ואדרבה הוא מאוד נכון במקור שלו הוא טהור

הוא רצון לקשר אמיתי להשפיע בעולם ולבנות בית

אז למה להחליף אותו בתחליף זול של "חבר לעת מצוא"

שלום לך וברוכה הבאה לפורומינו הקט,

חשבתי לכתוב משהו קצר, ובסוף מצאתי את עצמי אחרי מגילה שלימה... אז סורי.. אבל תאמיני לי - כדאי לך לקרוא את כולה עד הסוף.. מקסימום אם קשה - תקראי אותה בפעמיים נפרדות או שלוש, בחלוקה לקטעים..

אני רוצה לענות לך כן סוגשל מבחינה דתית, למרות שביקשת לא,

אבל אל תדאגי, אני לא אענה את התשובות שאותן התכוונת לשלול כשביקשת לא לענות מבחינה דתית.

כלומר - אני לא אענה לך כמה זה חמור, כמה זה אסור, וכו'...

אבל אני כן אענה למה בתכל'ס החברה שלך צודקת,

ואם ככה - למה זה כן מבחינה דתית? כי בעצם - התורה היא זו שמלמדת אותנו את הנקודות האלו, ממנה אנחנו שואבים את זה, לא סתם היא אסרה..

ובכן, באמת חברתך כל כך צודקת,

למה התורה בעצם אסרה את זה? למה התורה מונעת את זה? סתם? הרי ברור שלא..

אבל, נותן התורה, הוא זה שברא את העולם, הוא זה שיצר את הטבע שלנו, את הנטיות שלו, את הלב שלנו ואת מה שמרגש אותו...

והוא יודע, הוא יודע מה המשמעות שלך זה..

הלב שלנו הוא כלי נהדר ונפלא, וכמו כל כלי - הוא יכול להישחק, להיות משומש, לקבל בלאי משימוש לא מוצלח....

ואחד מהטבעים המיוחדים והנפלאים שיש בו, הוא הרגשות האלו שבין שני המינים, עוד הרבה לפני שאנחנו נכנסים בכלל לדון על המשיכה הפיזית, אנחנו עדיין במישור של הקרבה הרגשית, שיש דבר פלא כזה..הריגושים שיש לחבר עם חברתו ולחברה עם חברה.

ואותו אחד שנתן לנו את הלב הזה, שהטביע בנו את הריגושים האלו, נתן לנו גם תדריך לשימוש, והוא בעצם אומר לנו: חבל, חבל, אל תיצרו בלב שלכם בלאי, אל שתחקו את הרגשות הנפלאים האלו, אל תבזבזו אותם על סתם...

הרגש המקודש הזה, הנשגב הזה, הנהדר כל כך - הוא רגש שאת צריכה לשמור לבעלך, הקרבה, האינטימיות, אלו דברים שצריכים להיות לך אך ורק עם בעלך, לא כי אחרת זה עבירה, אלא כי אחרת זה פספוס! זה בזבוז! זה מוזיל את המהות של זוגיות! לא חבל?

כמה מתוק יהיה, כמה פרפרים יהיו, כשתתחתני עם האחד שלך, ואז בבת אחת תתני ללב לסעור ולגאות ברגשות של התאהבות נהדרת וקדושה, רגשות שתדעי שהם קודש לבעלך, שהם לא בוזבזו על חבר כזה או חבר אחר, ולא שחקת אותם בבילויים שאינם ניצחיים ושלא יועדו לעומק... רגשות שתדעי שהם ביטוי עמוק וקרוב של הקשר המיוחד שלך עם בעלך, איתו ורק איתו, קודש הקדשים הפרטי שלכם, שלא דרכה בו רגל זר..

לא חבל לבזבז את זה?

עכשיו, כן, אני יודע, את תעני לי שכל מה שאני אומר זה כי אני מסתכל על זה בצורה שכאילו החבר הזה זה משהוז מני ויחלוף, ואני לא מבין שבאמת את מתכננת שהוא הוא יהיה האחד שלך, איתו תקימי בית, ואיתו תחיי באושר עד מאה ועשרים..

אז על זה אני רוצה לענות לך, בשתי נקודות:

א'. הרבה חשבו ככה, אבל המציאות מראה לנו שזה אחרת, רוב רוב רוב רובם של זוגות החברים מהגיל הזה - הם לא אלו שבסוף מתחתנים זה עם זו ובונים יחדיו את הקן שלהם.. זה עכשיו נראה ככה, מנקודת המבט של גיל 17, אבל פתאום דברים משתנים כל כך.... ובאמת שיהיה חבל שכשתזכי להקים את ביתך עם בעלך, האחד האמיתי שלך, יהיו לך בלב עוד זכרונות עמומים יותר או פחות, מחבר אחר, שאין ביניכם כבר שום דבר...

ב'. גם אם כן, גם אם איתו תתחתני, זה לא מוריד ממה שכתבתי. ולמה?  

כי כשאני אומר שהרגשות האלו הם רגשות שנועדו להיות באינטימיות שלך עם בעלך, הכוונה היא לא עם "האיש הזה שיהיה בעלך" אלא עם "בעלך", כלומר - אלו רגשות שמקומן הוא מתוך כריתת הברית, מתוך המחויבות ההדדית. מתוך ההתאחדות השלימה שבהחלטה להינשא זה לזו.

את אותו הדבר שאמרתי על בזבוז הרגשות עם מי שלא הוא יהיה בעלך, נאמר גם בזבוז הרגשות עם מישהו "בשלב שהוא עוד לא בעלך", כי שוב - בכך את מוזילה ומפספסת את הקסם שבהיותו "בעלך" בעיתו ובזמנו, את מפסידה את המהות של הזוגיות, של כריתת הברית, וזה כ"כ חבל... הקסם הזה הוא לא שמור למשה או לראובן, אלא לחיי הזוגיות, לנישואין, לאיחוד השלם ביניכם, אל תבזבזי אותו בשלב מוקדם מידי... 

אז אם היה לך כח וריכוז לקרוא עד פה - שאפו, ומה את אומרת?

א. מה רע להביא פרשנות בעקבות חז"ל?

ב. אם היית מתבונן במה שכתבתי היית רואה שאין כאן שום קושיה - להתחתן בגיל הזה זה יכול להיות מעולה, חברות סתם - לא.

א. רוב הדודים הדודות, בנדודים ובנות דודות וכו' התחתנו עם חברתם מהגילאים האלו

ב. אנחנו שומרים נגיעה וכל הדברים האלו, הקשר עם הבעל הוא שונה לגמרי, אז אני לא חווה ריגושים שיהיו עם בעלי, זה בסה"כ קשר של שכנשים, טיולים, וכל מיני דברים כאלו, עם בעלי אני יגור באותו בית עם כל המשתמע בכך,

כמובן שכן יש ריגושים בקשר עם חבר שלי, מרגישים שיש בנאדם שבאמת אכפת לו ממני, אני יכולה לספר לו הכל, וממש כיף ונעים ביחד

א. יכול להיות שכך היה אצלכם במשפחה, אבל היות וכמובן לא מדובר בעניין גנטי - אין סיבה להשליך מכך עליכם, ובסוף אנחנו צריכים לשער לפי רוב העולם, אין בנושא הזה שום יחודייות למשפחה.

ב. שחנשים זה בכלל לא "בסך הכל".... נכון שאתם שומרים נגיעה, ועדיין - יש ביניכם קשר אינטימי, לא לחינם את מרגישה את זה בגלל שהוא בן ואת בת, וכי חסרות לך חברות? אני מניח שלא, ובכל זאת - איתו את יותר מרגישה בנח לספר הכל.. למה? כי הוא בן! יש לך הנאה מקרבה נפשית לבן. זה הטבע שלנו, נבראנו ככה - לשם הדבר הנפלא שנקרא נישואין! קרבה נפשית זה הדבר הכי עמוק בזוגיות! גם הנגיעה וכו' וכו' - זה דבר שנובע מתוך הקרבה הנפשית!   

@מחפשת אהבה

נשמח לשמוע ממך.

ממה שאני מכיר בחברה שיש בה חברויות בגיל הזה יש הרבה יותר גירושין (לי בכיתה ידוע רק על אחד עם הורים גרושים ואחותי שלומדת במקם פחות דוס אמרה לי שאצלה יש הרבה יותר)...

(זה הערכה שלא בדקתי אותה מדעית אז אשמח אם תגידו אם אתם חושבים שזה נכון)

וגם יש גירושין רבים בקרב מי שנישאים נישואי בוסר.
הגורם העיקרי שמצמצם גירושין בהקשר הזה במגזר, הוא נקודות חינוכיות שאכן קשורות בעיקר למגזר הדתי לאומי, הן מיינסטרים והן התורני, אבל נוגעות ליצירת הקשרים עצמם החל מהגיל המסויים וכן לאופן ההיכרויות.

היום אצל ילד חילוני זה באופנה הורים גרושים לצערינו

כל מילה!

גם ל @אברהם כ"ץ

שימחתם!

תודה.

(לא שיערתי שבאמת כ"כ יאהבו את זה, בהחלט משמח לשמוע שההשקעה הייתה שווה)

אצלינו במשפחה דווקא מעודדים חברוית בגיל הזה

המשפחה שלי נחשבת לייט, ואני משתדלת להתחזק

ההורים שלי מכירים אותו

קיצור לא כל המבוגרים אומרים כמוכם

קודם כל רוצה להגיד לך שזה ניסיון עצום וקשה בדור שלנו..פעם היו מתחתנים בגילאי 14 וכאלו..והיום זה ממש קשה כבר לכות, במיוחד שהיום יש יותר עירבוב בין בנים לבנות..

דבר שני, אם אצל המשפחה שלך הם התחנתו בסוף מי אמר שלך זה כן יקרה? ואם בסוף באמת לא תסתדרו..את יודעת איזה פצע בלב זה הפרידה הזאתי? ןתאמיני לי שאם הוא באמת מתאים לך אז ה' ישלח לך אותו שוב בע"ה.. 

אממ זה ניסיון עצוםם..אני פשוט משתדלת לא להיות בתנועות מעורבות וכאלו..ואז זה מוריד מהקושי ומהניסיון..אממ באמת שזה ניסיון עצוםם..שיהיה בהצלחה ענקיתת

אני, למשל, קראתי את "פאוסט".
שייך בהחלט לעניין.

דבר ראשון השאלה היא גם אם יסבירו לך בכול הצורות שזה לא טוב אז את  תפסיקי??? אחרי הכול אם את נהנת אז גם אם את תביני שזה לא טוב אז את לא תפסיקי כי זה כיף.

דבר שני. הסיבה העיקרית שחברות בגיל הזה לא טוב היא שזה יכול להרוס את כול התקופה של הגיל הזה- לימודים,חברות. 

הרבה פעמים משקעים בחבר יותר מכול דבר אחר וזה פוגע מאוד בדברים אחרים.

אני חושבת שזה הזמן שלך עכשיו לחברות שלך ולא לחבר, אני זוכרת שלחברה שלי היה חבר

 ו וואלה זה הציק לי. היא לא הייתה ממש איתי, הראש שלה היה עסוק בדברים אחרים, והקשר כבר לא היה ממש חזק!

וזה ממש דיכא אותי כעיקרון.. אז תחכי קצת לגיל המתאים ולזמן הנכון! ועכשיו תיהיה עם חברות שלך חבל לפספס את זה!!
בהצלחה נשמה טובה!

האמת שחברתי הטובה (לשעבר- אני חייבת לסייג, עזבתי אותה לנפשה עם ה'חתן' שלה...) נזרקה לא מזמן ע"י החבר שלה,
אז אחרי חודש הרמתי אליו טלפון בשביל לסדר לו קצת מרגשות האשמה- אז אני אכתוב קצת תובנות.

אחד הדברים שהדהדו מדבריו היה- רציתי להיות לא מושלם לפעמים, רציתי גם להיות חלש, רציתי להיות אני...
זה ממש זעזע אותי- הרי היתה להם 'זוגיות' תומכת ומשתפת על פניה, למה הוא כ"כ רצה לעזוב?
פתאום נפל לי האסימון, ישנו תפקיד, משרה מלאה- בעל. ישנו תפקיד, משרה מלאה- אישה.
התפקידים האלו נשגבים, והם מלאי אחריות, וכבדים- ככל שאנחנו יותר גדולים המשא הזה מתאים למידותינו.
אבל בגיל הנוכחי הוא פשוט גדול, זה קשה מאד לזוג ילדים בני 17 לעצור הכל, וכל עולם יסבוב אחד את השני.
(עזבי את זה שזה לא נעים לחברות שלך, פעם בחודש את נזכרת בהם- וגם אז לא שוכחת לעשות שיחת וידאו איתו כדי שיגיד שלום לכולן, ואנחנו בכלל צריכות לפרגן על משהו שבכלל לא מוצא חן בעיננו- ולא בגלל שאנחנו קנאיות אנוכיות וכו', דווקא בגלל שהיא חברה שלנו, אנחנו רוצות להיות ביחד, היינו עדיפות ראשונה, היא הייתה חברה שלנו, ופתאום היא נזכרת בנו רק מתי שיש איזה קושי מסוים, אנחנו שמחות לעמוד לצידה כי היא חברה, אבל באמת שזה קשה, באמת שכדאי לך לבדוק שחברות שלך לא מרגישות נעזבות.)
כמה שאת חושבת שאת חיה את הרגע ונהנית ממנו- את לא מבינה כמה את מפסידה! את מפסידה את הילדות!
ה'זוגיות' הזו יפה והכל- עד הרגע שמבינים מה המחויבויות, מחויבויות של זוג זה דבר מאד גדול,

(כתבתי על מוחיבות בהנחה שאתם כמו כל זוג ממוצע ומתכננים להתחתן ביחד.)
לנסות לשרוד ביחד וכל השלומבית- זה לא משהו שאתם אמורים לעשות בגיל כזה, עכשיו את צריכה להשתגע,
להיות כל מי שאת רוצה- ולא יכולה ליד החבר, תהיי פחדנית, תהיי אמיצה, תהיי שמחה, תהיי עצובה, תכעסי ותפסיקי לכעוס.
תהיי מי שאת רוצה בלי רגשות אשם, בלי מחשבות אם הוא אוהב שאת ככה, תהיי את! תנצלי את הזמן הזה לגבש זהות!
זה הגיל שבו את צריכה למצות את עצמך בנפרד, כדי שכשיגיע הזמן יהיה הביחד שלכם הכי מושלם...
אבל אם לא תנצלי את הזמן כדי לעשות דברים שלא עשית לפני החתונה (הן מבחינת חוויות וריגושים והן מבחינת עבודת המידות)
כשתגיעי לשם- יהיה חסר משהו, את לא תהיי החלק הכי מושלם שיכולת להיות, לא תהיי החלק שמיצית אותו ברווקות.
תהיי את, אבל לא הדבר הכי גדול ששאפת אליו,

באמת שאני פתאום מבינה שיש גיל שבו כבר מיצינו את הרווקות וצריך להתחתן- 
אבל עד אז, תהני מכל רגע! בתור נשואה/בת זוג יש דברים שאת לא תוכלי לעשות, וזה לא יכאב לך כי בחרת בזה, אבל אם כבר חווית- לא תרגישי עם זה רע, תרגישי שמיצית ומה שאת עושה עכשיו יותר חשוב לך.

ובאמת כדאי שתשאלי את עצמך אם טוב לך עם עצמך, אם את עשית כבר את כל מה שאת רוצה ועכשיו את מתקדמת שלב הלאה בחיים, אם את יכולה לקום בבוקר ולהחליט שאת חבדניקית, ללכת לישון ולקום שוב בתור נערת גבעות, להשתגע ולהחליט לחיות בשלום עם השיגעון המבורך הזה- אם את חווה נעורים...

אם הגעת למסקנות- אני מקווה בשבילך שהם יהיו הכי נכונות לך, שתאהבי את עצמך...
בהצלחה אחות וברוכה הבאה!


 

ובתכלס זה דבר מה זה קשה

ואני מבינה אותך

מניסיון..אבל באמת אני אומרת לך

שזה סתם הורס

נכון שזה כיף ונחמד אבל בכול זאת..

בסוף עלולים לשלם את המחיר 

ואז המחיר הוא כבד וכואב

ואני לא סתם אומרת לך!!

אני חווה את זה גם מידי פעם

ונכון זה ניסיון כול כך קשה אבל על הדרך -

הוא גם שווה!

אז תדעי לך שבאמת יש בך את הכוח להיתגבר ולהצליח

כמובן אם  תגיעי למסקנה שזה רק הנאה לכמה שנים..

ועם הבעל זה בעזרת ה יהיה עד 120

אז אני ממש מאחלת לך בהצלחה

ואת מה זה אלופה אם תנתקי את הקשר

כי זה ממש אבל ממש ניסיון קשה!

מעריכה אותך על כך שאת לא מפקירה ושאת כן מיתעניינת...

אם אתם בשלים לחתונה שנה הבאה אז מעולה! אבל אם לא (והרוב בגיל הזה לא בשלים..) אז עדיף לא להיכנס לזה ואם כבר נכנסת תצאי... אחכ זה מכביד מאוד מבחינה נפשית

אני מניח שהיו רבים וטובים ממני אבל עדיין

@מחפשת אהבה 

אני מניח שלא סתם בחרת את השם הזה

זה לגיטימי לגמרי להרגיש צורך הוא בריא נכון ואמיתי

אבל צריך להבין מה בדיוק מחפשים בקשר

ז"א קשר בריא ונכון זה קשר למטרות חתונה

ואם הקשר לא כזה(לרוב בגילים האלה הוא ממש לא)

אז הוא לא ממש נכון 

ז"א מבחינה נפשית זה כמו לתת לנפש חיקוי לא אמיתי וסתם חבל על הנפש 

ואם תאמר מה הבעיה זה רק חברים אין פה קשר נפשי עמוק

תשובה א יש הרבה כאלה שבאמת לא תכננו קשר חזק (מבחינה נפשית)

אבל פתאום אתה קולט שאתה בפנים.. וכבר הרבה יותר קשה לצאת

ב אם ככה אז למה הקשר?! הוא לא מועיל לנשמה הוא להיפך

וכן, בעקרון זה פורום דתי

מהתגובה הראשונה לא היה ברור אם זה טוב או לא לדעתך.. כתבת שזה צורך טבעי ומקובל ברוב העולם, זה גם אני מסכימה.

נער ונערה בגילי תיכון לא יודעים לנתב עוצמה כזו של קשר למקום טוב לנפש

אז זה עלול ללכת לצד המגושם של הקשר ולא למקום הטהור והנכון

אני באמת חושב שקר סתמי לא מוביל למקום מועיל לנפש לא קשור לדתי או לא דתי

סתם לדוגמא המגזר עם הכי הרבה גירושין בגידות בעיות בנישואין זה אנשים שלא אכפת להם מקשר לפני החתונה(חילונים לרוב)

והכי פחות זה אלו שמקפידים על זה מאוד (חרדים בעיקר)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...