אבל כשסיפרתי אותו למשהו הבנתי כמה הוא מטופש ופשוט מוזר.

תמיד חלומות חוזרים אצלי כמה פעמים וזה אף פעם לא מוזר לי איך אותה סיטואציה חוזרת שוב ושוב.

סיור עם קבוצת אנשים, זה מבנה כמו מוזאון ויש דלתות הזזה במקום דלתות רגילות. הסיור הוא ליד שולחנות עם מוצגים, רק שבמקום מוצגים יש קופסאות שקופות של אוכל מוכן, וצריך לקחת אותו.

אני מסתובבת ולא מוצאת שום דבר שאני רוצה, אני מסתכלת על המדבקה של אחת הקופסאות ויש פרצוף של "תימני", ואני מחליטה שאני לא אוהבת "אוכל תימני".

בסוף הסיור יש מרפסת עם שולחן פיקניק ארוך שכולם מתיישבים לאכול בו, אבל אני לא בחרתי כלום אז אני הולכת מחדש את כל המסלול, (החלומות חוזרים כמה פעמים)

ואז אני מגיע שוב למרפסת, אני לא זוכרת אם אני עם אוכל או בלי, אבל אני רואה את אמא שלי יושבת בצד בשולחן קטן כמו של בית קפה, וקורה משהו רפואי לאיזה זקן שנמצא בעוד שולחן קטן כזה והיא מטפלת בו.

אמא שלי אחות בבית אבות, ואולי ראיתי פעם בסופר אוכל מוכן בקופסא שקופה עם המדבקה הזאת.

זה נראה לי הקשר לעולם האמיתי, אני לא יודעת מה זה אומר עליי מבחינה פסיכולוגית.

אל תשאלו מה קרה לי בשבת - צעירים מעל עשרים

ברוך ה' לימדתי לתת 0 חשיבות לחלומות האלה והם ירדו בתדירות בהדרגה עד שפסקו לחלוטין

ועוד נקודה למחשבה. גם בצבא (ארגון שאני מתעב ברמה לא הגיונית) חלמתי על העבר בגלל הגעגוע (ועל אנשים ששכחתי מקיומם) ובתופה הזאת לא הבנתי שזה מגעגוע.

מצחיק שבצבא חלמתי על העבר מתוך געגוע ובקורונה חלמתי על הצבא עצמו מתוך געגוע.

אבל זה הגיוני. הצבא מפגר ומבזבז המון ימים אבל לא פוגע מעבר בדברים כמו פרנסה (כמובן בתנאי שאתה בסדיר ולא חייל בודד) ואת כל הטמטום שלו אפשר לצפות מראש ורובו מקיבעון וראש בקיר ברמות הזויות. אבל הקורונה זה האי הוודאותץ הגדול ביותר בהיסטוריה.

ובתיכון רציתי לספר את עצמי ואז חלמתי שאני מסתפר קצר מידי והטראומה דחתה את זה 4 שנים. למרבה האירוניה אני מסתפר היום לגמרי לבד עם 0 על כל הראש.

ובאופן כללי אני לפעמים חולם מדברים ממש לא חשובים שקרו לי במהלך היום והייתי משתגע מזה, עד שלאחרונה ראיתי בפורום שאני ממש לא חריג

כמובן שלא הסתפרתי 0 באיזור האוזניים השפם והזקן, אסור הלכתי. התכוונתי רק לאיזור העליון של הקרקפת.

תודה ל@someone על ההבהרה

חברה אני ממש בהתלבטות - צעירים מעל עשרים

מצאתי פתרון לתספורת מאחור!! - צעירים מעל עשרים

פעם חלמתי שאני משחק קווידיץ' (משחק בדיוני מהארי פוטר שעפים על מטאטאים). במשחק אני נופל מהמטאטא נפצע הולך למרפאה ואחותי הגדולה מבקרת אותי. (סיפרתי לה על החלום והיא הרגישה מוחמאת מאוד שהיא הופיעה בו)

בצבא חלמתי שארבע חברים שלי מבית הספר באים לבסיס שלי כשאני שומר בכניסה. אני מודיע להם שאני לא יכול להכניס אותם לבסיס שהוא לא בסיס האם שלהם בלי אישור מהחמ"ל (דבר ממש לא נכון, מספיק חוגר כדי להיכנס לבסיס, לא תפקיד השומר לוודא שאתה נוסע לבסיס הנכון, מה גם שאחד מהארבע כן היה אמור להיות שם כי עשה שם אימון מתקדם באותו הזמן... )

אני עולה מול החמ"ל והמכשיר קשר לא עובד, ואז אני אומר להם שאני צריך לדבר עם המח"ט

אני מניח שזה בגלל הלחץ מתקופת הבחינות

כי בדר"כ אין לי

יש קידוש בבית כנסת שלי וים אנשים נמצאים בחצר, צפוף לי מידי אז אני הולכת, אבל אני מדלגת מרחקים ענקיים בלי לשים לב-

שנייה אחת אני מחוץ לבית כנסת, אחרי שניה באמצע איזה כביש, ואז אני פתאום באיזה מטבח לא מוכר חותכת סלט

אני מסתכלת מהחלון, ורואה איזה בניין עם סמל של חברה (חסלט נראה לי?) נאנחת, וממשיכה לחתוך את הסלט בכמויות ענקיות.

חלום אחר-

זה קרה לי בחטיבה.

כל הכיתה יושבת במעגל, והמחנכת שלי מאז עוברת אחת אחת עם מטריה ונותנת לכל אחת מכה קלה בראש, והבת נופלת ונרדמת. ונורא נלחצתי כשהיא כמעט הגיע אליי.

כשהייתי קטנה חשבתי שהחלום הזה היה נבואה-

דברו על זה שסבא וסבתא שלי אולי יבואו מחר. כשהלכתי לישון חלמתי שהכל באנימציית גזרי עיתון כאלה, וסבא שלי עם הראש כלפי מטה נופלת לתוך מדורה. (זה בכלל לא מפחיד, שוב, גזרי עיתון כאלה, לא באמת מרגיש אמיתי)

וביום למחרת בסוף אמרו שהם לא יכולים להגיע. ואני הייתי בטוחה שהחלום הזה ניבא את חוסר ההגעה שלהם.

"נאנחת וממשיכה לחתוך את הסלט" חח

פעם רבתי עם אח שלי, ואז בלילה חלמתי שהוא תולה כביסה ואז נחש בא ומכיש אותו.

מתביישת לספר אבל באותו רגע שמחתי שהנחש הכיש אותו כי הייתי נורא עצבנית עליו.

זה היה באיזה גיל 10 

רעה....

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד התכסחתי עם אחי

וכל פעם, גם בחלום וגם במציאות שהיה קורה לו משהו (והיה קורה לו הרבה... לבר מזל הזה) הייתי הראשונה שתרוץ לנסות להציל אותו.

אחרי שקראתי את הספר "הירושימה". אפשר לנחש מה היה בחלום... המשיך להפחיד אותי במשך היום. אני חושבת שזה היה גם כשהיה מדובר האיום האיראני.

שהיו בסביבות העיר הירושימה בזמן ההפצצה הגרעינית

זה עם מלחמות, הרוגים, פצועים ודם....

ותמיד בסוף כולם מתים ורק אני נשארת חיה.

בדד

הכי מתסכל, כשאני צריכה לרוץ למישהו גוסס בשדה הקרב, להציל, אז החלום לא מאפשר, זה כמו לרוץ בתוך מיים, כזה בהילוך איטי שזה פשוט משגע....

על שאני הולכת ויש מסביבי מלאאאאאאאאאאאאאאאאאא חותלים מתים . קיצר אני שונאת חתןלים קמתי מהמיטה בוכה בלחץץ כמו לא ייודעת וצרחתי כזה איכססס איזה מיגעל..... זה היה חולם מפחיד וחלמתי מלא חלומת חמודים כאלו שהייתי קטנה... שאני וכול החברות שלי הלכנו אם המשיח לבנות את בית המקדש והיה בלונים 

היה לנו אתמול שיעור בזום של הרב שמואל אליהו שליט"א, היה שיעור נחמד והכול ובלילה משום מה חלמתי על הרב שמואל אליהו שהיה איזה בית כנסת שהלכתי אליו והיה שם מפתחות רק לגבאי ולרב שמואל ואז אני ועוד אנשים היינו בחוץ ורצינו להיכנס לבית כנסת והגבאי לא הגיע ואז הרב שמואל הגיע מבפנים ופתח לנו את הבית כנסת ואז היה איזה קטע(או שזה היה לפני כן, לא זוכר...) שהגבאי הגיע עם בקבוק יין ושפך אותו על הרצפה ואז משום מה בחלום איכשהו הבנתי שיש עם זה בעיה הלכתית ובשקט פתרתי אותה ואז הלכתי לרב שמואל ואמרתי לו והבנתי שהוא גם שם לב לבעיה ופתר אותה כמובן בלי להגיד לגבאי כדי לא להעליב אותו..
זה בערך...
חלום הזוי ברמות...!!!
ואז בבוקר כשאמא שלי העירה אותי אמרתי לה: "שנייה, אני באמצע חלום טוב.."
פשוט מלא זמן לא חלמתי וזה ריגש אותי ששוב אני חוזר לחלום..
כשהייתי קטן הייתי חולם מלאאא(עכשיו אני גר בעיר, פעם גרתי ביישוב וכשגרתי ביישוב פעם אחת חלמתי שאני נוסע באופניים שלי בשביל ליד הבית בלי חולצה-משהו ממש הזוי...!!) ועכשיו הרבה פחות...
טוב, שבת שלום..!!

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡