אי-לחיצת היד הקאירוטית של דראקו והארי
"אתה תגלה מהר מאוד שיש משפחות קוסמים שהן טובות יותר מהאחרות, פוטר. לא כדאי לך להתיידד עם הסוג הלא נכון. אני מוכן לעזור לך עם זה."
הוא הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידו של הארי, אבל הארי לא לקח אותה.
"אני חושב שאני מסוגל להבחין בסוג הלא נכון בכוחות עצמי, תודה," הוא אמר בקור רוח".
(אבן החכמים, הנסיעה מרציף תשע ושלושה רבעים, עמ' 118, בתרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך).

דראקו מאלפוי מגיע לקרון הרכבת של הארי ורון בספר הראשון ומזמין את הארי להיות חבר שלו, ולא חבר של רון. על פניו זה נראה כמו שיחה ילדית שנועדה לציין עבורנו, הקוראים והקוראות, בתחילת הספר מי מהדמויות נמצאת באיזה צד.

המשמעות הפשוטה הזו היתה יכולה להשאר לו קראנו רק את הספר הראשון, אבל אנחנו קראנו את כל שבעת הספרים והבנו שיש כאן משמעות עמוקה הרבה יותר.

ביוונית ישנם שני מושגים שמגדירים זמן: כרונוס וקאירוס. כרונוס הוא הזמן הרגיל, הלינארי, זה שאנחנו מתייחסים/ות אליו בדרך כלל בהגדרה ל"זמן". קאירוס לעומת זאת הוא זמן הזדמנות, רגע מכריע, רגע מכונן. משהו בחיים שלך קורה שנותן לך הזדמנות - האם ניקח את ההזדמנות או נפספס אותה? ובעיקר איך זה ישפיע אחר כל על כל החיים שלנו?

אותה אי-לחיצת יד של הארי עם דראקו ברכבת בספר הראשון היא קאירוטית; זאת ההזדמנות של הארי להחליט עם איזה צד הוא הולך. מצד אחד זה נראה לנו ברור מאליו שהארי לא יילך עם דראקו, במיוחד אחרי שקראנו את שבעת הספרים. אבל תחשבו על זה, הארי בן 11 בסך הכל, מגלה פתאום שהוא קוסם, הכל חדש לו ולא מוכר. הסיכוי שילד כזה יתפתה לחברות עם דראקו הוא לא מופרך.

אבל הארי בוחר בראוי ולא בקל, ותופס את ההזדמנות להיות בצד של הטובים ובהמשך לפעול ואף להקריב את עצמו למען הטוב. ההחלטה לא ללחוץ את ידו של דראקו משפיעה אחר כך על כל מהלך הספר ובצדק לא נעצור להרהר מה היה קורה אילו הארי כן היה לוחץ את ידו של דראקו.

כמו גלים באגם שנוצרים סביב אבן שזרקנו, שהולכים ומתרחבים במעגלים, כך הרגע הקאירוטי חוזר ומשפיע על רבדים שונים בחיי הדמויות בהארי פוטר, כמו שהרגעים הקאירוטיים בחיינו ממשיכים להשפיע עלינו.

מעניין שלאי-לחיצת היד של הארי ודראקו בספר הראשון יש סגירה כיאסטית בספר השביעי.