זו היא התקופה הכי חמודה שאתה הכי רוצה לשכוח.
לאכול ממתקים בלי לחשוב על החורים שבשיניים....
לחשוב שאתה מלך העולם וגם להאמין בזה בכול הרצינות
ולהיות בשוק כשמשהו מנפץ לך את ההשליה
לחשוב שבמצריים היהודיים אכלו רק קישואים
#עלילות ארץ גושן
סבתא בטוח הביאה מתנות. שתפתח את התיק כבר, שתפתח אותווו
חתול עם רישיוןאחרונה
ילדות זה לצעוק בשמחה שמצתה את הג'וקר
כשאתם אוכלים שקדי מרק וראיתה כמה מחוברים
להרגיש מנופחת מגאווה כשבכל שבת מחדש שרים זמירות שבת ומגיעים לאחד עם השם שלך
לחשוב משהו רע על אבא, ומייד להתחרט.
לברוח מהשירותים לפני שהקול של הורדת המים מסתיים
לא להוציא רגליים מה"גבול" של המיטה כי מפחיד.
פשוט לחיות. בלי לעשות רושם ובלי למלא ציפיות.
זה לריב מי יביא לסבתא את העוגה
לאכול רק את הקצפת של המילקי
לא רק ילדותי
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
