כלומר, השקרנים של ביבי
הם יגידו שהוא הצטרף חשמאל
הם יגידו שהוא בשמאל הקיצוני
הם יגידו שהוא בן ברית של איימן עודה
בזמן שביבי כורת ברית עם התנועה האיסלמית
בואו לא נשכח את האמת
אלקין חזר בתשובה עוד לפני שעלה לארץ
אלקין בוגר ישיבת כפר עציון
אלקין גר בהתנחלות מבודדת עד שרץ לראשות עיריית ירושלים.
מי יותר ימין ממנו? יאיר נתניהו? יעקב ברדוגו? אסנת סמארק?
ויש בה מעט מן המעט שבאמת. למרות שא"א להגיד עליו שהוא שמאלני אפשר להגיד שהוא לא ברור בגלל קדימה וזה מה שהם עשו. נחמד לי
נניח צחי הנגבי , אחד מהוגי ההתנתקות ואחד מהיחצנים הגדולים שלה , גם היה חבר בקדימה ושר מטעמה
אבל הוא בסדר , כי הוא תומך בביבי אז הוא ימני גמור למרות הכל
לדעתי.
אבל אני חושב שאכן זה מוזר שאדם ימני כמו אלקין (וכן, הוא ימני בעיני) הלך לקדימה.
הליכוד לא מכשיר כלום (לדעתי) אבל יש להם במה לנפנף. והאמירה שלהם שהוא מחפש ג'וב לא נראית לי הזויה. ירדו עליו עם תיק המים הזה. הוא נעלב לא רצה לקבל אותו בהתחלה אפילו אפ אני זוכר נכוןואז הוא קוביל גם השכלה גבוהה. (או הפוך) אין לו השפעה (כמו לרוב החכים בליכוד) והוא מחפש אופק חדש, נשמע הגיוני. גם אם לא מוכרח שכך המצב
ומאופיר אקוניס ויובל שטייניץ ודוד ביטן.
אז הם לא "נכשלים"?
למה הם לא ערקו לסער?
כי כנראה סער גם לא יקח אותם.
בס"ד
בניגוד לסער, שיר והשכל, אלקין היה יד ימינו של נתניהו במשך שנים ארוכות ועד לפני מספר ימים מועטים עדיין הגן עליו ודיבר בשבחו. פתאום לשנות עמדה ב180 מעלות ולתקוף את ראש הממשלה על כל ההתנהלות שלו, זה בעניי בעייתי ויש פה לא מעט צביעות. מאז הודיע אלקין על פרישתו כבר הועלו ברחבי הרשת לא מעט הוכחות שסותרות את דבריו של אלקין מההתנהלות שלו בשנה האחרונה לבין הנאום שלו אתמול. חבל, כי באמת מדובר באחד הפוליטקאים היותר מוצלחים שצמחו לנו כאן.
אילו היה כמו מירי רגב הופך מעוקרת ישובים ל "ממשלת ימין"
או כמו אריה דרעי הופך מ"תומך אוסלו" ל"ימין אמיתי"
הייתי אומר צביעות.
אבל ביביזם זה משהו מאוד זמני וחולף מטחבו. נתניהו ידוע בזה שאלו שעובדים איתו קמים נגדו, כמו בנט ושקד וניר חפץ.
אלקין לא הפך את עורו מבחינה ערכית, הוא פשוט החליף ג'וב.
זה של רן ברץ:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/298927
אבל היו גם דברים טובים של חגי סגל. טרם מצאתי ברשת.
כשאלקין התהפך
בלשון המעטה, איש עוד לא האשים את זאב אלקין בטיפשות.
למרות גינוניו הרכים ונוכחותו האפורה הוא אובחן מזמן כפוליטיקאי מחונן.
מכריו ויריביו מכירים בחוכמתו, בערמומיותו, בחריצותו.
למרות הרפתקת העבר שלו בתנועת קדימה,
מפלגתם של עוקרי גוש קטיף וצפון שומרון, הוא נחשב לנכס ימני.
בתחילת השבוע שעבר עוד הספיק לתרום את חלקו למיזם הסדרת המאחזים ביו"ש,
כשהצהיר כי לא יתמוך בהסדרתם של שלושה יישובים בדואים בנגב
אם לא יוסדרו במקביל עשרות יישובים צעירים בגב ההר.
נתניהו נכנע (חלקית), אבל עוד לפני שהנושא נידון בממשלה אלקין הגיש מכתב התפטרות.
ועוד איזה מכתב. "אינני יכול לעשות שקר בנפשי ולקרוא לאזרחי המדינה להפקיד את גורלם
בידי מישהו שהפסקתי להאמין בו ולסמוך עליו", כתב לראש הממשלה.
הוא האשים אותו בניהול "חצר ביזנטית". אחר כך הלך לטלוויזיה ונשא נאום מרתק.
לכאורה זה היה שיעור במנהיגות, למעשה מופע בוגדנות.
האמיתות העצובות שנכללו בו (למשל, "אין לך בעיה להבטיח ולרמות") נועדו לשרת טענת כזב:
זאב אלקין עורק מהליכוד מפני שלפתע זרח עליו כביכול אור נגוהות
ונגלו לו הפינות החשוכות באישיותו של נתניהו.
פתאום עכשיו, פתאום היום, הוא הבין עם מי יש לו עסק.
נו, באמת. כל צופה לא סנילי יודע שאלקין חוצה קווים כדי לנצל הזדמנות.
אם גדעון סער היה נשאר בליכוד, גם אלקין היה נשאר כדי להגן באולפנים על ראש הממשלה
ולדחות בבוז אלקיניסטי שקט את הטענות ש"אצל נתניהו העניין האישי גובר על הלאומי".
לאורך ימים רבים לא היה לנתניהו פרקליט אוטומטי כה מנומק כמותו.
כמעט בכל מצב ומשבר הוא היטיב להסביר מדוע הטרוניות נגד מעבידו הוותיק הן טענות שווא,
והנה, בן־לילה, גם הוא התחיל לדקלם אותן כאחד ממניפי הדגלים השחורים.
"בשנה האחרונה קרה לו משהו", אמר על נתניהו לרינה מצליח.
מי כמוהו יודע ששום דבר לא קרה לנתניהו בשנה האחרונה. אולי לאלקין קרה.
ראש הממשלה עקבי פי כמה ממנו.
כבר את הבחירות לכנסת העשרים (2015) הוא הקדים ממניעים אישיים בעיקר,
שלא לדבר על שתי מערכות הבחירות האחרונות.
האם החצר שלו הייתה אז ביזנטית פחות?
אמנון אברמוביץ' ובן כספית טוענים שהיא מתנהלת כך עוד מהמילניום הקודם,
אבל אלקין תמיד נתן לנו להבין שמדובר בשקרים של שמאלנים,
עד שביום רביעי שעבר עשה מעשה ברוטוס והצטרף למקהלה הוותיקה שלהם.
גדעון סער נהג באופן שונה. כבר לפני שנה ורבע יצא פומבית נגד נתניהו.
במשך ימים רבים לא שמר לעצמו את הביקורת על מנהיג מפלגתו.
אפשר להבין מדוע הגיע למסקנה שצריך להחליף אותו ושאי אפשר לעשות זאת מתוך הליכוד.
אפשר גם להאמין שהוא נשאר ימני.
מפלגתו החדשה של סער אינה בשורה רעה בהכרח לליכודניקים
שהצביעו עד כה מחל בגלל נאמנות לרעיון ולא למנהיג.
יום אחד, כך או אחרת, הוא יחבור מחדש לליכוד או שהליכוד יחבור אליו.
עד אז אפשר לראות בו מנתח כירורגי שהליכוד זקוק לו מאוד אחרי שנות שלטון כה ארוכות.
אבל המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואפילו לא את המילים.
אם סער ושותפיו הבכירים באמת רוצים לייצר פה תקווה חדשה,
שלא ילעיטו אותנו ברטוריקה ישנה על דברים שרואים מכאן ולא רואים משם,
ויפסיקו לדקלם את המלל האנטי־ביביסטי כמו חניכים צייתנים
שנפלטו זה עתה ממחנות שמאל לחינוך מחדש.
מי שמבטיח לנו כי "מפלגה בראשותו של גדעון סער תחזיר אותנו לערכי ז'בוטינסקי",
כמו שאלקין הבטיח לפני שבוע, אמור להיצמד להדר הז'בוטינסקאי,
ולא לדבר בטלוויזיה על נתניהו כמו שאלדד יניב מדבר.
לציבור יש אמנם זיכרון קצר, אבל לא עד כדי כך קצר.
מילים גבוהות מדי, געגועים מאולצים ל"הנהגה אחרת" ושקרים שקופים,
עלולים להזכיר לו את המלל הנבוב והכוזב של מפלגות הסרק קדימה וכחול לבן.
גם הן יצאו לדרך כשרוממות תיקון עולם בגרונן וחרב שנאת ביבי בידן.
על מרצפות גני התערוכה אפשר עדיין למצוא את שאריות הקונפטי
מעצרת הפתיחה של בני גנץ לפני שנתיים, בקושי שנתיים.
ישנו מחנה ביבי, וישנו מחנה ימין, ועוינים הם זה לזה,
נקווה שסוף סוף יגבור מחנה הימים על מחנה ביבי.
בן: כל אחד בסוף מסומן שם והוא לא מסוגל להגיד לה לא. היא האשימה אותו בכך שאיילת שקד נהייתה שרת המשפטים, כי הוא ניהל את המשא ומתן הקואליציוני, ואם היא הייתה בודקת הוא אשם בהרבה דברים חוץ מהדבר הזה. אשם רק בעלה.
סער הוא אופורטוניסט מצוי שבדק את סיכויו לעמוד בראש הליכוד לאחר עידן נתניהו. וכן- הוא מצא אותם נמוכים מאוד בהשוואה למתחרים עתידיים אחרים.
משכך הוא פרש והקים רשימה עצמאית לכנסת.
בטרם פרש, הכין תשתית של ארבעה ח"כים נוספים מהליכוד שילכו איתו. קראתי את 7 העקרונות של מפלגתו החדשה, ועם כל הכבוד מדובר בקשקוש מקושקש, וכיסוי עיניים לתפיסת "רק לא ביבי". למען הסר ספק, אידיאולוגיה אין שם.
הח"כים הפורשים: שאשא ביטון- שרופה בליכוד, הניסיון להדיח אותה מועדת הקורונה נתקלה בוטו של כחול לבן. מיכל שיר- היתה מזכירה של סער ושפחתו הפוליטית, טבעי שתמשיך איתו לכל מקום שילך. שרן השכל- תמכה בסער בפריימריס לראשות הליכוד בהם הוא הובס בנוק אאוט. אלקין- איש סודו של נתניהו בהיותו דובר רוסית, אבל לא ממש פופולרי אצל מתפקדי הליכוד.
הוא יוצא מהם אופורטוניסט קטן ובזוי, וכל המוסיף גורע.
על עצמו לדורותיו
האמת מצידי שהרמבם יתדברר שעבד אלילים. זה לא משנה לכלל ישראל ולנרטיב של הרמבם
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
ומציג את עצמו כאן כשומר מצוות...
מן המעט שנדרש ממנו הוא שיתאפק מתגובותיו "המחכימות" עד מוצאי יום טוב שני של גלויות.
הוא תקע יתד אי שם בין סידני למלבורן ומפיץ רעל קפלניסטי בתפזורת כמו פצצות מצרר.
נזק מדיני זה החומרים שהוא מקושש מן הגורן הקיצון שמאלני ומן היקב הקפלניסטי כדי לעשות מהם צימעס בטמפל שהוא חבר בו, לאחר תרגום כמובן לשפת המקום. לא מפיו אנו חיים
ליהודי אוסטרליה
העובדה שהוא בחר לחיות באדמה טמאה, שלא מתאימה למצוות התורה בשום צורה, היא כמובן היסוד שמביא אותו לעבירה גוררת עבירה, אבל לא בזה עסקתי כאן.
אקלים ים תיכוני, אבל עונות הפוכות
איך אתה יכול לא להזדעזע מאירועים אלימים ביבשת שלך?!
עם ישראל משחרר את צפון הגליל ומי שירא ורך הלבב - ישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו, בשטח או בפורום, כלבבו.
ביומיים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב המהפך בנחל העוג'ה: מי באמת חתום על ההישג? האם אלו נערי הגבעות ואנשי החוות ששינו את המצחאות במקום בגופם, או הפוליטיקאים שדחפו להכשרת המקום ברמה המדינית?
האמת היא שהוויכוח הזה פשוט מיותר. מי שמכיר את המציאות בשטח יודע שזה אף פעם לא "או זה או זה". התהליך תמיד עובד באותה הדרך: השטח גורר את הממשלה. לפני שהנושא בכלל הגיע לשולחנות הממשלה, היו שם האנשים שפעלו בשטח.
קחו למשל את ח"כ צבי סוכות, עוד לפני שנבחר לכנסת, הוא ופעילים נוספים היו שם, יצרו נוכחות והעלו את הנושא למודעות. הוא לא עשה את זה כח"כ, אלא כפעיל בהתיישבות. אילולא הפעילות העקשנית הזו ושל צעירים טובים נוספים, נחל העוג'ה לא היה מגיע לסדר היום הממשלתי, וממילא לא היה מטופל.
זהו דפוס חוזר שאנחנו רואים פעם אחר פעם בהתיישבות: בהר עיבל יש כבר שנים של תפילת שחרית בכל יום שישי, בכל מזג אוויר. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם שני אברכים שהגיעו ללמוד במקום מדי יום, הם אלו שסללו את הדרך לאישור הממשלתי ולהקמתה של ישיבה במקום בשבועות האחרונים, בדרך להקמתו גם ישוב קבע חדש.
בחומש, העמידה האיתנה של בחורי הישיבה על ההר, למרות כל הפינויים והקשיים, היא זו שהובילה בסופו של דבר את המערכת הפוליטית להכשיר את המקום. כך גם בתנופת החוות. בהתחלה זה לא התקבל בעין טובה, אבל לבסוף הנוכחות היהודית היא זו שקובעת עובדות בשטח ומונעת השתלטות זרה.
הנוסחה פשוטה: התמדה מביאה הכשרה. ברוב המקרים, זה מתחיל בחיכוך. בהתנגשויות מול רשויות החוק או מול ניסיונות של ערבים למנוע מיהודים לשוב לאדמתם. אבל בסופו של יום, העקשנות הזו היא הדלק של המערכת המדינית. אילולא הצעדים הראשוניים והנועזים של אנשי השטח, הממשלה לא הייתה זזה. ואילולא הגיבוי הממשלתי וההכשרה המשפטית, זה לא היה הופך למציאות קבועה בשטח.
לכן, המראה של פוליטיקאים הממהרים לשגר את עוזריהם לצייץ בטוויטר (ללא גילוי נאות על עבודתם אצל אותם פוליטקאים) כדי לתבוע בעלות מלאה על ההישג, הוא לא רק מביך אלא גם מנותק מהמציאות. הניסיון לצייר את המהפך כאילו נולד בהשקעה כספית חוטא לאמת ההיסטורית של ההתיישבות.
מי שמתהדר בכך שוכח את אלו שישנו בשטח בתנאים לא תנאים, מפספס את העיקר: הקרדיט אינו שייך בלעדית לאיש. במקום מלחמות קרדיטים מיותרות, כדאי להכיר במנגנון שעובד, אותו שילוב כוחות שבו החלוצים בשטח הם אלו שפורצים את הדרך וקובעים את העובדות, והמערכת הפוליטית היא זו שמגיעה בעקבותיהם כדי לתת את החותמת הסופית. זו השיטה - והיא עובדת.
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
