ואדרבה הוא מאוד נכון במקור שלו הוא טהור

הוא רצון לקשר אמיתי להשפיע בעולם ולבנות בית

אז למה להחליף אותו בתחליף זול של "חבר לעת מצוא"

שלום לך וברוכה הבאה לפורומינו הקט,

חשבתי לכתוב משהו קצר, ובסוף מצאתי את עצמי אחרי מגילה שלימה... אז סורי.. אבל תאמיני לי - כדאי לך לקרוא את כולה עד הסוף.. מקסימום אם קשה - תקראי אותה בפעמיים נפרדות או שלוש, בחלוקה לקטעים..

אני רוצה לענות לך כן סוגשל מבחינה דתית, למרות שביקשת לא,

אבל אל תדאגי, אני לא אענה את התשובות שאותן התכוונת לשלול כשביקשת לא לענות מבחינה דתית.

כלומר - אני לא אענה לך כמה זה חמור, כמה זה אסור, וכו'...

אבל אני כן אענה למה בתכל'ס החברה שלך צודקת,

ואם ככה - למה זה כן מבחינה דתית? כי בעצם - התורה היא זו שמלמדת אותנו את הנקודות האלו, ממנה אנחנו שואבים את זה, לא סתם היא אסרה..

ובכן, באמת חברתך כל כך צודקת,

למה התורה בעצם אסרה את זה? למה התורה מונעת את זה? סתם? הרי ברור שלא..

אבל, נותן התורה, הוא זה שברא את העולם, הוא זה שיצר את הטבע שלנו, את הנטיות שלו, את הלב שלנו ואת מה שמרגש אותו...

והוא יודע, הוא יודע מה המשמעות שלך זה..

הלב שלנו הוא כלי נהדר ונפלא, וכמו כל כלי - הוא יכול להישחק, להיות משומש, לקבל בלאי משימוש לא מוצלח....

ואחד מהטבעים המיוחדים והנפלאים שיש בו, הוא הרגשות האלו שבין שני המינים, עוד הרבה לפני שאנחנו נכנסים בכלל לדון על המשיכה הפיזית, אנחנו עדיין במישור של הקרבה הרגשית, שיש דבר פלא כזה..הריגושים שיש לחבר עם חברתו ולחברה עם חברה.

ואותו אחד שנתן לנו את הלב הזה, שהטביע בנו את הריגושים האלו, נתן לנו גם תדריך לשימוש, והוא בעצם אומר לנו: חבל, חבל, אל תיצרו בלב שלכם בלאי, אל שתחקו את הרגשות הנפלאים האלו, אל תבזבזו אותם על סתם...

הרגש המקודש הזה, הנשגב הזה, הנהדר כל כך - הוא רגש שאת צריכה לשמור לבעלך, הקרבה, האינטימיות, אלו דברים שצריכים להיות לך אך ורק עם בעלך, לא כי אחרת זה עבירה, אלא כי אחרת זה פספוס! זה בזבוז! זה מוזיל את המהות של זוגיות! לא חבל?

כמה מתוק יהיה, כמה פרפרים יהיו, כשתתחתני עם האחד שלך, ואז בבת אחת תתני ללב לסעור ולגאות ברגשות של התאהבות נהדרת וקדושה, רגשות שתדעי שהם קודש לבעלך, שהם לא בוזבזו על חבר כזה או חבר אחר, ולא שחקת אותם בבילויים שאינם ניצחיים ושלא יועדו לעומק... רגשות שתדעי שהם ביטוי עמוק וקרוב של הקשר המיוחד שלך עם בעלך, איתו ורק איתו, קודש הקדשים הפרטי שלכם, שלא דרכה בו רגל זר..

לא חבל לבזבז את זה?

עכשיו, כן, אני יודע, את תעני לי שכל מה שאני אומר זה כי אני מסתכל על זה בצורה שכאילו החבר הזה זה משהוז מני ויחלוף, ואני לא מבין שבאמת את מתכננת שהוא הוא יהיה האחד שלך, איתו תקימי בית, ואיתו תחיי באושר עד מאה ועשרים..

אז על זה אני רוצה לענות לך, בשתי נקודות:

א'. הרבה חשבו ככה, אבל המציאות מראה לנו שזה אחרת, רוב רוב רוב רובם של זוגות החברים מהגיל הזה - הם לא אלו שבסוף מתחתנים זה עם זו ובונים יחדיו את הקן שלהם.. זה עכשיו נראה ככה, מנקודת המבט של גיל 17, אבל פתאום דברים משתנים כל כך.... ובאמת שיהיה חבל שכשתזכי להקים את ביתך עם בעלך, האחד האמיתי שלך, יהיו לך בלב עוד זכרונות עמומים יותר או פחות, מחבר אחר, שאין ביניכם כבר שום דבר...

ב'. גם אם כן, גם אם איתו תתחתני, זה לא מוריד ממה שכתבתי. ולמה?  

כי כשאני אומר שהרגשות האלו הם רגשות שנועדו להיות באינטימיות שלך עם בעלך, הכוונה היא לא עם "האיש הזה שיהיה בעלך" אלא עם "בעלך", כלומר - אלו רגשות שמקומן הוא מתוך כריתת הברית, מתוך המחויבות ההדדית. מתוך ההתאחדות השלימה שבהחלטה להינשא זה לזו.

את אותו הדבר שאמרתי על בזבוז הרגשות עם מי שלא הוא יהיה בעלך, נאמר גם בזבוז הרגשות עם מישהו "בשלב שהוא עוד לא בעלך", כי שוב - בכך את מוזילה ומפספסת את הקסם שבהיותו "בעלך" בעיתו ובזמנו, את מפסידה את המהות של הזוגיות, של כריתת הברית, וזה כ"כ חבל... הקסם הזה הוא לא שמור למשה או לראובן, אלא לחיי הזוגיות, לנישואין, לאיחוד השלם ביניכם, אל תבזבזי אותו בשלב מוקדם מידי... 

אז אם היה לך כח וריכוז לקרוא עד פה - שאפו, ומה את אומרת?

א. מה רע להביא פרשנות בעקבות חז"ל?

ב. אם היית מתבונן במה שכתבתי היית רואה שאין כאן שום קושיה - להתחתן בגיל הזה זה יכול להיות מעולה, חברות סתם - לא.

א. רוב הדודים הדודות, בנדודים ובנות דודות וכו' התחתנו עם חברתם מהגילאים האלו

ב. אנחנו שומרים נגיעה וכל הדברים האלו, הקשר עם הבעל הוא שונה לגמרי, אז אני לא חווה ריגושים שיהיו עם בעלי, זה בסה"כ קשר של שכנשים, טיולים, וכל מיני דברים כאלו, עם בעלי אני יגור באותו בית עם כל המשתמע בכך,

כמובן שכן יש ריגושים בקשר עם חבר שלי, מרגישים שיש בנאדם שבאמת אכפת לו ממני, אני יכולה לספר לו הכל, וממש כיף ונעים ביחד

א. יכול להיות שכך היה אצלכם במשפחה, אבל היות וכמובן לא מדובר בעניין גנטי - אין סיבה להשליך מכך עליכם, ובסוף אנחנו צריכים לשער לפי רוב העולם, אין בנושא הזה שום יחודייות למשפחה.

ב. שחנשים זה בכלל לא "בסך הכל".... נכון שאתם שומרים נגיעה, ועדיין - יש ביניכם קשר אינטימי, לא לחינם את מרגישה את זה בגלל שהוא בן ואת בת, וכי חסרות לך חברות? אני מניח שלא, ובכל זאת - איתו את יותר מרגישה בנח לספר הכל.. למה? כי הוא בן! יש לך הנאה מקרבה נפשית לבן. זה הטבע שלנו, נבראנו ככה - לשם הדבר הנפלא שנקרא נישואין! קרבה נפשית זה הדבר הכי עמוק בזוגיות! גם הנגיעה וכו' וכו' - זה דבר שנובע מתוך הקרבה הנפשית!   

@מחפשת אהבה

נשמח לשמוע ממך.

ממה שאני מכיר בחברה שיש בה חברויות בגיל הזה יש הרבה יותר גירושין (לי בכיתה ידוע רק על אחד עם הורים גרושים ואחותי שלומדת במקם פחות דוס אמרה לי שאצלה יש הרבה יותר)...

(זה הערכה שלא בדקתי אותה מדעית אז אשמח אם תגידו אם אתם חושבים שזה נכון)

וגם יש גירושין רבים בקרב מי שנישאים נישואי בוסר.
הגורם העיקרי שמצמצם גירושין בהקשר הזה במגזר, הוא נקודות חינוכיות שאכן קשורות בעיקר למגזר הדתי לאומי, הן מיינסטרים והן התורני, אבל נוגעות ליצירת הקשרים עצמם החל מהגיל המסויים וכן לאופן ההיכרויות.

היום אצל ילד חילוני זה באופנה הורים גרושים לצערינו

כל מילה!

גם ל @אברהם כ"ץ

שימחתם!

תודה.

(לא שיערתי שבאמת כ"כ יאהבו את זה, בהחלט משמח לשמוע שההשקעה הייתה שווה)

אצלינו במשפחה דווקא מעודדים חברוית בגיל הזה

המשפחה שלי נחשבת לייט, ואני משתדלת להתחזק

ההורים שלי מכירים אותו

קיצור לא כל המבוגרים אומרים כמוכם

קודם כל רוצה להגיד לך שזה ניסיון עצום וקשה בדור שלנו..פעם היו מתחתנים בגילאי 14 וכאלו..והיום זה ממש קשה כבר לכות, במיוחד שהיום יש יותר עירבוב בין בנים לבנות..

דבר שני, אם אצל המשפחה שלך הם התחנתו בסוף מי אמר שלך זה כן יקרה? ואם בסוף באמת לא תסתדרו..את יודעת איזה פצע בלב זה הפרידה הזאתי? ןתאמיני לי שאם הוא באמת מתאים לך אז ה' ישלח לך אותו שוב בע"ה.. 

אממ זה ניסיון עצוםם..אני פשוט משתדלת לא להיות בתנועות מעורבות וכאלו..ואז זה מוריד מהקושי ומהניסיון..אממ באמת שזה ניסיון עצוםם..שיהיה בהצלחה ענקיתת

אני, למשל, קראתי את "פאוסט".
שייך בהחלט לעניין.

דבר ראשון השאלה היא גם אם יסבירו לך בכול הצורות שזה לא טוב אז את  תפסיקי??? אחרי הכול אם את נהנת אז גם אם את תביני שזה לא טוב אז את לא תפסיקי כי זה כיף.

דבר שני. הסיבה העיקרית שחברות בגיל הזה לא טוב היא שזה יכול להרוס את כול התקופה של הגיל הזה- לימודים,חברות. 

הרבה פעמים משקעים בחבר יותר מכול דבר אחר וזה פוגע מאוד בדברים אחרים.

אני חושבת שזה הזמן שלך עכשיו לחברות שלך ולא לחבר, אני זוכרת שלחברה שלי היה חבר

 ו וואלה זה הציק לי. היא לא הייתה ממש איתי, הראש שלה היה עסוק בדברים אחרים, והקשר כבר לא היה ממש חזק!

וזה ממש דיכא אותי כעיקרון.. אז תחכי קצת לגיל המתאים ולזמן הנכון! ועכשיו תיהיה עם חברות שלך חבל לפספס את זה!!
בהצלחה נשמה טובה!

האמת שחברתי הטובה (לשעבר- אני חייבת לסייג, עזבתי אותה לנפשה עם ה'חתן' שלה...) נזרקה לא מזמן ע"י החבר שלה,
אז אחרי חודש הרמתי אליו טלפון בשביל לסדר לו קצת מרגשות האשמה- אז אני אכתוב קצת תובנות.

אחד הדברים שהדהדו מדבריו היה- רציתי להיות לא מושלם לפעמים, רציתי גם להיות חלש, רציתי להיות אני...
זה ממש זעזע אותי- הרי היתה להם 'זוגיות' תומכת ומשתפת על פניה, למה הוא כ"כ רצה לעזוב?
פתאום נפל לי האסימון, ישנו תפקיד, משרה מלאה- בעל. ישנו תפקיד, משרה מלאה- אישה.
התפקידים האלו נשגבים, והם מלאי אחריות, וכבדים- ככל שאנחנו יותר גדולים המשא הזה מתאים למידותינו.
אבל בגיל הנוכחי הוא פשוט גדול, זה קשה מאד לזוג ילדים בני 17 לעצור הכל, וכל עולם יסבוב אחד את השני.
(עזבי את זה שזה לא נעים לחברות שלך, פעם בחודש את נזכרת בהם- וגם אז לא שוכחת לעשות שיחת וידאו איתו כדי שיגיד שלום לכולן, ואנחנו בכלל צריכות לפרגן על משהו שבכלל לא מוצא חן בעיננו- ולא בגלל שאנחנו קנאיות אנוכיות וכו', דווקא בגלל שהיא חברה שלנו, אנחנו רוצות להיות ביחד, היינו עדיפות ראשונה, היא הייתה חברה שלנו, ופתאום היא נזכרת בנו רק מתי שיש איזה קושי מסוים, אנחנו שמחות לעמוד לצידה כי היא חברה, אבל באמת שזה קשה, באמת שכדאי לך לבדוק שחברות שלך לא מרגישות נעזבות.)
כמה שאת חושבת שאת חיה את הרגע ונהנית ממנו- את לא מבינה כמה את מפסידה! את מפסידה את הילדות!
ה'זוגיות' הזו יפה והכל- עד הרגע שמבינים מה המחויבויות, מחויבויות של זוג זה דבר מאד גדול,

(כתבתי על מוחיבות בהנחה שאתם כמו כל זוג ממוצע ומתכננים להתחתן ביחד.)
לנסות לשרוד ביחד וכל השלומבית- זה לא משהו שאתם אמורים לעשות בגיל כזה, עכשיו את צריכה להשתגע,
להיות כל מי שאת רוצה- ולא יכולה ליד החבר, תהיי פחדנית, תהיי אמיצה, תהיי שמחה, תהיי עצובה, תכעסי ותפסיקי לכעוס.
תהיי מי שאת רוצה בלי רגשות אשם, בלי מחשבות אם הוא אוהב שאת ככה, תהיי את! תנצלי את הזמן הזה לגבש זהות!
זה הגיל שבו את צריכה למצות את עצמך בנפרד, כדי שכשיגיע הזמן יהיה הביחד שלכם הכי מושלם...
אבל אם לא תנצלי את הזמן כדי לעשות דברים שלא עשית לפני החתונה (הן מבחינת חוויות וריגושים והן מבחינת עבודת המידות)
כשתגיעי לשם- יהיה חסר משהו, את לא תהיי החלק הכי מושלם שיכולת להיות, לא תהיי החלק שמיצית אותו ברווקות.
תהיי את, אבל לא הדבר הכי גדול ששאפת אליו,

באמת שאני פתאום מבינה שיש גיל שבו כבר מיצינו את הרווקות וצריך להתחתן- 
אבל עד אז, תהני מכל רגע! בתור נשואה/בת זוג יש דברים שאת לא תוכלי לעשות, וזה לא יכאב לך כי בחרת בזה, אבל אם כבר חווית- לא תרגישי עם זה רע, תרגישי שמיצית ומה שאת עושה עכשיו יותר חשוב לך.

ובאמת כדאי שתשאלי את עצמך אם טוב לך עם עצמך, אם את עשית כבר את כל מה שאת רוצה ועכשיו את מתקדמת שלב הלאה בחיים, אם את יכולה לקום בבוקר ולהחליט שאת חבדניקית, ללכת לישון ולקום שוב בתור נערת גבעות, להשתגע ולהחליט לחיות בשלום עם השיגעון המבורך הזה- אם את חווה נעורים...

אם הגעת למסקנות- אני מקווה בשבילך שהם יהיו הכי נכונות לך, שתאהבי את עצמך...
בהצלחה אחות וברוכה הבאה!


 

ובתכלס זה דבר מה זה קשה

ואני מבינה אותך

מניסיון..אבל באמת אני אומרת לך

שזה סתם הורס

נכון שזה כיף ונחמד אבל בכול זאת..

בסוף עלולים לשלם את המחיר 

ואז המחיר הוא כבד וכואב

ואני לא סתם אומרת לך!!

אני חווה את זה גם מידי פעם

ונכון זה ניסיון כול כך קשה אבל על הדרך -

הוא גם שווה!

אז תדעי לך שבאמת יש בך את הכוח להיתגבר ולהצליח

כמובן אם  תגיעי למסקנה שזה רק הנאה לכמה שנים..

ועם הבעל זה בעזרת ה יהיה עד 120

אז אני ממש מאחלת לך בהצלחה

ואת מה זה אלופה אם תנתקי את הקשר

כי זה ממש אבל ממש ניסיון קשה!

מעריכה אותך על כך שאת לא מפקירה ושאת כן מיתעניינת...

אם אתם בשלים לחתונה שנה הבאה אז מעולה! אבל אם לא (והרוב בגיל הזה לא בשלים..) אז עדיף לא להיכנס לזה ואם כבר נכנסת תצאי... אחכ זה מכביד מאוד מבחינה נפשית

אני מניח שהיו רבים וטובים ממני אבל עדיין

@מחפשת אהבה 

אני מניח שלא סתם בחרת את השם הזה

זה לגיטימי לגמרי להרגיש צורך הוא בריא נכון ואמיתי

אבל צריך להבין מה בדיוק מחפשים בקשר

ז"א קשר בריא ונכון זה קשר למטרות חתונה

ואם הקשר לא כזה(לרוב בגילים האלה הוא ממש לא)

אז הוא לא ממש נכון 

ז"א מבחינה נפשית זה כמו לתת לנפש חיקוי לא אמיתי וסתם חבל על הנפש 

ואם תאמר מה הבעיה זה רק חברים אין פה קשר נפשי עמוק

תשובה א יש הרבה כאלה שבאמת לא תכננו קשר חזק (מבחינה נפשית)

אבל פתאום אתה קולט שאתה בפנים.. וכבר הרבה יותר קשה לצאת

ב אם ככה אז למה הקשר?! הוא לא מועיל לנשמה הוא להיפך

מהתגובה הראשונה לא היה ברור אם זה טוב או לא לדעתך.. כתבת שזה צורך טבעי ומקובל ברוב העולם, זה גם אני מסכימה.

נער ונערה בגילי תיכון לא יודעים לנתב עוצמה כזו של קשר למקום טוב לנפש

אז זה עלול ללכת לצד המגושם של הקשר ולא למקום הטהור והנכון

אני באמת חושב שקר סתמי לא מוביל למקום מועיל לנפש לא קשור לדתי או לא דתי

סתם לדוגמא המגזר עם הכי הרבה גירושין בגידות בעיות בנישואין זה אנשים שלא אכפת להם מקשר לפני החתונה(חילונים לרוב)

והכי פחות זה אלו שמקפידים על זה מאוד (חרדים בעיקר)

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.