשמוע תובנות שלך, אבל זה כבר ממש חופר. 

אוהבת אנשים שהם לא בול בול בול באותו זרם כמו כולם, אלא פתוחים ומעניינים יותר

רק באופי אני מעניינת ולא שגרתית, אבל חיים די במתכונת אחת. 

עכשיו מה את רואה את עצמך? והאם את מרוצה מעצמך?

את @השם בשימוש כבר 

ממש לפני כמה דקות כתבתי את המשאלה האמיתית שלי....

למטה למטה (הכי למטה)

תודה על זה

ו.... היום קשה להאמין, אבל לפעמים הוא בדיוק כזה. 

ואז - הוא לא מבקש, הוא דורש - 

מאמי, את תשבי פה, על הספה, לא להסתובב, אני מסדר ה-כ-ל !

לפתוח -- שוב --- את אותו שרשור שפתחתי בפסח 2019

@קרן-הפוך - האם יש סיכוי שתקדישי רגע לאתר אותו?

ניסיית וכשלתי 

@נגמרו לי השמות

ו@השם בשימוש כבר

🧐🧐🧐

מה יהיה הסוף... מקווה שאתחיל כבר לקלוט

התברר ששניהם מאוד מיוחדות כל אחת עם סגנון משלה...

תנסי לבדוק. 

@נגמרו לי השמות

@השם בשימוש כבר

ויש עוד אחת מבלבלת, אבל אני לא נזכרת עכשיו מי זאת...

תמשיכו ככה אלופות שלנו 🧡🧡

ו@השם בשימוש כבר זה שיש לך הומור מעולה לא מוריד ממך כלום (אפילו מעלה גדולה בעיני)

ו@השם בשימוש כבר - מצטרפת בלב שלם למה שכתבה לך @מקווה לטוב מאוד - ההומור שלך, היכולת שלך להצחיק, לשמח, לרומם,

באינטליגנציה גבוהה ובקלילות וכיף גדול - חשובים ויקרים בעיניי פי כמה וכמה מדברים אחרים.

כמו הסיפור המפורסם (לא זוכרת איפה כרגע) על כך שאיזה רב גדול אמר לליצן שהצחיק אנשים שיש לו חלק עצום לעולם הבא והוא מקנא בו - כי הוא זוכה להעלות חיוך על שפתיו של יהודי.

אז גם את יקרה, העלית אינספור חיוכים, צחוק, שמחה וכיף לי אישית, וגם בתקופות בהן הייתי עצובה ואז זה ממש הרים אותי! וגם לעוד המון המון נשים אחרות.

וזה עוד רק צד אחד טוב שלך מתוך הרבה מאוד צדדים מעולים שלך - אז - וואווו! מדהימה שאת!

לשכוח אותי!

מסוגל לקלח את התינוק.... 

הלוואי!!!!!!!!!!!!!! שיוכל לרוץ

ועכשיו - כשסופסוף הוא הרגיש מספיק טוב בשבת האחרונה לחזור אלי (היה מה-זה קשה לחכות...) אני חוזרת לקוות 

ובגלל שראיתי מאוחר מתייגת אותך שתדעי שריגשת ושימחת

@מתואמת 

מזכירה שהחג כבר עבר

וסתם שאלה לגבי השם שלך, שכל פעם עולה לי. 

מה תעשי אם יהיה לך עוד? או שכבר יש? חחחח

בטח היא חורפת לה בנחת

ב"ה הקשר עם המשפחה בסדר,
אבל אנחנו אוהבים את הפינה שלנו,
ולארוז למשפחה עם כמה נפשות ל8 ימים נשמע לי עונש גדול מידי...
מתלבטים בגלל תחילת הריון קשוח ומעבר דירה בהמשך הקיץ...
כרגע הנטיה שלנו להכשיר רק מטבח כדי שנוכל לעשות לפחות חצי חג בבית.

לפחות בבית אפשר גם להיות עם פיג'מות חופשי

מצד שני ברגע שמתארחת את פנויה מהמטבח ויכולה לארגן את הילדים בנחת 

וכשאני מתארחת אני דואגת לי ולילדים לבגדים יותר נורמליים...
עכשיו לא רואה איך זה קורה בכלל...

תמיד יגידו.

אם לא תבואו אולי מאחרי הגב יגידו "למה הם לא באו"  

אם כן תבואו, אולי מאחרי הגב יגידו "למה הם באו"

ככה שתמיד לאנשים יהיה מה לומר.

אתם כיחידה אחת

קובעים ברצונכם מה בדעתכם לעשות. 

אבל סתם אני באמת לא הכי עושה את החשבון של מה יגידו

הזמינו-נקבל את ההזמנה ושוקלת אותה 

לדעתי ממש לא כדאי

זה פתח לבעיות, ובטח לא כדאי שלא תוכלו לחזור כי הבית לא כשר. עדיף לנקות

למה לסבול??

לדעתי כדאי לנסות לעשות את המינימום ההכרחי ביותר לפסח ולהשאר בבית.

כמה כמה ימים של רגיעה מהאזעקות זה נחמד.

תנסי כמה שפחות ליצור קשר עם הגיסות וכו, הרבה לחייך ולהגיד כן כן

כי אם לא אז הייתי אומרת לך להישאר בבית אבל כל הארוחות והסעודות ללכת אליהם.

אני גם כמוך לא אוהבת לישון מחוץ לבית

ועשיתי פסח בבית בכל מצב גם בחודש תשיעי וילדתי בפסח עצמו

מבחינתי אין אפשרות אחרת גם כשהציעו לי כל מיני הצעות

אמרת שאתם רחוקים מהמשפחה ונוצרה תחושת בדידות גדולה. (מקווה שלא טעיתי וזו היית את...)

אם כן, למה להסתבך עם תהיות ומחשבות מה יכול לקרות.

מתאים לכם השנה להתארח- לא משנה הסיבה

אם החלטתם שאתם הולכים על זה אז חושבים איך לא להכנס מראש לפינות הבעייתיות.

ולנסות פחות להתחשבן למה הזמינו או למה אמרו, לקחת דברים יותר בקלילות

ואולי זה גם ישדר להם שדר של זרימה וכיף ודברים עברו יותר בטוב?

והעיקר להתפלל שה' יעזור שתקבלו את ההחלטה הכי נכונה עבורכם ושיהיה לכם רק טוב

שיהיה מקום מפלט?

אם כן- הייתי נוסעת בזרימה

נשארת כמה ימים

וחוזרת כמגיעים למיצוי

לא הייתי נוסעת לכל החג בלי שיש לאן לחזור במקאה הצורך

קורה בהמון משפחות

כל המצבים הלא נעימים

ולכן מעדיפה להישאר בביתי עם משפחתי,אין יותר טוב מזה.

מה אם תציעי לחמים או להורים שלך שכל אחד יבשל משהו וגם אתם ויבואו אליכם ?

גם אם היחס מהמם ומכבד וכיפי, בסוף קשה שבוע שלם מחוץ לבית וחייב קצת את הפינה האישית

אגב, לא רק אנחנו.. אני ממש מרגישה על הילדים שגם הם די מהר צריכים את המיטות והמשחקים שלהם

וגם אני שונאתתת לארוז🤭

בעיניי, מאוד כדאי לנקות

ולנסוע לחג ראשון ועוד יום או יומיים של חול מועד לפי הזרימה... אם ממש נחמד וטוב אפשר להשאר עוד

אבל אם חלילה לא, חבל שכל החג יהיה באסה, עדיף לחזור לבית שלכם ולהנות מהחג הזה

אם יש לך כח לארוז לחג שלם, תסעו בזרימה..

כמה שיהיה לכם כיף ואם צריך תחזרו

גם עם דירה נפרדת שבוע שלם זה המון.

אם אפשר לבשל ולאכול בדירה זה יכול להיות נחמד זה כמו חופשה של שבוע שחלק מהארוחות אוכלים במשותף.

ותוכלו גם לטייל באיזור יותר בנחת.

לדעתי זה יכול להיות מוצלח אם זה מספיק גמיש ולא תרגישו מחוייבות.

עדיף דירה שלא ממש ממש קרובה אליהם.

אז הייתי הולכת, ומנצלת את הדירה, תבררו אם יהיה אפשר להשתמש שם בכיריים לדברים פשוטים, ותנצלו אותה כמקום משלכם אם תרצו זמן בנפרד משאר המשפחה

ממה שכתבת בעבר זה נראה שנדיר מאוד שמזמינים אותכם ואתם כן רוצים את זה, אז הייתי מנצלת את ההזדמנות שמזמינים אבל כן מוודאת שיהיה לאן ללכת אם מיציתם או שאתם סתם צריכים יום שקט לבד

מן נופש

אבל בעלי פתאום ממש לא בקטע ... בגלל שממש חשובה לו הפינה בסוף יום

בסוף גם אם זו דירה זו לא הפינה שלנו...

למשחקים תשימו ספריית מדפים למשחקים? זה נותן יותר מקום ממדפים של כוורת וגם מנצל יותר מהגובה של הקיר = יותר אחסון.

הייתי שמה את כל המשחקים בחדר שלהם ואת ציוד היצירה בחדר עבודה.

לספרים ולמחברות שלהם כדאי שיהיה מדף בחדר שלהם או בחדר העבודה אבל אישית לא הייתי משקיעה בשולחן כתיבה בשבילם, לילדים נוח להכין ש.ב. וגם לעשות יצירות על שולחן האוכל הגדול בבית אז אין מה לבזבז את המקום על שולחנות עבודה.

את גם לא צריכה להסתובב באיקאה, את יכולה להסתכל באתר ולחשוב מה מתאים לכם.

לפני כמה שנים גם היה באתר של איקאה שירות כזה של הדמיה שאת יכולה לשים מידות של חדר ואז לשים בו ריהוט ולראות איך זה נראה. 

וגם איפה קונים ארון משחקים ענק? במקום הכוורת הנוכחית אצלם בחדר?

או אפילו רק דלתות לחלק מהתאים שלא יהיה בלאגן בעיניים.

או אפילו לשים בחלק מהתאים משולשים משרדיים כאלו ולמיין בהם דפים, מדבקות, צבעים וכו'

ושימי בה ציוד משרדי. את יכולה לקנות במקסטוק קופסאות פלסטיק לארגון - בכל אחת סוג אחד של פריטים (עפרונות, עטים, טושים וכו). נגיד אני קניתי במקסטוק לכוורת 3 ארגוניות ארוכות ברוחב 10 סמ והן נכנסות אחת ליד השניה אז יש לי באחת צבעים וטושים באחת עטים ובשלישית עפרונות.

זה תלוי גם איזה סוג ציוד יש לך,אבל בגדול הכל יכול להכנס לארגוניות בגדלים שונים. אפשר גם ארגונית לדבק ומספריים, אחת לציוד יצירה כמו פלסטלינה, אחת מחקים ומחדדים, או חותמות.

כמובן לא כל הארגוניות צריכות להיות באותו גודל. את קודם כל צריכה להבין איזה ציוד יש לך ואיזה ארגונית תתאים לכל אחד ואז לקנות בהתאם.

אם יש הרבה דפים אז את מכירה את המעמד הזה של מדפים/מגירות למסמכים? אפשר במדף אחד דפים לבנים ובמדך השני דפים צבעוניים.

תא אחר - חוברות עבודה ותיקיות עם דפי מדבקות וכאלה.

לגבי ארון למשחקים - בגלל שזה יכול להיות כבד אז ממליצה לך על ארון ספרים או ארון של מצעים שיכולים לשאת משקל רציני. כל ארון גדול יכול להתאים

לא מכירה הרבה ילדים בכיתה א' שיושבים ועובדים ליד שולחן כתיבה....

גם לא ב-ב' או ג'. אולי בכיתה ז'.

עושים שיעורים בסלון ליד הספות או בשולחן אוכל המרכזי, או על הריצפה בסלון...

וגם לא רואה מה הם צריכים מחשבים בכיתה א'.

כאילו צריך שיהיה מחשב בבית כי קורה שנותנים קצת משימות בגלים או עשר אצבעות ודברים כאלו. אבל זה לא מחייב מחשב קבוע לכל אחד, וגם לא משהו כזה יומיומי.

מספיק מחשב נייד שפותחים לפי הצורך.

אם את עדיין מתעקשת על שולחן כתיבה, הייתי מעבירה את כל המשחקים לחדר עבודה שלך (מוסיפה מקומות איחסון נוחים) ומסדרת להם שולחן כתיבה קטן בחדר.

ככה לפחות הבלאגן של המשחקים יהיה במקום אחד.

להם מעין גלגלים והם נכנסןת מתחת למיטה

ויוצאות כמו מכיאות

אחת ללגו, אחת לkenx, אחת למגנטים ואחת להעלים

בנוסף יש לנו כוורת 8 תאים שעומדת לגובה

ו3 המדפים הנמוכים בארון גם משמשים למשחקים

ציוד יצירה נמצא בחדר עבודה

ילדים בכיתה א וביסודי בכלל לא צריכים שולחן עבודה ומחשב אישי. היה נפלא אם יש אבל אם אין מקום עובדים ליד שולחן האוכל ובמקרה הצורך, כמו עכשיו, פותחים מחשב נייד היכן שיש מעט שקט.

ולשאלתך, גם אצלי חדר העבודה הוא חצי חדר עבודה חצי חדר משחקים ואני עם ארבעה ב"ה.

מה שאני עושה זה לסנן משחקים. לא שיחקו במשחק חצי שנה? תעבירי הלאה. נשמע שיש להם המון.

משחקים כמו לגו מגנטים ודברים יותר מתפזרים, שימי בחדר שלהם בקופסאות בתוך הכוורת.

בחדר עבודה שימי משחקי קופסא בלבד בתוך ארון סגור כך יהיה מראה נקי.

ובאופן כללי כדי ליצור מראה יותר נקי תשתדלי שהכל יהיה סגור במגירות או ארון.

אחכ תוכלי לעצב להנאתך את החדר, מדף יפה עם עציץ, ארונית עם קלסרים וכו, לפי הצורך שלך. 

נשמע שיש לכם די הרבה, ולפעמים דווקא ריבוי משחקים מונע משחק חופשי וכיף...

שנית -

אנחנו קנינו לאחרונה מאיקאה כוורת, ארון צר ומעין כוורת מגירות בגדלים שונים, וכל צעצועי הילדים, כולל מליון הספרים שיש לנו, נכנסים שם (לפעמים קצת בדוחק - גם לנו לא יזיק צמצום המשחקים) יש לנו פליימוביל, מגנטים, קפלה, קליקס, קופסה למשחקי תינוקות, בובות ומגירה לכל מיני דברים שאין להם הגדרה אחת. מעל המדפים יש קופסה גדולה של כדורים, משחקי קופסה ועוד בובות שלא נכנסות למגירות. עגלות בובה אנחנו מקפלים ושמים בפינה. בימבות זה באמת קשה יותר... מעדיפים לשים במרפסת.

חומרי יצירה וכלי כתיבה נמצאים בארון השירות במסדרון (שמכיל עוד דברים), ואצלנו בחדר (יש לנו בו פינת עבודה) אנחנו שומרים חומרי יצירה מיוחדים, שנתונים לשליטתנו.

שיעורי בית - כמו שאמרו פה ילדים צעירים לרוב מעדיפים לעשות שיעורי בית בסלון... אבל אפשר שיהיה להם שולחן ילדים קטן בחדר (לבת שלי שבכיתה א' יש, ולפעמים באמת היא אוהבת לעשות שם שיעורי בית). שולחן כתיבה אמיתי יש לנו רק לבת הבכורה (מסיימת י"ב). לבנים יש שולחן גדול בחדר, אבל לרוב הוא מלא בספרים... ולבת שבכיתה ה' יש שולחן מתקפל קטן ליד המיטה שלה, אבל גם הוא לרוב מלא בחפצים.

ושלישית -

ממש ממליצה לך להשקיע בפינת העבודה שלך ולייחד אותה לעבודה בלבד, בלי שתהיה גישה לילדים אליה... זה נותן נחת נפשית ומקום מפלט❤️

גם בלי להחליף ריהוט,

הייתי מחליפה משחקי הקופסא יהיו אצלך בחדר, הצעצועים כמו מכוניות, לגו, מגנטים יהיו אצלם.

כי משחקי קופסא לרוב לוקחים אחד מסוים פעם ב... וצעצועים לוקחים ומחזירים כמה פעמים ביום (וגם נכנסים לזרוק עוד חתיכת לגו שמצאנו מתחת לספה).

ובטח גם משחקי קופסא יותר משחקים יחד איתך, אז זה פחות יפריע באמצע עבודה, לוגו אפשר לשחק גם לבד.

ומצטרפת מ''מ ששאין שום צורך בשולחן כתיבה בגילאים הללו. הבת שלי שבכיתה ט' עוד עושה שיעורים בסלון.

קטניות אם זה בסדר מבחינתכם

כריכים שאוכלים בחוץ, קוסקוס משקית בחוץ

אנחנו מכשירים פלטה ברגע האחרון וככה מחממים אוכל כמעט עד הסוף

זה בקשר לפחמימות. חלבון מכינים כשל"פ, מעבירים לחד"פ ואוכלים עם הלחם/קוסקוס/מה שהכנת

חוץ מדברים מתפזרים כמו קוסקוס, קרונלפקס, פתיתים, שניצל תירס שהציפוי עושה פירורים וכד'

זה לא

אבל כל השאר אוכלים רגיל.

הכשרת כיריים עושים ביום האחרון. וגם שטיפה יסודית.

אז עושים הפסקה, מבשלים, אוכלים, מנקים את איזור האוכל וממשיכים לעבוד.

בערב בדיקת חמץ יוצאים לאכול פלאפל בחוץ אחרי שהקטנים ישנים.

אפשר לאכול קטניות:

מרק אפונה

מרק עדשים

אורז

עם בשרי ליד.

טוסטים מכינים חופשי במרפסת ואז ברגע האחרון מנקים אותו (לא יסודי) ומצניעים אותו.

בבוקר של ערב חג:

פרכיות אורז

חביתה

ירקות

גבינה

בצהריים כבר מבשלים בכלי פסח:

סיר גדול של קציצות עם תפו"א כבר בפנים בתוך הרוטב עגבניות. מגישים על אורז.

חביתות וירקות

סטייקים

חזה עוף במחבת

וקונים בחוץ

לי זה שווה בשביל היומיים אוויר האלה

אם הכוונה רק להכשיר מטבח וניקיון כללי של כל הבית כמו לשבת

אז אפשרי אבל צריך לעבוד במרץ רב 

אבל למה לעשות את זה?

עדיף כל יום לעשות קצת, ארון אחד אפילו, לוקח חצי שעה נגיד.

או מוצ"שים, אם כל אחד נותן יד אחרי שנ"צ של שבת אפשר להתקדם מלא.

במיוחד כשיש גדולים גם אם הם לא ממש מנקים,

אחד עומד על סולם מפנה ארון, השני מעביר את הדברים לשולחן נגיד.

אפשר לתת להם לייבש כלים לפני ההחלפה של חמץ/ כשר

אם יש בנים גדולים לתת להם להזיז מיטות (אם סומכים על ביטול חמץ אז לא חובה להזיז מיטות)

שיעברו על הכיסים של המעילים.

כמה ימים לפני לעשות מקרר יסודי

תנור אם מכשירים זה עוד עבודה.

רכבים גם הילדים לא עוזרים?

אצלנו הם רבים מי מנקה, הם אוהבים לשאוב.

בעיקרון יומיים ששני אנשים עובדים נון סטופ זה ממש מספיק. אבל אם אין סיבה טובה חבל להעמיס על הגב את הכל ביומיים.

בעיקרון כשהיו לי קטנטנים ועבדנו ממש עד ערב חג, הייתה שנה אחת שהתחלנו בערב בדיקת חמץ אחרי שהקטן נרדם. עבדנו בערך מ20:00 עד 4 לפנות בוקר וסיימנו.

והיינו נשואים רק חודשים ספורים (אז לא הספיק להצטבר הרבה דברים)...

הילדים מסתובבים בבית עם חמץ? אם לא, אז כנראה שזה אפשר, אם עובדים בלי הפסקה. יום אחד על כל הבית (כמו ביום שישי לפני שבת, אולי קצת יותר להזיז דברים) ויום אחד על המטבח.

ולסגור ארונות שלא מספיקים לנקות, ולהוציא מהם את מה שצריך למשך שבוע.

מהניסיון שלי לגמרי אפשרי

עם דגש על רק מה שצריך ולא מעבר.
(ועם הרבה בוגרים יש מצב שתספיקי לעשות גם מעבר)
צריך לעבוד חכם ומדויק עם חלוקת תפקידים נכונה 

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

שאני חושבת שצריך לעשות.

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

בלתת הערה.

בגלל שזה לא אחיך, כדאי דרך בעלך.

אבל לא שיחת נזיפה, לצחוק על זה " אחי, רואים לך את כל ה.. אתה תעשה טראומה לילדים"

זה מסוג הצחוקים שיכולים לעשות אצלנו במשפחה וזה סבבה.

אם מדובר בשיחת מדי רצינית, אולי זה קצת מוזר.

תארי לך שרואים לך את החזייה/ שמת חולצה שקופה מידי/ החלפת טיטול בסלון/ שכחת את החצאית/ החזייה שלך דקה מידי/ החצאית בהירה והתחתון כהה

ומגוון פדיחות אופייניות (אני מלכת הפדיחות מהסוג הזה, מחוסר שימת לב. לכן פרטתי:;)

היית רוצה שיעירו לך? (גיסך ישלח את אשתו-אחותך להעיר לך)

אני ממש לא הייתי רוצה. תנו לי את הזכות לעשות פדיחות כרצוני.

אגב, הגיוני שבעלך שם לב, אבל זה טבעי ולא עד כדי כך משמעותי כדי שהוא ירצה להעיר

הייתי רוצה שבעלי/אחותי/אמא שלי יגידו מיוזמתן

ולא שיפריע לגיסי וישלח אותן

לא משנה מי. אבל בטח שהייתי רוצה לדעת ולסדר.

ואם הן גם לא שמו לב ורק הגיס ראה? אז שישלח את אשתו. ברור שעדיף משינסה כל הזמן להסיט את המבט.

היית רוצה שגיסך יגיד לאשתו, ''זלדה, החולצה של עוד מעט פסח שקופה. תוכלי להגיד לה כדי שתחליף חולצה?''

זה דברים לא צנועים

שקשורים באברי מין 

שזה מביך פי מילון והרבה פחות נעים

הסיפור של הפותחת לא עד כדי כך מטריד בעיניי

יותר מביך/ מגעיל/ קצת לא נעים

לא מעבר

אני אנסה לא להיכנס לדיון מה מיני ומה לא

ולמה אצל נשים להכל יש משמעות מינית ואצל גברים לרוב המוחלט אין

(אצלי בכל אופן)

אני לא מדברת על משהו ספציפי שרק הגיסה רואה.

כולם רואים, ובוחרים לשתוק

אז לא נראה לי מתאים שהגיסה תגיד

(יכול להיות שאמרו לו משהו, ועדיין נוח לו ככה

או שלא חשוב לו מספיק כדי לקנות תחתונים).

במידה ואחד הדברים שכתבתי לעייל יתרחשו לי, אני משאירה את הזכות להעיר לי לבעלי בלבד (אחותי/אמא שלי).

כל השאר מוזמנים להסתכל לצד השני.

פדיחות קורות, הן תמיד יקרו, לא נכון בעיני לתת לאחרים את הזכות להעיר.

אם גיסי ישלח את אשתו, זה ממש לא במקום בעיניי.

(כן, גם אם אני לא יודעת שהיא נשלחה על ידו, בעיניי זה לא ממקומו)

אבל אני רואה שיש לא מעט נשים שהיו שמחות שכיסה היה מעיר להן (בעקיפין וע''י), אז זו דעתי בלבד ולא אמת אבסולוטית כזו או אחרת

אבל שלא תגיד שזה מבעלה אמר..

ובעיני יש הבדל גדול בין פדיחה חד פעמית לבין משהו שקורה קבוע.

בהודעה הפותחת היא מתארת בלשון כללית ולי היה נשמע שזה אירוע שחוזר על עצמו. 

שזה מה קורה

או מישהו שיודע ולא מפריע לו..

תזיזי את העיניים וזהו.

יש אנשים עם בעיות תחושה שלא שמים לב.

מה אני אגיד שאחותי מסתובבת בחוסר צניעות משווע? מתביישת מבעלי, אבל

כמו שאני מצפה ממנו להזיז את העיניים ולנשום עמוק אז זה גם לכיוון השני...

וזה שאסור אצלם להניק בסלון - באסה.

האמת שאני גם ככה שונאת להניק עם כיסויים והתינןק אומלל ומזיע ואני מסתרבלת... פשוט הולכת לחדר ונחה לי בכיף. 

לק"י

לצאת מהבית בלי לארגן הרבה ציוד.

לנסוע ברכב בלי לדאוג לכסאות בטיחות.

לחזור מהעבודה מאוחר בלי לחפש סידור לילדים.

מאחלת לכם ילדים בריאים ושמחים, בעיתו ובזמנו!!

מתחילה לעבוד יותר מאוחר

נוסעת יותר להורים שלי

פוגשת יותר חברות

הבית שלי כנראה היה יותר מסודר ונקי

הייתי מספיקה ללכת לסדנה שאני רוצה כבר שנה ולא מגיעה אליה

מרכיבה יותר פאזלים

חיבוק ענק אישה יקרה♥️ שהשם ייתן לכם בשפע וברוחב יד

הייתי רוצה ללמוד עכשיו משהו אבל אין לי את האפשרות הטכנית לזה, וכנראה לא יהיה בשנים הקרובות...

ועוד משהו שחלמתי עליו- טיול בחו''ל לכמה שבועות, או בארץ עם קרוואן נגרר שישנים בו כל לילה במקום אחר...

לפתח תחביבים מכל הסוגים ולהשקיע בהם זמן...

ילדים הם גורם מפריע לפעולות/ חוויות אישיות וזוגיות

אז זמן פנוי מילדים

זה זמן לחגוג את החיים בכל מובן אפשרי

(בילויים והנאות/ חופשות/ תחביבים/ לימוד והתפתחות/ עבודה שאוהבים)

הקושי היחיד הוא לעשות את הסוויץ' מחיים מוגבלים עם ילדים לכאלה שלא

ממני שישנה שעה בלילה עם אזעקות ללא הפסקה

ועכשיו הילדים ערים ודורשים ולא נותנים לישון.

אבל ברצינות,

לא יודעת כמה זמן אתם נשואים

לדעתי זה זמן מצוין לפתח את הזוגיות שלכם,

לטייל הרבה הרבה ביחד.

לעשות דברים מעניינים, ללמוד כל מיני דברים.

למרות שנולד שנה אחרי החתונה

טסנו כמה פעמים לטיולים בחו''ל- חוויות לכל החיים, ועם ילדים זה שונה, בילינו המון בבית ובחוץ, ישנו מלא...

עבדתי בעבודה קלילה וגם בעלי

מה הייתי עושה עוד?

מטיילת עם בעלי בארץ,

לומדת מקצוע שאוהבת כי יש לי תואר במקצוע שהלכתי אליו מאילוץ. יוצאת עם חברות/אחותי,

אגב- ההורים של בעלי חיכו כמה שנים לילדים והם עשו שנתיים אחרי החתונה טיול ארוך בחו''ל (ואחר כך יצאו לשליחות באירופה והייתה להם תקופה לבסס את השליחות עד שנולדו הילדים)

יוצאת איתו כמה שיותר

ובגדול משקיעה בזוגיות

יותר חדר כושר, אוכל יותר בריא, יותר זמן יצירה רגוע וטיולים לאוורור.

מדגמת את הבית, גם מבחינת סדר עומק וגם מבחינה עיצובית.

המון זמן זוגי, שיחות עומק שאי אפשר להגיע אליהן מאוחר בלילה כשגמורים מעייפות.

התפתחות מקצועית - גם ללמוד עוד קורסים, וגם להשקיע יותר בעבודה עצמה.

(כנראה גם בלי ילדים לא הייתי מספיקה הכל🫢)

אני חושבת שכל התשובות שיענו לך פה לא באמת יעזרו לך, כי הן נכתבו במבט של בדיעבד, ואת עדיין במצב של לכתחילה, ואת על "קוצים", ושום דבר לא באמת ימלא את הרצון העמוק והפנימי...

אז נראה לי שהדבר הכי טוב לעשות כרגע הוא להשקיע בתפילות. גם כי עם ילדים ובהריונות קשה יותר להתפלל, אבל גם ובעיקר כי את באמת זקוקה להן...

מתפללת גם כן עלייך שהמצב הנוכחי שמאלץ אותך למנוע יסתיים בקרוב, ומיד לאחר מכן תיפקדו בילדים מתוקים שימלאו לכם את הלב ואת הנשמה, וישמחו אתכם עד בלי די❤

טילנו מלא, לא טיולים גדולים

אבל אחרי צהריים כשבעלי חזר מהלימודים יצאנו כל פעם למקום אחר

קבר רחל

מערת המכפלה

כותל

פעם הוא לקח אותי סיור בכנסת

סיור בבית משפט העליון

מוזאונים

כל מיני תצפיות חמודות

הלכתי לישון מאוחר בלי לחץ שיעירו אותי ברגע שאני עוצמת עיניים

כיבסתי בגדים פעם בשבוע

בס"ד

בע"ה שהתקופה הזאת תעבור מהר ושתזכי להריון בקרוב בשמחת, בריאות וידיים מלאות!❤️

טיולים שלא שייך עם ילדים (שנורקלים באילת, רכיבה על סוסים, מסלולים אתגריים, החלקה על קרח, וכו')

הייתי משקיעה בעבודה או בלימודים כדי שיהיה לי ניסיון ורושם טוב לאחר כך

אבל לדעתי שווה מאד להשקיע בעבודה בזמן הזה.

ואז כשיש ילדים יש בסיס כלכלי ואפשר להוריד אחוזי משרה ולהיות יותר איתם.

כ5 שנים

ולפעמים אני חושבת כמה ישנתי לילות שלמים ללא הפרעה

יוצאת עם בעלי בלי לחפש בייביסיטר לילדים

יוצאת עם עצמי מתי שרק נוח לי

הרבה יותר ספונטנית וקלילה

אוכלת בשקט בערב שבת בלי הפרעות

בכללי שקט ורגוע

הי יקרה!

אתם נשמעים הורים מדהימים אוהבים!

דבר ראשון, אל תלכי את עצמך! עשיתם מה שהיה נכון והסתדר לכם עד עכשיו מתוך אהבה ומסירות!

וכנראה שמעכשיו צריך לשפר או מעט לשנות.

אבל הבסיס של הכלה ואהבה הוא תמיד תמיד טוב!

מציעה כיוון הסתכלות מעט שונה,

הרבה פעמים כדי להסדיר משמעת אנחנו משתמשים במילים או הנהגות תקיפות. שלצערי משפיעות לא טוב

עלינו ועל הילדים. אנחנו לא מאלפים ילדים, אנחנו מחנכים אותם, מכוונים ומציבים גבולות כשצריך

לכן הייתי משנה את המילה משמעת למילה חינוך.

הילדים שלנו הם ילדים טובים שזקוקים לנו שנדריך ומכוון אותם

תנסו לחשוב עם עצמכם מהם הדברים שמבחינתכם הם קו אדום, דברים שהם קו כתום ודברים שהם קו ירוק.

השאיפה שהדברים שהם בקו אדום יהיו מעטים.

ועליהם תשימו את הדגש ותשומת הלב שלכם..

ותמיד תמיד לזכור, ילדים בפרט ובני אדם בכלל מסוגלים לשינויים. זה מיטיב איתם ומגדל אותם!

לאט אבל בטוח!

בהצלחה!

להיות אמא של הילדים האלה. הוא בחר בך עבורם.

עשית את המיטב שיכלת לפי מה שידעת באותו הזמן, וזה מצוין.

ותמיד תמיד תמיד אפשר לתקן.

לדעתי ה-נושא פה הוא האמון שלך בעצמך כאמא.

לדעת שאת אמא טובה עבורם, שהמסע שאת עוברת מול האמהות הוא המסע שהילדים שלך צריכים לעבור.

ובבקשה אל תשפטו את ההורות שלך לפי התגובות של הילדים. גם ליצחק אבינו גדל עשיו בבית. זה אומר שהוא אבא גרוע???

את האמא הכי טובה לילדים האלה.

ולדעתי כשזה יופנם, כל השאר כבר יהיה קל הרבה יותר.

פינוק לא שווה חוסר חינוך

וילדים לא צריכים להיות ממושמעים.

אם המטרה היא חינוך אז צריך הרבה הקשבה, הרבה ירידה לגובה העיניים של הילד והרבה הרבה הרבה סבלנות❤

אבל את רוצה ליצור שינוי באופן בו את מתנהלת, וזה הרבה פעמים קשה ליצור שינוי לבד.

ובכל זאת, אולי לחפש ספרים שלא חינוך שאת מתחברת אליהם לקרוא ולנסות ליישם?

יש לו שיעורים גם בקול הלשון

מאוד קל להבין ולהפנים, ממליצה מאוד לנסות

אחד הדברים שחוזרים בהודעות שלך שוב ושוב, זה הלקאה עצמית.

אני חושבת שטוב לעשות חשבון נפש, ואני מאמינה שתחושת הכישלון שמלווה התנהגות שהייתי רוצה לשנות היא ברוב המקרים בלתי נמנעת. השאלה היא אם נשארים בתחושת הכישלון ולא מפסיקים להזין אותה, או שמצליחים לא לקפוא מהטעם החמוץ שלה ולהבין שהיא נועדה לגרום לנו להתקדם.

זה בסדר גמור לזהות את החולשות ולהתבאס מהן, אבל זה לא בסדר אם מתמקדים רק בזה כאילו זה חזות הכל.

ה' בחר בך ובבעלך, אנשים עדינים, סבלניים ומכילים, להיות ההורים של הילדים האלה בדיוק. זו לא טעות, זה לא טרמפ מזדמן, זו בחירה בכם להיות הורים לילדים האלה, ובחירה בילדים האלה שיגדלו תחת ידיכם. ה' האמין בכם עד כדי כך שלמרות כל מיני דברים, הילדים הם תאומים על הפעם הראשונה שלכם. אני מדמיינת לעצמי איך זה להיות אמא לתאומים, שני בנים בכורים, כהורים חסרי ניסיון, ואני מאמינה שהייתי עושה פי עשרים טעויות ממה שודאי עשיתי עם הגדול שלנו. אז באמת, בבקשה, הרבה חמלה והרבה קבלה והכלה לך כאמא.

את מפרטת רשימה ארוכה של התנהלות מול הילדים שתמיד מוצגת בהתחלה כחיובית ואז מתהפכת עליכם באופן ממש גרוע. כמה ציטוטים:

פינקנו אותם- אכלנו אותה ובגדול, אוכלים חצץ.

סבלנות והכלה- לפרפר אותנו, הם מובילים ואנחנו מובלים.

התלהבתי שהוא חכם וסקרן במקום להעמיד לו גבולות והוא חושב שאני מעריצה אותו

אוכלים את פירות הבאושים

יקרה, התכונות שלכם כהורים כל כך חשובות וכל כך בונות את הילדים, כל כך חיוניות לגדל ילדים בעלי ביטחון עצמי ולא סמרטוטים. תסתכלי בעין טובה ותבדקי מה מזה הם דוקא כן קיבלו, תחמיאי לעצמך שיש לך ילדים בעלי עמוד שידרה שיודעים לדאוג לעצמם. את כן מודה שהם גם ילדים טובים.

יחד עם זה, ללמד אותם גבולות זה לא פחות חיוני בשבילם, ובזה יש מה להשתפר, ובהחלט לא מאוחר מידי. אני אכתוב קצת רעיוני- ה' ברא גן עדן לאדם, ממש עוד ועוד טוב וטוב מאוד. אבל האדם לא הצליח להכיל את כל הטוב הזה, אז הוא נמשך לדעת טוב ורע. וכשאכל מעץ הדעת, פתאום הגבולות היו הרבה יותר נוכחים ורק ככה הוא יצליח להבין את תפקידו הרבה יותר טוב. עם הרבה יותר קשיים, אבל מה לעשות, כשהיה טוב מידי הוא לא הצליח להבין את זה.

ומאז, האנושות כולה צריכה לעבוד קשה כדי לייצר גן עדן בתוך ההגבלות...

אני מנסה לומר, שטוב מאוד לפנק, טוב מאוד להסתקרן ולעודד חוכמה והתפתחות, להעריץ ולהיות גאה, אבל אם אין גבולות ששומרים עליכם ועליהם, להם אין כלים להבחין בין טוב לרע, ולכם אין כוחות להנות מהטוב והחוכמה והיצירתיות שלהם. צריכים להתמלא באמונה שהילדים רוצים את הגבולות לא פחות מאת הפינוקים, וצריכים הדרכה עקבית של מישהו חכם ומבין בחיים האמיתיים. צריכים את חשבון הנפש כדי לבדוק מה כדאי לשנות כי עד היום לא הוביל לתוצאות רצויות, אבל לא למחוק בגלל הטעויות את כל הטוב והברכה שיש בהשפעה שלכם על הילדים. צריך למצוא את הדרך *שלכם* כהורים (ולא של אחותך הגדולה או של כל מיני הורים של חברים שאצלם הכל מושלם ומאורגן ומתוקתק- לא להתבלבל, זו אחיזת עיניים, מה שמתאים אצלם זה כי הם- הם!)   אז צריך למצוא את הדרך להתנהל עם *הילדים שלכם* (יש לאחותך הגדולה והמושלמת תאומים בכורים?), ולסמוך על ה' שזה ממש מדויק שנשלחתם לגדל אותם ולגדול ולהגדיל את הכוחות שלכם בעזרת התפקיד הזה. צריכים הרבה מיקוד כדי לא להשוות לכל מה שקופץ לנו מול העיניים כל הזמן, ולהתעסק בעיקר- להפנות את המבט פנימה כדי ללמוד מה נכון אצלנו בבית, מה נכון לכל ילד, מה נכון לכם כהורים ושתוכלו להחזיק בו לאורך זמן, ולא לעשות סיבוב רק כדי לגלות שהגעתם לנק' שכבר הייתם בה אבל הפעם זה עם פחות כח.

אל תדאגי. הנפש של הילדים גמישה ומתאימה את עצמה להורים, בהחלט לא מאוחר מידי. תתמלאי הערכה לעצמכם על כל מה שהשגתם עד היום, תגדילי את העין הטובה להצלחות שלכם איתם, ומכאן תחפשו את ההדרכה שתרגישו שמתאימה לכם ונותנת לכם עקרונות וכלים שאתם יכולים להתקדם באמצעותם.

את טובה. בעלך טוב. הילדים שלכם טובים ומתוקים 🤍

בהצלחה!

אבל חובה להבין שצריך שניים לטנגו.

הניסוח שלך מאד מאד פסיבי - הם דורשים הם רוצים אנחנו אכלנו אותה.

את גם צד פה. ואת אחראית על ההתנהגות שלהם כי את מאפשרת אותה.

הם דרשו טלויזיה ואת לא מרשה עכשיו? אז לא. שיבכו, שייללו. אז מה.. ואם היה שבת? היית מתעקשת נכון? אז תתעקשי. זה לא קורה ביום אחד, ולפני שהם ילמדו שיש גבולות חדשים תתכונני שתהיה הסלמה של ההתנהגות כדי לבדוק את הגבולות שלכם. אבל זה אפשרי.

ואם הם יעשו משהו קיצוני? לעצור אותם פיזית - "בבית שלא לא ___" ולקחת אותם פיזית משם. לא רק דיבורים.

עטיפה על הרצפה? זה לא רק להסביר איפה הפח. להגיד - שמוליק תרים את העטיפה לפח. ךא מליון פעם. פעם אחת. לא להרים במקומו. אחכ הוא בא לבקש משהו? אני בכלל לא עונה לבקשה, כל עוד זה לא מקרה חירום - תרים את העטיפה לפח. שיחזור על הבקשה/שאלה/סיפור גם 50 פעם - "קשה לי לשמוע כשהעטיפה לא בפח". זהו. אחרי שהעטיפה בפח אני פנויה לשמוע.

ובפעם הבאה שמבקשים הייתי אומרת שהם לא יכולים לקבל כרגע כי הם לא יודעים לזרוק את העטיפה לפח. אם אתם נותנים פעם ביום נגיד - אז יום אחד שלא יקבלו.

יש להם דמי כיס או משהו? אם כן הייתי מבהירה שאם הם הורסים משהו, דמי הכיס שלהם ישלמו על התיקון/קניית חדש.

ילד שגוזר, מתייחסת אליו כמו לבן שנתיים - שמה את המספריים רחוק מהישג ידו ומסבירה לו, אתה לא מסוגל להבין איך משתמשים בזה אז אתה לא יכול לגעת בהם.

נשמע שאת מפחדת לענות להם ומרגישה שהכל קורה לך ולא בשליטתך.

אל תפחדי לדבר. אל תפחדי לומר לא. את האמא בבית.

אל תפחדי להרוג להם את יצר הסקרנות או משהו כזה. בשלב הזה הם צריכים קודם כל גבולות.

גם הילדים שלי לא אוהבים לישון לבד, אבל יש גבול לכמות הזמן שאני אשב לידם. אחרי כמה פעמים של הרדמה שלקחה שעות התחלתי להגיד להם אני פה לרבע שעה ויוצאת מהחדר, ואז הולכת. אני מבינה את הפחד, אני פה בחדר ליד ואני אחזור. אם מפחדים אומרים שוב קריאת שמע. (זה רק במקרה שאני יודעת שמדובר בתירוץ. אם יש פחד אמיתי כן אשב שם. אבל נשמע שאת יותר עסוקה בפחד שזה פחד אמיתי ולא שזה באמת המצב). יוצאים מהמיטה? שיצאו. הם לא יכולים לאכול כי ארוחת הערב שלהם הסתיימה. לא יכולים לצפות בטלויזיה (כן, גם אם זה אומר שאתם תכבו את מה שאתם רואים עד שהם יבינו שאין עכשיו) ואתם לא יכולים לשמוע סיפורים או בקשות כי זה זמן שינה.

למה בעצם לא לחזור להדרכה?

נשמע שהקושי העיקרי שלכם הוא לא ההבנה מה לעשות, אלא ההבנה שבכלל יש אופציה לעשות משהו

'זורקים עטיפות של סוכריות וופלים על הרצפה'

את אומרת

'אתם לא יודעים איפה הפח'

גם הבן שלי זורק לעיתים על הרצפה

ואז אני מבקשת שהוא ישים בפח

לרוב הוא שם בפח

ההבדלים בין 2 הסיטואציות:

1. אני לא כועסת/ מופתעת מהסיטואציה (כי היא תואמת גיל)

את כנראה כועסת/ מופתעת

2. אני מבקשת בצורה נעימה ברורה אסרטיבית ונטולת שיפוטיות

המשפט שלך לא מספיק ברור לילד

(כן הוא יודע איפה הפח

אז מה)

לכן אצלי הסיטואציה היא שגרתית יוצרת שיח תקין של הורה ילד

ומסתיימת (כמעט) תמיד בנעימות (אם הילד עייף/ מתוסכל ולא זורק לפח

אני אעשה זאת)

תקבילי את הסיטואציה הזו לכל האינטרקציות ביניכם

את צריכה לתקן את האינטרקציה

ולא הם

הם ילדים

החלק שלהם מזערי לעומת שלך

הדגש המשמעותי הוא על האינטראקציה

ילדים הם ילדים

הם ממש לא תמיד עושים מה שמבקשים גם בגילאים גדולים יותר

אבל הקשר שלנו ישאר תמיד ללא תנאי

האם אנחנו שומרים על קשר טוב והרעפת אהבה ללא תנאי יחד עם עין טובה

בלי קשר לילדים, אנשים לא עושים דברים נגדנו הם מנסים להציל את עצמם

וגם אצלי הם רואים בפלאפון כל מיני דברים.

גם אצלנו לפעמים זורקים לרצפה, אז אני פשוט אוצרת לזרוק לפח.

אם הם מתחצפים הם הולכים לחדר.

ואם מישהו מאוד מתחצף אז אני לוקחת ממתק מקופסת הממתקים שלו, וזורקת. לרוב אין צורך כי זה מאפס אותם

אבל השאלה היא איך הם חווים אותך מהבוקר. האם את נלחמת איתם, או שאת זורמת איתם, מעלימה עיןממה שלא הכרחי (נגיד היום הבן שלי על הבוקר פתח חבילת שוקולד ולקח חתיכה גדולה. את החפיסה הפתוחה לקחתי לו פיזית, ואת מה שכבר חתך לעצמו- העלמתי עין)

על אוכל אני פחות עומדת עליהם, על התחצפויות כן. כי התחצפות זה ערעור על ההיררכיה בינינו, ועל זה אני אעמוד איתם.

מה זה אומר בפועל? כל מה שאת מכירה מעצמך כמורה.

כן, זה לפעמים אומר גם צעקות.

כשאת כועסת- תכעסי.

אל תפחדי "לפתוח מולם זירה". להילחם- בשבילם.

להגיד לו בפירוש- אתה לא מדבר אליי ככה. תבקש סליחה.

להיות רצינית ולעמוד מאחוריי הדברים.

מי שלא מדבר אלייך יפה- את עוצרת ומטפלת עד הסוף.

וזה אומר שלא יהיה שקט בבית. אבל זה לטובת הילד.

איך את מתמודדת עם במשמעת בכיתה? 

שיכול להיות שטיפול אישי בשבילך יכול אולי לעזור יותר מהדרכת הורים (אצלי זה היה ככה, שטיפול בשבילי קידם אותי בהורות בצורה מדהימה)

לקבל עזרה של מישהי בלעצור רגע מהמירוץ המטורף של החיים, להבין מה את רוצה מהם ואיך את גורמת לזה לקרות. לתעדף מה הכי חשוב לך ומה פחות ויחכה כרגע כי אי אפשר הכל ביחד. לשחרר את המחשבות שלא נכונות לך ולא מקדמות לך ןלנסות להכניס אחרות במקומם

לי עזר ממש טיפול אצל עובדת סוציאלית בגישה של cbt. ממליצה ממש לנסות גם.

אבל אצלנו העניין הוא מול ילד אחד.

השניים האחרים לא כאלה.

מה שעוזר אצלי בהתקפי עצבים וחוצפה שלו זה רגע לרדת אליו לגובה העיניים ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ושזה מה שאמא החליטה וזהו.

הוא יכול לצרוח

הוא יכול להשתגע.

אני לא אסכים שיזרוק לי חפצים.

ואני לא אסכים שידבר לא יפה.

אנחנו ממש ממש עומדים על הדברים האלה.

וגם הוא מקלל אותנו. אומר ששונא אותנו. ואומר שהוא עוזב את המשפחה.

אבל זו הדרך שלו כנראה לבקש תשומת לב.

על קללות אני לא עוברת בשתיקה.

ואני אומרת לו הרבה שגם אם הוא שונא אותנו אנחנו אוהבים אותו.

מה גם שאני יכולה קצת להבין אותו. אני גם הייתי עם זעם מאד גדול בתור ילדה.

באיזור כיתה ו התאזן לי אחרי טיפול פסיכולוגי.

ומשהו נוסף. אני לא חושבת שאני מפנקת אותו. ואני לא רוצה שיגדלו פה כמו חיילים בצבא.

זה הבית שלהם.

נכון, יש בבית חוקים. אבל יש גם פינוקים.

וזה בסדר גמור.

"נולדים" ככה, וזה לא קשור להתנהגות של ההורים שלהם.

אז אל תלקי את עצמך... לילדים שלך יש אופי מסוים, וכנראה הוא מתנגש עם האופי שלכם, ולכן קשה לכם יותר.

וזו הסיבה שאני לא בטוחה שטיפים מכאלה "שהולך להן" יצליחו לעזור לך, פשוט כי האופי של הילדים שלהן שונה, וגם האופי שלהן שונה.

אם כבר, אז בקשי טיפים מכאלה שהסתבכו, ואז למדו דרך איך להתנהל עם הילדים בצורה נכונה.

אבל שוב - הכי חשוב בלי הלקאה עצמית. כי שמלקים את עצמנו אנחנו רק נופלים יותר לייאוש, ואין יכולת לצאת ממנו ולהשתפר...

יש לי 3 בנים. כל אחד מתנהג בצורה אחרת לגמרי.

וכולם מקבלים אותו חינוך.

בהחלט שאופי וקשיים של ילדים משפיעים על התנהגות ויש ילדים שיותר ממושמעים ויש ילדים שפחות, אבל גם ילדים נוחים יותר וגם ילדים "קשים" יותר בסביבות ביתיות שונות עם דרישות שונות מתנהלים אחרת.

וילדים, בעיקר כאלה עם קושי בסיסי בויסות או הפרעות קשב דווקא זקוקים יותר לסביבה ברורה ומאורגנת עם עקביות וגבולות יציבים

פעם, בחיים השבטיים, היו לומדים באופן טבעי והזקנים היו מאוד דומיננטיים בחינוך הילדים. הורים עושים טעויות וצריכים ללמוד מישהו אין בזה משהו רע אלא טבעי..

בעיניי זה ביטחון עצמי שלכם.

אתם צריכים להיות בטוחים בגבולות שחשובים לכם

אחרי שהחלטתם על גבול, שום דבר לא משנה אותו, ואתם גם לא מתרגשים אם קשה להם לקבל את זה.

כי אתם לא באותה רמה.

אתם ההורים, אתם מובילים.

נגיד החלטת שאצלכם לא זורקים אריזות על הרצפה.

אם מישהו מתנגד, את מתייחסת לזה כאילו מישהו אומר לך שכדור הארץ שטוח.

זה ברור שזה לא נכון, ולכן זה לא צריך לערער אותך.

"אצלנו בבית לא זורקים אריזות על הרצפה. תרים בבקשה"

ושוב

ושוב

ושוב

בלי כעס, בלי להתעצבן על חוצפה. נסי לצאת מנקודת הנחה שזו לא חוצפה, אלא חוסר הבנה.

אל תניחי הנחות

הם ילדים, צאי מנקודת הנחה שצריך ללמד אותם הכל.

איך הם ידעו איך להתנהג אם לא תובילו אותם?

ואם הם עושים משהו שלא מתאים לכללי ההתנהגות בבית, פשוט תסבירי שככה לא עושים אצלכם.

אני חושבת שעיקר העבודה היא אישית, ביטחון עצמי, הגדרת גבולות שברורים קודם כל לכם, בחירה בדברים שחשובים לכם ולא לסביבה. לעבור למצב של עמוד שדרה יציב, פחות הלקאה עצמית, יותר חמלה וניסיון ללמוד.

בנוסף, אני חושבת שיעזור קצת להגמיש את המחשבה. נסי לא להכניס את הדברים לתבניות של איך ילדים אמורים להיות. אני אישית לא רוצה ילדים ממושטרים. גבולות נועדו בשביל לתת ביטחון וסדר, הם האמצעי. לא המטרה.

נגיד לפני כמה זמן השכבתי את הבן שלי לישון, והוא השתולל מאוד ונצמד לאח שלו. בהתחלה כעסתי. אחר כך הבנתי שהוא צריך עוד קצת תשומת לב. עשינו חיבוק משפחתי חזק. ואחר כך הוא היה צריך לחזור למיטה. גם כאן הייתי צריכה להציב גבול, אבל זה כבר היה לו יותר קל מאשר לפני החיבוק. זאת אומרת, יש איזושהי דינמיקה בין הגבולות שנועדו לייצר מסגרת ויציבות, לבין הגמישות של הצרכים של הילדים והרצונות שלהם.

כמו שאת אומרת, ילדים סקרנים זה מקסים, אבל אם רק נתפעל מכל סקרנות שלהם, ולא נעצור אותה כשהיא מוגזמת, הם בעצמם יהפכו את זה לבלאגן.

אז צריך לנסות לזהות, איך מצד אחד נותנים להם מקום ולא מצפים שהם יהיו חיילים, מצד שני, לשים את הגבולות ולקבוע מסגרת.

וכאן שוב אנחנו חוזרים להתחלה, הביטחון העצמי שלכם כהורים, מה מתאים ומה לא. זה בסדר ללמוד. לא תמיד אנחנו יודעים. לא להיבהל מטעות. נסו להתחיל בקטן, ולהתאמן על משהו שהוא ברור לכם. ואחר כך להמשיך לעבוד דברים