והם יבקשו מסר חזק
כזה חושב
וכדי להחדיר מתח וכדי שהוא יהיה נוקב
אתם תוליכו אותם שולל,
עקב בצעד אגודל
אתם תתחילו מהסוף כמעט
להתחלה
במילים יפות להפליא
אתם תחדירו בהלה
הפה שלכם לא יחדול, מלבטא שפה גסה
הרי אילו עוד דרכים קיימות
להחדיר, לשתול, לדחוס, ללעוס
רעיונות
ואמונות, ותובנות
ומסקנות מחיים שהם רק שלכם
מעשרות תשובות לשאלות
שאולי חוויתם על בשרכם
אבל תשכילו כבר לראות
שהעולם הוא לא שחור ולבן
וגזענות ולהטב וכסף ויופי ואהבה וילדות וזקנה
ותקוות ואידיאות ואמונה
ומציאות ודמיון
ונורמליות מול שיגעון
ופוליטיקה ושקרים
ואמת הכי אמיתית שיספרו הגיבורים
ורעיונות חזקים
זה לא מה שיציל אותנו
זה לא מה שיגרום לאנשים פה בקהל
לצאת עם עושר פנימי או רוחני
כי גם הוא מוגבל
ומבולבל
בתוך מכבסה של מילים
גבוהות
שאוהבות
להטיח אשמה וביקורת
להבריח מסרים סמויים וסאבטקסט בלי תקשורת
ממשית
כי רק ממקומי על הבמה ניתן לדבר
והקהל מצידו
יקבל הרבה כמעט בלי לברר
כי חרוזים יפים ומסר חד
זה מה שהרבה כמותם מחפשים
משמעות כזאת מעבר
ללטחון סרטים גסים
ושירה זה מתנשא, זה מיוחד, זה אמיתי
זה עמוק יותר, זה משגע
זה מבטא
זה לא תלותי

וכשיכתיבו להם שזה הזמן הנכון
הם ימחאו לכם כפיים
לדעתי, זה שיגעון
ואני
הפרדוקס של עצמי,
(של עצמיכם)
מוצב לכם מול העיניים
מקריא לכם מילים קצת לא פשוטות
נוקב בכם
עדיין
סותר את עצמי, סותר כל היגיון
אני כבר אמרתי כמה פעמים
לדעתי
זה שיגעון.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול