האירוע הזה צמרר אותי יותר מכל.
מזעזע...
כתבתי שיר לאדמת א"י , עד מתי היא תדמם את דם בניה....?
אדמה מדממת
אדמה ספוגה
ועם זאת חרבה, בוכיה
ללא הפוגה
בדמים היא רוויה
דמם של הנלחמים עליה...
יצאה נשמתו בדמים
שנפתל הוא בתכך
על חבלי ארץ אדומים
נלחם הוא על הכרך
אותו בשר ודם
שהקיא נשמתו עלייך
פתיל חייו נדם
בחבלי שררת מבלעייך
אדמתי, אלייך אשא המייתי
הומי נא וגעי את בוכייך
וגם כשאת דמי תשתתי
בכי וזעקי בדמך חייך
יחלי לקץ משובתי
היגאלי מהגאלך בדמייך.
(הבית האחרון זה ר"ת אהוביה)







