כי רק לעיתים רחוקות קורה שאני בעניין 

מי חותך אחרי שלוש ]גישות ומרגיש באסה מזה - משהו לא סגור אצלו, זה פחות או יותר תלוי בו.

מי שנחתך אחרי שלוש פגישות - כמו כל שאיפה שלא מומשה..

זה תלוי בבנאדם בדר"כ עד כמה הוא נותן לעצמו להקשר לבנאדם.

כל אחד עושה חושבים תוך כדי קשר בתחילתו איפה המקום שלו ביחס לזה.

(בשפת ביינישית - עניין של איזון בין אהבה ליראה ;) )/

חלק מהלקחת אחריות זה גם לדעת על מה לא לקחת אחריות.

אנחנו מספיק עמוסים ברגשות שלנו ביחס לכל הנושא הזה של הפגישות ולכן נראה לי שכדאי לאדם להשאיר את כל עניין שיקול הדעת שלהקשר לבנאדם לצד השני.

חס וחלילה -ממש לא אדישות. אבל מידת הרחמים צריכה גבולות של מידת הדין. בגלל שיש לנו כמות מוגבלת של אמפתיה אם נשתמש בה במקום מסויים לא נשתמש בה במקום אחר (אולי אמפתיה כלפי עצמנו?)

במקרה שיש קשר שממש קשורים אחד לשני - זה אכן עניין שמבאס.

גם אחרי פגישה שלישית - זה לא נעים. אבל עצם זה שהחיים הם כאלה והפסקת הקשר היא טובה לשני צדדים אפשר לחיות עם זה בסדר

באמת קצת באסה לי שהתגובות כותבות שלחתוך... ברמת העקרון (לא ברמת הרגש) אני לא מסכים עם זה. אני חושב שזה עלול לגרום לתחושה לא נעימה אצל שני הצדדים.

ברור ברור ברור שתמיד זה לא נעים לחתוך, וטוב שכך! אך התובנה שזה טבעי ואלו החיים נראה לי מצמצמת את זה.

אלא פשוט לשחרר מהחלטות או רגשות של אנשים אחרים.

להיפך - הרבה יותר קל לכבד בנאדם והלפרד ממנו בכבוד והערכה וברגישות שאתה מבין שזה עניין שלו שהוא בחר להתייחס אליך בצורה מסויימת. מהקצת שיצא לי זה לא כיף שאנשים מרגישים כלפיך 'לא נעים'. הרבה יותר אהבתי באופן אישי שלא רחמו עלי שנפרדו ממני. 

כתבתי שמצויין שמרגישים לא נעים!!

אני חושב שלא הבנת את דברי.

אם זה טוב לשני הצדדים - למה צריך להתבאס כשנפרדים ממשהו, הרי עושים את הדבר הנכון!

נראה לי שרוב הפעמים זה לא נוח כי בנאדם לוקח על עצמו את הרגשות של הצד השני ולא טובתו.

אם אנחנו לוקחים בעיקר את טובת האדם שמולנו בחשבון - אנחנו עושים זאת ושמחים אפילו במידה מסויימת שאנחנו עוזרים לו. הפרידה לא פחות טובה לו מאשר למי שמחליט.

יש סיבה לכך שהרגש לא מתואם עם השכל.

הרבה פעמים זה נובע מחוסר מודעות.

ברגע שאדם יודע שהרגש הספיציפי האינסנקטיבי שמציף אותו אוטומטית יושב על תפיסה שגויה הרבה הרבה הרבה יותר קל להתמודד איתו. 

כל העניין של באסה להפרד יושב על תפיסות שליליות כלפי או כלפי הזולת.

אם תעבור לי מחשבה בראש - רגע, יכול להיות ש"הבאה בתור שאני אצא איתה זה יהיה הרבה יותר רציני" אז אני ירגיש אחרת. אבל הרבה פעמים לא תעבור לי המחשבה הזאת. למה? בגלל הקבעות מסויימת מסיבות היסטוריות אישיות לדפוס מחשבה מסויים.

דפוסי מחשבה עשויים מתפיסות מסויימות.

כל תפיסה אפשר לבחון אותה מחדש. חד משמעית.

יש דברים שאנחנו יודעים שהגיוני שנתבאס עליהם. לא הכל טוב! הכל לטובה! זה לא אומר שאין רע שראוי להצטער עליו!

אבל דפוסי מחשבה זה בדיוק זה. זה דבר בר שינוי.

אחרי סינכרון של המחשבות עם ההרגשות ועבודה אישית על זה - זה ממש זה.

אני מאמין שזה בנוי על תפיסה שאם מזהים אותה אפשר לשנות אותה

רק לא יודעים כל רגש על מה הוא יושב.

ברגע שאדם מבחוץ מכוון ומנענע אותך ומראה לך את זה מבחוץ זה מאוד עוזר בהרבה פעמים.

לאט לאט גם בם בנאדם מתעלה ומתחיל לראות דברים מלמעלה.

מסכים עם מה שאתה אומר.

"נחלקו רב אמי ורב אסי במסכת יומא בפירוש פסוק זה: "רבי אמי ורבי אסי חד אמר ישחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים". פעמים רבות האדם מוצא את עצמו שרוי בדאגה עקב טרדותיו וקשייו. מה יעשה? ישנם מקרים שרצוי שיתעלם מהדאגה וינסה להסיח דעתו ממנה, שהרי התעסקות בה רק תדכדך אותו ולא תשפר את מצבו, אך ישנם מצבים שדווקא רצוי לשתף ולהתייעץ עם אנשים אחרים"

דאגה בלב איש ישיחנה | צהר

נראה לי שפה מדובר במקרה הראשון - ישיחנה מדעתו.

אתה צודק. זה כאב אמיתי. אבל אם אי אפשר למנוע אותו ואי אפשר לעשות עם זה כלום - כדאי לנסות כמה שאפשר להסיח את זה. לא בקטע שלהיות 'לא רגישים', אלא פשוט לא לסחוב את הפצעים של האחר (יש הבדל בין זה לבין רגישות). זה לא יעזור לו וגם לא יעזור לנו.

מה אפשר? - להתפלל. מעבר לזה - אני חושב שזה מן הדברים שכדאי לייחס להם את מלא הרצינות מצד אחד ומצד שני להרפות (זה נשמע לך סתירה?).

א'. אני חושב שיש הבדלה בין רגישות לדאגה, דאגה זה משהו שדיבור שכלי יכול בקלות להרגיע משא"כ רגש.

ב'. כאן מדובר לגמריי על משהו שכלי, שיכול להירגע בשתי הדרכים הללו. כמו שרש"י כותב בענין השני- "ישחנה לאחרים- שמא ישיאוהו עצה", משמע שעצה יכולה להרגיע, או לחילופין הסחת הדעת מהענין.

אני חושב שזה מענה מעולה לדאגה,

אבל קודם כל- ברור שהעצה השניה בונה כאן משהו יותר נכון- לבקש עצות מאחרים זה יותר טוב מאשר לדחוק את המחשבה הצידה. ודבר שני- בעניינים רגשיים כאלה (שהם לא דאגה שזה בעיקר קשור לשכל)- עדיף לתת להם ביטוי מאשר לדחוק אותם, אפילו יותר מבמקרה של דאגה..

אגב, גם במאמר שקישרת- עיקר הנקודה שהם מדברים עליה זה ישיחנה לאחרים- על חשיבות השיתוף לאחרים

כדאי לתמוך ברגישות בכל הלב 

אך להשיח דאגה ועודף רגש שבא אחרי שסיימתם.

הרגש אחרי הסיום אינו עוזר.

כמו כן התפיסה לגבי הפרידה כדאי שתהיה כמה שיותר למשוך לכיוון החיובי אחרי הבאסה הראשונית. מחשבות חיוביות לגבי פרידה הם הרבה יותר נכונות מציאותית מאשר המחשבות שמהם מגיעים תחושות שליליות בהרבה מהמקרים. 

לחשוב על הבחורה -איזו בחורה צדיקה וטובה היא. בטח שיש עוד המון בחורים שירצו אותה.

אם אני חותך, מה זה רלוונטי בשבילי שהצד השני בעניין? אדרבה, זה אומר שאם אתחרט אני יכול לחזור

וגילו ב"ה שמיד אחריהם הבחורה התארסה

(חח ממש מצחיק אבל זה אשכרה קרה לי)

לכן אני יאמר לך שזה ממש ממש לא כיף לחזור להצעה שדחית והרבה פעמים זה גורם לרצות כבר לענות להצעות אחרות

כל

אז יש אינספור התלבטויות לפני, ובכללי יש הרגשה לא משהו בכלל (למרות שאני תמיד יוצא מנק' ההנחה שזה עדיף עבור שתינו, ועדיין זה לא משפר א ההרגשה בהרבה...) לעומת זאת, כשנפרדים ממך כל זה נחסך...

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי