אבל כשסיפרתי אותו למשהו הבנתי כמה הוא מטופש ופשוט מוזר.

תמיד חלומות חוזרים אצלי כמה פעמים וזה אף פעם לא מוזר לי איך אותה סיטואציה חוזרת שוב ושוב.

סיור עם קבוצת אנשים, זה מבנה כמו מוזאון ויש דלתות הזזה במקום דלתות רגילות. הסיור הוא ליד שולחנות עם מוצגים, רק שבמקום מוצגים יש קופסאות שקופות של אוכל מוכן, וצריך לקחת אותו.

אני מסתובבת ולא מוצאת שום דבר שאני רוצה, אני מסתכלת על המדבקה של אחת הקופסאות ויש פרצוף של "תימני", ואני מחליטה שאני לא אוהבת "אוכל תימני".

בסוף הסיור יש מרפסת עם שולחן פיקניק ארוך שכולם מתיישבים לאכול בו, אבל אני לא בחרתי כלום אז אני הולכת מחדש את כל המסלול, (החלומות חוזרים כמה פעמים)

ואז אני מגיע שוב למרפסת, אני לא זוכרת אם אני עם אוכל או בלי, אבל אני רואה את אמא שלי יושבת בצד בשולחן קטן כמו של בית קפה, וקורה משהו רפואי לאיזה זקן שנמצא בעוד שולחן קטן כזה והיא מטפלת בו.

אמא שלי אחות בבית אבות, ואולי ראיתי פעם בסופר אוכל מוכן בקופסא שקופה עם המדבקה הזאת.

זה נראה לי הקשר לעולם האמיתי, אני לא יודעת מה זה אומר עליי מבחינה פסיכולוגית.

אל תשאלו מה קרה לי בשבת - צעירים מעל עשרים

ברוך ה' לימדתי לתת 0 חשיבות לחלומות האלה והם ירדו בתדירות בהדרגה עד שפסקו לחלוטין

ועוד נקודה למחשבה. גם בצבא (ארגון שאני מתעב ברמה לא הגיונית) חלמתי על העבר בגלל הגעגוע (ועל אנשים ששכחתי מקיומם) ובתופה הזאת לא הבנתי שזה מגעגוע.

מצחיק שבצבא חלמתי על העבר מתוך געגוע ובקורונה חלמתי על הצבא עצמו מתוך געגוע.

אבל זה הגיוני. הצבא מפגר ומבזבז המון ימים אבל לא פוגע מעבר בדברים כמו פרנסה (כמובן בתנאי שאתה בסדיר ולא חייל בודד) ואת כל הטמטום שלו אפשר לצפות מראש ורובו מקיבעון וראש בקיר ברמות הזויות. אבל הקורונה זה האי הוודאותץ הגדול ביותר בהיסטוריה.

ובתיכון רציתי לספר את עצמי ואז חלמתי שאני מסתפר קצר מידי והטראומה דחתה את זה 4 שנים. למרבה האירוניה אני מסתפר היום לגמרי לבד עם 0 על כל הראש.

ובאופן כללי אני לפעמים חולם מדברים ממש לא חשובים שקרו לי במהלך היום והייתי משתגע מזה, עד שלאחרונה ראיתי בפורום שאני ממש לא חריג

כמובן שלא הסתפרתי 0 באיזור האוזניים השפם והזקן, אסור הלכתי. התכוונתי רק לאיזור העליון של הקרקפת.

תודה ל@someone על ההבהרה

חברה אני ממש בהתלבטות - צעירים מעל עשרים

מצאתי פתרון לתספורת מאחור!! - צעירים מעל עשרים

פעם חלמתי שאני משחק קווידיץ' (משחק בדיוני מהארי פוטר שעפים על מטאטאים). במשחק אני נופל מהמטאטא נפצע הולך למרפאה ואחותי הגדולה מבקרת אותי. (סיפרתי לה על החלום והיא הרגישה מוחמאת מאוד שהיא הופיעה בו)

בצבא חלמתי שארבע חברים שלי מבית הספר באים לבסיס שלי כשאני שומר בכניסה. אני מודיע להם שאני לא יכול להכניס אותם לבסיס שהוא לא בסיס האם שלהם בלי אישור מהחמ"ל (דבר ממש לא נכון, מספיק חוגר כדי להיכנס לבסיס, לא תפקיד השומר לוודא שאתה נוסע לבסיס הנכון, מה גם שאחד מהארבע כן היה אמור להיות שם כי עשה שם אימון מתקדם באותו הזמן... )

אני עולה מול החמ"ל והמכשיר קשר לא עובד, ואז אני אומר להם שאני צריך לדבר עם המח"ט

אני מניח שזה בגלל הלחץ מתקופת הבחינות

כי בדר"כ אין לי

ושהייתי ממש בלחץ לצאת וניסיתי לחשוב מה הכי דחוף להוציא.. אז הוצאתי המון ספרים של פניני הלכה

חח אין לי מושג למה דווקא זה עלה לי, אבל אני זוכרת שממש הייתי גאה בעצמי שדווקא את זה בחרתי להוציא

שם התחלתי לחשוד שאני בעצם צדיקה נסתרת 😌

ולפני כמה שנים, הייתה לנו מישי באולפנה שעזבה כי לא ממש התאימה לרוח האולפנה (..). אחרי איזה חצי שנה חלמתי שהיא באה לבקר, וכולה עם מכנסיים וכו' ותספורת כזו מלחיצה. ואז שאלתי אותה למה היא עושה את זה, אז היא אמרה לי שאני לא מכירה את זה ולא יודעת כה זה כיף להנות ולטעום מסיר הבשר. ואז היא לקחה בידיים נתח של בשר מאיזה סיר ואכלה. ואני הייתי מזועזעת.  

ואי התעוררתי מהחלום הזה בבכי ועם תחושה נוראית כאילו היא עומדת למות או משו. אז עשיתי הטבת חלום, כי באמת פחדתי עליה.

יש קידוש בבית כנסת שלי וים אנשים נמצאים בחצר, צפוף לי מידי אז אני הולכת, אבל אני מדלגת מרחקים ענקיים בלי לשים לב-

שנייה אחת אני מחוץ לבית כנסת, אחרי שניה באמצע איזה כביש, ואז אני פתאום באיזה מטבח לא מוכר חותכת סלט

אני מסתכלת מהחלון, ורואה איזה בניין עם סמל של חברה (חסלט נראה לי?) נאנחת, וממשיכה לחתוך את הסלט בכמויות ענקיות.

חלום אחר-

זה קרה לי בחטיבה.

כל הכיתה יושבת במעגל, והמחנכת שלי מאז עוברת אחת אחת עם מטריה ונותנת לכל אחת מכה קלה בראש, והבת נופלת ונרדמת. ונורא נלחצתי כשהיא כמעט הגיע אליי.

כשהייתי קטנה חשבתי שהחלום הזה היה נבואה-

דברו על זה שסבא וסבתא שלי אולי יבואו מחר. כשהלכתי לישון חלמתי שהכל באנימציית גזרי עיתון כאלה, וסבא שלי עם הראש כלפי מטה נופלת לתוך מדורה. (זה בכלל לא מפחיד, שוב, גזרי עיתון כאלה, לא באמת מרגיש אמיתי)

וביום למחרת בסוף אמרו שהם לא יכולים להגיע. ואני הייתי בטוחה שהחלום הזה ניבא את חוסר ההגעה שלהם.

"נאנחת וממשיכה לחתוך את הסלט" חח

פעם רבתי עם אח שלי, ואז בלילה חלמתי שהוא תולה כביסה ואז נחש בא ומכיש אותו.

מתביישת לספר אבל באותו רגע שמחתי שהנחש הכיש אותו כי הייתי נורא עצבנית עליו.

זה היה באיזה גיל 10 

רעה....

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד התכסחתי עם אחי

וכל פעם, גם בחלום וגם במציאות שהיה קורה לו משהו (והיה קורה לו הרבה... לבר מזל הזה) הייתי הראשונה שתרוץ לנסות להציל אותו.

אחרי שקראתי את הספר "הירושימה". אפשר לנחש מה היה בחלום... המשיך להפחיד אותי במשך היום. אני חושבת שזה היה גם כשהיה מדובר האיום האיראני.

שהיו בסביבות העיר הירושימה בזמן ההפצצה הגרעינית

זה עם מלחמות, הרוגים, פצועים ודם....

ותמיד בסוף כולם מתים ורק אני נשארת חיה.

בדד

הכי מתסכל, כשאני צריכה לרוץ למישהו גוסס בשדה הקרב, להציל, אז החלום לא מאפשר, זה כמו לרוץ בתוך מיים, כזה בהילוך איטי שזה פשוט משגע....

על שאני הולכת ויש מסביבי מלאאאאאאאאאאאאאאאאאא חותלים מתים . קיצר אני שונאת חתןלים קמתי מהמיטה בוכה בלחץץ כמו לא ייודעת וצרחתי כזה איכססס איזה מיגעל..... זה היה חולם מפחיד וחלמתי מלא חלומת חמודים כאלו שהייתי קטנה... שאני וכול החברות שלי הלכנו אם המשיח לבנות את בית המקדש והיה בלונים 

היה לנו אתמול שיעור בזום של הרב שמואל אליהו שליט"א, היה שיעור נחמד והכול ובלילה משום מה חלמתי על הרב שמואל אליהו שהיה איזה בית כנסת שהלכתי אליו והיה שם מפתחות רק לגבאי ולרב שמואל ואז אני ועוד אנשים היינו בחוץ ורצינו להיכנס לבית כנסת והגבאי לא הגיע ואז הרב שמואל הגיע מבפנים ופתח לנו את הבית כנסת ואז היה איזה קטע(או שזה היה לפני כן, לא זוכר...) שהגבאי הגיע עם בקבוק יין ושפך אותו על הרצפה ואז משום מה בחלום איכשהו הבנתי שיש עם זה בעיה הלכתית ובשקט פתרתי אותה ואז הלכתי לרב שמואל ואמרתי לו והבנתי שהוא גם שם לב לבעיה ופתר אותה כמובן בלי להגיד לגבאי כדי לא להעליב אותו..
זה בערך...
חלום הזוי ברמות...!!!
ואז בבוקר כשאמא שלי העירה אותי אמרתי לה: "שנייה, אני באמצע חלום טוב.."
פשוט מלא זמן לא חלמתי וזה ריגש אותי ששוב אני חוזר לחלום..
כשהייתי קטן הייתי חולם מלאאא(עכשיו אני גר בעיר, פעם גרתי ביישוב וכשגרתי ביישוב פעם אחת חלמתי שאני נוסע באופניים שלי בשביל ליד הבית בלי חולצה-משהו ממש הזוי...!!) ועכשיו הרבה פחות...
טוב, שבת שלום..!!

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.