כיצד פורצת מגיפה? בהתחלה זה מתחיל מכוונות טובות. באדם שרצה לטעום טעם חדש שעד אז הוא לא הכיר. משם הגיע הנגיף שהתפצל לשניים, ואז לארבע, וכעת כבר קשה לעצור אותו. לא, לא מדובר על אזרח סיני שטעם עטלף, אלא בראש הממשלה החליפי, בני גנץ, שביקש לטעום את טעם ראשות הממשלה ובדרך קצת איבד שליטה על מי שאיתו.
בהתחלה היו אלה שותפיו לקוקפיט, לפיד ויעלון, שפרשו ממנו ונותרו באופוזיציה. כעת, גם הם מפוצלים לאחר שיעלון החליט להקים את תל"ם מחדש. גם כחול לבן המרוסקת כבר מפולגת לחלוטין - כל חבר שני במפלגה ברח למפלגה אחרת. ניסנקורן הלך להיות מספר 2 של חולדאי יחד עם יד ימינו עינב קאבלה, יזהר שי מספר 2 של יעלון ועוד כאלה שאף אחד לא הכיר את שמם לפני שפרשו מהמפלגה ועכשיו תרים אחרי בית פוליטי חדש.
ניתן לחשוב ש"הוירוס" שבו נתקל גנץ ופגע בו זה נתניהו, אבל האמת היא שהווירוס זה הוא עצמו ומי שסבב סביבו. זה לא רק ניסנוקורן וגבי אשכנזי שיחד עם חברים נוספים הקימו אופוזיציה בתוך הממשלה, וגרמו לערער את הקואליציה. אלא זה גם גנץ עצמו שנכנע להם בכל פעם שלא היה צריך, ולא נכנע להם שלא היה צריך.
הבוקר פרסם הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, איתמר אייכנר, שלגנץ היו 61 אצבעות להפיל את הממשלה חודש לפני המועד שהיא נפלה בפועל, להמליך את יעלון למשך חצי שנה, ואז לצאת לבחירות. גנץ סירב. כל עוד היה סיכוי קטן שנתניהו יגיע איתו להסדר שיוביל לרוטציה, הוא עוד קיווה להגיע למלוכה.
רצף הטעויות האלו הוא זה שהוביל את גנץ מ30 ומשהו מנדטים למפלגה שלא בטוח ותעבור את אחוז החסימה. אתמול (שני) הוא כבר כינס מסיבת עיתונאים שכונתה על ידי יועציו דרמטית, ואמר כי הוא מוכן לפנות את המקום הראשון בשביל ליצור גוש מאוחד, להפיל את נתניהו ולגרום לו ללכת הביתה. "אני מוכן להקריב הרבה, כמו שכבר הוכחתי, כדי שביבי יילך. אם האגו יילך – ביבי יילך" אמר גנץ.
ביש עתיד, שעדיין מלקקים את הפצעים מכך שהם אומנם המפלגה הגדולה ביותר בגוש השמאל-מרכז, אבל במקום להיות המפלגה השנייה בגודלה, הם עושים רוטציה עם בנט על המפלגה השלישית או הרביעית בגדולה בסקרים שבד"כ ידו של בנט על העליונה, דווקא הביעו עניין. "נעשה כל מאמץ להוביל לחיבורים שיובילו לממשלה שפויה וליברלית שתשנה את המדינה" הגיבו ביש עתיד.
שאר המפלגות הביעו קצת יותר ספקנות באמירה של גנץ. "כבר הייתה לנו הזדמנות להחליף את ביבי" אמר אתמול אביגדור ליברמן בתגובה, והאשים את גנץ "אבל בחרת להיות ראש ממשלה רזרבי. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות עכשיו למען המדינה זה להודיע שאתה לא מתמודד בכנסת הבאה". גם מפלגת תל"ם של יעלון פרסמה הבוקר דברים חריפים נגד גנץ בדף הפייסבוק שלה ואמרה: "טוב יעשה גנץ אם יודיע שהפנים את לקחי המשבר הלאומי הנורא אליו הוביל בטעות ובניגוד לכל היגיון ויפרוש מהפוליטיקה. זה יקל על החיבורים הנדרשים. המחאה תנצח״.
היוזמה של גנץ היא לא היוזמה הראשונה לאיחוד מפלגות השמאל. מוקדם יותר אתמוך פנה יו"ר מפלגת תנופה, עופר שלח למפלגות הישראלים והעבודה והזמין אותם למו"מ על ריצה משותפת. "אין לי שום תנאים מוקדמים. נשב, נישא וניתן, נגיע להסכמה ונקים את הגוף שמחנה שלם מייחל לו" כתב להם שלח. "רון, אבי, ראשי העבודה: אתם, שיודעים כמה גדולה עלולה להיות המכה, וכמה גדול הסיכוי אם נתחבר, אל תהססו. בואו עכשיו" הוסיף.
כדאי לשים לב לנעלמים שאותם השמיט שלח בפנייתו בפניית: כחול לבן, יש עתיד ומרץ. גם שלח רוצה בפרישתם של כחול לבן, וכמובן שהוא לא רוצה להיות שוב במפלגה אחת עם יאיר לפיד. 23 ימים נותרו עד סגירת הרשימות ועוד לא ברור איך כל רסיסי המפלגות האלו שהתערבבו זו בזו, יתאספו בסוף לכדי תמונה אחת שלמה. עם גנץ או בלעדיו.
נוהרים לליכוד
הסוקרים בחברה הערבית מחייכים בשבועות האחרונים כשהם רואים את ההפתעה מהדיבור על כשני מנדטים של קולות ערביים שיגיעו בבחירות הקרובות לליכוד. כבר מספר חודשים, עוד לפני ששמו של מנסור עבאס היה בכלל מוכר לציבור הישראלי, הם כבר צפו את זה. ישנם שתי נקודות מפנה מרכזיות שהובילו לשינוי ביחס של ערביי ישראל למפלגת השלטון. הראשונה הקורונה, והשנייה הם הסכמי אברהם.
בעקבות הקורונה, למדו ערביי ישראל לראשונה על בשרם שהם שוויי זכויות לכל אזרח אחר במדינת ישראל. כאשר חולקו המענקים השונים, קיבלו את זה כל האזרחים ללא הבדל של דת ולאום. גם כעת, בשיאו של מבצע החיסונים, לא שונה גורלו של תושב אום אל פאחם לגורלו של תושב חדרה, ואין הבדל בין תושב ג'לג'וליה לבין תושב כפר סבא הסמוכה. כולם שווים בפני הקורונה וכולם זכאים לאותם ההטבות ולאותו הטיפול הרפואי. מה שאולי היה ברור מאליו, מתברר כצעד משמעותי עבור החברה הערבית.
גם הסכמי אברהם היו גורם שהביא לשינוי הזה. אומנם הרשימה המשותפת הצביעה בכנסת נגד אישורם של הסכמי אברהם, אבל מבחינת המצביעים שלהם, הם דווקא מאושרים. עד כה, למרות היותם ערבים, הם היו מנועים להגיע לאיחוד האמירויות ולהינות מהשפע שמציעה להם המדינה הערבית. כעת, גם הם יכולים להתחבר לעולם הערבי המתקדם ולהניות מקשר עם מדינות ערביות נוספות מלבד טורקיה.
אך ישנו גם גורם שלישי. יותר משהערבים רוצים בהמשך שלטון נתניהו, הם מאוכזבים מעבודתה בכנסת של הרשימה המשותפת. הם מוכנים לסלוח על חוק הלאום, והעיקר שיהיה מי שידאג להם. מנסור עבאס מרע"מ ראה את המגמה הזו ופרץ לדלת פתוחה. הוא הבין שלציבור הערבי ישראלי כבר פחות אכפת מהצד המדיני, אלא הוא זקוק למשהו שיקדם אצלם את החינוך, את הכלכלה, את הבניה בערים וכמובן יטפלו אחת ולתמיד בבעיית האלימות שגובה עשרות קורבנות מידי שנה. עד עכשיו, ההבטחות של הרשימה המשותפת, ושל השמאל הישראלי בכלל, עסקו רק בניסיון לחלק מחדש את הארץ. לעומת זאת ערביי ישראל רוצים את אותן הזכויות ושיהיה מי שבאמת ידאג להם.
מלבד עבאס, גם נתניהו זיהה את נקודת המפנה הזאת. לצד חוק הלאום, סרטון הערבים הנוהרים ועוד, נתניהו הוא גם ראש הממשלה שדאג הכי הרבה לחברה הערבית-ישראלית. כעת שני הצדדים מבינים, כל אחד למען מטרתו, שהגיע הזמן לאחד כוחות. הצד האחד יקבל כתובת שתענה ותהיה מחויבת לצרכים השונים שלו, והצד השני יענה מעוד קולות למפלגתו בדרך, אולי, לכהונה שישית. זה נהנה וזה לא חסר.
הערה לסיום
חמש שנים לכך ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להגיש כתב אישום נגד דרעי. מחקירה שנפתחה בכל רעש גדול, הוגש ביום שישי האחרון כתב אישום קטן ושולי יחסית. אלא שיש לתהות על העיתוי להגשה. כבר למעלה משנה מדווחים כתבי המשפט שאוטוטו מנדלבליט מתכוון להגיש את כתב האישום בימים הקרובים. אבל זה לא קרה, אלא רק כעת עם פתיחתה של מערכת בחירות נוספת, דבר שעלול לפגוע בש"ס בקלפי.
יש מי שיגיד שמדינת ישראל כבר שנתיים נמצאת במערכת בחירות ולכן לא היה זמן מוקדם יותר למנדלבליט להגיש את כתב האישום, אבל גם בחודשים המועטים שהייתה ממשלה זה לא היה נראה שהגשת כתב האישום נמצאת בראש מעייניו. האם זה מיקירי האם זה מכוון? עצם העובדה שיש כאן בכלל סימן שאלה היא הבעיה הגדולה.