לכן לסמוך על ההורים, כי הם היחידים בעולם שאכפת להם מהילדים.

• שאהיה מדריך בבני עקיבא. ממש לא קרה ועזבתי את התנועה יחסית מוקדם
• שאעשה משצ"ים. לא קרה
• שאני גאון מתמטי. הרבה יותר מאיינשטיין. בקושי עברתי סטטיסטיקה
• שיש לי אי קיו 600. ציון האינטליגנציה שעשיתי בבקום היה מעט מאוד מעל הממוצע
• שאקבל משמעת בצה"ל. קראתי למפקד שלי חמור מטומטם
• שאתחתן בגיל 18 עם הבחורה  הראשונה שאפגוש. אני רווק בן 26

''עין טובה. המתכון לחיים מאושרים''  גם להורים היקרים שלך

ומה זאת אומרת תמשיך להקשיב? מעולם לא הקשבתי להם ורק טוב יצא מזה. דרשו ממני להצדיע למפקד גם אחרי הטירונות. אם הייתי עושה את זה היו מוציאים איתי מצה"ל על נפשי

אם  רק טוב יצא לי מזה שמעולם לא הקשבתי להם, למה פתאום לשנות מגמה?

אנחנו חייבים לכבד אותם איך שהם,

אני בטוחה בעזרת השם שהכל יתהפך 

לך לטובה,

אני אומר שמי שבשם היותו הורה מחליט שהוא יודע הכל על הילד שלו ועל כל דבר שקשור לילד שלו ב1000 אחוז יעשה רק טעויות

(כמובן שהשאלה היא גם מה ההגדרה של ילד.. אם אתה מתכוון לילד קטן אז כן ואם לילד במוסג של בן של ההורים אז תלוי...)

כשהילד קטן כמעט את כל הבעיות שלו ההורים צריכים לפתור. אוכל, שינה מה הוא יעשה ואיפה הוא יהיה.. לאט לאט ככל שהילד גדל ההורים צריכים לתת לו להתמודד לבד עם דברים (מריבות חברים לבחור בעצמו דברים)

ובעיקר בעיקר ללמד אותו למצוא פיתרון לבדו. ללמד אותו ללמוד מהניסיון ולהשליך לדברים אחרים.. כשהילד גדול גם כן ההורים יכולים לתת עזרה בפתירת בעיות אבל זה יבוא יותר ויותר אחרי בקשה מהילד או אחרי ששואלים אם הוא רוצה שיעזרו.... -בסוף מי רוצה שלא יעזרו לו עם בעיות?? 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....