דכאון זה משהו נורא שאין חשק לכלום,
ולא שמחים מכלום, וכל העולם חשוך,
אבל לפעמים יש קצת חוסר מצב רוח
ואם אחרי זה שמחים ורגועים זה לא
נקרא דכאון.
לנסות שגם עם הבעל יהיה טוב, אולי קצת לבוא אחד לקראת השני,
מאוד חבל שהחיים שלנו עוברים ולא מנצלים אותם לשלום בית אמיתי
וכנה, אני יודעת שזה מגיע לבעל נהיה מתח ובלאגן, אבל חייבים להשתדל
יותר, אני קראתי פעם כשלהורים אין שלום בית זה מאד משפיע על הילדים,
לכן כדאי עוד טיפ טיפה מאמץ ולחזק את השלום בית,שוב ליבי איתך נשמה יקרה.
זה הטבע שלו הוא תמיד ידבר כך,את צריכה להמשיך לדבר איתו בנועם
ואת תראי שזה יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך.
ה' שפתי תפתח
יקרה,
קשה מאד לשמור בתוך הלב כל-כך הרבה קושי... 
טוב מאד שפרקת!!! 🤍
דבר ראשון, אני רוצה להרגיע אותך שאני לא רואה אותך כמטומטמת בכלל!
אני רואה אשה מוצפת מאד.
אשה שעוברת תקופה מאד קשה.
אשה שמרגישה בקצה.
אשה מלאת כאב.
אז לפני-לפני-לפני הכל - קבלי חיבוק גדול!
קבלי את הכתף הזאת לבכות עליה. קבלי את האוזן הקשבת הזאת. 🤍
חשבתי לאורך כל היום על הדברים שכתבת... אני אנסה להתייחס לנקודות השונות שהעלת.
1. אני רוצה לפתוח ולהדגיש את כל הדברים הטובים שמנית!
* את לגמרי מתפקדת! קמה, עושה דברים...!
* את משחקת (!) עם הילדים שלך!
* את מצליחה לראות את המתיקות שלהם!
* את משקיעה בהם ורוצה להשקיע בהם!
* את נהנית ממפגשים עם בני המשפחה!
* שאר החיים שלך די בסדר לך! זה ענק!!!
שום דבר מהרשימה הזאת מובן מאליו וזה חשוב לתת לכל אחד מהם מקום של כבוד!
זה חשוב, כי למרות שמצב הקשר בינך ולבין בעלך מעיב כרגע מאד על החיים ועל ההרגשה שלך, זה רק חלק אחד ממשהו הרבה יותר רחב וגדול שבנית ושזכית לו. תראי כמה טוב שיש בך. כמה טוב את עושה. כמה יכולת של שמחה והנאה יש לך. כמה נתינה. כמה ראיית טוב - על עצמך, על הילדים, על החיים הכלליים שלך...
זה חשוב כי כשמתמקדים בטוב (כל טוב שהוא בחיים), הטוב מתעצם.
וזה חשוב כי אחת הדרכים לגדול זה להתמקד בטוב שבנו (ומתוכו לתקן את מה שמצריך תיקון).
*
2. לגבי הקשר בינך לבין בעלך. אני לא מכירה את כל התמונה ואני לא יודעת אלו דברים קרו ביניכם...
אני כן שומעת שיש לך בלב הרבה זיכרונות כואבים מצטברים.
אני כן שומעת שקיבלת יחס שמאד פגע בך בכל מיני סיטואציות.
הוא צעק עלייך. דיבר אלייך בזלול. בזמן שבכית!
הוא צחק! בזמן שבכית!!
אלו דברים מאד מאד מאד מאד מאד פוגעים.
ועם כל זה, בתוך כל זה, יש משפט אחד שמשך את תשומת לבי. כתבת: ''וגם אם לא עשו לך את זה בכוונה ובחוסר ידיעה...אלה הנתונים וזאת התוצאה. ...בלי קשר לכוונות שלו...''. לולא המשפט הזה, האמת היא שהייתי קצת דואגת. צעקות, זלזול ולעג - אלו דברים שעל פניו נשמעים מאד לא טוב.
אבל כתבת את המשפט הזה. ואותי הוא מאד הרגיע. הוא הרגיע מכיוון שמה ששמעתי במילים האלה שלך, זה שבתוך תוכך את יודעת שכל הדברים הכואבים האלה שהוא עשה -- הוא לא עשה מתוך רוע חלילה. הם לא נעשו מתוך כוונה לפגוע. הם לא נבעו מכוונות רעות.
השאלה הגדולה אם כן היא: ממה הם כן נבעו? מתסכול? מחוסר אונים? ממבוכה? מפגיעה שלו? משפות רגשיות שונות ביניכם? מחוסר שינה? מעצבים? מניכור ביניכם? מכאב? מקצרים בתקשורת? מאופי מגושם? מכל מיני צרכים (רגשיים ואחרים) לא מסופקים אצלו?
מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שבדרך כלל (להוציא מקרים של אלימות וכאלה), יש שני פרטנרים בזוגיות. ובדרך כלל, כשיש קושי, מתח, מריבות, אווירה עכורה - זה קשור לריקוד ששני בני הזוג רוקדים. לפעמים מדובר בשני בני זוג עם תכונות קצת תוקפניות. לפעמים יש אחד שמגלה קצת יותר תוקפנות והשני שלא יודע לשים גבולות, שמתמסר באופן לא בריא... ועוד כל מיני שילובים אפשריים. אבל בסופו של דבר, אם מחפשים אחראי, בדרך כלל שני בני הזוג אחראים. אחראים על מה שהיה אבל לא פחות ---- אחראים על כל מה שעוד יכול להיבנות ביניהם. האחריות על הצלחת הנישואין שלהם, על האושר שהם עוד יזכו לו בע''ה, היא של שניהם. הבנייה שייכת לשניהם. אם מצליחים לבד, מה טוב. אפשר לגמרי לבד ואפשר באמצעות ספרים, סדנאות, קורסים אונליין... לא חסר היום ב''ה.
אם זה תקוע מדי, אם משקל המשקעים כבד מדי, עם חסרים כלים מדי, אפשר ללכת להתייעץ אצל יועץ זוגי. או לטפל אצל מטפל זוגי.
בין כך או בין כך, כדי להוציא את עצמינו מדפוסים כואבים ומכאיבים, נדרשת מאתנו עבודה. זה לא תמיד קל, אבל זה משתלם מאד. לא תמיד מתחשק לנו, אבל שם נמצאת האמת. זה המסלול שמוביל לשמחה, לסיפוק, לנחת, לקרבה ולאהבה אמתיים.
*
3. לגבי המעשים שתיארת (הטחת החפצים ומשיכת השיער) - אני חושבת שהמעשים האלה מבטאים במצבך סיטואציות של מצוקה מאד גדולה. הם ככל הנראה נובעים מכאב ומהרגשה של חוסר אונים מאד גדולים. באנגלית קוראים לזה 'acting out': זאת דרך (לרוב לא ממש מודעת) להוציא את מה שיש לנו בלב על-ידי מעשים או התנהגות חריפים, כדי למשוך את תשומת הלב של השני. זאת דרך לצעוק ''תראה אותי!!! אני מרגישה במצב ממש נורא!!!''.
את מבקשת דברים מאד אלמנטריים בזוגיות: הקשבה. מקום. תמיכה. הכלה. כבוד. ואת מרגישה שהצרכים האלה לא מסופקים לך. אז אחרי שגילית איפוק והתאמצת מאד במשך תקופה ארוכה (כמו שכתבת ''מרוב שהכלת...והכלת והכלת''), הגעת בסוף לקצה. ובפעמים שזה קרה, זה יצא ממך בצורה חריפה מאד. כלפיו וכלפי עצמך. זאת הייתה הדרך שלך לזעוק לבעלך שישים לב סוף סוף למה שאת עוברת ויבוא לעזרתך.
לא סיפרת מה קרה אחרי פעמים שעשית דברים כאלה. איך בעלך הגיב לזה. מה קרה ביניכם כתוצאה מאירועים כאלה. מה שאני יודעת, זה שבגדול, acting out יכול להוביל לשני תרחישים:
א. הסלמה - בן הזוג יכול גם הוא להקשיח את הטון, לצעוק, לדפוק בשולחן, לטרוק את הדלת וכו'. המריבה ממשיכה להידרדר עוד ועוד לפסים שהופכים לפחות ופחות מכבדים.
ב. רגיעה ושיפור זמני בקשר - בן הזוג קולט שקורה משהו רציני. הוא מבין שזה נובע מתוך מצוקה, הוא מבין שנחצו גבולות מבחינת הקשר ביניהם והוא כביכול 'מתקן' את הדברים שהוא עשה / לא עשה ו'מתיישר' לפי הבקשות והדרישות של מי שהתפרצה.
הבעיה היא שבשני התרחישים האלה, אין אפשרות להשיג באמת את הדברים שהיו חסרים לנו.
ביקשנו:
אהבה. קרבה. שיפור היחסים בינינו.
קשר. חברות. שלום.
אינטימיות. ביטחון. כבוד.
אלו הרי הדברים שאנחנו מחפשים (ובצדק!) בנישואין שלנו.
בפועל מה שקרה זה ש:
- במקרה ה'פחות טוב', ההתפרצות רק הובילה אותנו להסלמה יותר ויותר מכוערת.
- ובמקרה ה'טוב' יותר, יתכן שבסוף קיבלנו חיבוק. או בקשת סליחה. אבל באיזה מחיר! איבדנו (זמנית) קצת מצלם האנוש שלנו. פגענו בכבוד העצמי שלנו. אני ראיתי את זה ובעלי ראה את זה. זה משאיר טעם מר. זה מותיר זיכרונות שהיינו רוצים למחוק. ועל יסודות כאלה, קשה מאד לזוגיות להתקדם, להתחזק ולהמשיך להיבנות.
וזה מחזיר אותי לנקודה הקודמת, על הקשר הזוגי ביניכם. מבחוץ, ממה שהצלחתי להבין מתוך מה שכתבת, מה שנראה לי זה שהמקום שזקוק להכי הרבה תשומת לב אצלכם הוא (כמו אצל המון המון המון המון זוגות) - שיפור התקשורת ביניכם. המטרה היא שתרכשו מספיק כלים כדי שכל אחד יצליח לבטא את הצרכים שלו בצורה בוגרת, מכבדת ונקייה, במרחב בטוח ומכבד. בלי צעקות, זלזול, לעג, הטחת חפצים או משיכת שיער.
ברגע שכל אחד יכול להביע את עצמו עד הסוף, ברגע שיש הקשבה אמתית מהלב לגבי הצרכים של השני, השמיים הם הגבול.
זה נראה אולי רחוק, אבל זה בהחלט אפשרי, בעזרת ה'. זה לא יקרה בן רגע וזה ידרוש הרבה עבודה של שינוי הרגלים והקניית הרגלים בריאים יותר, אבל זה שווה את זה!!! אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה חיצונית, אנא מכם תשקיעו בזה ותחפשו דמות יועצת או מטפלת טובה, ששניכם מתחברים אליה. זאת השקעה שתחזיר את עצמה עשרות מונים. אולי ההשקעה הכי טובה שתוכלו לעשות בחיים שלכם. כי הנישואין שלנו, זה באמת אחד הנכסים המניבים הגדולים ביותר שיש לנו בחיים. מהם תלויים כל-כך הרבה דברים. האושר הפרטי שלנו. איך הילדים שלנו יגדלו. ועוד ועוד.
אני מקווה שהצלחתי לעזור... כתבתי מתוך תפילה שהקב''ה ישלח לי את המילים ואת הכיוונים הנכונים. ❤
אני מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור מהר מאד ושתזכו, את ואשך, בקרוב ממש לאור גדול ולאהבה ענקית. אמן. ❤
בס''ד
ערב טוב יקרה,
וואו, איזו הודעה.
שומעים את כללל המאמצים הרבים והגדולים שאתם עושים.
לא קל לכם, אבל אתם לא מוותרים לעצמיכם.
אתם רבים, אמנם - אבל גם משלימים.
אתם נופלים - אבל גם קמים כל פעם מחדש.
אתם מנסים שוב ושוב. ושוב. אתם קוראים ביחד על שלום בית. אתם מדברים. אתם מעבדים את מה שהיה. אתם מדייקים.
אתם בעבודה. אתם בדרך!
זה שהוא ככל הנראה כבר התקדם המון - זה דבר ענק.
זה שאת יכולה להאמין שהוא כבר התקדם המון (רק שקשה לך להעריך את זה) - זה המון.
זה שאת מבינה שבמצבים מסוימים הוא זקוק לתפוס מרחק ולהירגע בחוץ ואת מאפשרת זאת - זה המון.
זה שאתם יושבים ומשוחחים על הדברים - זה המון.
זה שאת מסבירה לו מה הלך לך בראש, זה הרבה מאד.
זה שזה עובד והוא מבין דברים חדשים - זה עצום.
וזה שלמרות הכל, כשאת מתבוננת, את יודעת להגיד שהתגובות הפוגעות של בעלך נבעו, בעצם, ממבוכה או משברון - זה עצום לא פחות.
יש לי רק דבר אחד להגיד לך: תמשיכו ותתמידו!
עוד צעד, ועוד אחד.
עוד שיחה.
עוד השלמה ממריבה.
עוד קימה מנפילה.
עוד דף מהספר על שלום בית.
עוד הכלה.
עוד דיבור מהלב.
עוד מאמץ להקשיב עם הלב
עוד ראייה מעבר למילים או לתגובות שנאמרו, אל המניעים הפנימיים של השני...
זה הסוד. להאמין ביעד. להתאזר בגבורה. ולהמשיך. ההר גבוה ויש רגעים של ייאוש, אבל אפשר לטפס אותו. את הדברים האלה, אני כותבת לך מתוך כל מיני זמנים בחיים שלי שהתמלאתי בייאוש וחשבתי שאולי כל זה לשווא וזה לא יצליח. והיום, עם מבט לאחור, אני נדהמת מכמה אפשר להתקדם בחיים. כמה אפשר לעבור מנקודות של שפל למקומות של טוב ושמחה. אני מדברת על כל מיני מישורים בחיים - תיקון המידות, זוגיות על היבטיה השונים, הורות, חוסן נפשי... אני עדיין לגמרי-לגמרי בעבודה, כן? ויש עדיין רגעים בכלל לא פשוטים לפעמים. אבל בכללי כן למדתי על בשרי שאפשר להגשים שאיפות וחלומות ברוך ה'. בזכות המון התמדה, בזכות מיקוד בחזון, בזכות עזרה חיצונית ומקצועית כשצריך, ובזכות תפילות וסיעתא דשמייא כמובן - אפשר להגיע רחוק מאד.
המשפט האחרון שלך היה מאד נוגע. אתם מאד מיוחדים, ויש לכם קשר מיוחד. ויש לכם ניסיון בתחום הזה והוא גורם לכם להרבה צער. עד כדי כך שהוא גורם לכם לבכות. ביחד...
תמשיכו ותתמדו - הזורעים ב ד מ ע ה, ברינה יקצרו 🤍
@קמה ש.אני קוראת אותך והלב מתרחב ונפעם ורוצה לברך ולהודות לקב"ה שיש נשים כמוך בעולמו!!!
איזה אוצר את לעולם זה לא יאומן!
מ-ד-ה-י-מ-ה!
כל מילה שלך,
כל תגובה שלך,
כמה כמה אהבה לזולת,
רגישות, חום, תמיכה, הכלה, חוכמה, שפע של ידע ואמת
את מותק אמיתית (לב)
מניפולציה = סחיטה רגשית
זה סוג של השפעה של אדם על אדם אחר ע"י התנהגות או דרישה מסויימת או איום כל שהוא
אם תעשה א' ב' אז יקרה כך או כך. או אגיב כך או כך.
ובכך בעצם משפיע על הבחירה של האדם השני
ממש לא נחמד. מכירה מקרוב מידי לצערי 
על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.
לק"י
הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.
גם זה קורה מסתבר....
ימי שני בד"כ די עמוסים
אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר
התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...
אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬
לק"י
לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.
הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....
עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול
ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.
ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר
לצאת
לחגוג
להיפגש
מי יודע מה ילד יום🤷♀️
האם קניתן שולחן כתיבה\עבודה לילדים או שהם עובדים בסלון?ולמי שכן מצא איפה מוצאים משהו מומלץ, חמוד ומתוק ולא יקר? ומה עושים עם תאומים? קונים שניים???
יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.
זה פשוט לא נצרך
הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.
ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.
אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.
מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.
אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.
צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.
זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.
לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.
יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה
ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד
על הרצפה \ שולחן אוכל.
מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.
גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.
לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)
קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...
אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.
לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...
אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).
הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.
לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי
זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד
וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד
שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...
ומגירות אישיות
אבל
שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)
בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.
אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון
רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.
עד אז- רק בסלון.
אז בעיני מיותר לכיתה א'.
אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).
שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).
אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.
עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה
אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז
ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש
בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח
בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה
עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים.
פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.
אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...
הכל היה מעולה
תסעו ותהנו!
כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים
אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)
לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!
הייתי שנה שעברה ונהניתי
אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון
אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו
פתחתי שרשור בנשואים טריים, ולא כל כך עונים לי שם.
בטח פה יהיו יותר תשובות בעז"ה.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 לשני לילות בסוף אוגוסט.
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
מתייגת את @רוני 1234 כי אמרת שאת עוקבת
אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.
לא?
זה תקציב ללילה אחד
..
מקווה שתמצאו מה שתרצו!
פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.
לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.
אני רק רוצה כיוון לחפש.
אני לא יודעת מחירים ללילה
שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)
הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..
1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?
2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?
3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?
תודה לעונות !!
לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)
כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.
הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,
תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.
1. לא
2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים
3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.
לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר
היא מהרצליה
אם מעניין אותך תכתבי לי באישי
לא הלכתי
לוקחים סכום מופחת
תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות
אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי
תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית
ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...
אבל אל תלמדי ממני
1. לא
התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.
3. בטוח שלא.
אבלאפונהלא בגלל הדיאפרגמה.
מותק של ילדים, אגב.
שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅
אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון
ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂
הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?
מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.
וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.
גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.
אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .
גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.
אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,
השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.
בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).
בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?
יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.
(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)
לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.
לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים.
אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.
ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...
כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..
זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.
אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.
מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת.
אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.
עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.
להורים של בעלי פחות מתאים לארח.
נמאס לנו להיות הרבה בבית,
אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.
ביום יום אנחנו לא בקשר,
אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)
וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.
אנחנו עם 4 ילדים
ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם
מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם
בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?
ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?
זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?
אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה
אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר
ואולי גם מסבך
כי לרובנו לא קל לסרב..
ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם
זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים
כשרוצים לייצר קשר
היתי מזמינה אלי
את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם
או יוזמת מפגש בימי חול
בחגים ,בחופשים
ואז לקוות שיזמינו בהמשך.
פחות לבקש להתארח...
כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...
להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.
אולי תנסו להזמין שכנים?
נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.
תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)
רעיונות נוספים לגיוון:
לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי
(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)
לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית
לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.
לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים
תנועות נוער אם הם בגיל
מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?
נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.
אופציה כדי ליצור איתם קשר,
אבל יכול להיות שזה פחות שייך
לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה
אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל
אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.
מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת?
אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?
כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל
אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.
אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות..
להציע לחברים לאכול יחד
ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים
זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי..
אבל למה כמויות של אוכל?
אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו..
להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע
אם לא מגזימים בלעשות רושם
פשוט
להכין דברים שקל להכין בכמות
נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו
אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה
להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה
לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל
ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה
חזה עוף קל להכין מוקפצים
וכדומה
לא תמיד צריך כמויות ענק
ואומרת את זה כמשפחה גדולה
ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה
אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק
אם היא תציע אז סבבה
אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח
ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..
ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?
נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה
אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים
ולייצר יחד הוויי של בית
וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים
פשוט בעיני הדרך היא להזמין
לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני
או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..
קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.
לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.
באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.
דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי
כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:
כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.
אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.
מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.
אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.
משחק קופסא משפחתי חדש.
ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.
לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.
אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.
אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.
של אנשים פרטיים
יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...
לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון
וצריכה לעשות מי שפיר
אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.
ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב
אני ממש חוששת
בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?
במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.
מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את
אזור השרון, קצת צפון,
אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז
אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.
לא כאב במיוחד.
עשיתי שם לא מזמן
קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.
ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:
ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה
ד"ר יעל פסטרנק
שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים
על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.
בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן
זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.
עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.
הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)
ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל.
ובהצלחה!
מבינה אותך ממש, על כל החששות
אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.
אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)
וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות
רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.
למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.
אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.
ואעשה השבוע חלבון עוברי..
תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?
אמרו 3-4 שבועות
אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.
את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)
לניאדו חזרו אליי תוך יום
אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות
עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור
לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.
ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.
החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה
אני באמת ממש חוששת.
