שמעתי אתמול שידור מישיבת צפת ואחד הרבנים הסביר ששם שאנחנו כל הזמן נלחמים על עצם הקיום שלנו במדינת ישראל ובתאכלס אנחנו עם! אחד! למה כשקורה משו לחרדים זה לא מעניין את הציבור הדתי/חילוני למה כנער גבעות זה לא מזיז? והפוך. 

לכל אחד בסופו של דבר אכפת מעצמו רק רוצה שקט ולא חבר'ה בשביל מה אנחנו פה? בשביל להפיץ טוב ביחד!!! זה לא יעזור שכל אחד יפיץ טוב לציבור שלו, זה טוב מעולה וצריך. אבל צריך שיהיה שיח וחיבור בין כל המגזרים כי בתאכלס אנחנו אחים וזה ממש מעצבן כל בפירוד הזה.

אני ועוד כמה חבר'ה עובדים עכשיו למשל על סרטונים להפצה שזו עיקר מטרתם
לדבר
להכיר 
ליצור שיח...

לדעתי אם רוצים יש מלא מה לעשות ואם יש לאנשים רצון אני מורידה בפניהם את הקליפס באמת כל הכבוד! חבר'ה אתם אלופים!

לבנים לא אכפת מכאלה דברים

וואלה זה בהחלט מקרב (למרות שבעיקר מתווכחים)

ואם כבר מדברים על זה אז גם תפיצו אותו בקבוצות שדיברתם

לתת מעצמך, מצוות החסד הפשוטה

זה הכול

חסד, חסד, חסד, חסד, חסד ועוד חסד

זה ההכול

א. להפסיק עם סיסמאות!

אני לא רוצה חלילה להחליש אבל זה שיש כמה אנשים שהולכים עם צמידים עם הסלוגן החרוש "מוסייפים אהבה" זה לא משנה כלום. זה לא מוסיף אהבה ולא מקרב אף אחד. גם הסיסמה "ערבות הדדית" אם הכוונה היא לחסד תעשה חסד. אם לצדקה תעשה צדקה. אם לחתימת ערבות בבית משפט - תחתום. אני נשמע קיצוני ומחליש אבל אני אומר את האמת. סיסמאות לא עושות כלום! כנ"ל צמידים וחולצות וכו'.

ב. בראש ובראשונה להתקרב לה'. כשאדם קרוב אל ה' הוא מבין שכל יהודי הוא אח שלו כפשוטו. הוא מבין שהכל מה' ומזיז את המניעים העיקרים של אהבת ישראל שהם כעס, קנאה וכו'. הוא רוצה לאהוב כל יהודי כי הוא מבין שבלי זה הוא חסר (אםילו ברמה שנשמעת רדודה כי הוא רוצה לקיים מצווה.

ג. באופן כללי העבודה היא לפרטים, לא לכלל. הרבה פרטים משפיעים על כלל ולכן צריך שכל אחד יתחזק בעצמו באהבת ישראל. (הבאתי דרך אחת בב')

ד. בשביל שכולם יבינו שאנחנו אחים צריך שכולם יתקרבו לה'. צריך שכולם יהיו תחת מטרה אחת - לתקן עולם במלכות שד-י, לכן אחד הדברים שהכי יועילו זה "הפצות". להפיץ יהודות (ובפרט חסידות שמגלה את הרובד הפנימית שבחיים), להניח לאנשים תפילין, לחלק נרות, לתקוע לאנשים בשופר, להדליק איתם נרות חנוכה. גם זה מקרב אותם לה', גם זה מועיל לעם ישראל, גם הם יראו את האמת לאמיתו ויעבדו על אהבת ישראל (כמובן שהכל לאט) וגם זה גמילות חסדים עצומה! לעשות עם יהודי מצווה.

ה. להתפלל על יהודי אחר. כשיהודי מתפלל על יהודי אחר (גם אם הוא עושה את זה כי "נענה תחילה") זה מקרב אותו לאותו יהודי, כשהוא כואב את הכאב של חבר שלו הוא ממילא יותר יאהב אותו. אני יוכול להעיד על עצמי שאחד הדברים שקידמו אותי באהבת ישראל זה כשראיתי חברים שלי מגיל צעיר שיצאו בשאלה, והזכרתי אותם כל תפילה ב"הרוצה בתשובה", והתפללתי עליהם בחגים, והזכרתי את השמות שלהם אצל צדיקים זה פעל עלי ממילא לאהוב אותם יותר ולהתחבר אליהם יותר, בהתחלה מתוך רחמים ואחר כך מתוך אהבה.

ו. להתפלל לה' על אהבת ישראל. תפילה זה תמיד מה שעוזר. תמיד תמיד תמיד. חשוב לדעת, להאמין ולחיות עם זה בפשיטות שהוא ית' תמיד מקשיב ושומע.

ז. להתבונן על כל יהודי ולחשוב על הנקודות הטובות שלו (הבתבוננות ארוכה, לא של שנייה וחצי), לשכוח את הרע שבו (אם רואים בו הרבה רע צריך לזכור שהרבי ר' מיילך מלז'ענסק אמר שכל מי שרע חיסרון בחברו החיסרון באמת קיים אצלו), ולהבין שהוא חלק ממני, ששנינו ביחד חלק מהעגלה שמקדמת את הגאלוה שנקראת עם ישראל, שאנחנו אחים, ולנסות לעורר אהבה.

ח. ללמוד ספרי קודש, ובפרט חסידות על אהבת ישראל. (כמש"כ התניא שכל ישראל הם נשמה אחת עם גופים מחולקים, וכמו אדם לא ישנא את ידו כך הוא לא ישנא את חברו). [המלצה - בספר 'בים דרכך' של תלמידי הרב מורגרשרטרן יש פרק שם על אהבת ישאל למעשה ובספר של הרב צבי מאיר זלברברג 'שיחות התחזקות' - דן לכף זכות אני חושב שיש כמה  מאמרים על אהבת ישראל למעשה]

ט. לקיים את מצוות שבן אדם לחברו מתוך אהבה.

זה מה שהספקתי לכתוב. אני אוסיף הערה קטנה.

יש לאנשים שעובדים על אהבת ישראל למחוק את כל החסרונות לגמרי יותר מידי ואני אסביר - יהודי חילוני, עד כמה שהוא יהודי ואנחנו אוהבים אותו הוא עדיין חילוני וחוטא, הוא עדיין רחוק מה'. אסור לשכוח את זה. יש משפט שאומרים הרבה "אין על עם ישראל". א. יש על עם ישראל - הקב"ה. ב. אנחנו בדור הכי נמוך שיש, דור שרובו חוטא לצערנו הרב. חשוב למצוא נקודות זכות אבל אסור לשכוח את התורה בנוסף, כשעובדים על אהבת ישראל אסור שזה יגיע על חשבון תורה ומצוות. 

כשרוצים להתחיל איזה מהלך גדול זה... לא לזלזל אפילו בדבר הכי קטן! אפילו שאני אחזק את האהבת ישראל שלי- זו כבר התחלה! עוד אחד ועוד אחד וכו' וכו' מצטרפים לאט לאט לאור גדול.

בהצלחה רבה! יוזמה מבורכת.

זה לא מחזק אהבת ישראל. זה גורם לאדם לחשוב שהוא התחזק באהבת ישראל בועד הוא עובד על עצמו...

אסור לחליש, נכון, אבל גם אוסר לחיות בסרטים...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....