שרשור חדש
ב' שבט 01:06
הגשמת חלום

א. חשבו עליו, על אחד מהם דמיינו אותו בצורה מוחשית.
ב. כתבו שני חלקים, 1. כמה אתם רוצים אותו, מחכים לו ומשתוקקים.
2. על הרגעים בו הוא קורה, מתגשם. איך זה מרגיש, איך זה נראה.
ג. שימו את חלק אחד בבתים
את שתים בתור פזמון
ל' בתשרי תשפ"א 14:01
עבר עריכה על ידי חולות בתאריך א' בחשון תשפ"א 15:37

 

"אחרי החגים יתחדש הכל"

נחדש גם את השירשור הכירות!!!!

 

יאללה אנשים חדשים וישנים!!

הגיעה העת לשרשור הכירות חדש

 

אנחנו יודעים שכולכם מוכשרים...

אבל נשמח להכיר גם את החדשים וגם את הישנים..

 

כל אחד כותב כאן

שם- (אם חפץ בכך)

גיל-

על מה בעיקר אני כותב?-

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?

אם הייתי עט איזה עט היית?-

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

 


לתימנים שבינינו (וגם לאשכנזים)-
תחייכו, זה לא עולה כסף 

כ"ב בשבט תשע"ט 18:03
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' באייר תש"פ 10:22
כמה מילים שלי, והשאר של יעל..
הצטרפתי לצוות הניהול של פסיפס, נשתדל להעלות מדי פעם אתגרים ולהגיד על היצירות שלכם.
פה בשבילכם גם לתמיכה טכנית.
חולות.

זכיתי להיכנס להנהלת הפורום יחד עם צור ומשה, שהשאירו לי נעליים גדולות במיוחד וקצת מאובקות. אני מקווה למלא את מקומם בכבוד ולהחזיר את הפורום לימי הזוהר שלו.

 

 

קודם כול, נעים להכיר לצערי אני לא מכירה הרבה מהכותבים כאן, זה יקרה לאט לאט, וכמו כל מדריך טיולים שחושב שהוא מעניין מישהו אני אספר טיפה על עצמי, שיהיה:

קוראים לי יעל, היי. שמיניסטית. אני כותבת שירה וקטעים, בעיקר לעצמי, בעבר פרסמתי הרבה כאן ובפסיפס אבל היום פחות.

התחביב העיקרי שלי הוא צילום אבל אל תגלו לאף אחד.

 

עכשיו יש לי כמה מילים (טוב, כמה פסקאות) לומר לכם, גם מתוך היכרות עם הפורום וגם מתוך דברים שאנשים מכאן אמרו לי. תנסו להחזיק ראש:

 

הפורום הזה הוא אחד הפורומים הפעילים של פסיפס, ולא סתם. כתיבה היא האומנות הכי קלה - לוקחים דף או פותחים תזכיר בפלאפון וכותבים מה שעולה לראש. לפעמים טורחים קצת על חרוזים או מבנה, מוסיפים קישוט של מקפים כפולים (- -) והופ, יש לנו שיר.

נכון, לפעמים זה עובד. אבל ברוב הפעמים זה פשוט לא מספיק.

 

מכירים את נתן אלתרמן? אחד המשוררים המוכרים והמוערכים בספרות העברית, נהג לכתוב אינספור טיוטות לכל שיר. הוא כתב, ואז קרא ושינה משפט, ואז קרא שוב ושינה חרוז, וקרא שוב וגנז. ואחרי תקופה ארוכה קרא שוב ומחק ותיקן והוסיף. ושוב גנז, ושוב קרא, וככה עד שהוא קיבל תוצאה מושלמת ויצירה איכותית ומחושבת שראויה להתפרסם.

לאלתרמן היו כנראה עצבים של ברזל ויכולת נדירה של ביקורת עצמית. לא כולנו יכולים לעשות את זה, אבל כולנו בהחלט צריכים ללמוד ממנו מהי אומנות. שירה (וכל כתיבה אחרת) היא מלאכת מחשבת לכל דבר, שדורשת חשיבה עמוקה ועין אומנותית. היא דורשת קריאה חוזרת, תשומת לב לפרטים ונכונות לשנות את הטקסט אחרי שהוא כבר יצא ממך.

 

אני זוכרת שפעם הייתי בסערת רגשות והוצאתי את הפלאפון כדי לכתוב מתוך הסערה. יצאה לי פסקה מרשימה, מלאה ברגשות טעונים וכאב חשוף, והיא הייתה מרגשת והכול, אבל אחרי כמה דקות קראתי אותה שוב ומשהו היה חסר לי. נכון, כתבתי אותה בשיא הסערה והיא כולה אני וזה היופי בה, אבל בשבילי זה לא היה מספיק. העתקתי אותה למקום אחר והתחלתי לעבור משפט משפט ולשלב חרוזים עדינים בין המשפטים. שיניתי כמעט חצי מהקטע, אבל התוצאה הייתה מרשימה בהחלט, וביטאה את כל מה שהיה שם בהתחלה ואפילו יותר.

 

מה אני מנסה לומר? אל תחששו מתיקונים. לשיר יש שני צדדים - הצד של הכותב והצד של הקורא. הצד של הכותב הוא חשוב מאוד, אחרי הכול אנחנו מנסים לכתוב כמה שיותר מתוך עצמנו, אבל הצד של הקורא הוא לא פחות חשוב. שיר במגירה הוא לא כמו שיר שיוצא החוצה לעולם ופוגש אנשים. אחת המטרות שלנו בכתיבת שיר או סיפור טוב היא שהקורא יבין, יזדהה ויתרגש, אנחנו רוצים שמשהו יזוז אצלו בלב ויגרום שינוי.

 

הרבה מהכותבים, גם כאן וגם בכל מקום אחר, טוענים שאין מה לבקר שירה כיוון שאומנות היא ללא גבולות ותלויה לגמרי ברצון הכותב. האמירה הזו נכונה חלקית. אף אחד לא ישב וכתב רשימת כללים שכל יוצר חייב לעמוד בהם, ואם מישהו עשה את זה הוא לגמרי פגע באומנות. אבל היי, במוזיקה - שהיא אומנות לכל דבר - לא שומעים זיופים לפעמים? וזיוף, לרוב, הוא לא אומנות. הוא יכול לבטא את הרגשות של המלחין עד מחר אבל אף אחד לא ישמע אותו מרצונו החופשי. (וכיוון שאומנות היא בכל זאת חופשית, אתם תמצאו מלחינים שכן משתמשים בזיופים לשם האומנות. תוכלו לשמוע את זה בתחילת השיר "לונה פארק" של שלמה גרוניך. אני אוהבת את השיר הזה מאוד והזיוף בהתחלה הוא אומנות גאונית בעיניי, אבל רק כי היא עשויה בחוכמה ומתוך כוונה מפורשת.)

 

גם בכתיבה יש זיופים.

יש זיופים שקל מאוד לאתר ויש זיופים שרק עין מקצועית תשים לב אליהם. ידעתם שכל משורר שרוצה להוציא ספר שירים יושב לפני כן עם עורך שירה? דיברתי עם מישהי שעובדת בזה, והיא סיפרה לי שהרבה כותבים מתרעמים על ההערות שהיא נותנת להם. זה השיר שלי, הם אומרים, זה מה שרציתי שיהיה בו. והיא עונה להם בדיוק את מה שכתבתי קודם - אם אתם מוציאים את השיר הזה מהעולם הפרטי שלכם, הוא צריך להיות נקי מזיופים. מרגע שפרסמתם אותו הוא כבר לא שלכם וכלום לא משנה.

 

בדיוק בשביל זה נועד הפורום.

אנחנו מעלים לכאן שירים כדי לקבל עליהם ביקורת, כדי שנדע איזה חלקים בו הם אולי יפים וברורים בעולם שלנו אבל נשמעים כמו זיופים כשהם יוצאים לעולם הגדול. לא את כל הביקורות שכותבים לנו נקבל, אחרי הכול השיר הוא שלנו. אבל הביקורות הן חשובות מאוד בעולם האומנות ובדרך כלל הן גורמות לשיר להישמע הרבה יותר טוב והרבה יותר שלם. לכן אין מה להיפגע כשכותבים לכם ביקורת - תודו על הזכות לדעת איך אחרים תופסים את האומנות שלכם ותשקלו אם לקבל את הביקורת או לא.

 

ומכאן אני עוברת לנושא האחרון - פסיפס.

 

לא הרבה יודעים, אבל הפורומים האומנותיים נבנו כדי ליצור שיח חופשי סביב היצירות וכדי לתקן ולשפר אותן לפני שהן עולות לפסיפס. הפורום הזה הוא בעצם תחנת ביניים בדרך לדבר האמיתי, ועם השנים הוא הפך לדבר עצמו וחבל שכך. הבמה של פסיפס רק מחכה ליצירות הטובות ביותר שלכם. אומנם בחצי שנה האחרונה היא העלתה אבק וחלודה, אבל היום היא חוזרת לזהור. תכתבו כאן טיוטות, תקבלו חיזוקים וביקורות ואת היצירה הסופית והמוגמרת תשלחו לפסיפס. זו במה ראויה לאומנות שלכם.

 

אני מקווה להיות כאן כמה שיותר, להגיב כמה שיותר ולמנף את הפורום למקום שבו הוא אמור להיות.

מוזמנים תמיד לכל שאלה או בעיה שקשורה לפורום, לפסיפס או לכל דבר אחר

יעל

 


היום 03:39
Sometimes you have a bad time
And you are gust looking for someone to love you
And when you find a friend you have discovered that no one else can make you feel better
Your life is only yours
Don't listen to all the people who have told you joy is not something in a real life

They are liars, your soul is a wonder, and your joy like a sun
Your beautiful face makes others feel better
Little boy, you are a sun, you are the sun that will illuminate the world
And I will always be proud of you
No matter where you go
You will always be the sun

So gust try to remember, be yourself is the best thing you can do
Believe me, little boy, people will love you
Just like you
Please don't be afraid to be the sun of the world
Who are you to don't be like that?

Please don't listen to all the people who have told you joy is not something in a real life
They are liars, your soul is a wonder, and your joy like a sun
Your beautiful face makes others feel better

Little boy, you are a sun, you are the sun that will illuminate the world
And I will always be proud of you
No matter where you go
You will always be the sun

Maybe one day when you will walk down the street people will not look at you
Don't feel bad with yourself
It's just because you are so radiant that people can't even look at you
You are so shining, so brave, so beautiful
It will be better one day, and the whole world will dunce around you
Because everyone has a bad time sometimes

Little boy, please don't listen to all the people who have told you joy is not something in a real life
They are liars, your soul is a wonder, and your joy like a sun
Your beautiful face makes others feel better
Little boy, you are a sun, you are the sun that will illuminate the
World
And I will always be proud of you
No matter where you go
You will always be the sun

היום 04:20
וואו. מדהים בעיניי.
יפה ,עדין וחד ביחד.
מילים עדינות עם קסם.

אהבתי ממש

כל ישראל ערבים זה לזה!

פרסומת
היום 01:51

הלב שרוט.

רוצה רפואה.

נוזל דם.

מתנחם באהבה.

מקבל חיות, חום.

ושוב,

כתמול שלשום,

נזכר בפצעיו.

מכחיש כאביו.

מחכה לרפואה,

יודע שתגיע.

אבל,

מפחד הוא מהנחיתה של אחרי.

הוא רוצה לצעוד על דרך שצרופה היא בפסיעות של התנקות, של רפואה.

דרך שסופה הוא ים של אהבה, של מנוחה.

ים של הרגעה ובטחון. 

מן שלווה פנימית שהכל בסדר, 
ידיעה שהשריטות, הכאבים, הפצעים והדם שנוזל-

נעלמו אל תוך התגשמות התקוות,

ושיותר,

לא ישובו עוד.

 

~~

הרופא לשבורי לב.. רפאנו ה אלקינו

 

אילו יהודי היה יודע כמה שה' אוהב אותו..

היה.. וואו מה שהוא היה עושה!

אח קדוש! אחות קדושה!

  ה' אוהב אותך!

אשרינו שזכינו.. איזה זכות.. ישתבח שמו לעד!

 

היום 02:26
נוגע מאוד, טהור
פשוט מעביר משהו נקי בגוף

כל ישראל ערבים זה לזה!

ט"ו אייר 20:19
בחיים שלי לא חשבתי
שהגעגוע הוא כזה חזק
בסט פרינד על היד כתבתי
אבל עם הזמן הכתב הזה נמחק

משאיר אותי עם מאה מחשבות עלייך
ואת לא מגיבה
זוכרת ת'ימים בפארק והלילות בבית
רחוקה אבל קרובה

הקפוצון הורוד שלי
עם כתם שחור מהרימל שלך
כשהיית שם בשבילי
ואני הייתי הממחטה שלך
כשהתגבנו אצלך ליחידה
מפחדים שאמשלך תקום
שעות בטלפון ועכשיו את לא זמינה
שישרף היקום

מתפלל לראות אותך שוב
להגיד התגעגעתי כמו שאת
אמרת לי אז באותו יום
עכשיו מחפש אותך בלילות שבת

מחפש בספוטיפיי שירים לבכות איתם
שיחליפו ת'דמעות
מהלב שלי מטפטף פה דם
לא נותן לי לבכות

(ואני יודע איך
שאת לא תמצאי
את השיר כותב לך
רק רוצה שתדעי
שאני זוכר
לא שוכח
את מה שאת אמרת לי
אף פעם לא כתבת עליי
אז הנה כתבתי...)

בסוף יהיה טוב אם זה לא טוב זה לא הסוף

ט"ו אייר 21:06
נוגע..

שיהיה תמיד טוב

כל ישראל ערבים זה לזה!

ט"ו אייר 21:18
אמן טיטו אחרונה
...

בסוף יהיה טוב אם זה לא טוב זה לא הסוף

ח' אייר 19:34
העשן שורף לעקיבא בעיניים.
הוא ממשיך לשחק באש עם ענף ארוך.
''נו, קורה משהו?'' אהרון מגיע עם ערימה של זרדים בידיים.
עקיבא מנסה לנעוץ את הענף שביד שלו בתוך אחד מהתפוחי אדמה. ''כלום. קשים כמו אבן.'' הוא זורק את הענף לתוך האש בייאוש.
''טוב נו'' אהרון מתיישב לידו באנחה. ''זה דברים שלוקחים זמן.''הוא דוחף קצת זרדים למדורה. ''אפשר לאכול מרשמלו בינתיים. זה דקה וחצי.''
''אני לא ילד קטן. יש לי סבלנות.'' עקיבא מנסה לשכנע את עצמו. ''אני יכול לחכות.'' בטח. ברור. גם עד גיל שבעים. גם עד מאה.
''כן?'' אהרון שואל. שומע גם את מה שלא נאמר. ''עד מתי?''
''עד שה' יפתח לי את הלב. עד שאצליח לאהוב.'' עקיבא לוחש.
''ממ.'' אהרון עונה לו בהברה לא ברורה.
''מה?''
''סתם.'' אהרון מלטף את הזקן שלו. נעצר על הקצוות האפורים. ''אתה יודע בכלל מה פירוש לאהוב, ילד?''
עקיבא פותח את הפה לענות ובסוף מושך בכתפיים.
''פחח. ידעתי.'' אהרון מתרומם מהאדמה. מנער את החול בתנועות שמזכירות כעס. ''אז תפסיק כבר להשתמש במילים שאין לך מושג בהם.'' הוא יורה בבוז ועוזב את המדורה. מתקדם לכיוון המעיין.
אולי אם עקיבא לא היה מכיר אותו כל כך טוב. הוא היה חושב שהוא כועס עליו. אבל אהרון לא יודע לכעוס. ועקיבא יודע את זה.
הוא מתרומם ומנסה להדביק את הצעדים הגדולים של אהרון.
הם נעצרים על קצה המים.
''מה פירוש לאהוב?'' עקיבא שואל לפני שהוא יתחרט. לפני שהוא יתייאש.
העיניים של אהרון מאירות פתאום. הוא נועץ אותן בשמש שיורדת לכיוון המים. ''לאהוב פירושו לשחרר.'' הוא אומר בקול נחוש. ''האהבה היא המצב הטבעי של הגוף, של המוח. ושל הלב. כשמשחררים מכל הדחייה והפחד והלבד שמשתולל לנו בגוף, נשאר רק לאהוב.'' הוא מוריד את העיניים מהשמש לעקיבא. ''וזה בכלל לא משנה את מי, או את מה. אתה יכול להיות בכלל באמצע מערה חשוכה, בלי איש לידך. לא לראות כלום. ולא להרגיש אף אחד. אבל אם דווקא שם תצליח להניח לחסימות ללכת מהלב שלך - הוא יתחיל לאהוב פתאום. ככה, מעצמו.''
אהרון משתתק, נותן למילים היפות להספג באוויר. לטהר אותו.
''תראה את המעיין הזה'' הוא אומר פתאום. ''רואה את הנחל הקטן הזה שזורם בצד?'' הוא מצביע על זרם מים דק שזורם בין הסלעים. ''הוא זורם לכיוון ההר, נכון?''
עקיבא מהנהן.
אהרון ניגש לסלע ענק שעומד במרכז הנחל. ''רק--- מזיזים את ה---'' הוא מתחיל לדחוף אותו ואז מסתובב לעקיבא. ''תעזור לי עם זה, כן?''
הטון שלו לא מאפשר בכלל תשובה אחרת חוץ מכן ועקיבא מוצא את עצמו דוחף סלע אפור וענק. בלי להבין כלום.
''אעעע.'' עקיבא צועק פתאום. מופתע.
זרם אדיר של מים מתפרץ לכיוונם.
אהרון מנער רסיסים של מים מהחליפה הארוכה באדישות. ''רואה? רק הזזנו את הסלע והנחל שינה כיוון.''
עקיבא עדיין מבוהל מהמקלחת הלא צפויה, אבל אהרון כאילו בעולם אחר. ''יש דברים שלא צריך למשוך. הם קורים וזורמים מעצמם, רק צריך לפנות להם מקום לקרות.'' הוא מסתכל על עקיבא לוודא שהוא מבין ואז בלי לומר מילה הוא מסתובב חזרה לכיוון המדורה.
עקיבא נאנח. מסתובב אחריו ועונה לגב של אהרון שהולך ומתרחק. ''אבל אם נפנה להם מקום זה יכול להציף הכל.'' הוא אומר ואז מעיז לשאול באומץ. ''איך שומרים שזה תמיד יזרום למקום הנכון..?''
אהרון מסתובב אליו, רק עם הראש. ''בשביל זה יש סלעים.'' הוא מסמן עם הראש לכיוון האבנים. ''הם לא מיותרים, השם ברא אותם. אבל לא כדי לעצור את המים, רק כדי לנתב אותם.''
הוא מסתובב בחזרה וממשיך ללכת.
אחרי רגע הוא שוב עוצר. ''ובעיקר מתפללים על זה.'' הוא אומר. ומתחיל לנגן בלי להסתובב אל עקיבא. ''הוי.הוי.הוי. שנייחד, את כל תנועותינו והרגשותינו, שיהא הכל מיוחד אליך----'' הוא מסתובב בפתאומיות ומוריד את העיניים שלו ישר לתוך העיניים של עקיבא. ''עקיבא?''
עקיבא משפיל מבט.
אהרון מחכה שהוא ירים אותו בחזרה. באומץ. באמונה.
''בסוף, המים חזקים מהסלעים החוסמים אותם. הם מחלחלים לאט, אבל בסוף הם שוחקים אותם. תאמין בזה, טוב?''
הוא מתקדם צעד לכיוון עקיבא.
''יכול להיות שסלעים כבדים יושבים על הלב שלך, וזה בסדר להעזר, לפעמים צריך רק מישהו שיתחלק איתך בכובד - אבל לפעמים גם זה לא עוזר ואז תזכור את זה, רבי עקיבא. תזכור את זה טוב.''
''למה לי..?'' למה לי לזכור. למה לי לחכות.
''כדי שאף פעם לא תרים ידיים, שתאמין אפילו בגיל ארבעים שאף גיל הוא לא מאוחר להתחיל לאהוב.'' הוא מסתובב שוב סיבוב חד ומתקדם לכיוון המדורה הקטנה שלהם שמתחילה לדעוך.
עקיבא הולך אחריו. לאט יותר.
כשהוא מתיישב על העפר ליד המדורה, אהרון כבר נוגס בתפוח אדמה לוהט עם הקליפה וקצת חול.
הוא לוקח גם לעצמו אחד כזה. חם ושרוף. ורך.
והוא מזכיר לעצמו, שיש דברים שלוקחים זמן.
(אבל המים חזקים מאבנים.
ויום אחד האהבה תחלחל ללב הקשה הזה.
והיא תחמם. ותשרוף. ותרכך הכל.)
ח' אייר 20:08

אני כבר מכירה את הסגנון.

אפילו את הסגנון כתיבה אני מזהה מצויין.

ולמרות שכל פעם שאני פותחת לקרוא קטע שלך אני יודעת פחות או יותר מה מחכה לי -

את מצליחה להכנס ללב שלי כל פעם מחדש.

כאילו אני קוראת פה סודות של הבריאה.

תודה לך, ותודה עלייך.

הלוואי. הלוואי שנצליח ל שחרר ולהכניס את האהבה ללב שלנו.

 

להיות חלק מההמון - אפשר רק במחיר הניתוק מעצמנו

י"ד אייר 16:22
איזה מרגש. תודה.
והלוואי,אמן.
⁦❤️⁩
ח' אייר 23:29
כמה עומק יש בך.
ולא אוסיף. וואו

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ד אייר 16:22
ט' אייר 01:11

וואו איזה כישרון

 

זה גם ממש נגע בי כי בדיוק היום דיברתי על זה כאן עם מישו 

תודה חיזקת אותי

Souls don't die

 

 

~ענק הברזל~

י"ד אייר 16:22
משמח לשמוע!
י' אייר 12:25
זה פשוט נפלא ומנחם ומשרה אווירה כל כך אחרת.
אופטימיות זהירה ומלטפת

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"ד אייר 16:22
ט"ו אייר 01:15
מרגש ועוצמתי ביחד
ט"ו אייר 05:50

מדהים. מאוד. 

 

כמה יפה יכול היה העולם להיות

ט"ו אייר 15:59


ישמח לב מבקשי ה'

פרסומת
ט"ו אייר 10:38

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"א אייר 00:21
בבית ספר די גדול
בכיתה אחת קטנה
יש ילדה אחת לבד
אל תקראו לה מסכנה

היא מבינה יותר לאט
דברים קלים, לה זה קשה
לא, היא לא מצליחה הרבה
אבל אתם, אתם לא רואים ש

העולם הפנימי שלה מלא!

היא מוותרת בקלות
ומסתכלת גם על דברים קטנים
יש בה עדינות
החלומות שלה גדולים
……………

היא לא מלכת הכיתה
ולא, גם לא מלכת היופי
לפעמים מרוב שהיא לבד כבר
לא רואים לה את האופי

היא מבינה יותר לאט
דברים קלים, לה זה קשה
לא, היא לא מצליחה הרבה
אבל אתם, אתם לא רואים ש

העולם הפנימי שלה מלא

היא מציירת מהמם
ומתבוננת על כל האחרים
החיוך שלה מדהים
אבל בקושי יש כאלה שיודעים
כי

היא לא מלכת הכיתה
ולא, גם לא מלכת היופי
ולפעמים מרוב שהיא לבד כבר
לא רואים לה את האופי

לעצמה היא מספרת
לא אכפת לי מה חושבים
אבל בלילה זה עולה,
תשאלו את הכוכבים...

מילה אחת שהוא, אחד, זרק בהפסקה
וכאילו לא מספיק, כולם צחקו במקהלה
ואחר כך כשבחרו קבוצות, רק היא לא נבחרה
ואפילו המורה לא שמה לב מה היא עושה

איך החברים מהכיתה, גם כן 'חברים'
ביחד הם כולם נגדה. אותה לא אוהבים
חבל. חבל. חבל שהם לא יודעים
גם היא כבר מאמינה להם, למה שהם אומרים

לא יודעת למה היא שווה?
איפה הוא, כל הטוב שאז היה
בעצמה היא בעצמה עוד לא מאמינה
בלי קול, ללא מילים, יש פה זעקה...

האם מישהו ישמע?

"אין מילים בפי להודות

על שנתת לי לראות בעיניים פקוחות

להבין שדברים שנראים חסרונות

מהווים מקפצה במדרגות הגדולות"

י"א אייר 17:23
אוח. כואב, כמה. כתוב נוגע ויפה.חד.
הלוואי שנתחיל לראות אחד את השני.לראות באמת
הלוואי

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ב אייר 00:47


ט"ו אייר 01:09
י"ב אייר 15:30

תַּחַת צֵל הָרִים,
בַּחֲשֵׁיכָה שֶׁכְּמוֹ עוֹלָה מִמְּעָרוֹת,
בִּלְבּוּל שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִים, 
בִּלְבּוּל שֶׁל שְׁקִיעוֹת,
אֵינִי בּוֹרֵחַ אֶלָּא לֹא יָכוֹל לָבוֹא
כִּי

 

אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי?
בְּלִי רוֹאֶה, בְּלִי חוֹזֶה, בְּלִי נָבִיא

 

תַּחַת צֵל הָרִים,
כּוֹכַב צָפוּן כְּמוֹ בּוֹחֵר לְהִתְחַמֵּק,
נָסוֹג, עוֹצֵם עֵינַיִים,
נָסוֹג וּמִצְטַמֵּק,
אֵינִי מִתְרַחֵק אַךְ לֹא יָכוֹל לְהִתְקָרֵב
כִּי

 

אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי?
בְּלִי רוֹאֶה, בְּלִי חוֹזֶה, בְּלִי נָבִיא

 

תַּחַת צֵל הָרִים,
שִׁירִים כְּמוֹ נִכְתָּבִים מֵאֲלֵיהֶם,
לִימִינִי עוֹמְדִים לְסַעַד,
שָׁם פּוֹקְחִים אֶת עֵינֵיהֶם,
וְגַם אִם דֶּרֶךְ אֲבוּדָה וְעוֹדֵנוּ מְחַפְּשִׂים

 

אֲנִי בָּא וְעוֹלֶה אֶל אָבִי,
בְּלִי רוֹאֶה, בְּלִי חוֹזֶה, בְּלִי נָבִיא

י"ב אייר 15:49
מאוד יפה.

בכוונה המילה "כי" מופיעה במיקום זה דווקא
ולא בבית שאחריו?

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ב אייר 15:51

למה לדעתך עדיף לחבר לפזמון? אולי אשנה את זה

י"ב אייר 15:54
זה מרגיש קצת "תקוע" כשקוראים.
כאילו מתחיל משהו ונעצר.
אבל אם יש לך סיבה לכתוב ככה, אז אחלה.
גם הבתים מסתיימים יפה. והכי כביכול לוקח להם את היותם סיום.

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ב אייר 17:15

פשוט אני חושש שאם זה יהיה מצורף לפזמון אז זה קצת ינתק את הבית ממנו.

כשהוא קצת תקוע בסוף הבית אז אי אפשר לפספס את ההנמקה שהפזמון נותן.

מתלבט. אופציה נוספת היא אולי להוריד המילה "כי" לגמרי..

 

תודה על השיתוף

י"ד אייר 00:59
מבינה

בהצלחה..

כל ישראל ערבים זה לזה!

ט"ו אייר 01:07
הרגיש שזה שיר אמיתי עם יופי ועומק
פרסומת
י"ד אייר 19:00

יום יבוא
וכל זה יתכסה בדיו
ואור השמש יתלכלך בדם של כוכבים נופלים
ורק אתה תחליט האם
לתת לסהר לעלות
תן לסהר לעלות

חיוך משתובב נלכד ברשתות
פנינים ודמעות
נוזליות, בוהקות
אכין לך מחרוזת מתפילות קטנות
רק תן לסהר לעלות
תן לסהר לעלות

י"ד אייר 21:42
מעניין..כתוב יפה

כל ישראל ערבים זה לזה!

ט"ו אייר 01:04
מהמם הרמוניה אחרונה
ט"ו אייר 00:25
לסגור
את היום
יפה
לארוז לאסוף
כדי לקחת הביתה
אצלי
בכריכה,
עם חריטת זיכרון
מתחושה..
גם
כשמחר יחלוף
ספר החיים
איתי



י"ד אייר 16:31
קורה לא מעט שכתבתי דבר גרוע. כל כך גרוע שרק מחיקה תציל אותו. ואז צריך להחליט אם להתעקש עליו, להתאמץ, להיקשר לשיר או לבית דפוק - או לשחררו מקיום, להכיר בכישלונו, ואפילו לצאת להפסקה. לפעמים הוא נכנס בכל זאת, כי קשה למחוק את מה שהשקעתי בו. ואחר כך כל פעם שפוגש אותו אני שוב מרגיש את המתח.
כתיבה טובה זה עמל. אז כתבתי לי שיר על זה. יצא גרוע 🙂

נידף על דף,
כיעור נכתב,
משפט ללא תכלית;
חרוז חובר,
בירבור גובר,
פסקה הפכה שלולית.

טעם סר,
קישקוש נבצר,
הוספתי שיר למחברתי;
בוסר רב,
לא! אל תקרב!
חייב לכתוב את ביקורתי.
י"ד אייר 21:42
אז כתבתי לי שיר על זה. יצא גרוע 🙂- אהבתי את ההומור.

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ד אייר 22:43
😆 נקדימון אחרונה
פרסומת
י"ד אייר 11:23
אֲנִי רוֹצֶה בְּחִבָּה
לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ,
בְּשִׁירָה, בִּתְשׁוּקָה,
בְּמִלִּים;
בְּזֶמֶר עָדִין,
בְּלַחַן,
בִּמְחוֹל
נְגִינַת נְחָלִים.

אֲנִי רוֹצֶה יְדִידוּת
לֶאֱסֹף מִלִּבָּה,
לִשְׁמֹעַ קוֹל פְּעִימוֹת;
"אָהוּב"
"אֲנִי בָּא"
חֲמִימוּת וּמְשׁוּבָה,
בְּקִצּוּר
אֲנִי רוֹצֶה אַהֲבָה.
י"ד אייר 14:45
נוגע יפה ועדין.
מילים יפות ועדינות, חריזה עדינה כזו, שמשתלבת כאן יפה מאוד.
המבנה יפה, השורות היורדות מדגישות כאן מילים מסוימות , על העומק הרגשי שבהן.

אהבתי. מאוד נעים

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ד אייר 15:46
י"א אייר 17:25
מה שלומך?

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"א אייר 17:58

רק תוהה לעצמי על עצמי איך אפשר להרגיש כל כך הרבה ולא להצליח לכתוב מילה 

י"א אייר 18:01
מבינה..
זה מבאס אותך?

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ב אייר 00:08

אולי. לא יודעת מה אני מרגישה לגבי זה. זה קצת מוזר לי.

י"ב אייר 00:10

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"א אייר 22:48
ולתהייתך,
האמת שזו שאלה שאני שואלת את עצמי המון, אולי מקורה באיזה חסם רגשי. הרי לפחות אצלי, לכתיבה יש גם מימד של ריפוי והשלמה.

ויתכן שזה עניין טכני יותר של דיוק המילים. של דיוק הרגש. לעיתים ההיצמדות למאפיינים של כתיבת שיר ספרותי וקצת יותר אסתטי מאפשרים לנו להביא את הדברים בדיעבד.

אני אסביר, לפעמים אני מתקשה לכתוב ולהביא את עצמי לידי ביטוי, אפילו בשירים שאין בהם מבנה קבוע/חריזה/משקל/מצלול ושאר דברים שלא תמיד קיימים/הכרחיים בשירה היום.
וכשאני כן מנסה לעשות אתגר כתיבה או לעבוד על שיר יותר מדויק הרגשות והדברים אותם לא הצלחתי לכתוב מוצאים את מקומם דווקא בכתיבה מהסוג. (ועת הדרך משפרים אותה)

אכלתי תראש
בכל אופן בהצלחה, תעדכני ושתפי כאן לכשתשוררי (:

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"ב אייר 00:07

לדיפרסיה והמלנכוליה של האמן יש יחס ישיר לרמת האומנות שלו

 

אולי זה באמת חסר כשלהו.

אני גם לא מצליחה לכתוב ולהיצמד למבנה ספרותי- כלום. לא שורה לא בית. 

 

"לכשתשוררי" מילה יפה!

י"ב אייר 15:36

לדעתי, לא רק שיש אמנים מיוסרים שכותבים רע,

בחינה של המשוררים הגדולים שלנו מראה שיש להם כתיבה אדירה

גם בלי שום צורך להתייסר. יורם טהרלב כדוגמא.

 

אגב, אני קורא עכשיו "איך לכתוב פזמון". ספר שנמצא באפליקציית עברית. מעניין.

כמו בכל אומנות, גם בשירה יש עקרונות ואסטרטגיות שמעניקות לשירה מקצועיות.

כנראה שהכתיבה הטובה ביותר תהיה זו הזורמת ולא זו המכנית, אבל היכרות עם מרכיבים

קבועים שכבר נחלו הצלחה בעבר עוזרת לחדד את האינטואיציות. כותב הספר גם מדגיש את זה.

י"ב אייר 00:44

אכן קורה לפעמים... כשזה דוחק מאוד המילים פשוט מתפרצות, אם רק מאפשרים להם.

לקח לי הרבה זמן להבין שאני יכול לכתוב גם רק לעצמי, את הרגשות שלי, בלי שאשתף אחרי זה אף אחד אחר. ואפשר לכתוב שם כל מה שרוצים, גם את הדברים שהכי מפחידים אותנו. אני לא יודע אם זה מה שתוקע אותך, אבל אולי.

ולפעמים גם יש יובש... ומחכים לעונת הגשמים.

י' אייר 12:21
זֶה לֹא כּוֹאֵב פָּחוֹת כְּשֶׁאַתְּ נִזְהֶרֶת,
פּוֹסַעַת מְדוּדוֹת בָּעֵמֶק הַמֻּכָּר.
מְסִיטָה מַבָּט עִקֵּשׁ, חוֹלֶפֶת מְהֻרְהֶרֶת.
הַכֹּל מַרְגִּישׁ קָרוֹב. הַכֹּל מַרְגִּישׁ כֹּה זָר.

זֶה לֹא שׁוֹתֵק פָּחוֹת כְּשֶׁאַתְּ צוֹעֶקֶת.
הָרֶגֶשׁ נִשְׁפָּךְ מִמֵּךְ. חֲסַר עַכָּבוֹת, נְטוּל בּוּשָׁה.
הוּא מִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּץ וּכְשֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת
שֶׁיֶּחְדַּל, הוּא תּוֹקֵעַ בְּךָ סַכִּין בַּנְּקֻדָּה הָרְגִישָׁה.

זֶה לֹא הוֹפֵךְ פָּשׁוּט כְּשֶׁאַתְּ ''בְּסֵדֶר''
כְּשֶׁהָעוֹלָם הַחֶרֶב הוּא פְּנִימִי וְעָמֹק.
כְּשֶׁנּוֹאַשְׁתְּ כְּבָר לְחַפֵּשׂ מִלִּים לַשֶּׁקֶר
הַשֶּׁקֶר שֶׁדּוֹחֵק בָּךְ מֵאָז וּמִתָּמִיד לִשְׁתֹּק.

זֶה לֹא חוֹלֵף כְּשֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת אֶת,
הַמְּשׁוּכָה הָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁכְּבָר הִגַּעַתְּ לַסּוֹף.
אַתְּ מַתְחִילָה בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים וּמְגַשֶּׁשֶׁת
אֶת דַּרְכֵּךְ בִּמְצִיאוּת שֶׁכֻּלָּהּ הִיא בַּר חֲלוֹף.

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י' אייר 15:02
עמוק, ציורי כזה ויפה.
אוהבת לקרוא אותך

כל ישראל ערבים זה לזה!

י' אייר 17:45
מקווה שהבנתי. זה שיר של מודעות למצב או שיש פה משהו אחר ואני מפספס?

לגבי הצד הטכני:
א. שימוש בנקדן אוטומטי זה אליה וקוץ בה. חובה גמורה לעבור על הטקסט ולבדוק שהוא נכון. יש פה כמה טעויות.
ב. החריזה טובה ונאה.
ג. לפעמים המשקל טיפה ארוך מידי בשורה, לדעתי.
ד. נראה שכל בית חוזר על אותו רעיון, אבל המילים החדשות מעשירות אותו מחדש.
ה. השיר יפה.
י"א אייר 10:06
קראת לזה מודעות מצב... בסדר אין לי דרך נוספת לתאר. יש איזו עמימות מבחינת ההתרחשות בשיר. זה מכוון. אולי כי בכל זאת מדובר ברגשות.

עברתי על הניקוד רק מאתיים פעם (;
לגבי ג, אמת. אני תוהה אם חלוקה אחרת של השורות היתה מאזנת את זה, בהנחה שאני לא רוצה לוותר עוד על מילים.

ושוב, תודה!
שמחה על הדיוק

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"א אייר 17:54

"תקוע בך" ו"כשהעולם חרב" זה בכוונה מנוקד כך?

י"א אייר 22:36
ויש טעות ניקוד נוספת במילה בך

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"ב אייר 00:17
ממש יפה Tsurie אחרונה

עמוק ושברירי.. 

“אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב “מי בז ליום קטנות”, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות [רש"י:קטנות - קטנות אמנה] שהיה בהן שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא”.

 

פרסומת
י"א אייר 22:04
השיגעון והסתירה
בין הפיגוע של אתמול
לילד שהולך פה היום

והבחור הזה, שלא זוכר בכלל
את הדם הטרי שעל המדרכה
עליה הוא פוסע

החיים והמוות
הפריחה והפיגוע
לחי עולמים

'אדם בודד הולך מולך,

לעולם תדע, מה עובר לו בנשמה'

 

 

(#_אהרון רזאל)

י"א אייר 22:40
וואי זה כתוב טוב,וחד.
ממחיש בעיניי היטב את המציאות שאנחנו חיים בה

שיהיה רק טוב לעם ישראל

כל ישראל ערבים זה לזה!

י' אייר 20:44
יש אנשים שלוקח זמן להכיר אותם
אבל כשמצליחים באמת להכיר אותם
זה הכי טוב שיש

יש אנשים שבקושי שומעים אותם
אבל כשמצליחים באמת לשמוע אותם
זה הכי יפה שיש

יש אנשים טובים
שלא הרבה מכירים

אבל אני שמחה שפגשתי אותם

זכיתי לפגוש אותם.


Life is the people we love"

And what we give to one another

Loving is giving,

🌻 ".giving is life

י' אייר 23:20

יש עניין שהטוב בעולם הזה הוא דיי נסתר

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין

 

יש לך מזל שהכרת אותם 

הם נדירים

 

 

אנשים כאלו שמעצם קיומם בעולם הזה אתה מרגיש שמח יותר 

שהם כאן

Souls don't die

 

 

~ענק הברזל~

י"א אייר 00:09
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין-

זה כ"כ נכון.
זה ממש מתחבר, תודה לך ששלחת לי את זה.

ואתה ממש צודק,
כתבת יפה!

התחברתי במיוחד למשפט האחרון שכתבת

Life is the people we love"

And what we give to one another

Loving is giving,

🌻 ".giving is life

י"א אייר 01:19

חח תודה לך על השירשור הזה 

גרמת לי להרהר בכל מיני אנשים כאלו שהכרתי במהלך החיים

באמת הם האנשים הכי מיוחדים שיש!

 

 

 

 

עכשיו אני מתגעגע..עצוב

 

Souls don't die

 

 

~ענק הברזל~

י"א אייר 17:24
נעים ואופטימי.

באמת טוב כשיש כאלה.
העולם מלא באנשים טובים

כל ישראל ערבים זה לזה!

י' אייר 22:36
כל אחד רוצה להרגיש אהוב
כל אחת רוצה להרגיש אהובה

כל אחד רוצה להרגיש רצוי
כל אחת רוצה להרגיש רצויה

כל אחד רוצה להרגיש שהוא חשוב
כל אחת רוצה להרגיש שהיא חשובה

כל אחד רוצה לדעת שיהיה טוב
כל אחת רוצה לדעת שיהיה טוב

כל אחד רוצה להרגיש שהוא לא לבד
כל אחת רוצה להרגיש שהיא לא לבד

כל אחד רוצה שיקשיבו לו
כל אחת רוצה שיקשיבו לה

כל אחד רוצה לשמוע מילה טובה
כל אחת רוצה לשמוע מילה טובה

לכל אחד ואחת מגיע מילה טובה

לכל אחד מגיע להרגיש רצוי
לכל אחת מגיע להרגיש רצויה

לכל אחד מגיע להרגיש אהוב
לכל אחת מגיע להרגיש אהובה


Life is the people we love"

And what we give to one another

Loving is giving,

🌻 ".giving is life

י"א אייר 17:21

כל ישראל ערבים זה לזה!

פרסומת
י' אייר 15:26

יש לכם אולי רעיונות לאתגרי כתיבה חמודים?

אני צריכה כמה שיותר

תודה מראש! 

תן למחשבות לעוף אתה תמשיך לרוץ אני מוכן לעמוד מול כל השאר. מול כל דבר.🥺

 

דולי ופן & מרגי - בשבילך

י' אייר 22:23

לכתוב בעקבות תמונה

לכתוב בעקבות סיפור/ ספר

לכתוב בעיניים של ילד, של בחור, של מבוגר ושל זקן.

לכתוב רק עם מילים של שתי אותיות/ שלוש אותיות/ שתי הברות

לכתוב מכתב למישהו

 

🦜

-לא פשוט להיות פשוט-

י"א אייר 12:41


תן למחשבות לעוף אתה תמשיך לרוץ אני מוכן לעמוד מול כל השאר. מול כל דבר.🥺

 

דולי ופן & מרגי - בשבילך

ט' אייר 09:26
שׁוּב יָרֵחַ נִמְלָט אֶל אִמּוֹ
לְהִתְכַּרְבֵּל עֲגַלְגַּל בְּאוֹרָהּ,
לְחַלֵּץ מַכְתְּשָׁיו מֵעָמָל
בְּדְמָמַת כּוֹכָבִים אַדִּירָה.

וְהִנֵּה עָלָה בְּחַלּוֹנִי;
חֶרְמֵשׁ זָרַח בְּלֵיל מוֹלָד,
צָעִיר, חָדָשׁ, וְשִׁגְרָתִי -
יִפְרֹץ דַּרְכּוֹ עֲדֵי יִשְׁלַד.

בְּהֵעָדְרוֹ, נוּמֵיתִי אָז לְכּוֹכָבָיו
אִם מְעַט מֵחִדּוּשׁוֹ יוּכַל לָתֵת,
אוּלַי מִשִּׁגְרָתוֹ יַנְחֵנִי
אֵיךְ פְּנֵי אֶרֶץ לְסַתֵּת.
ט' אייר 15:31
עדין יפה ונוגע.
חריזה יפה ושפה גבוהה

כל ישראל ערבים זה לזה!

י' אייר 12:20
שנון משהו
חריזה נהדרת
מילים גבוהות וניסוח מדויק שלא פוגע בקריאה החלקה(:

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י' אייר 17:45