חמש פעמים בהן לונה לאבגוד רק נראית תמהונית וסהרורית אבל בעצם היא לא

 לונה לאבגוד היא דמות מופלאה בספרי הארי פוטר. הארי זקוק לה (וגם אנחנו) במקומות שבהם הרמיוני קצת פחות יכולה לעזור. יש מי שיקראו לה לונה המג'נונה, אבל אנחנו מצאנו לפחות חמש פעמים שבהן, למרות הרושם התמהוני הראשוני, לונה בעצם מתנהגת בצורה יותר הגיונית ומפוקחת מכל השאר (כל הציטוטים מהארי פוטר ומסדר עוף החול בתרגום גילי בר הלל):

1. לונה קוראת את הפקפקן הפוך - "הילדה הקרינה טרלליות מובהקת. אולי משום ששמרה את השרביט תחוב מאחורי אוזן שמאל (...), או שקראה ירחון במהופך" (עמ' 196). המפגש הראשון שלנו עם לונה מציב אותה, בעינינו ובעיני הארי, בעמדת התלמידה הסהרורית והתמהונית שנראית מוזר. ככה אנחנו לומדים לראשונה מי היא. אבל תכלס, די הגיוני שהיא קוראת ירחון במהופך; גם אנחנו היינו עושים/ות את זה אם זה היה עוזר לנו למצוא כישוף שהופך את אוזני היריבים והיריבות שלנו לתפוזים ננסיים, לא? (בדיוק כמו להפוך את העיתון כדי למצוא את התשובות הנכונות בתשבץ).

2. לונה רואה את הת'סטראלים כבר ממזמן - כשהארי רואה את הת'סטראלים בפעם הראשונה בתחילת הספר החמישי, ורון לא מבין על מה הוא מדבר, לונה מגיעה ומרגיעה אותו שגם היא רואה אותם, והארי המבולבל נתלה במילים שלה: "באמת?". "כן, בהחלט" אמרה לונה. "ראיתי אותם כבר בפעם הראשונה כאן. הם תמיד משכו את הכרכרות. אל תדאג, אתה לא פחות שפוי ממני" (עמ' 210). התשובה של לונה אמנם לא הרגיעה את הארי, הוא לא רצה להיות "שפוי" כמוה, אבל במקרה הזה היא כמובן צודקת. הת'סטראלים היו שם כל הזמן, וזה שרק עכשיו התחלת לראות אותם, לא אומר שמי שראתה אותם עד עכשיו היא משוגעת.

3. "אני מאמינה שזה שאין לנקוב בשמו חזר" (עמ' 273) - כשלונה רצה אל הארי ליד החממות להגיד לו שהיא מאמינה לו, שוב היא מתוארת כתמהונית ומוזרה, עד כדי כך שהרמיוני בעצמה לועגת לה מול פניה, ואומרת להארי שהוא לא צריך מישהי כמו לונה שתתמוך בו. הרמיוני כמובן טועה, הארי חייב את לונה שתתמוך בו, ובהמשך הספרים אנחנו נחווה את זה ביתר שאת (אחרי המוות של סיריוס והמוות של דובי, בזמן הקרב על הוגוורטס ועוד). אבל מעבר לזה, תראו כמה לונה אמיצה כאן. להכריז בקולי קולות על תמיכה בהארי, זה משהו שדורש הרבה כוחות בשלב הזה של הסיפור. לונה עושה זאת, כי יש בה סוג מסויים של כוחות וחוזק נפשי שכולנו, וכמובן הארי, נישען עליהם וניעזר בהם בהמשך הספרים.

 4. לא נאבקת עם הסלית'רינים במשרד של אמברידג' - אחרי שהארי רואה את החיזיון של וולדמורט מענה את סיריוס במשרד הקסמים, ומחפש אותו בכיכר גרימולד 12 דרך האח של אמברידג', הוא נתפס ביחד עם כל החבורה. הם במשרד של אמברידג', נאבקים בשובים שלהם ומנסים להשתחרר. רון נאבק באחיזת חצי נלסון של וורינגטון, ג'יני רוקעת על כפות רגליה של סלית'רינית שנה שישית, נוויל מושך בזרועות של קראב והרמיוני מנסה להדוף מעליה את מיליסנט בלסטרוד. ו"רק לונה עמדה באיברים שמוטים ליד התלמידה שלכדה אותה, בוהה בחלון במבט לא ממוקד, כאילו ההתרחשות בחדר די משעממת אותה" (עמ' 761).
עכשיו - בואו נודה על האמת: מה הטעם כרגע לבזבז אנרגיות על מאבק חסר תועלת בסלית'רינים? לא עדיף רגע לחשוב בנחת על תכנית? למשל, איך הם יגיעו אחר כך למשרד הקסמים? יכול להיות שלונה בוהה בחלון לא כי היא משועממת, אלא פשוט כי היא כבר רואה את הת'סטראלים ומתכננת קדימה את השלב הבא בתכנית?

5. לונה מציעה לעוף למשרד הקסמים - הארי כל הזמן אומר כמה הוא חייב להגיע למשרד הקסמים, אבל הוא לא עוצר לשנייה אחת כדי לחשוב איך, לעזאזל, הוא מתכוון לעשות את זה. גם הרמיוני, המעשית והיצירתית בדרך כלל, לא ממש מציעה תשובה עניינית לבעיה. ללונה, לעומת זה, זה ברור.
לעוף. על הת'סטראלים. פשוט ומבריק.
אבל הארי ורון כל כך רגילים לזלזל בלונה, שהם אפילו לא עוצרים להקשיב לה. רון ממש לועג לה. הארי מתעלם. למזלם של הארי ורון, לונה היא נערה כל כך אמיצה וחזקה, ולכן לא מאפשרת לדיבור הארסי הזה לבלבל אותה. בסופו של דבר בזכות לונה והת'סטראלים הם/ן מגיעים/ות ללונדון, ולונה הופכת לחברה טובה ואהובה של השלישיה.

לונה היא דמות עגולה וסופר מעניינת, למרות שהיא בכלל בכלל לא משתנה. מי שמשתנה זה אנחנו. ההיכרות ההולכת ומתרחבת שלנו עם לונה והרגעים שבהם היא כאילו תמהונית, אבל בעצם לא, משנים אותנו ביחס אליה, ואולי אפילו הופכים אותנו ואת השלישיה לאנשים טובים/ות יותר. איזו דמות נפלאה יצרה עבורנו רולינג, נכון?