דכאון זה משהו נורא שאין חשק לכלום,
ולא שמחים מכלום, וכל העולם חשוך,
אבל לפעמים יש קצת חוסר מצב רוח
ואם אחרי זה שמחים ורגועים זה לא
נקרא דכאון.
לנסות שגם עם הבעל יהיה טוב, אולי קצת לבוא אחד לקראת השני,
מאוד חבל שהחיים שלנו עוברים ולא מנצלים אותם לשלום בית אמיתי
וכנה, אני יודעת שזה מגיע לבעל נהיה מתח ובלאגן, אבל חייבים להשתדל
יותר, אני קראתי פעם כשלהורים אין שלום בית זה מאד משפיע על הילדים,
לכן כדאי עוד טיפ טיפה מאמץ ולחזק את השלום בית,שוב ליבי איתך נשמה יקרה.
זה הטבע שלו הוא תמיד ידבר כך,את צריכה להמשיך לדבר איתו בנועם
ואת תראי שזה יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך.
בס''ד
ערב טוב יקרה,
וואו, איזו הודעה.
שומעים את כללל המאמצים הרבים והגדולים שאתם עושים.
לא קל לכם, אבל אתם לא מוותרים לעצמיכם.
אתם רבים, אמנם - אבל גם משלימים.
אתם נופלים - אבל גם קמים כל פעם מחדש.
אתם מנסים שוב ושוב. ושוב. אתם קוראים ביחד על שלום בית. אתם מדברים. אתם מעבדים את מה שהיה. אתם מדייקים.
אתם בעבודה. אתם בדרך!
זה שהוא ככל הנראה כבר התקדם המון - זה דבר ענק.
זה שאת יכולה להאמין שהוא כבר התקדם המון (רק שקשה לך להעריך את זה) - זה המון.
זה שאת מבינה שבמצבים מסוימים הוא זקוק לתפוס מרחק ולהירגע בחוץ ואת מאפשרת זאת - זה המון.
זה שאתם יושבים ומשוחחים על הדברים - זה המון.
זה שאת מסבירה לו מה הלך לך בראש, זה הרבה מאד.
זה שזה עובד והוא מבין דברים חדשים - זה עצום.
וזה שלמרות הכל, כשאת מתבוננת, את יודעת להגיד שהתגובות הפוגעות של בעלך נבעו, בעצם, ממבוכה או משברון - זה עצום לא פחות.
יש לי רק דבר אחד להגיד לך: תמשיכו ותתמידו!
עוד צעד, ועוד אחד.
עוד שיחה.
עוד השלמה ממריבה.
עוד קימה מנפילה.
עוד דף מהספר על שלום בית.
עוד הכלה.
עוד דיבור מהלב.
עוד מאמץ להקשיב עם הלב
עוד ראייה מעבר למילים או לתגובות שנאמרו, אל המניעים הפנימיים של השני...
זה הסוד. להאמין ביעד. להתאזר בגבורה. ולהמשיך. ההר גבוה ויש רגעים של ייאוש, אבל אפשר לטפס אותו. את הדברים האלה, אני כותבת לך מתוך כל מיני זמנים בחיים שלי שהתמלאתי בייאוש וחשבתי שאולי כל זה לשווא וזה לא יצליח. והיום, עם מבט לאחור, אני נדהמת מכמה אפשר להתקדם בחיים. כמה אפשר לעבור מנקודות של שפל למקומות של טוב ושמחה. אני מדברת על כל מיני מישורים בחיים - תיקון המידות, זוגיות על היבטיה השונים, הורות, חוסן נפשי... אני עדיין לגמרי-לגמרי בעבודה, כן? ויש עדיין רגעים בכלל לא פשוטים לפעמים. אבל בכללי כן למדתי על בשרי שאפשר להגשים שאיפות וחלומות ברוך ה'. בזכות המון התמדה, בזכות מיקוד בחזון, בזכות עזרה חיצונית ומקצועית כשצריך, ובזכות תפילות וסיעתא דשמייא כמובן - אפשר להגיע רחוק מאד.
המשפט האחרון שלך היה מאד נוגע. אתם מאד מיוחדים, ויש לכם קשר מיוחד. ויש לכם ניסיון בתחום הזה והוא גורם לכם להרבה צער. עד כדי כך שהוא גורם לכם לבכות. ביחד...
תמשיכו ותתמדו - הזורעים ב ד מ ע ה, ברינה יקצרו 🤍
@קמה ש.אני קוראת אותך והלב מתרחב ונפעם ורוצה לברך ולהודות לקב"ה שיש נשים כמוך בעולמו!!!
איזה אוצר את לעולם זה לא יאומן!
מ-ד-ה-י-מ-ה!
כל מילה שלך,
כל תגובה שלך,
כמה כמה אהבה לזולת,
רגישות, חום, תמיכה, הכלה, חוכמה, שפע של ידע ואמת
את מותק אמיתית (לב)
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתאחרונההי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?
בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.
אין בעיות בשינה בכלל.
מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת
ביסגליצינאט דווקא.
תמציות צמחים
עלי השפיע והרגיע מאוד.
אני חושבת שיש גם לילדים
שיהיה קל וקצר ממש
לפני התפילה
מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
שקית עם בייגלה
פירות חתוכים
חלה עם ממרח
אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
מי לא מספיק?
אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר
ואחר כך גם עוגה.
את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.
ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.
את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?
בני כמה הם?
אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.
אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב
יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן
חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.
אפשר טוניקה בגזרת גלביה.
זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן
אלא אם כן הבטן שלך פיצית.
נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.
שולחת לך בפרטי תמונה
לא ניסיתי
לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..
במרפאה של הקופה
אני
רועדת
משקשקת מפחדדדד
אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??
והיה ממש בסדר!!
העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן
ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר
בהצלחה!!
הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂
לא זוכרת אם יום או משהו אחר
ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל
אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה
מבינה אותך, באמת מלחיץ.
את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.
אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך
פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים
תעדכני
לק"י
שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.
(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)
אני עשיתי פנורמי בשביל זה
אם ישלמו להם מספיק כסף
אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי
זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.
למה לעקור שן בריאה
כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש
ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.
לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך
לק"י
יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.
ירושלים לא רלוונטי.
ותודה על התגובה!!
גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה
הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת
תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...
בהצלחה 🙏
סתם משהו מעניין..
כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע
וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש
אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ
יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...
בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏
אחת עם תפרים אחת בלי
זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך
אבל עבר ממש בסדר גמור
בהצלחה!
עם רופא ממש נחמד
2 זריקות של הרדמה
קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו
5 דקות בחוץ.
אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה
תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה
(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)
הגעתי מפוחדת
נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים
הודעתי מראש שאני שבוע במיטה
העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד
בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה
חשבו שאני לא נורמלית
אבל מרוב פחד
אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..
אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת
גם אני מתתי מפחד
אבל הרופא היה מעולה .
זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...
יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו
עבר חלק ברוך השם
אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי
שיהיה בהצלחה !!
לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.
עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח
אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂
כבר שנה צריכה לעקור.
קובעת תור ולא מגיעה
מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.
כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?
העקירה עצמה מורגשת?
ואיך זה אחרי?
איזה כיף לך שסיימת עם זה.
