בתוך כל איש ובתוך כל אישה יש את הילד שהיה/הילדה שהייתה,

וכל ילד/ה (וגם כל איש/ה) זקוק ל4 צרכים הכי הכי בסיסיים ומהותיים בכדי להרגיש טוב, והם:

1. להרגיש אהוב

2. להרגיש רצוי

3. להרגיש שייך

4. להרגיש בעל ערך, שווה, מסוגל ויכול

אם אני מרגיש/ה שאוהבים אותי, ללא תנאי

אם אני מרגיש/ה שרוצים אותי ובי

אם אני מרגיש/ה שייכות

ואם אני מרגיש/ מסוגלות ויכולת וערך - יש לי כמעט הכל

וכמו שכתבה @Noni היקרה, 

בעבר כתבתי באמת צורך מרכזי אחד שעלה לי באותו רגע - פעם אצל האישה ופעם אצל האיש.

מצרפת זאת כאן:

גבר יקר,

בחרתי עכשיו להתמקד דווקא בך.

ברור לי שיש עוד צד אחד שלם שנקרא – אשתך,

אבל הפעם אני רוצה להתמקד דווקא בך.

רציתי לספר לך שיש לך כוח-על בתוך-תוכך ממש.

כל השנים האלה שהיית ילד? וחלמת להיות גיבור על?

אז אתה יכול. יש בך סופר-כוח, באמת באמת!

וכוח העל הזה נקרא: לשמח את אשתך.

להחיות את אשתך.

אתה יודע איש יקר,

מהו הצורך אולי מספר אחת של אשתך?

מה הדבר שאם יהיה לה אותו – יהיה לה הכל?

זה הצורך של אשתך להרגיש מקום ראשון בלב שלך!

זה הצורך של אשתך להרגיש שבתוך הלב שלך היא טובה, מוערכת, שווה, נחשקת, יפייפיה אמיתית מבפנים ומבחוץ.

יש לך מושג איזה כוח יש לך בידיים?

זה מפחיד מרוב שזה עוצמתי. פשוט כך.

בכוחך להחיות את אשתך!

ממש להעניק לה חיים,

חיים במלוא מובן המילה

וגם חיים של אושר ושמחה.

אם אשתך תדע, אבל באמת באמת תדע ותרגיש את זה בלב שלה – שהיא מקום ראשון בשבילך,

שכל השאר בא אחריה,

שהיא טובה,

שהיא שווה,

יהיה לה הכל.

ה-כ-ל

אתה יודע איש יקר,

כבר מאז שאנחנו ילדות (יש לך ילדה משלך?),

כל ילדה קטנה חולמת או לוקחת בפועל פרח עם עלים וקוטפת עלה עלה

ושואלת

אוהב אותי?

לא אוהב אותי?

אוהב אותי?

לא אוהב אותי?

ואם העלה האחרון – אוהב אותי!!!

אז היא מאושרת!

גם אשתך. היקרה. זו שאותה קידשת. זו איתה כרתת ברית.

היא כמהה, כל כך כמהה, לדעת שאתה אוהב אותה!

להרגיש את זה, בעצמות שלה,

בלב שלה,

במוח שלה.

לדעת: אני מקום ראשון בשבילו!

הוא אוהב אותי!

אוהב אותי!

כוח החיות (בשורוק) שהקב"ה נתן לך הוא לעיתים כפול ומכופל – גם חיות בשבילך וגם חיות לרעייתך.

כאשר אתה נותן לאשתך, מעניק לה, משפיע עליה מטובך (וזה בכל המובנים, גם גופנית, נפשית, רגשית, שכלית – הכל. גם בחיים האינטימיים ביניכם כאשר אתה מעניק לאשתך אתה נותן לה חיות. וכאשר אתה מחסיר ממנה גם שם – אתה ממש "מכבה" אותה, לוקח ממנה בדל של חיות. כי מיניות היא לגמרי לגמרי ביטוי של חיות) – אתה באמת באמת מחיה אותה.

הרגשת פעם איך זה להחיות בנאדם?

זה באמת כוח על איש!

ויש לך אותו בידיים

בלב

במחשבה

בך.

לך תרעיף אותו, תשתמש בו – ועל אשתך. יחידתך. רעייתך.

תגרום לה להרגיש שהיא מקום ראשון אצלך.

ויודע מה?

יודע מה יקרה אחרי שהיא תרגיש את זה?

את זה אני כבר לא אגלה לך אתה תראה בעצמך!

(רמז: רק דברים טובים גם *עבורך*)

-------------------------------------

והפעם לאישה:

אישה יקרה,

ניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי מהו הצורך הכי בסיסי, מרכזי, עוצמתי שיש לגבר בחיי הנישואין?

עלו לי כמה וכמה...

אבל אחד מהם צף מעל כולם וגרם לי למרקר אותו במוח שלי יותר מכולם

אז משתפת גם אותך (וגם את עצמי )

שהצורך של האיש שלך, אולי הצורך הכי הכי עמוק וגדול הוא:

הצורך שלו להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא!

כשהגבר שלך ירגיש שאת מקבלת אותו כמו שהוא,

שהוא בסדר,

שהוא מוצלח,

זה יגרום לו להרגיש שלמות נפשית כזו, שלמות שהוא כ"כ כמה לה.

כבר מאז שהגברים ילדים,

מחנכים אותם, אותנו,

שגבר נמצדד בהישגיות.

אז הם תמיד מרגישים בתחרות סמויה

תמיד רוצים לחו7ות הצלחות

תמיד רוצים להרגיש "שווים"

תמיד מפחדים מכישלון, בכל תחום שהוא

אצלם זה: אם לא הצלחתי ב___ = משמע אני כישלון!

העולם שלהם הוא הרבה יותר דיכוטומי, קר, חותך, אכזר

לא זו בלבד, אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע (בתרבות) וגם אומרים להם: אם אתה בוכה אתה ילדה עם קוקיות...

אם אתה מביע רגש אתה נקבה...

אם אתה רגיש מדי אתה רכרוכית 

אתה לא גבר

אז בנוסף לכל זה - גם מונעים מהם להביע את הרגש של עצמם!

אז גם לקחו מהם דבר כה בסיסי

וכל מי שיש לו ילד בן - יודע עד כמה זו שטות לעשות את החלוקה הטיפשית הזו בין רגש לבנים ולבנות - כי ברור שיש לשניהם רגשות!

וגם הסלילו אותם להתייחס לעצמם ולהעריך את עצמם בכמה הם שווים

ולמי יש יותר בהכל

יותר כסף

יותר שרירים

יותר הכל...

ואם לא הצלחת=אתה אפס. אתה כישלון. אתה אפילו לא גבר, רק נמושה.

וכמה שזה כואב!

כואב כואב כואב!

וכמה שזה לא נכון!

וכמה שזה מעמיד אותם לפעמים מול מציאות לא הגיונית!

וכשהם נכנסים לתוך חיי הנישואין,

וכשהם בחרו בך וקידשו אותך קבל עם ועדה ואמרו לך:

הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

כמה הם ייחלו בסתר ליבם לרגע הזה בו הם יוכלו להרגיש איתך, האישה היקרה שלהם, בבית.

בית.

את הבית שלהם.

את השלווה שלהם.

את הנחת שלהם.

את המקום בו הם רוצים להרגיש ***מי שהם***

בלי שיפוטיות

בלי ביקורת

בלי עין עקומה או חצי עקומה

בלי זילזול

בלי הקטנות

בלי הישגיות

בלי השוואות

בלי ניצחונות או התרברבות -

רק הם.

נקיים.

עם הלב שלהם מוגש לך על מגש. וזהו.

בלי כל החיצוניות הזו שכבר ליבם קץ בה!

והם כל כך כל ך זקוקים לקבלה הזו!

שירגישו:

אשתי רואה אותי!

אשתי מקבלת אותי!

כמו שאני!

על היתרונות שלי וכן, גם על הפאקים שלי!

מוחלת לי, סולחת לי, מקבלת את זה שאני לא משולם! מקבלת את זה שאני בנאדם!

ו-וואלה אוהבת את מי שהיא רואה מולה - אותי - כמו שאני!

וואו.

המקום הזה בנפש שלהם הוא הכל בשבילם!

אם יזכו להרגיש מאיתנו את הקבלה הזו,

הקבלה ללא תנאי הזו,

האהבה שאינה תלויה בדבר הזו -

הרווחנו את הלב שלהם!

הרווחנו את השמחה והחיוך שלהם!

ושהגבר שלך מחייך, שמח, מאושר, שלם, מרגיש שמקבלים אותו - הוא פורח.

ואת יקרה?

את תפרחי יחד איתו 

שנזכה לקבל  

עכשיו כשכתבתי את השורה הזו עברה בי צמרמורת - כי פתאום עולה לי שבעצם כל המהות של האישה היא הקבלה,

גם ביהדות,

שמתייחסים לזכר כאל הנותן, המשפיע,

ואל הנקבה כאל המקבלת,

גם באופן חיצוני הקב"ה ברא הבדלים ביולוגיים בין איש לאישה -

ופתאום הקבלה הזו מתחוורת לי במלוא עוצמתה גם בעוד פן נוסף!

גם קבלה שלנו מהטוב של האחר

אבל גם קבלה שלנו *את האחר* ***את האיש שלנו כמו שהוא***

שנזכה!

אז איך להצליח בפועל?

כמה דברים שיכולים לעזור:

1. ההבנה שאישי, כמוני בדיוק, וכמו כל אנשי העולם - הוא בן אדם. לא מלאך.

ומתוקף כך - לפעמים הוא עייף/חולה/טרוד/עמוס/עצוב/לא במיטבו - וגם התנהגותו לא תמיד במיטבה כנגזרת מכך.

וכמו שאני מקבלת את עצמי גם ברגעים הפחות יפים שלי, 

ומוחלת וסולחת לעצמי,

ויודעת שבסה"כ הכוונה טובה ואני משתדלת ולפעמים נופלת - כך אותו דבר בדיוק לעשות עם האיש -

לזכור שאם עכשיו הוא הגיב בחוסר סבלנות/שכח משהו שביקשתי/כל דבר אחר שהוא לא מושלם - אז נכון, זה מבאס, אבל הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות לפעמים ולא להיות מושלם.

2. ההבנה שאישי הוא אישי

ואני זו אני.

נשמע מצחיק, אבל זו הבנה חשובה ואפילו עמוקה *מאוד*

כיוון שאנו כבני אדם נוטים לחשוב שאם *אנחנו* מאמינים במשהו מסוים שהוא טוב - כולם צריכים להאמין כך

או אם *אנחנו* חושבים שצריך לנהוג כך וכך - כולם צריכים לחשוב כך,

כאשר ה"כולם" הזה זה בעיקר האיש...

ובכן, זה לא תמיד נכון.

לפעמים דווקא האיש בטוח שמה שנכון זה מה *שהוא* חושב ומרגיש.

אז מי אמר שאנחנו צודקות?

אולי דווקא הוא?

אולי שנינו?

אולי אף אחד מאיתנו?

הרעיון הוא להבין שיש כאן עוד בנאדם שלם

עם שאיפות

רצונות

רגשות

מחשבות

וזה בסדר

ולגיטימי

וטוב!

כי הוא - הוא

3. ההבנה שאם אני מקבלת את אישי כמו שהוא - זה לא בא על חשבוני, זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה עם הכל, זה לא אומר שאני מבטלת את עצמי ואת מי שאני - זה רק אומר שאני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים עם זכות לחשוב ולהרגיש מה שטוב ונכון לנו.

זה חשוב כי הרבה פעמים יש לנו בראש מחשבה שאם נקבל את השני - זה מאיים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו מאמינים בו.

וזו טעות.

זה לא צריך לאיים.

הכל בסדר - מותר לנו לחשוב אחרת. מותר לנו להרגיש אחרת. מותר לנו לראות אחרים דברים.

שום דבר מעצמי וממה ששלי לא נעלם בכך, זה רק שאני מאפשרת גם לשני מרחב מחייה.

4.להפסיק לקחת את השני כמובן מאליו + להגדיל את הטוב בבן הזוג -

כל דבר טוב שבן הזוג עושה, כל תכונה טובה שלו, כל השתדלות שלו, כל מאמץ שלו - 

קודם כל *לראות* את זה

(ולא לקחת את זה כמובן מאליו - כי זה לא!)

אח"כ להגדיל את זה - בעיני עצמנו קודם כל

ואז בעיני בן הזוג - לומר לו את זה, לפרגן, להחמיא, להעריך, לדבר את הטוב הזה שאנחנו רואים *בו*.

מה שזה עושה לנו בנפש - זה שזה ממש מרחיב לנו אותה להתרגל להתמקד בטוב ובחיובי שבשני, וממילא כך נראה את כל כולו באור יותר חיובי ויותר נוכל לקבל את כל מי שהוא מהמקום החיובי הזה.

וגם אצל השני - זה יוצר הרגשה טובה כאשר ההערכה שלנו כלפיו והקבלה שלנו אותו מצליחה להשתקף גם לו בצורה הזו.

וכמה דוגמאות בעניין הקבלה של בן זוגי כמו שהוא:

א. האיש אוהב לשחק במחשב

האישה חושבת שזה ילדותי, טיפשי, בזבוז זמן וכן הלאה.

מה עושים?

אז לפי הסעיפים שרשמתי למעלה ^

מבינים שזה מי שהוא.

זה מה שהוא אוהב

זה מה *שהוא* בוחר לעשות עם הזמן הפנוי *שלו*

זה מה שמשמח *אותו* ועושה לו כיף וטוב על הלב

יש לו עולם אמונות, ערכים, תפיסות לא בהכרח זהה לשלי ומותר לו וזה בסדר - כי הוא אדם בפני עצמו!

יש בו גם המון טוב אחר ולא מובן מאליו שאני זוכה לקבל, אז גם אם זה לא בא לי בקלות - מילא, זה שלו!

וכן הלאה על זו הדרך...

ומה שקורה אז -

לאט לאט כל פעם שהאישה רואה את בעלה משחק במחשב היא פשוט תחייך לעצמה ותאמר "איזה כיף שהוא נהנה ושמח ככה."

וזהו.

המקום הזה יצור גם בלב האישה הבנה, קבלה, שיחרור

וגם בלב האיש ידיעה שאשתו מקבלת אותו כמו שהוא ולא מנסה לחנך או להטיף או לשנות אותו בדברים שהוא כן חושב שהם טובים לו...

ב. האיש ניקה את הבית/בישל לשבת איך שהוא רואה לנכון

והאישה כועסת שהניקיון או הבישול לא נעשו בסטנדרטים *שלה* או לפי הרצון שלה ואיך ש*היא* רואה את הדברים -

שוב כנ"ל לפי כל התהליך ולהבין שהוא זה הוא

ומבחינתו *זה* ניקיון טוב

ומבחינתו *זה* בישול טוב ומכובד ומספיק לשבת...

אז מי אמר שדווקא אני צודקת?

הוא זה מי שהוא וכך הוא רואה את הדברים...

ג. האיש שכח לעשות משהו שהיה צריך

האישה כועסת עליו ו"אתה לא אחראי ותמיד שוכח" וכו' -

כאן אין הכוונה לקבל את השיכחה תמיד במובן של זה טוב לשכוח,

אלא כאן הכוונה היא לקבלה של האדם כאדם לא מושלם שמותר לו לטעות

והוא עדיין אותו האיש האהוב והטוב, אלא פשוט שטעה, שכח, מותר לו, זה בסדר, הוא רק בן אדם!

אז כאן הכוונה היא במובן של קבלה שלך כאדם שלם ולא מושלם שמותר לו לטעות לפעמים והעולםלא יתמוטט...

יש עוד הרבה להאריך, אבל זה לבינתיים  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.