אמיתי לגמרי: הייתי ממש לאחרונה אצל שלושה רופאים. 

אחד רוסי קר אמר: וואלה, מי מחסן את כל המדינה. ואם כולם פה ימותו בעוד שנה מהדבר הזה? פסיכים. 

אחרת, צעירה שסיימה לימודים בגרמניה, אמרה לי: אין לי עמדה. תראי מה אומר איגוד הגיניקולוגים. 

שלישי, פרופסור מעין כרם,  אמר: ההמלצה כעת היא, שאם את לא במגע עם קהל או בסיכון ממשי אחר - תמתיני. 

בינתיים, מאז, רוב האיגודים וגם ארגון הבריאות הבינלאומי שינו את דעתם. 

בקיצור, אין ל"רופא שלך" שום ערך!!! הכי יכולת לבחור ברופא אחר בספר הטלפונים, שיש לו דעה מנוגדת. 

המידע פרוס לפני כולנו.  והגיעה השעה שכל אחת תחליט לעצמה. ניהול סיכונים. וניהול חרדות. ל'התייעצויות' אין כבר טעם.       

בשבוע 14 נשקול האם להתחסן או לא.

מי זו "הרופאה"?

ואני רוצה גם לענות שכנראה היא 'הרופאה' שהייתה הכי זמינה עם תור הכי מוקדם כשהיית אי-פעם בלחץ בהריון הזה או בקודמים. זה מה שעשה אותה ל'רופאה' שלך. 

וגם אם אני לא צודקת, אני מביעה כאן את העיקרון שאין ל'רופאה' הזו שלך שום ערך-מוסף בידיעותיה לגבי חיסון והיריון על פני 'רופאה' אחרת [או כל אדם אחר, במחילה].  

כתבתי, שבשורה התחתונה "יריצו אותה להתחסן". זו דעתם. 

אבל אין כאן שמץ של רמז לאי-תקינות או אי-רצינות של התהליך שמוביל אותם למסקנא הזו. 

אגב, דעתי לא שונה מדעתם. כפי שאת יכולה ללמוד מיתר תגובותיי בשרשור זה ובאחרים בנושא החיסון. 

[ועוד אגב, דעתי הפוכה מדעתם בהרבה מאד נושאים אחרים. אך כמובן זה לא עניין לכאן]  

לא צריך להגזים ביגיעה ובחקירות שמכון פוע"ה מנהלים כבר "שנה שלמה". 

אין כאן שום גאונות ולהם יותר מידע ממה שיש לך ולי. והמידע הוא, במדוייק, כדלהלן:

החיסון לא נוסה על נשים בהיריון. הסיבה פשוטה: ניסוי כזה חייב לארוך כשנתיים-שלוש. כדי לבחון את השפעתו על האשה ועל היילודים. 

החיסון גם לא יכול להיערך על נשים בשליש ראשון של הריון. וגם הסיבה לכך פשוטה: בשלב הזה של הריון, כל כך הרבה הריונות נפסקים גם ככה, וכל כך הרבה מומים מהתווים גם ככה - שאין כל אפשרות לדעת מה תגובה לחיסון ומה היה קורה בין-כה-וכה.  

נמשיך בלוגיקה פשוטה:

מאחר ואין ממצא מדעי, מפעילים שכל ישר.

והשכל הישר אומר שאם אין בחיסון נגיף מומת או מוחלש, ואין בו חומרים אחרים שגורמים לאנשים שאינם בהריון לסכנה -- בסבירות גבוהה אין סכנה גם בהריון. 

ומאחר שהנגיף בכ"ז יש בו סיכון מוכח - א"כ מבחינת 'ניהול סיכונים' רצוי להתחסן. 

הא ---- ותו לא. 

לא נדרשה לי שנה ולא חודש. גם לא יומיים. ואין כאן שום מחקר מעמיק - ואפילו לא כובד-ראש. נכתב די בשליפה...  

וזו גם התשובה לכל מי שחושבת שיש ל"רופאה שלה" תשובות מהותיות.  אין לה פרט אחד של ידע מעבר למה שהצגתי כאן. 

לכן כתבתי כאן מלכתחילה:  אין כאן 'התייעצויות'. ניהול סיכונים בלבד. כל אחת תחליט בעצמה. אין גאונים בתחום.  

אין לי במיוחד מה להגיב.  בשורה תחתונה, אינני חושבת שהיה סיכוי שפוע"ה יגיעו למסקנה אחרת... 

בנוסף, לאחר שאין סיכונים גדולים לאנשים מן-השורה - אינני חושבת שהבנת "המנגנון בחיסוני" מוסיפה משהו מעבר לשכל הישר.  

"טעויות בדיעבד" או "מנגנון חדש" - אם אין לאף אחד ידע עכשווי, ממילא זה לא רלוונטי לשיקולים כעת. 

נכון שכל מה שמרגיע נשים הרות, מה טוב. אבל מספיק לקרוא לזה 'התייעצויות'. אין כאן 'צדדים' לכאן ולכאן. רק ניהול סיכונים. 

בנוגע לעריכת מחקר חיסוני על נשים הרות: תארי לך שאת מנכ"ל פייזר - מה לך ולצרה הצרורה הזאת??!  יש סיכוי לתביעות שיימשכו שנים. בזמן בירור התביעה אף אחת לא תתחסן... תביעה יחידה יכולה להניב לתובעת עשרות מיליוני שקלים. בעקבותיה תגענה עוד אלף תביעות...   לפעמים האקלים העולמי [בצפיית פני-עתיד של שנים רבות] משמש לרעתם והשפיטה לא אובייקטיבית. 

הכי חכם מצידם לא לערוך ניסוי. ולא לקחת אחריות לתביעות. 

[ודעתי האישית, שגם מחקר כפי שהצגת אותו לא יניב תוצאה מובהקת. וזה לא רק מחוסנות לעומת לא מחוסנות בשליש ראשון, יהיה צריך גם לשקלל לאורך זמן את המצב הבריאותי של מי שחלתה בהריונה בקורונה 'קלה' והחלימה וכן את הנולדים להן. זה משהו שלא ייגמר בתוצאה חד-משמעית לפני חלוף חמש-שש שנים] 

אבל מאיפה המידע (הנכון) הזה?

חקרת, בדקת, שאלת, הבנת, והגעת למסקנה.

גם לי יש את כל המידע הזה, ממכון פוע"ה, אגב.

לא מהרצאות שלהם, דיברנו איתן טלפונית באופן אישי.

זאת היתה אחת מהדרכים שלי לחקור את הנושא.

את שאלת? קיבלת מידע. קיבלת החלטה.

למה את מזלזלת בנשים נוספות שמחפשות את המידע הזה ושואלות עליו,

אז מה אם את כבר יודעת?

הנימה של התגובות שלך בשרשור הזה לא נעימה בכלל.

אפשר פשוט לכתוב את אותו מידע ואת אותה מסקנה שהגעת אליה,

בלי להדגיש כל הזמן כמה הנושא לעוס וכמה חבל שחופרים עליו וכמה המידע הזה לא גאוני בכלל.

(חוץ מזה, שלדעת שאין בחיסון חומרים שאמורים לפגוע בהריון,

דווקא כן דורש ידע רפואי.

אני גם יודעת שבחיסון אין חומרים שפוגעים בהריון, אבל לא כי אני מבינה מה יש בו. כי אני סומכת על אנשים עם ידע רפואי שהסבירו לי את זה. אני לא מבינה בכימיה ובחומרים ובתרופות וזו לא בושה. ב"ה אני סומכת על מי שכן מבין בזה)

זה [כלומר, סגנון הכתיבה שלי שהלנת עליו] כנראה מורכב גם מטמפרמנט - וגם מעוד אלמנטים.  אין לי כח כעת לנתח.

"להגנתי" אכתוב, שהגבתי כבר בלפחות חמישה דיונים כאלו בבקושי-שבוע שאני כאן. ולכן נראה לי 'לעוס' איכשהו. יש שאוהבות להתפלש בהתלבטויות ולא רוצות להחליט  [ולפני שאת תוקפת גם את זה, אני מוכנה לקבל שזו התרשמות סובייקטיבית....]

עכ"פ מודה לך.  אשן - ואקום רעננה יותר. ואולי גם חיובית יותר. 

מפנה אותך לפוסטים אחרים, שם תגלי את הצד הרך והנחמד יותר שלי... [אוףףף. איפה הסמיילים כשצריך אותם...]

ואני מסכימה שאם אין סכנה להידבק אין צורך לנשים בהריון למהר להתחסן

אבל שימוש ב RNA כחיסון או כתרופה זה לא דבר חדש, המנגנונים הביולוגים ידועים

ויש בסיס רחב להניח שאין סיכון בכלל וגם לא בהיריון

מה שכן ידוע זה שזה גורם לתגובה חיסונית חזקה, ולכן לא מחסנים אנשים עם אלרגיות

אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

זה שם שאני רוצה להתנתק מהמשמעות שלו. לא רוצה לשאת איתי את מה שהוא מסמל.

אני קרויה על שם אדם שההורים שלי הכירו ואהבו, אבל היום אני מבינה שהוא היה גם רע מאוד, ואני לא רוצה לשאת את הזיכרון שלו בשם שלי.

שהתגובה שלהם תהיה תלויה מאוד באם הם מסכימים אם זה שהוא היה אדם רע או לא...

הייתי משנה האמת וזהו

זה לא שאת צריכה רשות ואת גם לא חייבת לשתף בדיוק למה

תגידי שאת לא מתחברת ולא משתמשת בו

וזהו

אבל לא יודעת אם שולחים להם חדש כשמשנים

עד כמה שאני יודעת כשיש עדכון ספח ת.ז. אז מופיעים רק הילדים מתחת לגיל 18.

אני מופיעה בשם העדכני אצל אמא שלי והוא עודכן בת.ז בגיל 27

ההורים שלי עדכנו והוציאו להם ספח כולל ילדים בני 30 ו40

מי שמפיק היום ת.ז. מופיעים לו גם הילדים מעל 18.

בעבר זה באמת היה עד 18.

בכל אופן אם הם רגילים לקרוא לך בשני השמות הייתי מתייעצת איתם ואם זה חשוב להם הייתי מכבדת את ההחלטה לקרוא לך בשם המלא (יותר משום הרגל ופחות בגלל עיקרון)

ופשוט משלימה עם זה שיש שם שכל העולם קורא לי, ויש את השם שאמא או אבא (או שניהם)

קוראים לי.

יש לי שם מיוחד ואין אותו להרבה,דורש הסבר וכו

לא משנה אותו כי זה קיצוני בעיני. אבל בעיקר כדי לא לפגוע בהוריי

לק"י

ושיש להם משמעות. חוץ מזה, שאני גם לא אוהבת שינויים.

אם היו רוצים רק להוריד את השם השני, כנראה שהיה פחות מפריע לי (חוץ מהילדה שקרויה על שם אמא שלי, שאולי יפריע לי יותר).

אני מבינה שדיברת רק על השם השני. אם זה שם של מישהו שיקר לליבי, הייתי מתבעסת. למרות שאנחנו לא משתמשים הרבה בשמות השניים.

השמות של הילדים שלי מאד מיוחדים ומשמעותיים.

וחשבנו על כל אחד הרבה מאד זמן.

אבל בסוף זה שלו. אני חושבת שיהיה לי קשה אבל אכיל את זה.

(לדעתי הבנים שלי לא ירצו. יש להם שמות ממש מיוחדים ויפים. חלקם מקבלים עליהם מחמאות).

לק"י

כך שזו לא סיבה שלא ירצו להחליף...

אבל נראה לי שרוב האנשים נשארים עם השם.

מכירה כמה אנשים עם שמות מיוחדים שמאוד מתוסכלים מהשם. לא אוהבים שאנשים לא יודעים איך לקרוא אותו, איך לכתוב אותו, מה המשמעות וכו. זה לא כיף כשכל פעם שאתה מציג את עצמך אתה צריך להסביר מה השם שלך אומר ולחזור עליו שוב עד שאנשים קולטים מה אמרת.

כמובן לא נכון לגבי כולם. אבל זה ששם מיוחד או יפה בעינך בכלל לא אומר שגם הילד יתחבר.

רק קצת מתלבטת על הגיל.. נראה לי שמוקדם מידי, אבל הילדים שלי קצת נמוכים בגיל הזה אז אולי בגלל זה.

מניסיון- לא לקנות את אלה שעולים 120-130, הם מתפרקים ממש מהר (גם לנו, גם לכמה חברים.. כולנו אותה חברה אבל לא יודעת אם מותר לכתוב בפומבי את השם)

אח''כ מצאנו במסירה אופנועץ, וזה מושלם. אם את מוצאת יד 2 או למסירה (חדש זה יקר) זה מעולה.

באושר עד עכשיו בזול, תבדקי.

אבל בכללי מגיל שנתיים וחצי כזה אני ממליצה מאוד!!

לנו יש של I am והן מצוינות, כבר ילדה שניה.

וקניתיסתם חברה שהיתה נראית לי נחמדה בחנות, וגם לא יקרה.. בינתיים מרוצים

אז נראה לי נמתין קצת עם זה.

נקנה סתם בימבה ג'וק פשוטה, הוא יהנה בטוח

שלי בערך בגיל 2 וחצי הצליח..

אני קניתי ב160 בערך ומחזיק מעמד מעל 3 שנים

הילדים שלי ממש נהנו מהם!

בגיל הזה אפשר לקנות משהו יותר גבוה, שיתאים גם לגיל יותר גדול.

יש המון שפחות טובים כי קשה לקבע את הגובה של המושב, או כי הכידון זז בנפרד מהגלגל הקדמי וצריך כל הזמן לסדר

אצלנו בן 7 ובן 9 נהנים מאודדד מאותיות לילדים.

לק"י

@אוהבת את השבת אני זוכרת נכון שאת חרדית?

כי אם את מחפשת משהו חרדי, אז הוא לא.

אבל תכלס פורום זה מבלבל...

לק"י

אולי מישהי עם ניק שמזכיר לי אותך.

כי דוקא אותך אני זוכרת יחסית...

יכולה לפרטאם יש לך כוח?

אצלנו מנויים לנפלאות ומאוד נהנים

קראתי בעצמי כשהייתי ילדה וממש אהבתי.

עיתון דת''לי, מגיע פעמיים בחודש, עם תוכן מגוון (פעם בחודש מגיע איתו מגזין טבע).

יש לי פה כמה מכורי קריאה רציניים

קצת יקר ומגיע רק פעם בחודש

ולא היה הרבה חומר

הפסקתי מנוי לפני 8 חודשים בערך

אולי מאז דברים השתנו

אותיות וילדים לא מספיק תורני בשבילנו🤭 (אנחנו לא חרדים) אבל מדי פעם כן נתקלים בו והוא נראה טוב.

אגב, אותיות וילדים הוא גרסה מחודשת. אותיות, המגזין הנוסטלגי (שהוקם לדעתי לפני כארבעים שנה או יותר), נסגר בשלב מסוים. לפני כמה שנים מגזין פנימה (לנשים) התחילו להפיק מגזין לילדים שנקרא פשוט ילדים. בשלב מסוים אותיות הסתפח אליו וכיום הוא מאחד את שניהם.

[מקווה שאני לא טועה בפרטים ההיסטוריים... אגב, אני עצמי כן מנויה לפנימה ונהנית]

אם אני לא טועה- פעם היה ''אותיות'' והיה ''מקור לילדים'' (מבית מקור ראשון). הם היו מאוד דומים. בשלב מסוים התאחדו ל''אותיות לילדים''. זה קרה די מזמן... (אני זוכרת את זה בתור אירוע כשהייתי ילדה😂)

אולי היה משהו בהמשך עם פנימה, בזה אני כבר לא מעודכנת🤭

וגם אני אשמח לדעת מה לא מתאים לכם בו🙂

(מוסיפה משהו קטן, אם בוחרים ללכת על עיתון חרדי- אני משתדלת לשים לב לתכנים גם מהצד הזה. כבר יצא לי שהבן שלי לקח ספר חרדי, לשמחתי בתקופה שהייתי יותר מקריאה לו, וכפולת עמודים שלמה בו היתה נגד חיילי צה''ל ונגד יציאה למלחמות מצווה, בצורה סיפורית ומשכנעת עם הוכחות. בעיתון דו שבועי מן הסתם אני לא יכולה לוודא כל פעם שהתכנים מתאימים לנו, או לדעת על מה התכנים הבעייתיים כדי לדבר איתו אחר כך עליהם, ובקלות זה יכול להשריש דרכי חשיבה שבעיני הן שגויות).

שאותיות ומקור לילדים התאחדו. אח"כ מקור ראשון מכרו לפנימה את הזכויות על העיתון או משהו כזה.

כיום זה אותה הוצאה כמו פנימה

לדעתי התשלום הוא על אוגוסט לפי מה שסיכמתם, אני שילמתי על חודש מלא. לא יודעת להגיד לך לגבי חלקיות שנה

סיכמנו שמשלמים יחסי על חודש אוגוסט

אבל אני תוהה איך מקובל לחשב את הסכום.

זה בעצם כמו צבירת ימי חופשה כשכיר,

כל חודש עבודה צובר אחד מתוך 12 מתוך החופשה השנתיים.

אז בסוף שנה התשלום הוא לפי הימים שהצטברו מתחילת הרישום ולא מתחילת השנה.

יש כאלה שלא משלמים באוגוסט, כלומר מראש התשלום עבור החופש מתפרס על כל השנה.

אז מי שמגיע באמצע שנה גם משלם רק על החלק היחסי שהוא היה במעון.

תכפילי את התשלום החודשי ב 6 ותחלקי ב 11.

אם הוא היה כל השנה, אז היית משלמת תשלום מלא. כמו על 11 מתוך 11 חודשים.

אז אם הוא היה 6 חודשים מתוך 11, זה נראה לי היחסיות.

נראה לי כדאי שתעשי את החישוב, תגידי למטפלת את הסכום שיצא, ותשאלי אותה אם זה נראה לה בסדר.

לחלק ל11 כפול 6

והיא רוצה לחלק ל12 כפול 7

למרות שהיה שם רק 6 חודשים, טוענת שמחשבים גם את אוגוסט

לא יוצא פער גדול, ואני לא אתחשבן איתה על קטנות

אבל מעניין אותי לדעת מה החישוב המקובל

10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה אצלה (כולל החודש של המלחמה 🤷‍♀️)

האמת יצא ששילמתי על אוגוסט יותר כסף מעל כל חודש רגיל

כי העברתי באמצע השנה ולכל מטפלת הייתי צריכה להעביר 10 אחוז מכל חודש

ואם הייתי משאירה כל השנה אצל אותה אחת הייתי צריכה לשלם כמו חודש רגיל

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

ממש מדמיינת את הבאסה...

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

הוא נקרא משומשו והוא מאוד טעים

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

אין את זה בכל חנות אבל ראיתי ביש חסד ובויקטורי

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

בהפסקת חלבי באמת עוזרת?

התינוק חגג חודש להתחיל צרחות נוראיות בערב. פשוט סבל פיזי עצום ונפשי לי .

יהיה לי אבל ממש קשה לא לאכול חלבי

לא ניסיתי אז לא יודעת להמליץ או לא להמליץ

virella

ללכת לחנות שמבינה בזה ולהתפנק על חזיות טובות.

נגיד סייפש בירושלים, שיש להם הרבה חברות והם מתאימים לך מה שטוב לך.

ממליצה על אישית בקרני שומרון, מבחר ענק מוכרת מעולה ומקצועית

ללכת להתאים וכדו

לקנות חזיות זה לא הפייבוריט

יש לי מספיק אישיוז עם החזה שלי

בכל מקרה זה לא הנושא

מה שאני מחפשת זה שילוב של חזיה רחבה ונוחה כמו גוזיה אבל עדיין עם רכיסה מאחורה.

יש לי חזה קטן, לא צריכה משהו מסובך. רק שיהיה לי נוח ולא גוזיה שלמה שזה מעצבן ממש

לא ממש גוזיה כמו שתארת, אבל יש לי גם חזה קטן והן ממש נעימות ונוחות, בלי ברזלים, אפילו חתיכת פלסטיק בצד הוצאתי מרוב שאני רגישה.

קניתי כבר כמה מידות למצבים שונים כי היה לי נח.

אם מישהי מכירה חזיה מרופדת שהיא כמו גוזיה עם סגירה רחבה ממש ישמח אותי.

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

כל הריון יותר גרוע מהשני

המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף

זה קשהההה בטירוף!

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

ואז שלחתי את בעלי דחוף למכולת לקנות שוקולד

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

אפשר להעיף חצי מהסוכר פלוס לעבור לקמח מלא ולבחור מתכונים פחות מזיקים.

אנחנו מכינים לשבת ואם נשאר הם מסיימים וזהו. לא חובה שתמיד יהיה זמין אני לא חושבת שזה יוצר חסכים. אם אין בכלל בבית ואז יוצאים ומתנפלים זה נכון.

הילדים שלי מקבלים במסגרות וגם אצל אמא שלי לפעמים זבל של סוכריות וגומי. אבל הם יודעים שאני לא אקנה את זה לבית. זה מספיק חשיפה בעיני למשל. והלוואי שגם זה לא היה.

שהחלטתי מראש על כמות מסויימת של מתוק ליום

ואותה לא לעבור (עם הקפה, אחרי ארוחה ועוד פעם אחת)

החזיק לי תקופה

התכנית הייתה לאט לאט להוריד מינון

בינתיים חזרתי לסורי ואיבדתי שליטה

אבל אולי לך זה יעבוד

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

אני לא שם עכשיו כבר לצערי. אבל בגדול הפסקה דרמטית לשבועיים ממש ממש עוזרת. זה קשה בטירוף ממש כמו כל גמילה. אבל אח''כ מאוד מאזן ואפשר להחזיר מתוק יחסית סביר (עוגיות כוסמין עם שיבולת שועל ושוקולד 70 אחוז עם מות סבירה של סוכר או משהו מתוק אחר, יש מתכונים ברשת) במידה ונגיד פעם ביום.

חוץ מזה צריך לוודא שאוכלים מספיק חלבון ושותים מספיק מים, אחרת הגוף מחפש מלאי אנרגיה ושובע מידיים ולא יודע לאותת שזה בא לפצות על דברים אחרים שהוא זקוק להם. פחמימות כמה שיותר מלאות ומורכבות. סוכר אפילו גם של פרי לאכול יחד עם חלבון או שומן בריא כמו יוגורט או אגוזים. כי ככה זה נספג באופן יותר מאוזן מבחינת הסוכר ואיטי בגוף.

לאכול מסודר. כולל ארוחות ביניים לפי הצורך. אבל לא להיכנס לרצף נשנוש.

אמרת סלט נגיד, זה באמת לא משביע. תוסיפי חלבון טוב ופחממה מלאה. אם אח''כ עולה לך החשק למתוק תשתי תה מהחליטות בלי קפאין, תסיחי את הדעת, תאכלי קרח. כאלה.

גם להוציא אויבים מהבית. אנחנו לא עשויות מברזל.

וגם פעילות גופנית לגמרי מאזנת את כל המרדף אחרי מתוק. וחשובה בטירוף לבריאות ולטווח הרחוק.

זה כמובן שינוי גדול ואורח חיים. אפשר לקחת לכל שבוע משימה. או להרשם למסגרת תומכת בתשלום, תשלום זה עובד לבני אנוש מה נעשה... ולדעתי שזה קשה. אבל אפשרי! היום אני לא מצליחה אבל עשיתי את זה וירדתי מלא ב''ה. צריכה שוב... צריך להחליט מכל הלב. לא להיבהל מנפילות. לא לומר נפלתי אז כבר לא משנה ולהמשיך ליפול עוד ועוד. נפלתי, בסדר, ממשיכה הלאה.

אני אכלתי בעבר מלא סוכר.

כשהילדים התחילו לאכול היה לי חשוב שלא יאכלו כמוני, התחלנו לאכול הרבה יותר בריא בבית.

כרגע אוכלת כל יום אחרי שישנים פינוק מתוק..

ולמרוץ שהורדתי מלא, כשאני חושבת על המלחמה האחרונה שהיתה - קושי הגדול הראשון היה כמובן לרדת למקלט עם כל התראה (אחרת לא היינו מספיקים) והשני שלא היה תמיד את השקט שלי למתוק בלילה.

אני יודעת שיש כאלה שכן רואות את זה ככה.

כשהגוף שלי משתוקק למתוק אני מנסה להבין למה

כי בדרך כלל זה סימן שהוא צריך אנרגיה מידית.

הגוף שלנו חכם וכשהוא מגיע לסוף הבטריה הוא משתוקק לסוכר כי זה נותן בוסט של אנרגיה לטווח קצר.

אבל בגלל שזה בא עם מחירים אני משתדלת לא להגיע לאחוזים האחרונים

זה אומר - לישון מספיק. לאכול בזמן, לפני שרעבים. ממש כל כמה שעות. לשתות הרבה.

זה לא קל. לעצור הכל, לפני שהגוף רעב בכלל - ולצאת להפסקת אוכל מחושבת, סנדוויץ, קפה עם פריכיות, ובטח נתנו פה עוד רעיונות לארוחות ביניים.

לי חשוב לא להיות במלחמה עם הגוף שלי, ולא עם שום דבר. כמה שזה נשמע מגוחך - אני ממש אומרת תודה לגוף שלי שמנסה לשמור עלי בחיים, ומשתדלת להקדים רפואה למכה ולאכול כדי לא להיות רעבה.

וגם אם עכשיו חיסלתי חבילת שוקולד, ואני מרגישה איכס - אני מנסה לעשות שלום עם זה ולבחור מראש - עכשיו אני עייפה מאד ויש כאן שוקולד ואין לי כח להתגבר - אני בוחרת לאכול את השוקולד ולהנות מהאנרגיה הרגעית הזאת.

אלו שינויים לטווח הארוך, בהתחלה לוקח זמן לתוצאות להגיע, אבל אם מתמידים מתחילים לראות שינוי וזה הדירבון הכי גדול

בהצלחה רבה!!

וגם מה שמכינה חופשי אני מורידה מכמויות הסוכר שרשום זה עדיין טעים מאוד ולא מרגישה חוסר בסוכר

והרבה פעמים ממירה את המתכון

שמה כוסמין במקום קמח לבן

סילאן במקום סוכר

שמן קוקוס במקום שין רגיל וכו

ואז גם אם ה יוצא פחות מוצלח זה לא משתווה לרמות הסוכר והרעל בעוגיות אחרות

הוא בצבע? או שקוף?

לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.

היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש

אבל כשהיה שלילי לא היה כלום

אני האמת לא רואה שום פס

אבל גם אם את רואה משהו אפור או בלי צבע זה בכל מקרה לא חיובי

בעז''ה מקווה בשבילך שבקרוב

אני ארבעה ימים לפני ווסת

הלוואי בקרוב אמן ואמן

בדקת מוקדם מדי