מה אומרת רולינג על הגיבור שלה?
"הארי. הוא באמת הסיפור כולו. כל העלילה מוכלת בדמותו של הארי פוטר; העבר שלו, ההווה והעתיד - זה הסיפור. הארי הגיע אלי ראשון והכל הוקרן ממנו החוצה. הענקתי לו את ההורים שלו, ואז את העבר שלו, ואז את הוגוורטס, ועולם הקוסמים הלך והתרחב עוד ועוד. הארי היה נקודת המוצא". (ג'יי קיי רולינג בפסטיבל אדינבורו 15.8.04)

יש קוראים וקוראות שפחות אוהבים/ות את הדמות של הארי פוטר, שיעדיפו לקרוא על דמות אחרת בסדרה. יש מי שיטענו שהארי הולך בעקבות דמבלדור, ולא משתף דמויות אחרות במאבק שלו, יש מי שיגידו שהוא רק מתלונן והרמיוני עושה בשבילו את כל העבודה. יש מי שיצחקו עליו, כמו סנייפ, שהוא מצליח רק כי יש מסביבו קוסמים ומכשפות מוכשרים/ות ממנו. ויש גם כאלה שיחזרו על האמירה שהוא מחפש להיות גיבור.

אנחנו טוענים שזה בכלל לא נכון, הוא לא מחפש להיות גיבור, אלא ניחן בעליונות מוסרית יוצאת דופן.

דוגמא? בבקשה:

כידוע רולינג היא אשפית התכנון וכותבת את ספרי הארי פוטר בתבנית כיאסטית. היא לא מאכזבת, וגם את העליונות המוסרית של הארי היא "מגישה" לנו בתבנית הזו.
אותה התכונה של הארי לפעול מהבטן ללא אנוכיות כדי לעזור ולהציל אחרים/ות (ושימו לב - זה ממש לא כדי להיראות גיבור, שלא ניפול לפשט ולשטחי) מופיעה בשני הקצוות של הסדרה - בספר הראשון ובספר השביעי.

בסוף הספר הראשון רואה הארי את עצמו בראי של ינפתא מכניס את אבן החכמים אל כיסו. הוא לא עושה את זה כדי לזכות בחיי נצח או כדי להיות מאוד מאוד עשיר, אין בו ולו שבריר של פיתוי להשתמש באבן. הארי רוצה להציל את האבן מידי וולדמורט, וכך להציל את העולם מפניו.

בשלב הזה של הסיפור הארי לא רואה בראי את הוריו ולא שום משאלת לב שעשויה לאפיין ילדים בני 11. ברגע שצריך להציל ולעזור זה בא אצלו לפני הכל, הצלת אבן החכמים מפני וולדמורט ולמען טובת הכלל הופכת להיות משאלת ליבו הנואשת ביותר.

רגע לפני שהארי עובר לחדר שבו נמצא קווירל-דמורט, הרמיוני מחבקת אותו ואומרת:
"הארי - אתה קוסם גדול, שתדע"
"פחות טוב ממך," אמר הארי, נבוך מאוד, והרמיוני הרפתה ממנו.
"אני!" אמרה הרמיוני. "ספרים! והתחכמות! יש דברים חשובים יותר - ידידות ואומץ ו - אוי הארי תיזהר!" (אבן החכמים, עמ' 293 בתרגום גילי בר הלל כאן).

הארי הוא קוסם גדול, לא בזכות איזה קסמים גרנדיוזיים שהוא יודע לעשות, או איזה מוח מבריק בצורה יוצאת דופן. לא ולא! הארי הוא קוסם גדול בגלל אומץ, וחברות, ואהבה, ובגלל שברגע האמת, בלי לחשוב או לתכנן, הוא בוחר בראוי ולא בקל. הארי הוא קוסם גדול בגלל העליונות המוסרית שלו.

זה מה שהיה בספר הראשון. מה קורה בספר האחרון?

בסוף הספר השביעי נותן וולדמורט להארי שעה אחת לבוא אליו, ויאקסלי ודולוחוב טוענים שהוא לא יגיע. אבל וולדמורט יודע במי מדובר! הוא מכיר את הארי, ויודע מצויין שהוא יבחר להקריב את עצמו למען האחרים (כמו שעשה כמה וכמה פעמים לאורך הסדרה). הטעות הגדולה של וולדמורט היא שהוא לא מבין שההקרבה של הארי היא לא חולשה, אלא דווקא הכוח הגדול שלו; האהבה, חוסר האנוכיות, העליונות המוסרית הם הכוח שהופך את המנהיגות של הארי לכל כך ייחודית, מדרבן דמויות מפתיעות לעזור לו לאורך הסדרה ומאפשר לו לנצח את וולדמורט בסופו של דבר.