באחת מסעודות השבת אצל הגר''א הגישו ביצים לשולחן, ואחרי שאכלו נשארו הקליפות.

תוך כדי דברי התורה הגאון פורר בלא מתכוון אחת מהקליפות, לפתע הוא שם לב לכך נחרד והתעלף!

לא הבינו מה קרה וניסו להעיר אותו, אחרי ששפכו מים וכל מיני ניסיונות הוא בקושי התעורר. שאלה אשתו מה קרה שהתעלף?, ובחלחלה ענה שטלטל מוקצה בשבת (הקליפה מוקצה בשבת..) ומייד צנח התעלף שוב מרוב יראה. 

לאחר נסיונות נוספים הוא התעורר ואשתו אכלה למולו את הקליפה, רק אז ובקושי התעורר הגאון מעילפונו והתאושש מעט..

מקווה שמספיק

שזה שהיא אכלה את הקליפה, היה כדי להוכיח שהיא "ראויה למאכל אדם" - ואם ככה - ממילא היא לא מוקצה.

אספר בקצרה את הסיפור, שנכרך בכריכה אחת עם הגר"א.

הגרף היה בן למשפחת אצילים ליטאית חשובה. שבעקבות הכרותו עם יהודי קשיש ותלמיד חכם התוודע ליהדות ולאמיתותה, החליט להתגייר, ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. 

הוא ברח מביתו והתגייר, ומשפחתו - לאחר חיפושים שלא נשאו פרי, הניחה שכנראה מת.

בישבו על התורה ועל העבודה בבית המדרש באיזו עיירה נידחת, השתובבו לידו ילדים וקיפצו על הספסלים, מכיוון שהדבר הפריע אותו מלימודו - גער בהם וביקש שיחדלו.

אביו של אחד הילדים היה איש גס רוח וגאוותן, אשר בראותו את האיש שגער בבנו  זיהה בו את הגרף הנעלם שכולם חשבו שמת, ואץ רץ להלשין עליו.

הוא עבר עינויים קשים כדי שיחזור לנצרות, וסירב בגבורה, והלכך נגזר עליו מוות בשריפה - כדין כל נוצרי שהתגייר באותם הימים.

מפורסם, שהגר"א הציע לו להצילו ולהבריחו על ידי שימוש בקבלה מעשית, השבעת מלאכים והזכרת שמות, אך הוא סירב והחליט למסור נפשו על קידוש השם.

בז' סיוון ה'תק"ט, יו"ט שני של גלויות של חג השבועות, הועמדה בכיכר העיר וילנא מדורה גדולה, והוא הובל אל השריפה. כשכל יהודי וילנא מתחבאים בבתיהם ןמגיפים חלונותיהם, מפחדם מזעם ההמון.

בעת שעברה התהלוכה בה הובל, על יד ביתו של הגר"א, פתח הגר"א את תריסי חלונו (שהיו סגורים תמיד,) הוציא ראשו מבעד החלון וזעק "ר' אברהם, שנעל!" - ר' אברהם - מהר!

ידוע, שהגר"א חזה ברוח קדשו שבראשו של הגרף עוברת התלבטות האם להזדרז או להאט, מחד - הוא הולך לקראת המצווה הנשגבה של קידוש שמו ית' ואם כן מן הראוי לרוץ לקראתה, אך מאידך - אסור לו לאדם לקרב את קיצו, ואם כן עליו להאט ככל האפשר, והגר"א, שחזה את ההתלבטות - פתח את חלונו וקרא לו כנ"ל - כשהוא פוסק ומכריע כמו הצד הראשון - שעליו להזדרז לקראת קיום המצווה.

כל משך הזמן, ניסו הכמרים ימ"ש לשכנע אותו לבגוד באמונת ישראל ולשוב אל כנפי הנצרות, עד הרגע האחרון של עלייתו על המוקד, אך הוא סירב סירוב איתן, ובזעקת שמע ישראל כבירה זינק אל תוך הלהבות.

כשכמובן - לפני קריאת ה"שמע" בירך בקול רם את הברכה "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקדש את שמו"

מסופר, כי הגה"ק ר' אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, בעל ה"יסוד ושורש העבודה", השתוקק לשמוע את הברכה הזו, והיה היהודי היחיד שיצא מפתח ביתו באותה עת, התחבא בין ענפי עץ סמוך, וזכה לענות "אמן" על ברכתו המהדהדת של הגרף. ומפוסם בשם החפץ חיים, שאם היו עשרה יהודים שיענו אמן - מיד היה משיח בא..

הכנסיה הנוצרית, שזעמה זעם רב על השפלתה, סירבה בנחרצות למסור את אפרו לקבורה, ורק לאחר תשלום שוחד גדול ע"י אחד מעשירי העיר הסכימה למסרו, ונקבר בבית הקברות היהודי של וילנא, כשהגר"א מבקש שלאחר מותו יקברוהו עימו. ואכן כן - לאחר פטירת הגאון - נקבר בסמוך אליו, ועד היום ניתן לראות שם את "אוהל הגר"א וגר הצדק"

כחלק מהפרשיה, נאסר הגר"א בבית הכלא בחג הסוכות, ומשך ימים ארוכים התאמץ מאמץ כביר שלא להרדם בתוך תאו, מפני שהוא מחוץ לסוכה. 

מקובל בשמו, שמאז העלותו על המוקד של גר הצדק, נחלש מאוד כח היסטרא אחרא בעולם. עד כדי שניתן להקל, ויש שנוהגים כך, בהליכת ארבע אמות לפני נטילת ידיים של הבוקר.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...