דכאון זה משהו נורא שאין חשק לכלום,
ולא שמחים מכלום, וכל העולם חשוך,
אבל לפעמים יש קצת חוסר מצב רוח
ואם אחרי זה שמחים ורגועים זה לא
נקרא דכאון.
לנסות שגם עם הבעל יהיה טוב, אולי קצת לבוא אחד לקראת השני,
מאוד חבל שהחיים שלנו עוברים ולא מנצלים אותם לשלום בית אמיתי
וכנה, אני יודעת שזה מגיע לבעל נהיה מתח ובלאגן, אבל חייבים להשתדל
יותר, אני קראתי פעם כשלהורים אין שלום בית זה מאד משפיע על הילדים,
לכן כדאי עוד טיפ טיפה מאמץ ולחזק את השלום בית,שוב ליבי איתך נשמה יקרה.
זה הטבע שלו הוא תמיד ידבר כך,את צריכה להמשיך לדבר איתו בנועם
ואת תראי שזה יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך.
ה' שפתי תפתח
יקרה,
קשה מאד לשמור בתוך הלב כל-כך הרבה קושי... 
טוב מאד שפרקת!!! 🤍
דבר ראשון, אני רוצה להרגיע אותך שאני לא רואה אותך כמטומטמת בכלל!
אני רואה אשה מוצפת מאד.
אשה שעוברת תקופה מאד קשה.
אשה שמרגישה בקצה.
אשה מלאת כאב.
אז לפני-לפני-לפני הכל - קבלי חיבוק גדול!
קבלי את הכתף הזאת לבכות עליה. קבלי את האוזן הקשבת הזאת. 🤍
חשבתי לאורך כל היום על הדברים שכתבת... אני אנסה להתייחס לנקודות השונות שהעלת.
1. אני רוצה לפתוח ולהדגיש את כל הדברים הטובים שמנית!
* את לגמרי מתפקדת! קמה, עושה דברים...!
* את משחקת (!) עם הילדים שלך!
* את מצליחה לראות את המתיקות שלהם!
* את משקיעה בהם ורוצה להשקיע בהם!
* את נהנית ממפגשים עם בני המשפחה!
* שאר החיים שלך די בסדר לך! זה ענק!!!
שום דבר מהרשימה הזאת מובן מאליו וזה חשוב לתת לכל אחד מהם מקום של כבוד!
זה חשוב, כי למרות שמצב הקשר בינך ולבין בעלך מעיב כרגע מאד על החיים ועל ההרגשה שלך, זה רק חלק אחד ממשהו הרבה יותר רחב וגדול שבנית ושזכית לו. תראי כמה טוב שיש בך. כמה טוב את עושה. כמה יכולת של שמחה והנאה יש לך. כמה נתינה. כמה ראיית טוב - על עצמך, על הילדים, על החיים הכלליים שלך...
זה חשוב כי כשמתמקדים בטוב (כל טוב שהוא בחיים), הטוב מתעצם.
וזה חשוב כי אחת הדרכים לגדול זה להתמקד בטוב שבנו (ומתוכו לתקן את מה שמצריך תיקון).
*
2. לגבי הקשר בינך לבין בעלך. אני לא מכירה את כל התמונה ואני לא יודעת אלו דברים קרו ביניכם...
אני כן שומעת שיש לך בלב הרבה זיכרונות כואבים מצטברים.
אני כן שומעת שקיבלת יחס שמאד פגע בך בכל מיני סיטואציות.
הוא צעק עלייך. דיבר אלייך בזלול. בזמן שבכית!
הוא צחק! בזמן שבכית!!
אלו דברים מאד מאד מאד מאד מאד פוגעים.
ועם כל זה, בתוך כל זה, יש משפט אחד שמשך את תשומת לבי. כתבת: ''וגם אם לא עשו לך את זה בכוונה ובחוסר ידיעה...אלה הנתונים וזאת התוצאה. ...בלי קשר לכוונות שלו...''. לולא המשפט הזה, האמת היא שהייתי קצת דואגת. צעקות, זלזול ולעג - אלו דברים שעל פניו נשמעים מאד לא טוב.
אבל כתבת את המשפט הזה. ואותי הוא מאד הרגיע. הוא הרגיע מכיוון שמה ששמעתי במילים האלה שלך, זה שבתוך תוכך את יודעת שכל הדברים הכואבים האלה שהוא עשה -- הוא לא עשה מתוך רוע חלילה. הם לא נעשו מתוך כוונה לפגוע. הם לא נבעו מכוונות רעות.
השאלה הגדולה אם כן היא: ממה הם כן נבעו? מתסכול? מחוסר אונים? ממבוכה? מפגיעה שלו? משפות רגשיות שונות ביניכם? מחוסר שינה? מעצבים? מניכור ביניכם? מכאב? מקצרים בתקשורת? מאופי מגושם? מכל מיני צרכים (רגשיים ואחרים) לא מסופקים אצלו?
מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שבדרך כלל (להוציא מקרים של אלימות וכאלה), יש שני פרטנרים בזוגיות. ובדרך כלל, כשיש קושי, מתח, מריבות, אווירה עכורה - זה קשור לריקוד ששני בני הזוג רוקדים. לפעמים מדובר בשני בני זוג עם תכונות קצת תוקפניות. לפעמים יש אחד שמגלה קצת יותר תוקפנות והשני שלא יודע לשים גבולות, שמתמסר באופן לא בריא... ועוד כל מיני שילובים אפשריים. אבל בסופו של דבר, אם מחפשים אחראי, בדרך כלל שני בני הזוג אחראים. אחראים על מה שהיה אבל לא פחות ---- אחראים על כל מה שעוד יכול להיבנות ביניהם. האחריות על הצלחת הנישואין שלהם, על האושר שהם עוד יזכו לו בע''ה, היא של שניהם. הבנייה שייכת לשניהם. אם מצליחים לבד, מה טוב. אפשר לגמרי לבד ואפשר באמצעות ספרים, סדנאות, קורסים אונליין... לא חסר היום ב''ה.
אם זה תקוע מדי, אם משקל המשקעים כבד מדי, עם חסרים כלים מדי, אפשר ללכת להתייעץ אצל יועץ זוגי. או לטפל אצל מטפל זוגי.
בין כך או בין כך, כדי להוציא את עצמינו מדפוסים כואבים ומכאיבים, נדרשת מאתנו עבודה. זה לא תמיד קל, אבל זה משתלם מאד. לא תמיד מתחשק לנו, אבל שם נמצאת האמת. זה המסלול שמוביל לשמחה, לסיפוק, לנחת, לקרבה ולאהבה אמתיים.
*
3. לגבי המעשים שתיארת (הטחת החפצים ומשיכת השיער) - אני חושבת שהמעשים האלה מבטאים במצבך סיטואציות של מצוקה מאד גדולה. הם ככל הנראה נובעים מכאב ומהרגשה של חוסר אונים מאד גדולים. באנגלית קוראים לזה 'acting out': זאת דרך (לרוב לא ממש מודעת) להוציא את מה שיש לנו בלב על-ידי מעשים או התנהגות חריפים, כדי למשוך את תשומת הלב של השני. זאת דרך לצעוק ''תראה אותי!!! אני מרגישה במצב ממש נורא!!!''.
את מבקשת דברים מאד אלמנטריים בזוגיות: הקשבה. מקום. תמיכה. הכלה. כבוד. ואת מרגישה שהצרכים האלה לא מסופקים לך. אז אחרי שגילית איפוק והתאמצת מאד במשך תקופה ארוכה (כמו שכתבת ''מרוב שהכלת...והכלת והכלת''), הגעת בסוף לקצה. ובפעמים שזה קרה, זה יצא ממך בצורה חריפה מאד. כלפיו וכלפי עצמך. זאת הייתה הדרך שלך לזעוק לבעלך שישים לב סוף סוף למה שאת עוברת ויבוא לעזרתך.
לא סיפרת מה קרה אחרי פעמים שעשית דברים כאלה. איך בעלך הגיב לזה. מה קרה ביניכם כתוצאה מאירועים כאלה. מה שאני יודעת, זה שבגדול, acting out יכול להוביל לשני תרחישים:
א. הסלמה - בן הזוג יכול גם הוא להקשיח את הטון, לצעוק, לדפוק בשולחן, לטרוק את הדלת וכו'. המריבה ממשיכה להידרדר עוד ועוד לפסים שהופכים לפחות ופחות מכבדים.
ב. רגיעה ושיפור זמני בקשר - בן הזוג קולט שקורה משהו רציני. הוא מבין שזה נובע מתוך מצוקה, הוא מבין שנחצו גבולות מבחינת הקשר ביניהם והוא כביכול 'מתקן' את הדברים שהוא עשה / לא עשה ו'מתיישר' לפי הבקשות והדרישות של מי שהתפרצה.
הבעיה היא שבשני התרחישים האלה, אין אפשרות להשיג באמת את הדברים שהיו חסרים לנו.
ביקשנו:
אהבה. קרבה. שיפור היחסים בינינו.
קשר. חברות. שלום.
אינטימיות. ביטחון. כבוד.
אלו הרי הדברים שאנחנו מחפשים (ובצדק!) בנישואין שלנו.
בפועל מה שקרה זה ש:
- במקרה ה'פחות טוב', ההתפרצות רק הובילה אותנו להסלמה יותר ויותר מכוערת.
- ובמקרה ה'טוב' יותר, יתכן שבסוף קיבלנו חיבוק. או בקשת סליחה. אבל באיזה מחיר! איבדנו (זמנית) קצת מצלם האנוש שלנו. פגענו בכבוד העצמי שלנו. אני ראיתי את זה ובעלי ראה את זה. זה משאיר טעם מר. זה מותיר זיכרונות שהיינו רוצים למחוק. ועל יסודות כאלה, קשה מאד לזוגיות להתקדם, להתחזק ולהמשיך להיבנות.
וזה מחזיר אותי לנקודה הקודמת, על הקשר הזוגי ביניכם. מבחוץ, ממה שהצלחתי להבין מתוך מה שכתבת, מה שנראה לי זה שהמקום שזקוק להכי הרבה תשומת לב אצלכם הוא (כמו אצל המון המון המון המון זוגות) - שיפור התקשורת ביניכם. המטרה היא שתרכשו מספיק כלים כדי שכל אחד יצליח לבטא את הצרכים שלו בצורה בוגרת, מכבדת ונקייה, במרחב בטוח ומכבד. בלי צעקות, זלזול, לעג, הטחת חפצים או משיכת שיער.
ברגע שכל אחד יכול להביע את עצמו עד הסוף, ברגע שיש הקשבה אמתית מהלב לגבי הצרכים של השני, השמיים הם הגבול.
זה נראה אולי רחוק, אבל זה בהחלט אפשרי, בעזרת ה'. זה לא יקרה בן רגע וזה ידרוש הרבה עבודה של שינוי הרגלים והקניית הרגלים בריאים יותר, אבל זה שווה את זה!!! אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה חיצונית, אנא מכם תשקיעו בזה ותחפשו דמות יועצת או מטפלת טובה, ששניכם מתחברים אליה. זאת השקעה שתחזיר את עצמה עשרות מונים. אולי ההשקעה הכי טובה שתוכלו לעשות בחיים שלכם. כי הנישואין שלנו, זה באמת אחד הנכסים המניבים הגדולים ביותר שיש לנו בחיים. מהם תלויים כל-כך הרבה דברים. האושר הפרטי שלנו. איך הילדים שלנו יגדלו. ועוד ועוד.
אני מקווה שהצלחתי לעזור... כתבתי מתוך תפילה שהקב''ה ישלח לי את המילים ואת הכיוונים הנכונים. ❤
אני מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור מהר מאד ושתזכו, את ואשך, בקרוב ממש לאור גדול ולאהבה ענקית. אמן. ❤
בס''ד
ערב טוב יקרה,
וואו, איזו הודעה.
שומעים את כללל המאמצים הרבים והגדולים שאתם עושים.
לא קל לכם, אבל אתם לא מוותרים לעצמיכם.
אתם רבים, אמנם - אבל גם משלימים.
אתם נופלים - אבל גם קמים כל פעם מחדש.
אתם מנסים שוב ושוב. ושוב. אתם קוראים ביחד על שלום בית. אתם מדברים. אתם מעבדים את מה שהיה. אתם מדייקים.
אתם בעבודה. אתם בדרך!
זה שהוא ככל הנראה כבר התקדם המון - זה דבר ענק.
זה שאת יכולה להאמין שהוא כבר התקדם המון (רק שקשה לך להעריך את זה) - זה המון.
זה שאת מבינה שבמצבים מסוימים הוא זקוק לתפוס מרחק ולהירגע בחוץ ואת מאפשרת זאת - זה המון.
זה שאתם יושבים ומשוחחים על הדברים - זה המון.
זה שאת מסבירה לו מה הלך לך בראש, זה הרבה מאד.
זה שזה עובד והוא מבין דברים חדשים - זה עצום.
וזה שלמרות הכל, כשאת מתבוננת, את יודעת להגיד שהתגובות הפוגעות של בעלך נבעו, בעצם, ממבוכה או משברון - זה עצום לא פחות.
יש לי רק דבר אחד להגיד לך: תמשיכו ותתמידו!
עוד צעד, ועוד אחד.
עוד שיחה.
עוד השלמה ממריבה.
עוד קימה מנפילה.
עוד דף מהספר על שלום בית.
עוד הכלה.
עוד דיבור מהלב.
עוד מאמץ להקשיב עם הלב
עוד ראייה מעבר למילים או לתגובות שנאמרו, אל המניעים הפנימיים של השני...
זה הסוד. להאמין ביעד. להתאזר בגבורה. ולהמשיך. ההר גבוה ויש רגעים של ייאוש, אבל אפשר לטפס אותו. את הדברים האלה, אני כותבת לך מתוך כל מיני זמנים בחיים שלי שהתמלאתי בייאוש וחשבתי שאולי כל זה לשווא וזה לא יצליח. והיום, עם מבט לאחור, אני נדהמת מכמה אפשר להתקדם בחיים. כמה אפשר לעבור מנקודות של שפל למקומות של טוב ושמחה. אני מדברת על כל מיני מישורים בחיים - תיקון המידות, זוגיות על היבטיה השונים, הורות, חוסן נפשי... אני עדיין לגמרי-לגמרי בעבודה, כן? ויש עדיין רגעים בכלל לא פשוטים לפעמים. אבל בכללי כן למדתי על בשרי שאפשר להגשים שאיפות וחלומות ברוך ה'. בזכות המון התמדה, בזכות מיקוד בחזון, בזכות עזרה חיצונית ומקצועית כשצריך, ובזכות תפילות וסיעתא דשמייא כמובן - אפשר להגיע רחוק מאד.
המשפט האחרון שלך היה מאד נוגע. אתם מאד מיוחדים, ויש לכם קשר מיוחד. ויש לכם ניסיון בתחום הזה והוא גורם לכם להרבה צער. עד כדי כך שהוא גורם לכם לבכות. ביחד...
תמשיכו ותתמדו - הזורעים ב ד מ ע ה, ברינה יקצרו 🤍
@קמה ש.אני קוראת אותך והלב מתרחב ונפעם ורוצה לברך ולהודות לקב"ה שיש נשים כמוך בעולמו!!!
איזה אוצר את לעולם זה לא יאומן!
מ-ד-ה-י-מ-ה!
כל מילה שלך,
כל תגובה שלך,
כמה כמה אהבה לזולת,
רגישות, חום, תמיכה, הכלה, חוכמה, שפע של ידע ואמת
את מותק אמיתית (לב)
מניפולציה = סחיטה רגשית
זה סוג של השפעה של אדם על אדם אחר ע"י התנהגות או דרישה מסויימת או איום כל שהוא
אם תעשה א' ב' אז יקרה כך או כך. או אגיב כך או כך.
ובכך בעצם משפיע על הבחירה של האדם השני
ממש לא נחמד. מכירה מקרוב מידי לצערי 
חזרנו משבת אצל חמותי.
אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.
אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.
חברות- לא שייך בכלל.
אמא שלי- לא באמת נעים.
את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.
אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.
כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.
פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק
שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.
לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ
היא תפגוש את חמותי או משהו...
כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.
וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...
אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷
יומן, אולי פה...
הפריקה היא חשובה ממש ממש
לתת לעצמך להרגיש הכל...
ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...
(בנושא אחר)
זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.
אבל זה המצב.
ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.
מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.
אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....
בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".
חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!
ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.
בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.
וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה
ריבוזום שהקושי נובע מכל מיני דברים.
א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי
ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".
או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם
ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם
גלויהוואוו...
חיבוק לך.
במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.
ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו
אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה
הרבה
אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי
מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.
והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.
אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.
וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.
ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי, והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית, שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות
ומחזק...
תודה רבה רבה!!
מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.
מעריכה מאוד!!
משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.
קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל
ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח
נראה לי המצות עושות לי ממש רע...
אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.
עצירות...
צרות של עשירים.
ואין לי מה לאכול
הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל
לפי הבדיקה דם.
תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.
ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.
כולל סחרחורת...
מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..
בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...
ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי
כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית
ולמה אין לי כח לילדים שלי..
והיא רוצה רק שתיי ילדים.
כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.
כדבריה
זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.
היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...
כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.
לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה
קודם כל חיבוק♥️
לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות
למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)
לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת
לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך
ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה
במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה
לדעתי תעמידי אותה במקום.
גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!
חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️
אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך .
ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך
מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך 
מדברים
אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.
תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.
ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד
נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.
בחג-מלא מים, תשלבי פירות.
לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:
שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.
יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד
שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל
היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?
היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?
אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה
מתואמתבקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.
בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.
ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...
ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...
ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.
זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.
ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️
כי היא ממש ילדה טובה טובה.
פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...
אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.
ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...
ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...
עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...
אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.
תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.
ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה
נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.
רק מילה לגבי המתבגרת
זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3
לכן ההתנהגות הקיצונית
לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל
אני לא אומרת לך מה לעשות
רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי
כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"
ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך
אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה
ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה
שתקשורת הורה ילד
באחריות ההורה באחוזים גבוהים
בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים
בה יש ציפייה וצורך מהצד השני
תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה
שהוא לא בלבל של הילד
שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות
לכן כשילדה אומרת משהו שלילי
אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו
אלא להבין את הצד שלה
גם אצלי היו בעבר אמירות דומות
ובצדק
עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים
אז הייתי עונה בסתמיות
נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי
לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות
זכותם לתהות ולרצות
וזכותי לבחור לעשות אחרת
אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי
אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה
היא גם קצת צודקת
אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים
זה לא אומר שהיא לא בסדר
זה אומר שיש מצב מורכב
והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים
(ולרצות 2 ילדים זה טוב
לא בגלל מספר כלשהו
אלא
יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר
זה דבר מעולה)
תנסי את האבקה של אלטמן
לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים
לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות
חיבוק❤️
לא פשוט
אבל כמו שאומרים
שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט
ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה
זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!
תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר
להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך
בלי צעקות וכעס
תני לה כמה ימים
לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות
וזה גורם לצד השני לערער .
בשוט'
גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).
עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.
האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.
ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...
ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.
אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...
בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.
להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.
אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...
ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.
שאני מרגישה לא בסדר.
שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....
כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...
אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..
א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח
גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..
ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?
וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..
מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית
משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..
ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש
היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת
ולפתח שיחה סביב זה
ולא לומר בהתרסה כל דבר..
תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות
מרוב עומס מטורף בחיים,סגרנו את הבית ומתארחים אצל ההורים
של בעלי
אנחנו בדירה,לא טוב לנו בשום צורה.
רק הקטע של הבישולים שירד ממני מקל אבל מכל הצדדים
קשוח לנו ממש ממש ממש
אנחנו עם קטנטנים ותינוק קטן ולא נחים לשנייה
רק עסוקים בללכת ולחזור כל החג כי הדירה רחוקה ממש
אחרי שחמותי אמרה שהדירה קרובה
צריכים לעלות ולרדת מיליון מדרגות
רק רוצים הביתההההההה
והקש ששבר את גב הגמל שמוצאי שבת מנסים לקלח את כולם ואין מים חמים
גם אחרי שהדלקנו דוד 😭 זה נשמע שטותי אבל זה כל כך עצבן אותנו
בעלי הדירה בחול ולא עונים לנו ואפילו אני שלא יכולה בלי מקלחת חמה
במוצש לא התקלחתי וזה שובר אותי מאוד!!! כי הייתה שבת קשוחה !!!!
בכיתי כל הבוקר רק מהתסכול שבקושי נחיםם,כאבי רגליים מהליכות בלתי פוסקות
ואין לא יכולים אפילו לחזור הביתה כי מכרנו את הבית ותקועים כאן עד אחרי החג
תלויים בחמותי באוכל בהכללללל שוב הולכים חוזרים כמו פורפורות אוףףףףףף
וזה משפיע על המצב רוח שלנו קשות ואז כמובן על הילדים
לא יודעת כבר מה לעשות
תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.
לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.
מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.
החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.
המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.
לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים
מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת
במיוחד אחרי התשלום.....
אבל תודה על העצות הן מעולות!
זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.
אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.
בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.
ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.
מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן
אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה
להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם
אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)
ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי
המציאות היא אותה מציאות
ההסתכלות היא שונה
את אומרת שאין סיכוי לחזור
אז זאת בחירה
כי האופציה קיימת
ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר
מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת
תשאבי כוחות לעוד בחירות
מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור
אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות
יש שם אמבטיה?
אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?
(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)
אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.
ללבוש כולם פיגמות נקיות
ולעשות יום רגוע בדירה
שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך
או שתכינו פיקניק פשוט בדירה
פסטרמה, מצות
קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)
נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!
עצות שחושבת עכשיו -
מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב
אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?
(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר
וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.
לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....
ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?
ולגבי הכותרת
שוב חיבוק גדול!
נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.
אל תאכלי את עצמך על זה.
עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.
אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?
אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.
אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?
אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.
בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.
בטעויות
שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש
לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד
ספציפית למה שכתבת
אוכל
אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים
אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה
מקלחת
יחסית חם היום
אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר
לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.
מקלחת לך אצל חמותך
הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים
לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.
לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות
לא עשיתם כוחות
שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר
זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...
אבל מבינה שהיה לנו מזל..
בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.
לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.
הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר
אשמח לעצתכן
לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.
בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ...
צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר
אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני
לא יודעת מה כבר בדקו.
כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.
איך הוא אוכל?
יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.
כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.
אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.
יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.
תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק.
איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?
אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו?
היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו
זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל
הוא מתענה ממש..
אנחנו לא אוכלים קטניות..
אני חושבת שהתחיל לבכות עוד לפני שאכלתי מהמצות...
(והאמת גם לא יודעת איך להתנזר ממצות ...)
כולל קמח מצה וכו'
לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה
אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה
וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)
זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן
אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים
והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות מצאתי מה לאכול.
נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם
בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).
אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם
בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.
תקין לדעתכן?
בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה
נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.
רק בבית השינוי.
שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד. אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕
אז זה ממש הגיוני
לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים
שההליכה יותר תתיצב.
אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה
בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה
ורק עכשיו קניתי לו....
הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ
ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.
אני חושבת שזה נורמלי....
מלא נחת
אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.
אפשר גרביים נגד החלקה.
כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.
אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח.
אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅
אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה
אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...
בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...
זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול
אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם
הילד פשוט קטן
מתואמתגם קטנטונת
לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי
אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש
זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.
ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.
התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.
יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.
היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.
לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה
עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה
הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון
מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.
הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה
בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.
הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.
מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).
