להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

זה הרי לא משהו שסופרים... זה משהו שאם היינו סופרים כולנו היינו מבוגרים יותר באיזה שנה לפחות 😉😂

כדי שהגיל שלנו יהיה תואם לשנות החמה..

(מעניין באמת אם אצל מוסלמים מחשבים את הגיל רק לפי שנות ירח ואז עם הזמן הם נהיים מבוגרים יותר ממישהו אחר שנולד באותו תאריך כמוהם ומחשב לפי שנת שמש...)

אבל כשסופרים בחודשים אז גם חודש מעובר מספר כחודש. כמו בחישוב חודשי אבלות, להבדיל..

ובסוף שנים😉

הרי לכולנו מאז שנולדנו היו יותר מ-12 שנים מעוברות

אז תכלס זה מוסיף לנו שנה לפחות

זה לא גורם לנו להיות יותר מבוגרים,

כי ככה השנים בנויות.

בשנה מעוברת, לכל האנשים יש חודש נוסף.

זה לא שמישהו אחד גדול בעוד חודש והאחרים לא.

רק בהתחלה יכולה להיות לזה משמעות, כי לתינוק בדרך כלל סופרים גם חודשים.

וגם הריון סופרים לפי חודשים.

ואם מסתבכים, אפשר להתייחס לשנה הלועזית.

זה רק בשנתיים הראשונות של הילד.

ובהתחלה בכל מקרה סופרים חודשים.

חוץ מזה, בעלי ממש טוב בתאריכים, אז זאת אחריות שלו לחשב...

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

אולי הייתה בתחילת הריון ולא רצתה לספר...

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

עד שהתחלתי לעבוד בסביבה חילונית לא היה לי ברור איך אפשר לצום ביום עבודה.

היום הגעתי לעבודה ב8:00, יצאתי טיפה מוקדם אז ב16:00 כבר הייתי בבית, אבל צמתי תוך כדי עבודה בלי הקלות.

אז נכון שאם הייתי בהריון או מניקה לא הייתי בכלל מנסה לצום כי זה משהו אחר, אבל אישה בריאה ללא בעיות רפואיות וקשיים מיוחדים בד"כ מסוגלת לצום. כמובן שיש חריגות שבאמת צמות גרוע, אבל אני לא חושבת שזה הרוב.

בין גוף לגוף ובין עבודה לעבודה...

אני הייתי עובדת קבוע תשעה באב ויום כיפור, שנים וזה היה לי מעולה (עבדתי בתינוקיה). ב"ה החזקתי צום בסדר גמור והעבודה ממוזגת וללא מאמץ פיזי.

עכשיו הרבה יותר מורכב לי. אני עדיין צמה טוב אבל להיות בבית עם הילדים יכול להיות הרבה יותר מורכב מאשר בעבודה, רוב הזמן אין לי גיבוי ואני לוקחת כל קולא בשתי ידיים כדי לא להגיע למצב של חולשה ותת תפקוד פיזי או מנטלי.

וכמו שכתבה @אונמר

אנחנו הנשים עוברות בכל יום תהליכים ושינויים בגוף מה שגבר לא עובר כל חייו

אז איך אפשר בכלל להשוות..?!

אישית אני צמה רק כשאני מרגישה 100 אחוז טוב (בלי קשר לצום) וכשאני יודעת שאוכל לנוח ולא להתאמץ כל היום.

זה מובנה, יש מצוות לגברים בלבד. צומות הם לא חלק מהן פשוט. יש כללים מתי אישה פטורה מצום בדיוק כמו שחולה פטור במקרים מסוימים. היום הפכו את זה איכשהו לכלל גורף שאני אישה אז אני עסוקה ועמוסה וחלשה אז לא יכולה לצום, ולעניות דעתי, זה הקלה שאין לה תמיד מקום. כותבת בתור אמא שצמה לפעמים בהריון, לפעמים בהנקה ומתרוצצת אחרי זאטוט אנרגטי.

שאישה לא צמה בהיריון בצומות קלים... וגם בהנקה, לפחות כשהיא האוכל הבסיסי של התינוק...

אין עניין להחמיר מעבר. (אלא אם כן זה הפסק של הרב שלכם)

איזה כלל הלכתי חל על "כל הנשים בצומות הקלים"? כמו שכתבה למעלה כנה שנטעה, יש מצוות מהן פטורות נשים למשל מצוות עשה שהזמן גרמא (לצום זה לא תעשה), וצומות פשוט לא נכנסים לשם. יש הקלות ופטורים למצבים שונים בחיי אישה כמו שיש לחולים. כמו שעולה בשרשור, לפעמים פוסקים אחרת אבל לצום כדיפולט כשאין משהו זה בטח לא להחמיר.

שלפי רוב הפוסקים הכלל הוא שאישה לא צמה בהריון בצומות קלים.

היא לא כתבה שכל הנשים פטורות תמיד מצומות קלים.

שאישה בהיריון היא בגדר חולה, ולכן לפי רוב הדעות היא לא צמה.

אישה לא בהיריון ולא מיניקה שמרגישה טוב - לפי רוב הדעות אמורה לצום.

הרי זה מה שכנה אמרה... שההבדלים בחיוב המצוות הבסיסי בין גברים לנשים הם לא לגבי מצב רגיל... כנה שנטעה הגיבה למשפט של פרח חדש "כמו שיש הרבה הבדלים במצוות בין גברים לנשים" ודייקה שזה רק לגבי מצוות ספציפיות שהוחרגו מהדיפולט הבסיסי שמשותף...

ולא רואה סיבה למה לא לעשות את זה.

אז הסברתי למה יש בהחלט סיבה לא לצום בהיריון ובהנקה

כותבת בתור אמא שצמה לפעמים בהריון, לפעמים בהנקה ומתרוצצת אחרי זאטוט אנרגטי.

לא בטוחה שהתכוונה לצומת הקלים, אני מניחה שכולנו צמנו בהריון בתשעה באב או יום כיפור במהלך השנים.

חושבת שזה די גורף שנשים בהריון או מניקות פטורות מצומות קלים אז מעניין באמת למה היא התכוונה.

והנקה?

כי אני יודעת שרוב הפוסקים (אם לא כולם) אומרים שעוברות ומניקות לא צמות בצומות הקלים.

לא רואה עניין בלהחמיר על עצמינו

קודם כל ברור שאישה שלא מרגישה טוב וחלשה לא צריכה לצום צומות קלים. וברור שאני לא באה לומר לכן לצום אם הרב שלכן אומר לכן לא לצום. אני התכוונתי לזה שנוצר מן כלל כזה שנשים לא צמות, ודעה רווחת כזאת שאנחנו חלשות ולא יכולות לצום.. הכלל הזה הוא לא תמיד נכון, ויש גם נשים שיכולות לצום בהריון וגם בהנקה. מה שאני עושה בצומות, יוכ וט' באב צמה כמובן, וצומות קלים אני מתחילה לצום עד שמרגישה שצריכה לאכול, ולא פותחת את היום בארוחת בוקר. כמו מישהו שפתאום יש לו כאב ראש באמצע הצום ושובר אותו.

לרוב הדעות אישה בהיריון לא צריכה בכלל להתחיל לצום בצומות קלים.

פשוט להציג צד נוסף.

ובהנקה לדוגמא, נמנעים מצום בשביל לא לפגוע בייצור החלב כי זה האוכל של התינוק, אבל אם הוא כבר אוכל מוצקים וההנקה היא לא האוכל שלו, אז למה כל-כך ברור שאישה מניקה (בכל גיל של התינוק) לא צריכה צום?

מה שאני באה לומר זה שזה לפי העניין, ואין כלל גורף כזה שלא צמים פשוט וזהו.

למעוברות ומניקות.

בהריון הראשון שאלתי את הרב אם אני צריכה לנסות לצום אם אני מרגישה טוב, והוא ענה שהצום בכלל לא נגזר על מעוברות ומניקות, אז אין שום משמעות אם אצום...

ההבדל בדעות השונות שמופיעות כאן בשרשור לגבי עד שנתיים מהלידה בלי הנקה או מניקה אחרי שנתיים נעוץ בכך שבהלכה כתוב ש'מניקות' פטורות מהצום. פעם מניקה הייתה במשך 24 חודש מהלידה. כיום יש דעות שונות מהי ההגדרה של 'מניקה' (לכולם ברור שמניקה בתוך שנתיים מהלידה נכללת בהגדרה, אבל האם שנתיים מהלידה בלי הנקה נכלל, או האם מניקה מעל שנתיים נכלל - זה תלוי בפסיקה).

לגבי נשים שלא מעוברות ולא מניקות, אני באמת לא מכירה כלל גורף כזה. אבל אולי יש פסיקות מסוימות שאצלם זה קיים.

אולי יש פוסקים שלא פוסקים ככה, אבל הפסיקה שאני ועוד הרבה הולכות לפיה זה שלא צמים בהריון ובהנקה מלכתחילה צומות קלים. אולי יש דיון על מה זה נקרא הנקה ואם תינוק מעל גיל שנה עדיין נחשב יונק לעניין הזה, אבל ככלל יש כלל גורף כזה

גם אם התינוק כבר מתבסס בעיקר על מוצקים...

יש פשוט פסיקות שונות בעניין.

או דעות שונות מי נחשב תינוק יונק וכו' אז זה לא כלל גורף חחח

יש חלוקה וכל אחד לפי הפסיקה שלו

שהאיברים של אישה אחרי לידה חוזרים למקום רק אחרי שנתיים ולכן הפסיקה על צומות. משמע גוף האישה עדיין חלש מהלידה וכמובן מטיפול בתינוקות.

אבל אין לי מקור, לא זוכרת איפה קראתי.

מעניין אם זה נכון.

אֵיבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין הֵימֶנָּה וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עָלֶיהָ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ

אבל לא תמיד זה ככה, במיוחד היום שנרפאים מהר ביחס לפעם (שוב, לא ככלל, אלא כל אחת לפי המצב שלה)

יש עזרה וסיוע, ורפואה מתקדמת והכל שזה מקל ןמסייע ומשפר את המצב הקיים

אבל הגוף חוזר לקדמותו כשהיה רק לאחר שנתיים, כמו פעם גם כך היום.

תוך כמה חודשים מהלידה....

וואי וואי

לא פלא שבזכות נשים ניגאל! 😃

והאנרגיה שלה הולך גם לייצור חלב ולכן היא צריכה יותר אוכל גם בשביל עצמה..

זה לא תקף אמנם בתשעה באב יום כיפור אבל ברור שבצומות קלים כן

זה גם כי הנקה (גם אם חלקית והתינוק לא מבוסס רק עליה) דורשת מהאמא הרבה... יצא לי להניק תינוקת בת שנה וחצי ביום כיפור ולהתייבש מזה. בשבילי זה היה צום הרבה יותר קשה מצום בהריון...

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

זה קטע לא ידעתי שאצל חרדים לא נהוג

אני מהבת מצווה עד הריון ראשון לא פספסתי צום אחד..

וכולם צמו אצלי בבית, אמא שלי תמיד צמה. דתיים לאומיים רגילים אם המגזר משנה.

אגב היום יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור לצום. אבל אם יש היתר כלשהו אני לוקחת אותו, שזה שנתיים מהלידה

זה עניין של בירור הלכתי שכל אחת צריכה לעשות מול הפוסק שלה. זה בכלל לא קשור למה שאחרות מסביב עושות או לא עושות...

לצורך העניין בפניני הלכה כתוב באופן מפורש שנשים צמות צומות קלים כל עוד לא מניקה ולא בהריון. ומי שלא צמה עד שנתיים אחרי לידה זה היתר דחוק אבל יש לה על מי לסמוך. אבל זה לא היתר שכל אחת מקבלת מיד מלכתחילה לפי מה שראיתי שם...

ספציפית הבאתי את פניני הלכה כי אני יודעת שיש הרבה מהציבור הדת"ל שהולכים על פיו, ברור שלא כולן פה הולכות על פיו.

אבל הבאתי בתור דוגמא כי אני זוכרת אחרי שהפסקתי להניק את הבכורה ועדיין לא עבר גיל שנתיים הייתי בטוחה שאני לא צריכה לצום. ובעלי הראה לי שחור על גבי לבן בהלכה שאני כן. וממש למדתי מזה שהעובדה שהרבה מסביבך עושים משהו אחד זה ממש לא מחייב שזה נכון.

שקשורים להלכה

ושלא תמיד כולם עושים הכל לפי הלכה

לא שאני מעודדת נשים לא לעשות דברים עפ ההלכה

אבל לא חסרים דברים להתחזק ולהקפיד

אז יש כאלו שיותר חלשות בהקפדה על צומות

ויש מה לברר יש מה לבדוק

אבל זה לא כזה מובן מאליו שכולם שומרות ומקפידות על זה כמו שצריך

כמו שגם על צניעות

תפילות

ברכות

ועוד הרבה מאוד דברים צריך ללמוד לברר ולהתחזק

לכן שכל אחת תבדוק עם עצמה מה היא צריכה להתחזק ולא לחפש לתקן אחרות ולהגיד שהם סתם מקילות על עצמן

זה שכולם חלשים באיזשהו משהו זה כמובן נכון, אבל כולם... לא רק נשים

ואם חלילה נפגעת ממני, או אחרות, אני מבקשת סליחה.

אני חושבת שעצם דיון על משהו הלכתי ולשתף מניעים שהם לא הלכתיים אלא תרבותיים/חברתיים/החלטה אישית וכו' באופן פומבי יכול לתת לגיטימציה לא ללכת על פי ההלכה.

לא עולה לי דוגמא טובה כרגע. אבל אם היה מתפתח דיון על לשים כיסוי ראש או לא, ונשים היו משתפות ש"אני לא שמה כי.... וככה מתאים לי" בלי לבסס הלכתית את הטענה שלהן, ולהצדיק שככה נכון לעשות, אז הגיוני שתרצי להאיר בשרשור כזה שזה עניין הלכתי ולא עניין של דיון שכל אחת מחליטה לעצמה.

וכמובן שיש לי חולשות ואני מתקשה להקפיד על דברים מסויימים כמו כל אחת. כמובן הגיוני להביע קושי בהקפדה וכו' ובעיניי זה מבורך שאפשר לדבר על דברים ולשתף... אבל לבקש תמיכה על קושי זה שונה בתכלית מאשר לבקש מתן לגיטימציה על אי הקפדה...

מבינה מה אני אומרת?

רק כן חשוב לי לכתוב שיש פעמים שמניעים האלו שאת קוראת להם תרבותיים/חברתיים, הם נהפכו לחלק מההלכה

יש רבנים שככה פוסקים

גם אם לפני הרבה שנים פסקו אחרת.

כן, יש דברים שנדרשת סמכות רבנית שיפסוק מה נכון במצבנו היום.

אפילו יותר מזה, לפעמים פוסקים מתחשבים בשיקולים כאלה יותר מאשר שיקולים הלכתיים גרידא.

אבל זה בדיוק העניין, הפוסקים עושים את זה ולא אני. כתבת גם את- רבנים כיום פוסקים אחרת לפעמים ממה שהיה פעם... כי להם יש את הסמכות לכך

ועם כל הכבוד לפניני הלכה זה ממש לא שולחן ערוך שכל עם ישראל הולך לפיו.

לרוב הדעות הספרדיות נשים עד שנתיים אחרי הלידה לא צמות בכלל וזה לא שום היתר דחוק ולא שום דבר

לכתוב "מנהג רווח" מול "מנהג פחות רווח" בהלכה.

לא הצליח משום מה לערוך.

בכל מקרה, מרגישה ווייב של כעס/תוקפנות מצידך וחבל, זה לא נעים.

שיקפתי בצורה עניינית את הידע שאני בררתי ובעיניי אין שום מקום לזלזל באף פוסק גם אם את לא הולכת על פיו. מאוד צרם לי איך שהתבטאת כלפי פניני הלכה ומשפט שמתחיל "עם כל הכבוד" הוא כמעט אף פעם לא משקף מתן כבוד אמיתי. כבוד תלמידי חכמים חל גם כלפי מי שלא הולכים לפי פסיקותיו.

בין אם זה מפריע לך לשמוע או לא- רוב הדעות בהלכה אומרות שצריך לצום אם לא מניקה או בהריון. העובדה שיש על מי לסמוך בשיטה המקילה שהם בהחלט גדולי דור כמו הרב עובדיה- לא סותרת שזה עדיין לא רוב הדעות. ואין שום בעיה עם זה... ככה זה בעולם ההלכה. אבל יש אנשים שמעוניינים ללכת על פי דעת הרוב וראיתי לנכון לציין את זה.

ואם לא שמת לב, כתבתי שלא כולן הולכות על פי פניני הלכה, אבל הרבה מהציבור הדת"ל בהחלט כן.

אבל זה בכלל לא הפואנטה.

העניין הוא שכל אחת צריכה לבדוק לפי הפסק שלה. לצורך העניין אני מכירה המון אשכנזיות שלא צמות כי חושבות שזה כלל גורף (כמו שאני חשבתי! עד שבדקתי) לא לצום עד שנתיים אחרי לידה. ברור שיש אשכנזיות עם היתר לכך אבל זה דורש בירור.

זה החיסרון בפורום שכל אחת קוראת איך שנראה לה

והרבה פעמים מפרשים דברים לא נכון..

היא ממש לא רלוונטית בפסקי הלכה

רלונטי שכל אחד ילך לפי רבותיו ומנהגיו לא חושבת שיש משמעות מה הרוב אם זה לא הפסיקה שלך

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

באמת מתסכל❤️

הגיוני שתבכי, תני לזה..

אולי תרשמי פה באיזה אזור את גרה ונמליץ לך על רופא אחר ?

כי התורים לרוב הרופאים כאן הם בטווח של חודש.

ממליצה לנצל את החודש הזה להתארגן עם בדיקות חשובות שבלעדיהם לא מתחילים טיפולים.

תתחילי בבדיקת שד אצל כירורגית או רופאת משפחה שהתמחתה בזה. יש פה שרשור נעוץ שיכול לעזור. (בלי בדיקת שד ב"תוקף" לא עושים טיפול...)

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לפרופיל הורמונאלי ובדיקות דם מקיפות.

זה יכול לקצר תהליכים אחר כך

ממליצה מאד!

שוב חיבוק ענק

והלוואי ולא תצטרכו את התור לרופא בחודש הבא

ותתבשרו בבשורות טובות ומתוקות, בזש"ק בבריאות, בשמחה ובאהבה.

האמת היא שכבר הייתי פעם אצל כירורגית שד, והיתה חוויה ממש לא טובה, אז אני קצת מדחיקה את זה שאצטרך שוב...

מה זה אומר "רופא משפחה שהתמחה בזה"? יש כזה דבר?

בשביל להתחיל תהליך של פוריות צריך בדיקת רופא כירורג שד בתוקף

תנסי לנצל את החודש הזה לדברים האלו

פרופיל הורמונלי עושים ביום 3-5 לוסת, אצלי הרופאת משפחה נותנת כאלו הפניות. אני כותבת לה באפליקציה וזה מספיק.

חוץ מזה ממש הרגשתי אותך בתסכול וההחמצה

אני לגמרי יכולה להבין אותך, עברתי דברים דומים בעבר וכמעט שום דבר לא עזר לי לא להתבאס על זה...

וזה בעצם כי אין הרבה כירורגיות לצערנו....

לכן המלצתי להסתכל בשרשור הנעוץ פה בפורום, יש שם הרבה מידע בכל קופ"ח

אני לא מסכים עם בעלך.

רופא הוא לא נציג שירות של חברת סלולר, הוא לא אמור להיות קצר סבלנות בסוף המשמרת שלו.

להתקשר למרפאה זה אף פעם לא מזיק, מקסימום היו אומרים לכם שזה לא אפשרי. אם היו אומרים לכם שזה כן אפשרי, אז מן הסתם הייתם מקבלים ממנו את השירות הכי טוב שיש לו.

ובכל מקרה פעמים רבות איחור של לקוח לא מעכב את הרופא אלא רק משנה את הסדר, כלומר מי שהיה אמור להיות אחריכם נכנס במקומכם, ואז אתם הייתם נכנסים במקומו. ממילא פעמים רבות התור כולו מתעכב ואף אחד לא נכנס בשעה שהוא הוזמן אליה.

ואם יש רופא קצר רוח בסוף המשמרת שלו, לא הייתי רוצה שהוא יטפל בי גם באמצע המשמרת שלו...

אבל זה קרה. ולכן התגובה שלך מיותרת ופוגעת, כי היא דורכת עוד יותר על הקושי, תוקעת סכין בפצע ומסובבת אותו.

זה היה התור האחרון ביום, ולכן הנטיה של בעלי היתה לוותר כי זה פחות סיכויים שהוא יישאר עוד. גם אני חושבת שזאת היתה טעות, אבל התגובה שלך פוגעת ומיותרת.

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון