הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

יכול להיות קשור

מה תפסידי...

הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים

אז זה לקחת לרופא חדש

ואני לא מכירה באיזור ככ

אז זה לקוות שניפול טוב

לא חוויה מדהימה

סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור

היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?

וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים

כל מיני

עד שברוך השם עלינו על הסיבה

לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי

אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה

אבל שווה להתיעץ עם רופא

תבקשו בדיקת צואה

היה לכמה מהילדים שלי

היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…

אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת

בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה

הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.

אולי יעזור לכם גם

אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂

תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅

אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)

בבית לא ככ

בגן בעיקר

שותה הרבה זה כן

אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים

הייתי פונה לרופא.

בן דוד שלי הגיע אלינו הביתה ישר שנולד אחרי הביהח,מסיבות רפואיות של ההורים,גם אנחנו חשבנו שזה תקופה קצרה אבל...הוא בן 21 ועדיין אצל ההורים שלי. כיום הוא אח שלי לכל דבר. בתור הילדה הגדולה בבית היה קשוח , קשוח מאוד אבל למדנו מזה המון לחיים בעיקר מה זה חסד

בגלל שזה אומנה אז יש המון תנאים. כיסוי מלא של מעון, טיטולים,ביגוד, מטרנה הכל הכל. הייתי בת 13 + אז זוכרת הכל , והיה לנו 6 אחים שהקטנה הייתה בת שנה בלבד

אז עיניין כספי אני חושבת שאין לך מה לדאוג. מה שכן זה להישאב לזה ולא קל

גם את וגם בעלך חייבים להסכים לזה כי זה ממש התמסרות

בנתיים אתם עושים חסד! בהצלחה בבחירה

מעניין אותי עד כמה הרווחה היתה מעורבת בחיים שלכם.

האם היו ביקורים סדירים של עו"ס וכדו?

ואם הילד היה בקשר עם ההורים שלו ואם נרשמו בעיות עם זה?

יש ביקורים של העו''ס אומנה, יש הדרכה להורים ויש גם קצבה קטנה.

מעבר לעניין הטכני, נשמע לי שאת מחוייבת לדווח, יש פה קטין חסר ישע שנפגע, חובתו של כל אזרח לדווח על כך. אני מסכימה איתך לגמרי שזה פוגע בילד שהוא עובר מיד ליד וצריך למצוא לו מקום יציב להיות בו

לא רואה איך אפשר לא לדווח

חוקית ומוסרית.

נשמע שאין כל כך ברירה אלא לפנות לרווחה

אם הכל יהיה מסודר זה יקל עליכם ובעלך יסכים

לא צריך לחשוש לפנות כי עדיפות ראשונה היא קרובי משפחה.

אם מדובר בילד בריא ב"ה הקצבה לאמנה לא גדולה אבל כן יכסה טיטולים ואוכל וכמובן שהמדינה משלמת את שאר ההוצאות חינוך בריאות וכו

הוא פשוט לא מרגיש שזה אחריות שלו

וגם חושב שזה בעיה של ההורים שלו ושיסתדרו.

אני חוששת בגלל הקטע הכספי.

זה חסד במשמעות הכי בסיסית שלו.

אני מסכימה איתך שזה הכרחי לפנות לרווחה, גם תקבלו מעון ללא תשלום, וגם תקבלו סכום מסוים שיספיק לטיטולים מטרנה ביגוד.

אני חושבת שבנושאים משמעותיים ורגישים כאלו, יש לגברים יכולת להסתכל בצורה יותר שכלית וקרה. בעוד שאצל נשים הרגש והרחמים חזקים הרבה יותר. היכולת שלהם חשובה מאוד, כדי שגם אם תחליטו להשאיר אותו אצלכם, תוכלו לקחת בחשבון את המשמעויות לטווח ארוך.

מבחינה טכנית הם גרים ממש רחוק מאיתנו אז לא יכולים לעזור.

מבחינה כלכלית אנחנו במצב כלכלי הרבה יותר טוב מהם ובעצמנו עוזרים להם.

הם גם חשבו לקחת את התינוק אליהם וקצת חטפו רגליים קרות שבעצם לא בטוח שזה מתאים להם.

אני חושבת שחובה לערב את הרווחה בסיפור הזה. שלא תתמודדו עם זה לבד.

לגבי בעלך, זה חייב לבוא בהסכמה שלו, אבל אני חושבת שאת יכולה לנסות להסביר ולשכנע בצד שלך. מה שכן, אני גם חושבת שזו לא "אחריות" שלכם. אם אתם עושים את זה זה מתוך חסד ולא מתוך חובה. אני חושבת שגם בצורה הזו אולי זה פחות יכביד על בעלך. נכון, זו לא אחריות שלכם, אבל זה חסד גדול מאוד שאתם עושים

עדיין לא להחליט, אבל הם יכולים לעזור לכם להבין את ההשלכות ולשקול טוב יותר.

זה לא לפנות ולהתייעץ ומקסימום להגיד להם בעצם אל תתערבו

זה לא עובד ככה.

ויש לזה השלכות לטווח ארוך.

גם אם התינוק לא יהיה אצלנו, הבנתי שהמשפחה בכל מקרה תוגדר כמשפחת רווחה.

לא פירטת, אבל אימא שלא יכולה לטפל בתינוק שלה והוא עובר מיד ליד, כדאי מאוד שתקבל עזרה.

מתקפות עברו, שהיו תמיד פוחדים לערב רווחה כדי שלא יקחו את הילדים. כיום, כמה שידוע לי הרווחה ממש לא ממהרת להוציא ילדים מביתם, היא מנסה לעזור במסגרת המשפחה במפגשים עם עוסית, מימון של טיפולים וכד'.

ואני אפילו אגיד באופן יותר נחרץ, שהרווחה עושה הרבה מאוד כדי שילדים ישארו כמה שיותר במסגרת המשפחה.

אני לא גרופית שלהם ויש כשלים, בעיקר לאור העובדה שיש חוסר משמעותי בכוח אדם, אבל רוב העו"ס שפגשתי רצו בטובת המשפחות שהם ליוו ורצו לסייע, וגם במקרים שמגיעים לתקשורת פעמים רבות העו"ס מנוע מלהגיב בשל צנעת הפרט והמקרים יותר מורכבים ממה שהוצג

ומציעה להתיעעץ עם עו"סית רווחה איזה מענים הם יכולים להציע להורים, ללכת עם זה לגיסתך ולפרט.

במקרה אחר של חשש להזנחה התייעצתי עם עו"סית של הרווחה, שם לא היתה חובת דיווח אבל היא אמרה לי איך הם יכולים לעזור, ועם זה פניתי להורים וסיפרתי להם לאיזו עזרה הם יהיו זכאים אם יפנו לרווחה.

לי נשמע שבמקרה כזה יהיה נכון שהם יהיו מוכרים לרווחה. וזה לא בהכרח רע שהם יוגדרו משפחת רווחה.

ובע"ה שעוד תקופה הם יצאו מהמצב הנוכחי, הם יוכלו להמשיך לגדל את הילד בשמחה, היום ממש לא ממהרים להוציא ילדים מהבית.

אני גם בעד שהם יפנו לרווחה, אני חושבת שיעזרו להם מלא.

וזה עדיף ממש שהם יפנו בעצמם ולא שמישהו מהשכנים או משהו כזה יפנה את הרווחה אליהם.

ניסיתי לשכנע אותם כמה פעמים.

הם לא רוצים.

ואני לא רוצה לפנות מאחורי הגב שלהם כי לא בא לי להיות האויבת של גיסי וגיסתי לנצח נצחים.

בעצמם.

השאלה אם הם לא מוכנים מה לעשות, כי לא נראה לי מעשי לקחת ילד באומנה בלי לדווח לרווחה.

אולי לנסות לפנות דרך גורם שלישי.

הם עצמם לא חושבים שהם זקוקים לסיוע של הרווחה? או שהם רק מפחדים מהתווית?

"נשמח לעזור, עם הדרכה של הרווחה. לבד אנחנו לא מסוגלים"?

הם יקחו את הילד אליהם? יסכימו לדיווח?

אם תחליטו את ובעלך שכן מתאים לכם לעזור תוכלו להגיד לה שזו עזרה שאתם צריכים.

אבל אם במילא תחליטו שלא לפנות לרווחה זו החלטה שלהם. אם ההורים עצמם פונים זה דבר אחד אבל אם יפהו מאחורי הגב שלהם הרווחה מתייחסים כבר אחרת.

מה הם מצפים שיקרה כשיגמרו השבועיים שהילד באחריותך. אני כרגע מניחה בצד את הנושא הכלכלי, כי אנשים יכולים להיות הורים מדהימים ועם קושי כלכלי, אבל ממה שאת מתארת הקושי מעבר. מה הם מצפים שיקרה? ומה גורמים אחרים במשפחה כגון הורים שלהם שאני מבינה שגרים רחוק ולא יכולים לעזור מצפים שיקרה? זו השאלה שצריך לשאול.

מבינה לגמרי את הרצון לא ללכת מאחורי הגב

מתי שהוא זה יתגלה ומישהו ידווח לרווחה, זה כנראה יהיה במסגרת שהילד יכנס אליה, מנהלת מעון ערנית תשים לב ותשאל שאלות, ועדיף שהדיווח יהיה דרכם לפני שיגלו.

ממה שאני יודעת, אם לא מדווחים זו עבירה פלילית (לא שאני רוצה להלחיץ, אבל זו עובדה) ומי שלא מדווח מסתבך חוקית, אז כדאי לקחת גם את זה בחשבון שאם אתם לא מדווחים זה עלול לסבך גם אתכם ממה שאני מבינה מהחוק

כלומר, זה לטובת הגיסים. והתינוק.

הם יכולים לעזור עם הדרכת הורים וכו (לא יודעת מה הבעיה אצל הגיסים, אבל הם יכולים לעזור גם בנושאים נוספים)

התינוק כרגע זקוק לטיפול. וכדאי רציף. ודברים עולים כסף, ויהיה טוב בלי קשר שיהיה מישהו שאחראי על הילד (הרווחה, לא את. אולי את תטפלי בו בפועל, אבל את לא אחראית בלעדית עליו)

כדאי לנסות לתווך לגיסים ולהגיד שאתם חייבים את העזרה.

לחילופין, אם תקחי אותו לרופאת משפחה למשל, היא בהכרח חייבת לדווח… ואז זה לא את… אופציה לרעיון.

קודם כל אני לא חושבת שיש פה חובת דיווח.

התינוק מטופל היטב, גם אצל ההורים שלו. כל הזמן הם נתנו לו הרבה מאוד חום ואהבה וסיפקו לו את כל הצרכים שלו הן הפיזיים והם הרגשיים והנפשיים.

ההורים כרגע לא יכולים לגדל אותו מסיבות שלהם וזה מאוד מאוד קשה להם.

במשך כל התקופה הוא כל הזמן היה אצל משפחות טובות שדאגו לו מכל הלב.

אבל לא הייתה משפחה שיכלה לקחת אותו לטווח ארוך.

כרגע הוא אצלנו ואנחנו כמובן דואגים לו מאוד, כמובן לכל הצרכים הפיזיים של אוכל, בגדים, החלפות ומקלחות

ואני אישית שמה דגש מאוד חזק לקשר רגשי, יושבת איתו הרבה על הרצפה ומדברת איתו ומנסה לספק לו כמה שיותר חום ואהבה.

אני לא חושבת שיש פה חובת דיווח, בטח לא עלינו.

כאמור אני מאוד רוצה שהם יפנו לרווחה כי יהיה לי יותר קל אבל אני לא רוצה לפנות מאחורי הגב שלהם.

עם כל הכבוד לחוסר המסוגלות של ההורים, גם את מוגבלת ביכולות שלך. כלומר, את אומרת שאת צריכה לחזור לעבוד לא? מי יטפל בו בזמן הזה? מי ירשום אותו למעון?

גם אם נניח תקחי מטפלת, כמה זמן ייקח עד שיחזור להורים שלו? גם להעביר תינוק שגדל אצל דמות מרכזית (נניח את) להורים שלו אחרי זמן מסוים זה תהליך שצריך לדעת לעשות אותו נכון ואולי אף צריך ליווי מקצועי. וזה עוד בלי לדבר על העניין הכלכלי בכלל..

אני חושבת שאת צריכה לחשוב טוב על ההתייחסות שלך לעניין. נראה שכרגע את רוצה להשאיר אותו ולא לפנות לרווחה. זה ריאלי בכלל? נשמע שלא ככ האמת לפי מה שאת אומרת

אם תגיעו להחלטה שאתם לא יכולים להשאיר אותו אצלכם, תנו להורים שלו להחליט מה לעשות. את לא יכולה להחליט בשבילם איך להתנהל, אבל לא סתם יש פרוטוקול מסודר למקרים האלה.

ואני גם לא יודעת אם הרווחה תוכל לעזור מהרגע להרגע.

הבעיה שאני מוטרדת מזה מאוד, ההורים שלו בטח ביומיים האחרונים של השבועיים יתחילו לחשוב מה הלאה...

אני לא יודעת מה לעשות, עכשיו הוא פה. ואני גם לא מדברת עם ההורים על להמשיך כי כרגע בעלי לא רוצה שיישאר כאן (בלי קשר אם הרווחה מעורבת או לא).

וכואב הלב עליו.

ואומרת - חברה, עוד x זמן אני צריכה לחזור לעבודה, הילד צריך מסגרת. מה אתם מתכוונים לעשות? אני לא יכולה לשלם עבורו על מסגרת ולא יכולה להישאר איתו בבית. כרגע האופציה היא לבקש עזרה מהרווחה

אני מבינה שאת מוטרדת, אבל לילד הזה יש זוג הורים שהוא לא את. תני להם להחליט בהתאם לנתונים שאת מציגה מבחינתך. והאמת אם ההחלטה לא ריאלית או לא טובה לילד, אני חושבת שמן הראוי לפנות

מספיק שילד חלילה לא ירגיש טוב וההורים לא נמצאים - זה חשוד. וזה כבר לא בידיים שלך אם לדווח או לא במקרה כזה

כדי שהורים יחליטו לא לגדל את הילד שלהם בעצמם, זה צריך להיות מקרה בעייתי מאוד מאוד בעיניי. על גבול הבלתי אפשרי. לא מדובר באמא יחידנית, זה זוג הורים שחיים יחד. שניהם לא יכולים? זה מקרה קצה בעיניי ממש

לא אמרת מה הנסיבות, אבל לדעתי זה כשלעצמו גם בלי קשר אלייך שעושה מצווה ענקית מצריך פנייה לעזרה. זה לא דבר של מה בכך ולפני שאת "שומרת" על האינטרסים שלהם, אולי כדאי לחשוב מה קורה הלאה.

אם את חןשבת שזה מה שצריך, את יכולה לומר להם - אני מתכוונת לבקש עזרה מהרווחה. אם זה מגיע ממכם זה נראה יותר טוב, אני מוכנה לחכות יומיים ואחכ אני פונה אליהם.

הם לא חייבים לאהוב את זה - אבל אני לא חןשבת שזה נקרא מאחורי הגב.

וכל הכבוד לך, על ההתגייסות, על המחשבה, על ההתחשבות.

מתפללת שיצא רק טוב ונעים לכולם

אני לא מכירה את הסיטואציה כמובן, אז רק מנחשת שהסיבה היא חיצונית להם ולילד. אבל ככה או ככה, עם כל האהבה שבעולם, אם הורה לא יכול לגדל ילד, בין באופן זמני או קבוע, יש פה בעיה מהותית. זה לא צורך בבייביסיטר לשעתיים, את מתארת משהו מאד מתמשך, מהותי ומשמעותי.

לא יודעת אם כן או לא צריך רווחה מבחינה חוקית, ולא יודעת מה הפניות של ההורים של הילד. מבין השורות שלך נשמע שזה פשוט המצב ואת לא רוצה לעשות משהו כרגע, אלא פשוט לחכות ולראות מה יקרה, וזה רק מטריד אותך ובצדק. זה ממש בסדר (במידה ולגיטימי חוקית, אין לי מושג), אבל נראה לי שכן כדאי להחזיק בראש את העובדה שלמרות שכרגע לא בהכרח נכון לעשות משהו - הסיטואציה פה היא לא נורמטיבית. גם אם הילד במקומות טובים.

בעיניי במצב כזה ההורים יעשו טובה לעצמם ולילד אם יפנו לרווחה, אבל במצב שאת מתארת בעיקר בא לי לחזק אותך כי מעבר לפן הטכני וההשקעה שזה דורש, נשמע לי מתיש מנטלית לדאוג למישהו ברמה הפיזית וגם להיות מודאגת ממה שהולך להיות איתו בלי שום הבנה מה יש באופק.

לגבי חובת דיווח,אין לי מושג מה מבחינה חוקית,

אבל חוץ מטיפול פיזי ומענה רגשי, תינוק זקוק גם לדמויות התקשרות קבועות. אני לא יודעת באיזה תתקופה מדובר ומה צפוי שיקרה מבחינת ההורים אחריה,

אבל לצורך העניין, גם אם יהיו כמה משפחות מצוינות שיעבירו את התינוק כל כמה שבועות מאחת לשנייה, זה לא כל כך טוב... לא יודעת אם זה נופל תחת חובת דיווח אבל זה בוודאי בעייתי לתינוק לגדול כך.

אני מניחה שאת לא יכולה להשאיר אותו נגד דעתו של בעלך, אז אם הוא לא רוצה להשאיר כנראה שזה לא רלוונטי... בסוף זה גם המשפחה שלו (יכול להיות הוא לא מסכים עם המניע של אחותו להוציא את התינוק מהבית וזה הדרך שלו להתנגד?)

אבל גם אם הוא מסכים, בעיני פשוט להבהיר להורים שאין לך אפשרות לשלם על מעון בשבילו, או להשאיר אותו בלי מעון

בסופו של דבר הילד באחריות ההורים שלו גם אם הוא לא בבית, אז שימצאו פיתרון: או שימצאו משפחה אחרת, או שישלמו בעצמם את המעון, או שיפנו לרווחה או כל פיתרון אחר שהם יחשבו עליו... לא חושבת שזאת אחריות שלך גם אם את משאירה את התינוק אצלך.

התחברתי כדי להגיב בתור עו"סית.

נשמע שהכוונות של כולם טובות ובטוח שגם ההורים של התינוק רוצים את הטוב עבורו. ביחד עם זה מעבר של תינוק ממשפחה למשפחה היא פגיעה גדולה ביכולת ההיקשרות התקינה שלו ומדובר בפגיעה לכל דבר בתינוק..

מטרת הדיווח לרווחה היא שתבנה תכנית מסודרת שממוקדת בצורך של הילד. במידה וההורים לא יכולים כרגע לטפל בתינוק תעשה בדיקה מי המשפחה שתתאים ביותר להיות אומנה עבורו והמשפחה תיבדק ותקבל ליווי של שירותי האומנה (שירותי האומנה הם דרך ארגוני האומנה) ועזרה גם בפן הבירוקרטי, החזרים כספיים וכמובן גם בפן הרגשי ובהחזקת הקשר של התינוק עם ההורים שלו.

מציינת פה שגם על פי חוק- ילד לא יכול לגדול מחוץ לבית ההורים שלו מבלי להיות מוכר כאומנה ככה שמדובר גם חוקית בחובת דיווח.

מוסיפה שנשמע שאת ממש מכוונת לתינוק- ודווקא מתוך המקום הזה הייתי עושה את הסדר הזה מול ההורים שלו ובמקביל חשיבה זוגית אם הייתם רוצים להציע את עצמכם כאומנה. בהצלחה גדולה ושיהיו החלטות טובות עבור התינוק

אני חושבת שיש הבדל בין מי שמטפל בילד בפועל, למי שהילד תחת סמכותו.

כרגע, הילד רשמית תחת סמכות גיסך וגיסתך.

אומנם את מטפלת בו בפועל, אבל הם האחראיים עליו. כמו ילד שנמצא כרגע אצל מטפלת. וזה משהו שחשוב שאת תיזכרי ותפנימי.

למשל, רופא משפחה אחראי לא יתן לך לתת לילד הזה תרופות. את לא מוסמכת לזה. תצטרכי מיון? לא תוכלי לקחת אותו. אפילו מנהלת מעון לא אמורה לאפשר לך לרשום את הילד למעון שלה. הרי אי אפשר שכל אחד ירשום כל ילד לאן שהוא רוצה, נכון? אז לכאורה, מי את שתחליט איפה הילד יהיה כשאת בעבודה???

אני מנסה להעביר את המסר שכל עוד התינוק לא באומנה רשמית, זה לא משנה מי מטפל בו בפועל - ההורים הם האפטרופוסים שלו. ואם הם בלתי כשירים לאחריות הזו- אז שיעבירו אותה בצורה מסודרת למישהו אחר.

לתת לך לטפל בתינוק למשך כל כך הרבה זמן בלי לתת לך סמכויות מתאימות, זה מצב בלתי אפשרי.

לפי חוק האומנה

תינוק לא יכול פשוט לגדול בבית אחר בלי שזה יהיה מפוקח ובצורה אחראית

לא רואה אפשרות אחרת מלבד לפנות לרווחה

אם תינוק לא יכול להיות בבית שלו זה אומר שהמצב מחייב התערבות של גורמים מקצועיים

יש פה תינוק שעובר ממשפחה למשפחה..

בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?

לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון

היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי

אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.

אני מבלבלת מאוד

לחץ ממנו וגם אמאשלי לוחצת להפיל

אני מרגישה ריקנות לא יודעת איך להסביר

נשמע ששניכם המומים.

בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.

אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..

היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.

תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷

בהחלט המומים ואני רואה שאף אחדלא בעד להביא המשפחה שלי שלו והוא בעצמו

אנחנו במצב כלכלי ממש גרוע

המשפחות מסרבות לעזור

לא יודעת מה לעשות.

בגלל לחץ של הורים/ בן זוג.

בסוף ההחלטה צריכה להיות*שלך*. אל תמהרי לעשות צעד שתחרטי עליו.

תתייעצי עם גורם חיצוני שהוא גם מקצועי, אני שמעתי הרבה על אגודת אפרת. בהצלחה

מצטרפת להמלצה לפנות לגורם מקצועי לפני קבלת החלטה.

בע"ה רק טוב🙏

תראי. את בעצמך אומרת שיש שרירן וסיבוכים. ואת כבר בת 40 שזה גיל שלא בהכרח קל להיכנס להריון. אז אם את רוצה ילד, והוא כבר שם, אז זה ממש הזמן. בחיים לא הייתי מפילה במצב הזה... כי אח''כ אם תרצי בגילך ועם הסיבוכים זה יכול גם להגיע לטיפולים והרבה מאוד כסף ולא בטוח להצליח.

אז כן הייתי מנסה לשפר את המצב הכלכלי, מתייעצת עם מקימי או פעמונים, עמותות שמסייעות להתארגן כלכלית, פונה לאגןדת אפרת שמסייעת במקרים של לחץ כלכלי והתלבטות על הפלות ועושה כל מה שאפשר!

אם את לי רוצה בכלל זה משהו אחר.

רק את תחליטי.

זה לאהזמן עכשיו אני מרגישה גם שזה לא יחזיק מעמד אני מרגישה כאבים בבטן התכווצויות כאבי גב מרגישה שזה מסתיים עוד מעט

התפללתי כל הלילה שאלוקים יעזור לי

אגודת "אפרת" וגם בהידברות יש את מחלקת "אמא"-הם מסייעים כלכלית באופן משמעותי לנשים בהריון ששוקלות להפיל בגלל מצב כלכלי. תפני אליהם- חבל!!

אני אישית חושבת שאת צריכה לנקות את כל רעשי הרקע- עם כל הכבוד למשפחה מסביב, העובר הזה בתוכך.אל תתני לאף אחדל ללחוץ עלייך להפיל.מי שאח"כ עלולה להיות עם יסורי מצפון כל החיים זאת לא אמא שלך, ועם כל הכבוד- גם לא בעלך- רק את חלילה.

אני גם מאמינה שמי שנותן חיים (בורא עולם)נותן גם פרנסה לקיים אותם-ושכל תינוק בא עם הברכה שלו.

בן זוג שלי כולו בחובות גר ביחידת דיור

אני ללא עבודה כעת

אני שלמה עם להפיל

אני לא רוצה להביא לעולם של סבל ילד/ה

מגיע להם הכל בחיים ולא ככה

אני מרגישה שהירון הזה גם לא יחזיק מעמד

שהוא יפול לבד שאלוקיםיעזור לי ויסלחלי

הראיה שלנו כבני אדם שהתרגלו לתרבות המערב הפוכה מהאמת. את כותבת שאת לא רוצה להביא אותם לחיים של סבל ושמגיע להם הכל בחיים".

אבל שום דבר שתתני להם לא ישווה לעצם נתינת החיים עצמם!

רווחה כלכלית או קושי כלכלי הם לא חזות הכל.

התרגלנו כ"כ לראיה המערבית ואנחנו שוכחים שהדברים הכי חשובים בחיים הם לא חומריים- את נותנת להם חיים, אהבה, משפחה, ערכים. מצב כלכלי הוא דבר שמשתנה במהלך החיים. את הרי תעבדי מתישהו בהמשך.

אני לא יודעת האם את דתיה ,אבל נשמע שאת יהודיה מאמינה. בבקשה תפני לאגודת "אפרת" או למחלקת "אמא" בארגון "הדברות". המצב שאת מתארת הוא המומחיות שלהם -אל תעשי צעד בלתי הפיך לפני שאת מדברת איתם. יש הרבה נשים שהיו במצב שלך ושקלו להפיל בגלל מצב כלכלי ופנו אליהם והם דאגו להם לטווח ארוך באופן משמעותי.

זה לא שאת מתלבטת כרגע האם כדאי לך להכנס להריון, את כבר בהריון -זה מצב נתון ולכן השיקולים צריכים להיות אחרים לגמרי.

היא אמרה שהיא נגד הפלות היא לוחצת עליי להפיל

שזה ידפוק להם את חיים ולי שאיי לא צריכה להיות עם הגבר הזה גם דאגה להפריד אותנו

הייתי מחפשת פסיכולוג/ית לשיחה אחת-שתיים גם לבד וגם שניכם (אולי פסיכולוג שהוא גם יועץ זוגי?) לנסות להבין איפה את עונדת ואיפה אתם כזוג. מה המשמעויות מכל הבחינות ולאן נכון לך לקחת את זה.

בהצלחה רבה 🧡

בכל החלטה שתקחי לכאן או לכאן תצטרכי ליווי טיפולי טוב כדי לעבד את הדברים.

ממליצה לך להתנתק מכל רעשי הרקע,מבן זוג מהשפחה מהצב הכלכלי מהכל,ולחשוב עם עצמך בלבד מה את מרגישה כלפי זה,

בלי לנסות להתחשב באף אחד,איך את מרגישה כלפי זה.

ברגע שהרצון שלך יהיה ברור יהיה לך יותר קל להתנהל ללא רגשית אשם על שום דבר.

כשאת תהיי בטוחה עם עצמך מה את באמת רוצה יהיה לך יותר קל מול עצמך ומול הסביבה.

בסופו של דבר את תשאי בתוצאות של זה לטווח הקרוב לא אף אחד אחר.

וגם לטווח הרחוק הרוב המוחלט של התמודדות(מה שלא תחליטי) יהיה עליך בסופו של דבר.

גם אם מישהו אחר מעורב בסיפור או שותף לו.

אני בטוחה שאת בשוק מוחלט.

והבעל וההורים מסביב כל אחד בשוק שלו ורק מכניסים אותך המערבולת עוד יותר קשה.

הייתי ממליצה לך קודם כל לקחת לעצמך פסק זמן. לשבת בשקט בלי טלפון.

לכתוב כל מה שעולה לך בראש.

ממה את מפחדת? מה את כן רוצה?

תנסי קודם להוציא הכל הכל הכל, כי נשמע כאן שאת בהלם טוטאלי, וזה לא מצב טוב לקבלת החלטות.

רק אחרי שיהיה לך קצת סדר בראש, אפשר לחשוב מה עושים (אפילו ברמת עם מי מתייעצים).

אני שוקלת שכן להפסיק הריון

באמצעות כדורים.

זה לא הזמן עכשיו

זה לחלוטין לא התפקיד שלי.

וגם אף אחת כאן לא תתמודד עם ההשלכות- לא לכאן ולא לכאן. וגם לא ההורים (ואפילו בן הזוג יתמודד רק עם חלק קטן מההשלכות).

הבחירה היא שלך. רק שלך.

מצורת הכתיבה שלך ברור שכרגע את מוצפת.

וזה כל כך הגיוני וטבעי שתהיי מוצפת בסיטואציה שלך. נפל עלייך משהו שלא חשבת שייתכן בכלל. אירוע משנה חיים שלא ציפית לו בשום דרך.

פשוט חשוב לשים לב, שבזמן שאת בתוך באלגן רגשי- זה לא זמן טוב לקבל החלטות הרות גורל. ולהחליט על ההריון הזה- זו החלטה כבדת משקל, לא משנה מה תחליטי.

שלחתי לך מספר טלפון שלי, אם תרצי כתובת לדבר עם מישהי.

מבטיחה להקשיב בלי לשפוט. אשתדל לעזור לך לעשות לעצמך סדר בראש.

אני בהלם בכלל שקלט הירון בתקופה כלכךבעייתי אמא שלו יודעת אמרתי לה שהיא לא כלכך מאושרת בידיעה הזו היא רק אומרת לי ורומזת במילים אחרות להפיל הולכת לטובת הבן שלה אני והיא לא מסתדרת שפעם היינו "חברות "

כל עוד אין כלום עם הבן שלה אהבה אותי

היום הכל השתנה

בסוף עבודה זה לא לשנה אחת והריון זה פרק זמן קצוב וזמני, ההנאה שלך בעבודה חשובה מאד.

ואני הכי בעד נוחות וקרבה לעבודה, אבל ההנאה והסיפוק שלך חשובות מאד.

העניין שלך בעבודה, ולאהוב את העיסוק - זה חשוב ממש ממש לאורח החיים. ומניסיון שלי בהריונות במקומות עבודה שונים, השמחה בעבודה משפיעה גם על התפקוד בהריון. אני ממש מרגישה שבמקום עבודה שאני עסוקה ואוהבת את העשייה קל לי יותר לסחוב את ההריון, והוא גם מרגיש לי רץ יותר לעומת בעבודה שאני פחות נהנית בה, שאז אני מרגישה כבדה יותר ותקופת ההריון מרגישה ארוכה יותר....

קיצר - הייתי הולכת על איפה שאהנה יותר חד משמעית

ומוסיפה,

שבסוף מתי מגיע ההריון ואיך הוא עובר זה כ"כ לא תלוי בנו שיש גבול כמה אפשר לקחת את זה בחשבון...

45 דקות נסיעה זה סביר, במיוחד לאור הפערים האחרים.

ולדעתי אין מה להכניס עכשיו את עניין ההריון לשיקולים. אין לך באמת מושג מתי תהיי בהריון ואיך תרגישי, מה גם שהרבה נשים בהריון כן מסוגלות לעשות נסיעה כזו. ( חוץ מזה שהבחילות בהריון לא בהכרח קשורות לנסיעות)

ומגנזיום וחומצה פולית ובי12.

אני לקחתי חומצה פולית מוגברת.

וגם זה לא תמיד נספג טוב שזה מגיע ביחד.

לוקחת ברזל

B12

אבקה מולטי ויטמין של אלטמן (יש שם מינונים נמוכים של ויטמינים)

אומגה 3

ויטמין די

ילד בן שנה וחצי יהנה מאוד מפארק ליד הבית, אולי אפילו פארק קצת רחוק שהוא לא היה בו בזמן האחרון, בריכה רדודה באמבטיה עם משחקים, טיול בעגלה... אפשר משחקים מעניינים בתוך הבית, עולה לי בעיקר משחק בקצפת או משהו כזה שהוא יכול להנות.

אן אתם מחפשים יציאות בשבילכם- הוא יכול להתאים את עצמו ולהנות כמעט מכל יציאה שלכם, אם זה לא זמן ארוך לשבת בעגלה ויש לו על מה להסתכל או שהוא יכול ללכת ולטייל...

פשוט אני כבר משתעממת ללכת איתו לגינות ליד הבית, במיוחד שהן יחסית ריקות אז אין לו ילדים להתסכל עליהם (שזה ממש חלק מההנאה שלו בגינה)

יש לו השנה חופש מאוד ארוך

מר"ח אב ועד ה1.9

יש ימים שמבלים בבית ובאזור המוכר

יש ימים שלקחתי חופש ואני רוצה להתרחק ולראות מקומות חדשים ואנשים שונים

נגיד היינו במזרקות בפארק טדי בירושלים, היה מקסים! הוא נהנה וגם אנחנו..

מחפשים דברים נוספים שיכולים להתאים

משפחה או חברים, נראה לי יכול להיות נחמד גם לכם וגם לו

ג'ימבורי

נזכרת שהרבה זמן שאני רוצה לבקר סבא וסבתא מבוגרים, עכשיו זה זמן מעולה!

היינו ונהננו מאוד!

לא הייתי שם.

מה זה בדיוק?

לק"י

מקום ממש חמוד.

נכון שילדים גדולים נהנים יותר

אבל גם ילדים צעירים, נדנדות, בריכות כדורים, מגלשות, קצת טרמפולינות.

ובגלל שזה בד''כ בקניון, אפשר אח''כ ללכת לשתות קפה.

עם בימבה ג'וק בשבילו,

ללטף חיות בפינת חי

אחפש פינת חי באזור

נלך בעז"ה!

ואז את יכולה להסתובב בקניון כשהוא בעגלה (זה די מעניין לו שיש הרבה אנשים), ואחרי זמן מה כשנמאס לו, לשבת איתו בג'ימבורי, ואח"כ לקנות קפה או משהו, ולתת לו לאכול אוכל מהבית. תעסוקה מעניינת לשניכם ל3 שעות בערך...

מכירה אישה מבוגרת ירושלמית שכשהיתה עם ילדים קטנים, במקום לרשום לקייטנות עשתה להם חופשי חודשי עירוני, כל יום נסעו לשכונה אחרת, מצאו פארקים שיחקו, אכלו אוכל מהבית וחזרו הביתה. הילדים שלה כבר היו בגיל ביס, הכירו ככה את כל העיר ;) אבל לתינוק גם נחמד לגוון מדי פעם