כלומר, השקרנים של ביבי
הם יגידו שהוא הצטרף חשמאל
הם יגידו שהוא בשמאל הקיצוני
הם יגידו שהוא בן ברית של איימן עודה
בזמן שביבי כורת ברית עם התנועה האיסלמית
בואו לא נשכח את האמת
אלקין חזר בתשובה עוד לפני שעלה לארץ
אלקין בוגר ישיבת כפר עציון
אלקין גר בהתנחלות מבודדת עד שרץ לראשות עיריית ירושלים.
מי יותר ימין ממנו? יאיר נתניהו? יעקב ברדוגו? אסנת סמארק?
ויש בה מעט מן המעט שבאמת. למרות שא"א להגיד עליו שהוא שמאלני אפשר להגיד שהוא לא ברור בגלל קדימה וזה מה שהם עשו. נחמד לי
נניח צחי הנגבי , אחד מהוגי ההתנתקות ואחד מהיחצנים הגדולים שלה , גם היה חבר בקדימה ושר מטעמה
אבל הוא בסדר , כי הוא תומך בביבי אז הוא ימני גמור למרות הכל
לדעתי.
אבל אני חושב שאכן זה מוזר שאדם ימני כמו אלקין (וכן, הוא ימני בעיני) הלך לקדימה.
הליכוד לא מכשיר כלום (לדעתי) אבל יש להם במה לנפנף. והאמירה שלהם שהוא מחפש ג'וב לא נראית לי הזויה. ירדו עליו עם תיק המים הזה. הוא נעלב לא רצה לקבל אותו בהתחלה אפילו אפ אני זוכר נכוןואז הוא קוביל גם השכלה גבוהה. (או הפוך) אין לו השפעה (כמו לרוב החכים בליכוד) והוא מחפש אופק חדש, נשמע הגיוני. גם אם לא מוכרח שכך המצב
ומאופיר אקוניס ויובל שטייניץ ודוד ביטן.
אז הם לא "נכשלים"?
למה הם לא ערקו לסער?
כי כנראה סער גם לא יקח אותם.
בס"ד
בניגוד לסער, שיר והשכל, אלקין היה יד ימינו של נתניהו במשך שנים ארוכות ועד לפני מספר ימים מועטים עדיין הגן עליו ודיבר בשבחו. פתאום לשנות עמדה ב180 מעלות ולתקוף את ראש הממשלה על כל ההתנהלות שלו, זה בעניי בעייתי ויש פה לא מעט צביעות. מאז הודיע אלקין על פרישתו כבר הועלו ברחבי הרשת לא מעט הוכחות שסותרות את דבריו של אלקין מההתנהלות שלו בשנה האחרונה לבין הנאום שלו אתמול. חבל, כי באמת מדובר באחד הפוליטקאים היותר מוצלחים שצמחו לנו כאן.
אילו היה כמו מירי רגב הופך מעוקרת ישובים ל "ממשלת ימין"
או כמו אריה דרעי הופך מ"תומך אוסלו" ל"ימין אמיתי"
הייתי אומר צביעות.
אבל ביביזם זה משהו מאוד זמני וחולף מטחבו. נתניהו ידוע בזה שאלו שעובדים איתו קמים נגדו, כמו בנט ושקד וניר חפץ.
אלקין לא הפך את עורו מבחינה ערכית, הוא פשוט החליף ג'וב.
זה של רן ברץ:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/298927
אבל היו גם דברים טובים של חגי סגל. טרם מצאתי ברשת.
כשאלקין התהפך
בלשון המעטה, איש עוד לא האשים את זאב אלקין בטיפשות.
למרות גינוניו הרכים ונוכחותו האפורה הוא אובחן מזמן כפוליטיקאי מחונן.
מכריו ויריביו מכירים בחוכמתו, בערמומיותו, בחריצותו.
למרות הרפתקת העבר שלו בתנועת קדימה,
מפלגתם של עוקרי גוש קטיף וצפון שומרון, הוא נחשב לנכס ימני.
בתחילת השבוע שעבר עוד הספיק לתרום את חלקו למיזם הסדרת המאחזים ביו"ש,
כשהצהיר כי לא יתמוך בהסדרתם של שלושה יישובים בדואים בנגב
אם לא יוסדרו במקביל עשרות יישובים צעירים בגב ההר.
נתניהו נכנע (חלקית), אבל עוד לפני שהנושא נידון בממשלה אלקין הגיש מכתב התפטרות.
ועוד איזה מכתב. "אינני יכול לעשות שקר בנפשי ולקרוא לאזרחי המדינה להפקיד את גורלם
בידי מישהו שהפסקתי להאמין בו ולסמוך עליו", כתב לראש הממשלה.
הוא האשים אותו בניהול "חצר ביזנטית". אחר כך הלך לטלוויזיה ונשא נאום מרתק.
לכאורה זה היה שיעור במנהיגות, למעשה מופע בוגדנות.
האמיתות העצובות שנכללו בו (למשל, "אין לך בעיה להבטיח ולרמות") נועדו לשרת טענת כזב:
זאב אלקין עורק מהליכוד מפני שלפתע זרח עליו כביכול אור נגוהות
ונגלו לו הפינות החשוכות באישיותו של נתניהו.
פתאום עכשיו, פתאום היום, הוא הבין עם מי יש לו עסק.
נו, באמת. כל צופה לא סנילי יודע שאלקין חוצה קווים כדי לנצל הזדמנות.
אם גדעון סער היה נשאר בליכוד, גם אלקין היה נשאר כדי להגן באולפנים על ראש הממשלה
ולדחות בבוז אלקיניסטי שקט את הטענות ש"אצל נתניהו העניין האישי גובר על הלאומי".
לאורך ימים רבים לא היה לנתניהו פרקליט אוטומטי כה מנומק כמותו.
כמעט בכל מצב ומשבר הוא היטיב להסביר מדוע הטרוניות נגד מעבידו הוותיק הן טענות שווא,
והנה, בן־לילה, גם הוא התחיל לדקלם אותן כאחד ממניפי הדגלים השחורים.
"בשנה האחרונה קרה לו משהו", אמר על נתניהו לרינה מצליח.
מי כמוהו יודע ששום דבר לא קרה לנתניהו בשנה האחרונה. אולי לאלקין קרה.
ראש הממשלה עקבי פי כמה ממנו.
כבר את הבחירות לכנסת העשרים (2015) הוא הקדים ממניעים אישיים בעיקר,
שלא לדבר על שתי מערכות הבחירות האחרונות.
האם החצר שלו הייתה אז ביזנטית פחות?
אמנון אברמוביץ' ובן כספית טוענים שהיא מתנהלת כך עוד מהמילניום הקודם,
אבל אלקין תמיד נתן לנו להבין שמדובר בשקרים של שמאלנים,
עד שביום רביעי שעבר עשה מעשה ברוטוס והצטרף למקהלה הוותיקה שלהם.
גדעון סער נהג באופן שונה. כבר לפני שנה ורבע יצא פומבית נגד נתניהו.
במשך ימים רבים לא שמר לעצמו את הביקורת על מנהיג מפלגתו.
אפשר להבין מדוע הגיע למסקנה שצריך להחליף אותו ושאי אפשר לעשות זאת מתוך הליכוד.
אפשר גם להאמין שהוא נשאר ימני.
מפלגתו החדשה של סער אינה בשורה רעה בהכרח לליכודניקים
שהצביעו עד כה מחל בגלל נאמנות לרעיון ולא למנהיג.
יום אחד, כך או אחרת, הוא יחבור מחדש לליכוד או שהליכוד יחבור אליו.
עד אז אפשר לראות בו מנתח כירורגי שהליכוד זקוק לו מאוד אחרי שנות שלטון כה ארוכות.
אבל המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואפילו לא את המילים.
אם סער ושותפיו הבכירים באמת רוצים לייצר פה תקווה חדשה,
שלא ילעיטו אותנו ברטוריקה ישנה על דברים שרואים מכאן ולא רואים משם,
ויפסיקו לדקלם את המלל האנטי־ביביסטי כמו חניכים צייתנים
שנפלטו זה עתה ממחנות שמאל לחינוך מחדש.
מי שמבטיח לנו כי "מפלגה בראשותו של גדעון סער תחזיר אותנו לערכי ז'בוטינסקי",
כמו שאלקין הבטיח לפני שבוע, אמור להיצמד להדר הז'בוטינסקאי,
ולא לדבר בטלוויזיה על נתניהו כמו שאלדד יניב מדבר.
לציבור יש אמנם זיכרון קצר, אבל לא עד כדי כך קצר.
מילים גבוהות מדי, געגועים מאולצים ל"הנהגה אחרת" ושקרים שקופים,
עלולים להזכיר לו את המלל הנבוב והכוזב של מפלגות הסרק קדימה וכחול לבן.
גם הן יצאו לדרך כשרוממות תיקון עולם בגרונן וחרב שנאת ביבי בידן.
על מרצפות גני התערוכה אפשר עדיין למצוא את שאריות הקונפטי
מעצרת הפתיחה של בני גנץ לפני שנתיים, בקושי שנתיים.
ישנו מחנה ביבי, וישנו מחנה ימין, ועוינים הם זה לזה,
נקווה שסוף סוף יגבור מחנה הימים על מחנה ביבי.
בן: כל אחד בסוף מסומן שם והוא לא מסוגל להגיד לה לא. היא האשימה אותו בכך שאיילת שקד נהייתה שרת המשפטים, כי הוא ניהל את המשא ומתן הקואליציוני, ואם היא הייתה בודקת הוא אשם בהרבה דברים חוץ מהדבר הזה. אשם רק בעלה.
סער הוא אופורטוניסט מצוי שבדק את סיכויו לעמוד בראש הליכוד לאחר עידן נתניהו. וכן- הוא מצא אותם נמוכים מאוד בהשוואה למתחרים עתידיים אחרים.
משכך הוא פרש והקים רשימה עצמאית לכנסת.
בטרם פרש, הכין תשתית של ארבעה ח"כים נוספים מהליכוד שילכו איתו. קראתי את 7 העקרונות של מפלגתו החדשה, ועם כל הכבוד מדובר בקשקוש מקושקש, וכיסוי עיניים לתפיסת "רק לא ביבי". למען הסר ספק, אידיאולוגיה אין שם.
הח"כים הפורשים: שאשא ביטון- שרופה בליכוד, הניסיון להדיח אותה מועדת הקורונה נתקלה בוטו של כחול לבן. מיכל שיר- היתה מזכירה של סער ושפחתו הפוליטית, טבעי שתמשיך איתו לכל מקום שילך. שרן השכל- תמכה בסער בפריימריס לראשות הליכוד בהם הוא הובס בנוק אאוט. אלקין- איש סודו של נתניהו בהיותו דובר רוסית, אבל לא ממש פופולרי אצל מתפקדי הליכוד.
הוא יוצא מהם אופורטוניסט קטן ובזוי, וכל המוסיף גורע.
בעקבות זה הרחבה משמעותית בזכויות המשפחות השכולות
זה נושא גדול, ואני כמובן לא פסיכולוג, וכותב את זה בתור אזרח מתוך דאגה אמיתית לשלום הלוחמים ומתמודדי הנפש אחרי מלחמה, כי להבנתי היחס הציבורי הוא גורם משמעותי שיכול להשפיע על אדם בנקודת הקצה שלו-
האם אתם חושבים שאין סכנה שזכויות והטבות והוקרה וכבוד למשפחות השכולות, במקרים שבהם הן שוות לזכויות משפחות שיקיריהן התאבד על מדים, לא יכולה לתת מעין פתח למתאבדים עתידיים ח"ו?
זאת אומרת- לפעמים אדם חושב להתאבד ומה שמחזיק אותו להתמודד, לשרוד, ולבחור בחיים זה המחויבות למשפחה הקרובה לו, או לפעמים המחשבה על שמו הטוב ואיך יחקק זכרו, ומה הוא ישאיר בציבור. אבל במקרה כזה שהוא יודע שהוא יקבל כבוד והבנה, ותמיכה גדולה במשפחה שלו- לא יכול להסיר לו מחסומים בדרך אל הוויתור על חייו?
זה נכון גם לעניין קולות הלכתיות וחמלה ציבורית בכבודו של מאבד עצמו לדעת, שצריך עיון ודקדוק שלא לייצר יותר מידי הבנה וחמלה שיכולות להסיר מחסומים בפני האדם שהיד שלו על ההדק ח"ו.
כמובן שגם יד נוקשה מאוד כלפי מתאבד יכולה למנוע ממתמודד לחשוף את הקושי שלו ולהשתקם.
(מזכיר לי שפעם ראיתי נתון (אולי היום כבר לא אקטואלי) שאומר שיש יותר נשים שמטופלות בקשר לנסיון התאבדות מאשר גברים, אבל שיש יותר גברים מתאבדים בפועל מאשר נשים (פערים מספריים ענקיים). המרצה ניסה לתת הסבר שהרבה פעמים הבושה\אגו של הגבר מלנסות ולא להצליח, גורמת לו להיות חד יותר ברגע הקצה (מן הסתם הוא הביא עוד טיעונים, אבל זה זכור לי הכי חזק, ויכול להיות שהוא היה העיקרי יותר)
שנזכה ל "ונתתי שלום בארץ", "ושמחת עולם על ראשם"❤
נ.ב התחלתי לכתוב על התאבדויות בצה"ל, אבל כנראה שהשאלה העיקרית היא כללית- איך היחס שלנו למתאבדים יכול להשפיע על אדם שנמצא בנקודת הקצה?
אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.
אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני.
אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.
בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.
אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.
אחי השמאלני, שאלה אליך בכנות:
אם אתה באמת מאמין שלא הייתה בגידה מבפנים ב-7 באוקטובר, אלא "רק" המצב הבסיסי הזה:
צה"ל לא מסוגל למנוע מתקפת פתע על הגבול, ובשעות הראשונות יש בלבול עצום, קריסת תקשורת, כוחות מפוזרים – ולוקח בערך 10–12 שעות עד שמתחילים להתארגן מחדש בצורה משמעותית,
איך בדיוק אתה לא מפחד ממצב דומה – אבל בסדר גודל הרבה יותר גדול – אם ניסוג גם מיהודה ושומרון?
הרי אורך הגבול עם יו"ש הוא פי 4–5 מהגבול עם עזה (תלוי איפה בדיוק מודדים), וביחד עם רצועת עזה מדובר על פי 6 בערך.
אם מחר בבוקר יקרה משהו דומה – חמאס מעזה + חיזבאללה/ג'יהאד אסלאמי/כוחות מקומיים מיו"ש תוקפים בו זמנית – כמות הקורבנות הפוטנציאלית יכולה להיות פי כמה
כל המרכז (גוש דן, השרון, ירושלים) הופך להיות חזית ממשית, לא רק עורף
אין לאן "להימלט" פנימה כמו ב-7/10
אין מספיק כוחות סדירים שיוכלו להגיע במהירות לכל כך הרבה נקודות פריצה בו זמנית.
אז איך אתה – בתור אחד שמבין ש-7/10 קרה בלי "בגידה" אלא בגלל חולשה מבנית ומבצעית – לא רואה בזה סיכון קיומי ממשי?
מחכה לשמוע את ההיגיון שלך.
התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:
1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי
זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:
* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.
* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.
הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.
2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה
בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:
* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.
* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.
3. הטיעון המוסרי והמשפטי
השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":
* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.
* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.
* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.
4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב
* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.
* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")
אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.
מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.
כל שכן עזיבה צבאית
אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).
אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...
יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.
למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?
האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?
פירוק חמאס מנשקו- בדרך.
השבת כל החטופים- בוצע.
פירוז הרצועה- בדרך.
שליטה בטחונית- הושג חלקית.
ממשל אזרחי- בדרך
אתה הבנת את זה?
עבר עריכה על ידי נ א בתאריך ג' בשבט תשפ"ו 19:19
אי אפשר לשמוע בחדשות שתוך תקופה קצרה היו 3 מקרים של דריסת מפגינים.
פשוט לא הגיוני!!!
מה אתם מציעים לעשות?
זה יכול לקרות - ואם זה קורה, זו אשמת החוסם\רודף.
מי שמסכן חיי אדם הוא רודף. זו ההגדרה לרודף וכל מי שחוסם כביש מסכן חיי אדם וכנראה שיותר מאחד.
וינטר מפקד מצטיין ושם שמים שגור על פיו אבל פוליטיקאי הוא לא, או למצער הוא חסר ניסיון להובלת מפלגה.
מהן עמדותיו, מה יש לו להציע ארגונית, אם בכלל, כדי לרפא את המפלגה הפצועה והכושלת הזו, אין אנו יודעים.
בטרם יעשה את שטות חייו ויסכים להוביל את המפלגה, נזכיר לו את קודמיו שהוצנחו מבחוץ: הרשקוביץ, איתם, הרב רפי, ולהבדיל בנט.
איפה הם היום.
מסתבר שיותר משהציבור סומך על וינטר, הוא פשוט דוחה את סמוטריץ', אין הסבר אחר.
אבל סמוטריץ' לא הולך להעלם, הוא ימוקם במקום השני ויחתור תחת העומד בראש, כי בחתרנות אין שני לו אחר ששמעון פרס נעלם מחיינו.
או במילים אחרות אומר הציבור הד"לי שלושה דברים: לא לפלגנות, כן לסדר יום יהודי, ואי אמון אישי בבצלאל נפתלי סמוטריץ'.
מצד שני מה שטוב לציבור הד"לי לא בהכרח יהיה טוב לוינטר.
קטע.
איני מכיר את וינטר ואיני יודע מה תכניותיו לחיים ובמה חוץ מפיקוד הוא מוכשר. אם וינטר באמת חושב שהשליחות הבאה שלו בעם ישראל, היא השפעה דרך המסדרונות הפוליטיים - שיתכבד ויכנס כמספר 4/5 ברשימה, שילמד איך נראת הכנסת מבפנים, איך עובדים בוועדות, איך נראים דוחות של מרכז המחקר, יכיר מבפנים את יחסי הכנסת-ממשלה וכד'. אם הקדנציה תהיה מוצלחת, בקדנציה הבאה יוכל להיות ראש וועדה או סגן שר וכו'.
קישרת עם מאמר שאומר בערך כמוני, רק ששניכם מתעלמים באופן מביך מהשאלה לשם מה ולמה מציפים את שמו של וינטר אל מול הפוליטיקאי הדגול בעיני עצמו- סמוטריץ'.
נראה לך שמישהו בליכוד יציע להחליף את נתניהו.
כך או אחרת, בעוד תשעה חודשים- גג, יתקיימו בחירות לכנסת. השאלה שצריכה להשאל כאן ועכשו היא לא מי האיש שיכול להציל את המפלגה מסכנת טביעה והכחדה, אלא מי הוא האמיץ שמסוגל לשכנע את המגזר שתם זמנה של הציונות הדתית כמפלגה עצמאית על כרעי תרנגולת.
כשבקפלן בודקים כל מיני גרסאות של חיבורים פוליטיים כדי למקסם את כוחם, במחנה האמוני- הפוך, לא פחות מחמש מפלגות מתמודדות כל אחת בנפרד על 3.5 מנדטים בסך הכל.
אציע לך לישון על זה לילה, ומחר תחזור לכאן עם תשובה.
לולי מפלגת הציונות הדתית, לא כנראה שלא היינו חוזרים להלחם אחרי הפסקת האש הראשונה ובוודאי שלא אחרי השניה. מוסדות החינוך היו קורסים ומפת ההתיישבות היתה של בלונים על חוטים בתוך מדינה פלסטינית.
מי שלא מבין את זה שיצביע ליכוד, ויתחיל להתאמן מעכשיו על מקהלת 'תפילה לעני'...
ממה שאני מכיר (ממקורות אמיניים בעיניי, אבל לא מקור ראשון), סמוטריץ' עבד מאוד מאוד קשה לנסות לגייס את וינטר מספר שתיים, וכמו שכתב @איתן גיל, הוא אכן דחה אותו. זאת אומרת שגם הפוליטקאים עצמם, וזה נכון לכולם ללא יוצא מן הכלל, מחפשים כוכבים לקשט בהם את הרשימה שלהם, ובמקומות גבוהים, ממש לא בשוליים-עד לא רייאלי.
האמת שהתווכחנו על עניין דומה, כשאתה תמכת במהלך של סמוטריץ' להחלפת אורי אריאל ואני טענתי שעם כל הכבוד לשיאן הכנסת, הוא רק אחרי קדנציה אחת ויש לו מה ללמוד...
מאז המציאות הפוליטית עברה טלטלות שהמציאות בהן עלתה על כל דמיון - שלוש מערכות רצופות, שתי ממשלות פרטיטיות שלא משלימות את ימיהן ומה לא...
עכשיו, אני מבין, בסופו של דבר הסנטימנט הצבאי חזק בציבור שלנו, תמיד ובמיוחד אחרי השנתיים האחרונות. מפלגה שאין לה אף אחד עם הסטוריה צבאית משמעותית, תהיה בבעיה, למרות שמצד האמת אלו שני תפקידים שונים לגמרי.
הוא ביצועיסט מעולה, אבל מנהיג מפלגה הוא לא, ולא יהיה.
הוא בטוח שאם יקיף את עצמו בכוכבים, מצבו הפוליטי ישתפר, אבל הציבור חושב הפוך, ולראיה- גם אם יציבו מטאטא בראשות הרשימה הוא יביא מספר קולות כפול בקלפי.
לגבי וינטר, כפי שכתבתי קודם, הוא בחור טוב וכריזמתי, אבל לא אפוי פוליטית. מן המעט המצופה ממנו הוא צריך לדלג בין אולפני הרדיו והטלויזיה ולהתראיין בכל נושא רלוונטי, כדי שנדע מה הן עמדותיו, ומהו כושרו הריטורי.
חזרה לסמוטריץ', שילמד ממפלגת העבודה שהצליחה להכנס לכנסת הנוכחית על חודם של קולות בודדים, מה שהביא למסקנה מתבקשת שלמרות עברה המפואר באמת, תם זמנה. ראש המפלגה הודיעה שלא תתמודד שוב, וכל השאר חברו למסגרת פוליטית אחרת בראשות יאיר גולן.
כאמור, סמוטריץ' הוא הבעיה ולא הפתרון. בזמן שהוא מחזר אחר כוכבי קישוט למפלגתו, חברו שמחה רוטמן בורח מן הספינה הטובעת, וזו רק ההתחלה.
הוא לא יכול למכור לנו מפלגה דתית (עלאק) כאשר הנרטיב הדתי נמצא במקום 6 או 8 בסדרי העדיפות, וחבוי בפרשנות עקלתון תחת מצוות ישוב ארץ ישראל. בכל הכבוד, הציבור לא קונה...
למרות התמיכה הרחבה שיש לו בפורום זה, הוא צריך לעשות מירב מיכאלי ולזוז הצידה, ולאפשר לאחרים לפנות את ההריסות שהוא הרס בשתי ידיו השמאליות. אחריו יבוא מיזוג טכני או ממשי עם גוף פוליטי שאינו אקדח צעצוע.
המשך יבוא.
השאלה המשמעותית היא מה יכולות הביצוע שלו בשדה הפוליטי. מי שרוצה להיות בכיר במפלגה ובוודאי מנהיג מפלגה (כמו שרחש השמועות טוען שוינטר רוצה) - צריך להוכיח יכולות בשדה הפוליטי. להוכיח שהוא מסוגל להעביר חוקים, להוכיח שהוא יכול לנהל סדר יום בוועדות. להוכיח שהוא מסוגל לנהל מו"מ פוליטי ולהגיע בו להישגים, אפילו שהרבה פעמים במגזר יעקמו את האף (לדוגמא - התמיכה בהסכם החטופים הראשון, תמורת הכנסת מנגנון אוטומטי של חזרה ללחימה ברגע שהעסקה קורסת). להוכיח שהוא מסוגל להתנהל עם חבריו למפלגה במנהיגות משתפת.
אגב, הנקודה האחרונה היא עקב אכילס משמעותי של הרבה גנרלים או מנכ"לי חברות, במעבר לפוליטיקה. מפקד (ובדומה מנכ"ל) רגיל לסדר הררכי שאפשר אולי לשמוע דעות אבל בסופו של דבר אם הוא הבכיר - הוא נותן פקודה והיא מתבצעת ואם יש בכיר ממנו - הוא מקבל פקודה ומבצע. המעבר למערכת פוליטית שבה גם אם הוא ראש מפלגה או אפילו ראש ממשלה - יש משמעות להחלטותיו, אבל גם לאחרים יש מילה, צריך לשכנע את הרוב וגם המיעוט במחיר לא כבד מידי יכול לפעול אחרת או אפילו סתם לגרור רגליים - קשה מאוד להרבה גנרלים.
בליכוד הוא שרוף, ולכן עליו לבחור בין בנט לבין להשאר בבית.
בנט, על פניו, לא ישוש לצרף אותו בהיותו נתפס "משיחי" ותואם סמוטריץ' שלא יחליק בגרון, ובקפלן.
בשולי הדברים נזכיר שכל הגנרלים שהצטרפו לפוליטיקה אכזבו את בוחריהם. מי יותר ומי פחות...
כולם, היינו כולל יצחק רבין, ששלושה כדורי אקדח הפכו אותו מלא יוצח פוליטי לקדוש, קדוש.
והשאלה רק למי, לעומתך @מרדכי טוען שהוא רוצה ללכת לבד.
אתה קצת מכליל מידי, היו גנרלים שכן הצליחו כמו רפול ועוד. אתה צודק שרבים כשלו, יש סיבות טובות לכשלון. רבין גם כגנרל היה גרוע, הצליח לבנות הילה של 'ביטחוניסט, אבל מעולם לא לחם בעצמו חוץ מבאלטלנה...
כיוון שרבים נכנסו לפוליטיקה בקול רעש גדול וכשלו נחרצות, אני טוען בתוקף שאם גנרל טוב, רוצה לרתום את כחותיו, יכולת ההנהגה שלו, מסירות הנפש שלו ועוד - לעשיה הציבורית בתחום הפוליטי, עליו להתחיל מלמטה. להכנס כח"כ פשוט, אחרי קדנציה או שתיים מוצלחות להתקדם לסגן שר או יו"ר וועדה.
מה יש לוינטר להציע לסדר היום הפוליטי שלנו חוץ מכלום.
במחשבה נוספת, יש מצב שיחבור לאבי מעוז, וימוקם ראשון ברשימה. < צ >
מרשים שם סמארטפונים, בנעם הוא פסול...
🤣
מצד אחד ההנחה שלי היא שאולי הוא ימשוך מצביעים לטווח קצר, אבל לא תהיה לו הצלחה משמעותית בפוליטיקה לטווח בינוני ובוודאי ארוך.
מצד שני, אני מאוד מקווה שהפארסה של מינוי זמיר לא תחזור על עצמה והרמטכ"ל הבא יהיה מי שימונה על מנת לנער אתת צה"ל ולהחזיר אותו להיות צבא מנצח.
וכמוהו, אשכנזי הובא מבחוץ כדי להחליף את חלוץ הכושל, שהתפוטר.
שניהם היו מטבע הדברים, מינויים בדיעבד, ולא לכתחילה, ומועמדים בדרגת אלוף.
וינטר לעומתם, השתחרר בדרגת תת אלוף, ובדרגתו משרתים בשרות פעיל לא פחות מ- 250. בנסיבות אלה הסיכוי הריאלי להשבתו לשרות פעיל שואף לאפס
למה? כי הם ראו איך הוועדה הזו הצליחה להטיל אחריות אישית חד-צדדית על נתניהו – למרות שהוא לא היה אחראי ישירות כלל – והמסקנות האלה דווקא מצאו חן בעיניהם. הם הבינו שזה כלי יעיל: להקים ועדה "ממלכתית", להפוך אותה למכונת האשמות נגד ראש הממשלה, ואז להשתמש בה כנשק פוליטי.
הוועדה של מירון נכשלה בצורה מביכה ומגוחכת כשהטילה אחריות אישית על נתניהו. הרי ברור שיש דרג אחראי ישיר: מפקד האירוע במשטרה. אפשר ללכת דרגה אחת אחורה – למפכ"ל. אפילו שתי דרגות – לשר לביטחון הפנים – זה כבר מתחיל להיות מוגזם. אבל שלוש דרגות אחורה, עד ראש הממשלה? זה כבר הזוי לגמרי. ובכל זאת, הוועדה ה"ממלכתית" הזו עשתה בדיוק את זה, כנראה כדי לרצות את השמאל.
כשמסתכלים על היועצת המשפטית ועל כל ה"ממלכתיות" שלה – מבינים שהמילה "ממלכתי" אצלם הפוכה לחלוטין ממשמעותה האמיתית.
המסקנות של ועדת מירון היו כל כך מופרכות שהן לא עשו רושם רציני על אף אחד.
כשהחונטה הזו ראתה שהציבור לא קונה את הבלוף, הם ניסו להסית את החרדים נגד נתניהו – כי הם היו אלו שנפגעו הכי קשה באסון מירון. אבל גם זה לא עבד; החרדים לא נפלו לזה.
ואז, כנראה, נפל להם האסימון: החרדים לא חשופים לתקשורת המרכזית, אז קשה להסית אותם. אבל אם יקרה אסון נורא ביישוב אחד או שניים מקיבוצי עוטף עזה, ואז התקשורת תציג את ועדת החקירה ה"ממלכתית" כגורם אובייקטיבי ומוחלט – אפשר יהיה לייצר זעם ציבורי עצום נגד נתניהו, כזה שגם הוא לא יוכל לעמוד בו.
1. מאז ההכרזה אתמול, הטענה הרווחת היא שהאיחוד בין המפלגות הערביות הוא מהלך שיטיב עם השמאל ויפגע בימין. האמת היא הפוכה: להכשיר את רע"מ זה משהו אחד, אבל מכאן ועד להכשיר גם את חדש-תעל ובעיקר את בל"ד, הדרך ארוכה וכמעט לא אפשרית. זאת אומרת שמהלך שכזה רק מרחיק את האופוזיציה מחהקים ממשלה. על הדרך נראה גם ירידה אצל אותו יאיר גולן שרק אתמול הצהיר שמנסור עבאס יותר ציוני מסמוטריץ' ובן גביר.
מנגד, המהלך הזה יוציא את מצביעי ימין מהבית. א. אלו שמרגישים שאין להם למי להצביע או אפילו חשבו להצביע למפלגות מרכז. מול מפלגה ערבית משותפת עם מספר מנדטים דו ספרתי הם יריגשו מאויימים, וסביר להניח שיחזרו לימין.
2. למרות כל האווירה החגיגית אתמול בסחנין, אנחנו עדיין מאוד מאוד רחוקים מחתימה סופית. מנסור עבאס כבר הוכיח את כוחו הפוליטי לבד, ואין לו לא את הצורך ולא את הרצון להיות אחד מארבעה ראשי מפלגות. מנפתלי בנט הוא למד כמה שווה החתימה על מסמכים מסוג זה.
וזה רע בעיקר אם בלד תהיה בפנים כי הם שרפו להם קולות. משאר הבחינות זה לא כזה דרמטי.
אפשר לקוות שזה ידרבן את הימין להצביע ואולי גם להתאחד גם כדי לשמור על הקולות.
בשאר מסכים איתך. ש"ש
לאופוציזיה אין סיכוי ריאלי להרכיב את הממשלה הבאה, אבל בלוק חוסם הוא לא בלתי אפשרי ועל זה הם עובדים חזק.
ומנגד בימין ישנים על האף. בקליפת אגוז, מסתמח שבין 4 ל- 6 לא יעברו את אחוז החסימה.
כנראה טראמפ השיג, באיומים והלחץ שיצר, הסכמים מסחריים לטובת ניצול משאבי הטבע של גרינלנד.
מה שמלכתחילה היה מעוניין.
