איזה כאפה, איזה אי נעימות

כמה מכות חטפתי, אבל זה לא המהות

הריחוק, הבדידות, לי הכי כאבו

הנסיונות, הקשיים, הכאבים, מאז רבו

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

התחלתי בחוף, ים גואה, רוח סערה

נתקענו באי קטן, ספינתנו נשברה

תרנו אחר אוכל, להשביע נפשנו, ברוח הקרה

אך ישועתנו, לא נתמהרה

בסוף מצאנו רפסודה, נפשנו בערה

מהאי יצאנו, אך עוד לא הגענו לאורה

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

הגענו לחוף, התחלנו להתקדם לעבר ההרים

הדרך לא ארוכה, אך אנחנו סוערים

כבר עברו להם כמה ימים, מימנו נגמרים

עברו להם עוד יומיים, כבר אין לנו כוח ראש להרים

בעודנו במסע חיינו, כמעט נשברים

יצאנו תשעה, בים חמישה, עכשיו רק שלושה נשארים

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

ישבנו שלושתנו, באמצע המדבר

ארץ ציה וצלמוות, בה איש לא עבר

הי תראו זה לא הגיוני, מתקדם לעברנו ההר

סיננו, על מי אתה עובד, זה ממש מוזר

כשנכנסו לתוך העיר, גם שם, זה לא נגמר

ישבנו בשבי, חיכינו לדין שלנו מחר

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

נכנסנו להיכלו של המלך הזר, מרגיש בבית

אבל שם עורב, לא יונה עם עלה זית

מלך זעוף פנים יושב, לצידו עיט

ראשנו מורם, בליבנו שמיר ושית

 דיברנו, התחננו, אך בסוף לא לנו זה הבית

תוך כמה דקות, בדרך ליער, בתוך נהר, בשייט

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

בעודנו עומדים, בתוך יער עבות

מדלגים ועוקפים, שאריות מקרבות

באוויר שנושמים, מרגישים אכזבות

התקדמנו בזריזות, מסביבנו חיות רעבות

בצד שיירת נמלים, רכבות, רכבות

הנה אור, נקטעות המחשבות

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

והאור חזק, לבן ומסנוור

נשארנו שניים, רק אני ועוד חבר

הליכה, התגנבות, לטירה שמעבר

בגדנו קרועים, כאילו הוצאו מקבר

אותנו זה לא מעניין, כאבנו הצטבר

כמו האבק, שלפנינו התחבר

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

בתוך הטירה עלה זית, מלך עם ראש שמוט

ראינו אותו, צנום, חלש, מבקש נפשו למות

רצינו לעזור, לא יודע למה, העיקר לא התעלמות

ניגשנו לכיסאו, איזה יופי ממש שלימות

משרתו אמר לנו, מלכו באילמות

לבנו אמר תלך, מחתרט הוא על האטימות

(פזמון)

הייתי פעם בהיכלו של מלך

אוי, זה היה נהדר

עד שאבי, אמר לי תלך

אין כבר הוד ואין הדר

במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי

לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!

לא שכחתי. אבא! אני שומע את עצמי צועק

בכל כוחי, שפתאום נהיה, אני רץ מחבק

אבא! חזרתי, בבקשה אותי אל תרחק

הייתי במסע, הבנתי, סיימתי להיאבק

אבא, זה באמת אני, בנך, במלך דוחק

המלך מסתכל, ניצוץ, בעיניו דולק

(פזמון)

עכשיו בהיכלו של מלך

אוי, זה נהדר

 אבי חזר בו

יש כבר הוד ויש הדר

בארמונות, בחדרים, בכיסאות, בישיבות

לעולם לא אשכח! ולא שכחתי!

לא שכחתי את בית אבי!

שוב נצבעים מי נהרִי

בכסף עננים

והרים מלאי סלע

ישנים בדמדומי האינסוף

כוכביי, ירחיי, שמשותיי, פנסיי ואורי הפנימי

רק הופכים את החלל למשהו יותר אפור

ופיסת הזוהר הקטנה נמשכת

אך כמה דקות.

אם היית רק שלך בסדר

אבל את לא וגם אני

אבל זה עלייך ועל הכל

הכל זה רק להשכרה

חכירה הכי הרבה

הסוף יבוא

לאט

כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה

הזיכרון

היופי

הכוח

העוצמה

המוח

הבית שקנית בכל הכסף

אפילו הילדים

הכל

בסוף זה יגיע

הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים

בוגרים

בשלים

ואת יושבת מחייכת

שותה את השוקו שלך

כרגיל לאט

כשאני מסתכל עלייך מחייך

חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר

המחילה - כתב עת לסיפורים קצרים

יוצר אור,

בוא ראה חושך

או שֶׂה שלום,

ובוא ראה את הכל.

ליאב ויואב ונווה וניר ודור,

תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור

לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?

הלוואי שלא נצטרך שיפוצים

הכסאות שמורים לוותיקי המרום

החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום

ויש שידורים חיים מלמטה

והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא

וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים

עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים

ואור גדול בניגוד מוחלט

לעולם שממנו לא רואים כמעט

נצח שמיים ואינסוף

ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף

מה הלו"ז שם למעלה?

יש לו"ז בכלל?

נהנים מזיו השכינה?

חיים חיי כלל?

יש שם אחדות? יש געגוע?

הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?

ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,

איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?

גרעין של טוב? יש במה להאמין?

והבחירות שבפתח, וכל התככים,

תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?

יואב ודור וליאב וניר ונווה,

סליחה שהפרעתי לנצח מההווה

יש כמה ניחומי אבלים השבוע

ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע

יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה

ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה

אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה

תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה

תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול

רק פה בארץ הלב כבר חלול

דְּמָמָה פְּשׁוּטָה

בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.

לִשְׁטֹף רוֹצָה

מִקָּצֶה לְקָצֶה.

חֻרְבָּנָהּ -

בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.

אֲנִי אִישׁ שֶׁל חוֹרֶף

כְּשֶׁלֶּהָבוֹת בּוֹעֲרוֹת מִסָּבִיב

בְּתוֹכִי יוֹקֶדֶת שַׁלְהֶבֶת

וּכְשֶׁכְּפוֹר חֲרִישִׁי מְכַסֶּה הַכֹּל

עַד לִמְלוֹא הָעַיִן

תָּשׁ כּוֹחִי.

כְּשֶׁשִּׁכְבַת הָאָבָק

הָרוֹכֶנֶת מֵעַל כַּנְפֵי נִשְׁמָתִי

חוֹנֶקֶת אוֹתִי עַד לִבְלִי מְשׂוֹא

אֲנִי אוֹגֵר בְּתוֹכִי

רְסִיסֵי זִיכְרוֹנוֹת מַבְלִיחִים

שֶׁהִבְלִיחוּ

מִבֵּין לֵילוֹת חַסְרֵי שֵׁנָה

רְסִיסֵי נְשָׁמָה

שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדָם

וְעוֹלָם

שֶׁהֵד אַכְזָרִיּוּתוֹ

מְהַדְהֵד מִבְּלִי שׁוּב

מָשָׁל הָיִיתִי כֶּאֱחוּז כִּישּׁוּף.

כְּשֶׁאוֹר הַבּוֹקֶר הַחִיוֵּר

בּוֹקֵעַ גַּלְגַּלֵּי עֵינַי

אֶפְרִי מִתְנַעֵר

שֵׁנִית

נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ

צַלָּקוֹת שֶׁנֶּחְרְטוּ

בִּתְהוֹם הַצְּלָלִים.

לוּ הָיִיתִי כּוֹתֵב

אֶת סִפְרִי

בְּדַם חַיַּי

הָיָה הָעוֹלָם נָמוֹג

לְנוֹכַח הַשְּׁתִיקָה

אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת

אַצְפִּין סוֹדוֹתַי

וְאֶשְׁתּוֹק

אֶת כְּאֵב הַזְּעָקָה.