כי רק לעיתים רחוקות קורה שאני בעניין 

מי חותך אחרי שלוש ]גישות ומרגיש באסה מזה - משהו לא סגור אצלו, זה פחות או יותר תלוי בו.

מי שנחתך אחרי שלוש פגישות - כמו כל שאיפה שלא מומשה..

זה תלוי בבנאדם בדר"כ עד כמה הוא נותן לעצמו להקשר לבנאדם.

כל אחד עושה חושבים תוך כדי קשר בתחילתו איפה המקום שלו ביחס לזה.

(בשפת ביינישית - עניין של איזון בין אהבה ליראה ;) )/

חלק מהלקחת אחריות זה גם לדעת על מה לא לקחת אחריות.

אנחנו מספיק עמוסים ברגשות שלנו ביחס לכל הנושא הזה של הפגישות ולכן נראה לי שכדאי לאדם להשאיר את כל עניין שיקול הדעת שלהקשר לבנאדם לצד השני.

חס וחלילה -ממש לא אדישות. אבל מידת הרחמים צריכה גבולות של מידת הדין. בגלל שיש לנו כמות מוגבלת של אמפתיה אם נשתמש בה במקום מסויים לא נשתמש בה במקום אחר (אולי אמפתיה כלפי עצמנו?)

במקרה שיש קשר שממש קשורים אחד לשני - זה אכן עניין שמבאס.

גם אחרי פגישה שלישית - זה לא נעים. אבל עצם זה שהחיים הם כאלה והפסקת הקשר היא טובה לשני צדדים אפשר לחיות עם זה בסדר

באמת קצת באסה לי שהתגובות כותבות שלחתוך... ברמת העקרון (לא ברמת הרגש) אני לא מסכים עם זה. אני חושב שזה עלול לגרום לתחושה לא נעימה אצל שני הצדדים.

ברור ברור ברור שתמיד זה לא נעים לחתוך, וטוב שכך! אך התובנה שזה טבעי ואלו החיים נראה לי מצמצמת את זה.

אלא פשוט לשחרר מהחלטות או רגשות של אנשים אחרים.

להיפך - הרבה יותר קל לכבד בנאדם והלפרד ממנו בכבוד והערכה וברגישות שאתה מבין שזה עניין שלו שהוא בחר להתייחס אליך בצורה מסויימת. מהקצת שיצא לי זה לא כיף שאנשים מרגישים כלפיך 'לא נעים'. הרבה יותר אהבתי באופן אישי שלא רחמו עלי שנפרדו ממני. 

כתבתי שמצויין שמרגישים לא נעים!!

אני חושב שלא הבנת את דברי.

אם זה טוב לשני הצדדים - למה צריך להתבאס כשנפרדים ממשהו, הרי עושים את הדבר הנכון!

נראה לי שרוב הפעמים זה לא נוח כי בנאדם לוקח על עצמו את הרגשות של הצד השני ולא טובתו.

אם אנחנו לוקחים בעיקר את טובת האדם שמולנו בחשבון - אנחנו עושים זאת ושמחים אפילו במידה מסויימת שאנחנו עוזרים לו. הפרידה לא פחות טובה לו מאשר למי שמחליט.

יש סיבה לכך שהרגש לא מתואם עם השכל.

הרבה פעמים זה נובע מחוסר מודעות.

ברגע שאדם יודע שהרגש הספיציפי האינסנקטיבי שמציף אותו אוטומטית יושב על תפיסה שגויה הרבה הרבה הרבה יותר קל להתמודד איתו. 

כל העניין של באסה להפרד יושב על תפיסות שליליות כלפי או כלפי הזולת.

אם תעבור לי מחשבה בראש - רגע, יכול להיות ש"הבאה בתור שאני אצא איתה זה יהיה הרבה יותר רציני" אז אני ירגיש אחרת. אבל הרבה פעמים לא תעבור לי המחשבה הזאת. למה? בגלל הקבעות מסויימת מסיבות היסטוריות אישיות לדפוס מחשבה מסויים.

דפוסי מחשבה עשויים מתפיסות מסויימות.

כל תפיסה אפשר לבחון אותה מחדש. חד משמעית.

יש דברים שאנחנו יודעים שהגיוני שנתבאס עליהם. לא הכל טוב! הכל לטובה! זה לא אומר שאין רע שראוי להצטער עליו!

אבל דפוסי מחשבה זה בדיוק זה. זה דבר בר שינוי.

אחרי סינכרון של המחשבות עם ההרגשות ועבודה אישית על זה - זה ממש זה.

אני מאמין שזה בנוי על תפיסה שאם מזהים אותה אפשר לשנות אותה

רק לא יודעים כל רגש על מה הוא יושב.

ברגע שאדם מבחוץ מכוון ומנענע אותך ומראה לך את זה מבחוץ זה מאוד עוזר בהרבה פעמים.

לאט לאט גם בם בנאדם מתעלה ומתחיל לראות דברים מלמעלה.

מסכים עם מה שאתה אומר.

"נחלקו רב אמי ורב אסי במסכת יומא בפירוש פסוק זה: "רבי אמי ורבי אסי חד אמר ישחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים". פעמים רבות האדם מוצא את עצמו שרוי בדאגה עקב טרדותיו וקשייו. מה יעשה? ישנם מקרים שרצוי שיתעלם מהדאגה וינסה להסיח דעתו ממנה, שהרי התעסקות בה רק תדכדך אותו ולא תשפר את מצבו, אך ישנם מצבים שדווקא רצוי לשתף ולהתייעץ עם אנשים אחרים"

דאגה בלב איש ישיחנה | צהר

נראה לי שפה מדובר במקרה הראשון - ישיחנה מדעתו.

אתה צודק. זה כאב אמיתי. אבל אם אי אפשר למנוע אותו ואי אפשר לעשות עם זה כלום - כדאי לנסות כמה שאפשר להסיח את זה. לא בקטע שלהיות 'לא רגישים', אלא פשוט לא לסחוב את הפצעים של האחר (יש הבדל בין זה לבין רגישות). זה לא יעזור לו וגם לא יעזור לנו.

מה אפשר? - להתפלל. מעבר לזה - אני חושב שזה מן הדברים שכדאי לייחס להם את מלא הרצינות מצד אחד ומצד שני להרפות (זה נשמע לך סתירה?).

א'. אני חושב שיש הבדלה בין רגישות לדאגה, דאגה זה משהו שדיבור שכלי יכול בקלות להרגיע משא"כ רגש.

ב'. כאן מדובר לגמריי על משהו שכלי, שיכול להירגע בשתי הדרכים הללו. כמו שרש"י כותב בענין השני- "ישחנה לאחרים- שמא ישיאוהו עצה", משמע שעצה יכולה להרגיע, או לחילופין הסחת הדעת מהענין.

אני חושב שזה מענה מעולה לדאגה,

אבל קודם כל- ברור שהעצה השניה בונה כאן משהו יותר נכון- לבקש עצות מאחרים זה יותר טוב מאשר לדחוק את המחשבה הצידה. ודבר שני- בעניינים רגשיים כאלה (שהם לא דאגה שזה בעיקר קשור לשכל)- עדיף לתת להם ביטוי מאשר לדחוק אותם, אפילו יותר מבמקרה של דאגה..

אגב, גם במאמר שקישרת- עיקר הנקודה שהם מדברים עליה זה ישיחנה לאחרים- על חשיבות השיתוף לאחרים

כדאי לתמוך ברגישות בכל הלב 

אך להשיח דאגה ועודף רגש שבא אחרי שסיימתם.

הרגש אחרי הסיום אינו עוזר.

כמו כן התפיסה לגבי הפרידה כדאי שתהיה כמה שיותר למשוך לכיוון החיובי אחרי הבאסה הראשונית. מחשבות חיוביות לגבי פרידה הם הרבה יותר נכונות מציאותית מאשר המחשבות שמהם מגיעים תחושות שליליות בהרבה מהמקרים. 

לחשוב על הבחורה -איזו בחורה צדיקה וטובה היא. בטח שיש עוד המון בחורים שירצו אותה.

אם אני חותך, מה זה רלוונטי בשבילי שהצד השני בעניין? אדרבה, זה אומר שאם אתחרט אני יכול לחזור

וגילו ב"ה שמיד אחריהם הבחורה התארסה

(חח ממש מצחיק אבל זה אשכרה קרה לי)

לכן אני יאמר לך שזה ממש ממש לא כיף לחזור להצעה שדחית והרבה פעמים זה גורם לרצות כבר לענות להצעות אחרות

כל

אז יש אינספור התלבטויות לפני, ובכללי יש הרגשה לא משהו בכלל (למרות שאני תמיד יוצא מנק' ההנחה שזה עדיף עבור שתינו, ועדיין זה לא משפר א ההרגשה בהרבה...) לעומת זאת, כשנפרדים ממך כל זה נחסך...

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם