והפעם, סיפור על סיפור שסיפר ר' אברום בעצמו....
ידוע, שרבינו זצ"ל היה זה שהקים והנהיג, כמעט לבדו, את כל עולם התורה שאנחנו מכירים בציונות הדתית, על כל התלמידי חכמים ועובדי ה' שבו.
וכמו שכתב עליו הרב מרדכי אליהו זצ"ל:
"...כי כל גדולי הדיינים והרבנים הם תלמידו או תלמידי תלמידיו, רבני ערים יישובים ומושבים, ראשי ישיבות לסוגיהם, ואולפנות ומוסדות רבים אחרים, כולם שתו בצמא את דבריו, וממשיכים לדלות מאותו באר מים חיים שלו...."
ככזה, נאלץ לעיתים לעמוד בפרץ, אל מול רבנים צעירים מסויימים שלעיתים לא "הכירו את מקומם".....
פעמים רבות היה מגלה את דעתו על ידי סיפור, אותו היה אוהב לספר בהקשר זה. על רבנים שקופצים להורות היכן שאינם ראויים, וכה היה מספר:
פעם אחת, חבריו של איכר נבער מדעת חמדו לצון, החליפו בשנתו את בגדיו והלבישוהו בבגדי כומר.
כשקם האיכר ומצא עצמו לבוש בבגדי כומר, התפלא, היאך התעלה למדרגה כזו, והלא אך אתמול אפילו לקרוא לא ידע.
אך מצד שני, חשב, סוף כל סוף אני כן לבוש בבגדים אלו, אז אולי אני אכן כומר?
אמר לעצמו: אעשה ניסיון, אקח ספר, אם אדע לקרוא בו הרי שאני כומר, ואם לא אדע סימן שאני איכר.
אומר ועושה, לקח ספר וניסה לקרוא בו. ומשלא הצליח - הצטער על שאינו כומר...
אך הנה עלתה בלבו מחשבה נוספת: "מי אמר שאינני כומר? אם אינני יודע לקרוא, כנראה כל הכמרים אינם יודעים לקרוא!"......
והתוכחה ברורה: אל יחשוב אדם קטן לעצמו שכולם יודעים מעט תורה כמותו. הרבנים האמיתיים יודעים יותר...

(החלטתי מידי פעם לצרף תמונה.... ובחרתי הפעם בתמונה זו שמתאימה לנושא..)
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לומר.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי
הפינה היומית - סיפור מר' אברום #7
