קודם כול זה לא כול כך בלחיות נראלי. וזה טבעי מאוד! לחשוב על המין השני.

אולי במקום לשאול  "איך להפסיק להיות בלחית" ? תישאלי איך להפסיק לחשוב על בנים?

ואני יגיד לך אישית שגם לי לפעמיים זה קורה ונראלי לכולם! זה טבע העולם להימשך ולחשוב על הצד השני.

לי זה אישית זה הפריע בהמון דברים באמונה, עבודת השם,וכו.. אני פשוט שומרת עינים אז זה עוזר לא לחשוב הרבה 

ולא להימשך בהצלחה אחותנו!

מה לא הבנת?

אחותי היקרה, זה מובן מה שאת מרגישה.

ה' ברא אותנו בצורה כזו שנוכל להתחתן בגיל יותר צעיר ממה שמקובל כיום.
ה' ברא לנו רצונות ומחשבות בדיוק בגיל הזה- כדי שיהיה לנו רצון להתחתן בכלל.
זה מאד קשה, כי מבחינה רגשית יש רצון מאד חזק להתחתן- אבל מצד שני זה מאד בריא, משום שזה מראה שהרגש שלך פועל!
ובאמת שהרגש הוא לרוב דבר שנפרד מהשכל- ולכן א"א להפסיק לחשוב.
אבל באמת תנסי להבין את עצמך- זה טבעי, הגיוני, ואפילו רצוי.
השאלה מה קורה מעבר לרגש? האם את נותת גם מקום לשכל שיאזן?

אולי תמלאי את החיים עכשיו בדברים אחרים טבעיים לגיל שלך.

סניף, נוער, אולפנה, משפחה, לימודים..

וככה כאילו לא יישאר לך זמן לחשוב על בנים..

אבל מה אני יעשה זה גדול מימני! זה משהו לא נשלט.... או שפשוט אני לא מצליחה לשלוט בזה...

גם לי היו קטעים כאלו...

להיות תמיד ב:"מוח שליט על הלב" זה לא קל.

יש עניין בפסיכולוגיה שעזר לי ממש.

אפילו בלי לשים לב, אחרי שלמדתי אותו זה פשוט עבר.

(עניין שעקרונית לא קשור לקטע הזה ספציפית, אבל זה חלק מחמישה תחומי הזהב).

אני מעדיפה לא לכתוב כאן, אז אם את רוצה -אכתוב לך באישי מה לעשות בשביל לצאת מזה.

בהצלחה ענקית!!

זה מישהיא שמדברת כול היום על חתונה ואיך הבית שלה יראה וכו..

ויש כאלו שעבורם בל"חיות זה חישוב הרבה על איך הבית יראה.

מרבית הבנות שהכרתי שהן באמת בל"חים, דווקא שייכות להגדרה שבכותרת ולאיך ש@הדס😉 הגדירה.

אני גם מכירה יותר את הסוג  השני.

אבל אני רוצה שזה לא יהיה לי.

איך אפשר להוציא את זה מהראש?? אבל שזה יחזור עוד שנתים...

אני יודעת שזה נשמע כאילו מה את רוצה זה לא בא בהזמנה להכניס נושא לראש וכנמאס להוציא אותו... אבל בכל זאת... חייבת להיות דרך להוציא את זה מהראש או לפחות להשים את זה על אש נמוכה

תעשי איזה שנתיים דרייב מטורף בעבודה שתיהיה עמוסה מעל הראש שלא יהיה לך זמן לחשוב בכלל על כלום

טוב, אז ככה..

דבר ראשון - אין דבר כזה לדכא את זה לגמרי, אין, "היהפוך כושי עורו".. נבראנו בצורה מסויימת, למטרה מסויימת, וכמו שאת אומרת - המטרה הזו הרי נצרכת, בעוד שנתיים..

הקפאה לשנתיים? אין.

מה כן יש?

כותב הרמב"ם:

"לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן...

גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר: אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד"

אמנם, כמובן, דבריו מדברים כאן על הרהורי עבירה, ולא על מה שאת מתארת.

אבל זה אותו עיקרון - בסוף הכל נובע מאותו טבע קדוש ומרומם שהטביע בנו יוצר כל, ולמחוק את זה אי אפשר.

מה שכן אפשר - וצריך - זה להעסיק את הראש בדברים אחרים, שלא יהיה מצב של "לב פנוי מן החכמה".. שאז מחשבות מהסוג הזה מתגברות..

ולא להכניס את עצמינו למצבים שיקשו את ההתמודדות - לא להרשות את השניה הראשונה של המחשבה, שאז כבר קשה כשהמחשבה גודלת... אלא בשניה שיש ניצוץ של מחשבה - להתחיל לחשוב על משהו אחר..

ושימי לב לדבר חשוב: "לגרש מחשבות", אי אפשר, אי אפשר. מה שעושים - זה למצוא מחשבה אחרת, להתחיל לחשוב על משהו, המחשבה הקודמת פשוט תעלם.. זה בעצם היסוד של הרמב"ם - לב שעוסק בחכמה, פשוט אינו פונה למחשבות אחרות, הוא מתעלם מהם, על אוטומט...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...