מה נכלל ברושם הראשוני שלך עליה 
רק המפגש עצמו?

מה עוד יכול להיות?

פחות מתייחס לדברים ששמעתי עליה אלא למה שאני רואה בעיניים.

יש משל מלך הודו בספר הכוזרי שמדבר על כך שקודם כל אדם הולך על פי החוויה הממשית ואח"כ על מה שהוא שמע על.

איך אתה מתנהג בפגישה?

מתנהג כמו שאני פוגש אדם חדש, שלום נעים להכיר. מנסה להרגיש את הבנאדם ולראות מה נעים לו. מה מעניין אותו. איפה הוא נמצא.

בבירורים אני מחפש אם אני שומע דברים שאני אוהב ומתחבר אליהם אז אני עונה חיובי ואם לא אז מנסה לברר עוד או עונה שלילי.

רושם מספיק.

איך אני מקבל רושם על אנשים?

אינטואציה.

לא סומך על הרושם בטלפון אלא אם כן זה נשמע הזוי ממש.

בירורים נטו שכל.

שיחת טלפון ראשונה נטו לזרום.

רק בפגישה.

אלו דברים שמרגישים, לא צריך לנסות להסביר אותם כ"כ.

יש לי דברים שאני נוטה להתחבר אליהם.

דברים שגרמו לי להתחבר לחברים שלי.

דברים שאני מרגיש טוב איתם וכיף לי איתם.

אם אני מתרשם שהצד השני משדר את זה בפגישה אז אני מתרשם שזה מתאים

אם לא - אז לא.

זה ממש לא חיוך ספציפי או תנועה.

זה בעיקר מתבטא בשיח עצמו. בדיבור לאורך הדייט.

זה הדבר העיקרי שעושים בדייט - לדבר.

זה הדבר העיקרי שנותן לנו רושם על הבנאדם.

אני מסכים איתך לגבי זה *לא רק* הדיבור עצמו אלא הניואנסים.

אבל אני לא רואה צורך לכמת את זה למשהו ספציפי

בעיקר - מתוך אילו הנחות יסוד אדם חי. זה מה שמעניין.

שדה סימנטי שבו אדם משתמש בדר"כ מעיד על מה מעניין ומעסיק אותו.

תנועות גוף אני חושב שכל אחד יכול לזהות באופן בסיסי תנועות של בטחון והקשבה שנעים להיות ליד אדם שמשדר את זה.

מתוך מה שאני רואה בשטח 

אם אתה חושב שזו שאלה לא נכונה או לא נכון להתייחס אליה 

זכותך המלאה להתייחס כרצונך 

ובסוף מה שענית שחשוב לך הם בדיוק הנקודות שהיא ציינה למעלה 

למה זה חשוב לך אם נוח לך לענות על זה

סליחה שעניתי בצורה לא נעימה

מה שהתכוונתי - בקלות יחסית השיח הזה יכול לייצר שיפוטיות. זהו.

באתי לשמוע כי חשוב לי לעורר את העניין לדיון 

דווקא במקומות שלפעמים זה לא נראה שיש עניין של 'רושם'

ושהרושם הוא ממש לא רק ב 4 דקות הראשונות שנפגשים בדייט הראשון. 

כי המושג רושם ראשוני נשמע לי מושג שיפוטי.

מה הצורה העניינית שבה אפשר לדון בזה?

(ברור לי שלא התכוונת לזה, זה פשוט עלה מאליו)

אני תולה את החסרון נטו בהבנה שלי ולא במה שהעלת.

קשה להסביר את האינטואיצה הזאת במילים אם הבנתי אותך.

חחח סליחה על החפירה

רק נראה שיש צד לחשוש מרושם ראשוני.

ואם האדם סומך על אינטואציה שלו תפאדל.

בתור מושג אני בעיקר חושש ממנו.

הוא מסמל בעיני ספק.

אם זה לא ספק - אז זה כבר רושם ממשי שהוא כמו רושם שאינו ראשוני

הרגשה של זרימה 

חוץ מזה - דברים ספיצפיים שמתבטאים ממש בתוכן של מה שמדברים עליו.

שיכולים לראות מה מעניין את הבנאדם.

יש הרבה רשמים שכל אחד מסוגל למחוק את קודמו - תמונה, שיחת טלפון, שניה ראשונה של מפגש...

וכל אדם משאיר רושם משמעותי בשלב אחר. יש מי שהדקות הראשונות של השיחה הן כאלה שלא משנה מה המראה, ויש להיפך.

אולי התגובה שלי מלמדת שאני לא באמת מתייחס לרושם ראשוני...

באופן כללי אני מאמין שהשיפוט צריך להיות עד כמה נעים לי בחברת האדם האחר - ולכן אין משמעות לרושם ראשוני אלא רק לרושם המתמשך

יש תגובה פנימית למראה החיצוני (מציאת חן או לא).

בשלב השני, כשמתחילים לדבר -

מתחילה לחוש את האנרגיות שלו ושל הדינמיקה שנוצרת בינינו (זורם/תקוע בעיקר).

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳