עבר עריכה על ידי האטורי האנזו בתאריך כ"ט בשבט תשפ"א 03:59
מכירים את זה שבדיוק בפורים, בשיא הסעודה
פתאום לא זוכרים רעיון או מהלך נחמד לרתק בו
את הנפשות המחופשות?
אז הנה. הערב בפינת - סגור לי ת'פינה..
מאמר בדיוק לרגע ההוא של הסעודה.
פורים
משלוח מנות
"נהגו לעשות אותם ימי משתה ושמחה משלוח מנות איש לרעהו"
מה הטעם שתקנו משלוח מנות?
אז יש מחלוקת. מה המחלוקת?
שמח ששאלתם.
תרומת הדשן- חיבר רבי ישראל איסרלין היה רבה של וינה, כל הרמא יושב על התרומת הדשן,
אם לא היה את תרומת הדשן ואת מנהגי מהריל, לא היה את הרמא.
כל המנהגים וההלכות של האשכנזים יושבים על מנהגי מהריל ותרומת הדשן,
אבל גם הבית יוסף הביא את תרומת הדשן.
נשאל שאלה- אדם ששלח לחבר שלו סדינים וחלוקים
האם יצא יד"ח משלוח מנות איש לרעהו?
תרומת הדשן כתב שלא יצא יד"ח ואומר שצריך בדווקא אוכל ויש לו שתי ראיות:
1. במסכת מגילה מוצאים על אביי ורבי חנינא שהיו מחליפים סעודותיהם
בעבר לא היו מקררים ושמירה על האוכל, היו להם חיטים שטחנו באותו יום,
ובזה יצאו יד"ח משלוח מנות.
מכאן הוא מביא ראיה שלא טוב חלוקים וסדינים כי הם החליפו את הסעודה שלהם.
2. כתוב "משלוח מנות"- מישהו פעם שמע שהמילה 'מנות' הולך על חלוקים
וסדינים או דיסקים או ספות וכסאות?
מנה זה פלאפל, מנות זה אוכל, והוא מביא ראיה מהפס'- אכלו משמנים ושתו
ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, הוא מדבר שם על אוכל. מכאן הוא אומר שזה אוכל בדווקא.
והטעם שתקנו משלוח מנות זה כדי שיהיה לאדם
מה לאכול בסעודת פורים. לכן אביי ור' חנינא החליפו סעודותיהם.
לכן מי ששולח ממתקים לא יצא יד"ח כי צריך סעודה שיהיה מה לאכול בסעודת פורים.
זה שאתה מנסה להעיף את החמץ שלך לאחרים זה לא עושה טוב לאף אחד.
ז"א שהיו בתקופתם אנשים שלא היה להם מה לאכול
אז כדי לא לבייש את העני ולומר לו- 'בוא תיקח' אז תקנו שכולם מביאים לכולם,
באמת זה היה צריך להיות רק למי שאין לו אבל היו מתביישים.
אבל מה מביאים, במבה לולו? מביאים בשר, דגים וכך לכתחילה צריך
להיות משלוח מנות, של דברים חשובים.
חלק על הטעם הזה לכאורה, ה- מנות הלוי- שאותו מי כתב? נכון! רבי שלמה אלקבץ, לכה דודי,
מה שמעניין שהפיוט הזה התקבל בכל הקהילות כולם,
הוא היה גיסו של הרמ"ק והיה מלמדו, הוא היה הרב שלו גם בקבלה,
ורבי שלמה אלקבץ היה עני גדול וכשהוא התארס היה צריך להביא
מתנה לארוסתו, זה היה המנהג ,ולא היה לו מה להביא אז החליט
לכתוב לה ביאור על מגילת אסתר כמתנה, כי מועד החתונה היה קרוב לפורים.
וקרא לזה 'מנות הלוי'. ובזכות עניותו יש לנו את הספר הזה
ושם במנות הלוי כותב שהטעם שתיקנו משלוח מנות זה נגד דבריו של המן
הרשע שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ולמלך אין שווה להניחם,
הוא קטרג שאנו מפורדים אז כדי לאחד אותנו תיקנו לנו משלוח מנות איש לרעהו
כדי שנהיה מאוחדים ואוהבים זה את זה, לא קשור בכלל לעניין של משתה פורים אלא לעניין של אהבה ואחווה
לפי הטעם הזה אפשר לצאת בממתקים כי כשאני מקבל ממתקים אני אוהב
אותך שבחרת בי מכל החברים והבאת לי את הממתקים שלך, לא משנה אם אני אוכל או לא.
לפי זה נפקא מינה שאפשר לצאת גם בחלוקים וסדינים כי סוף סוף אני אוהב אותך.
אם הטעם לפי תרומת הדשן שצריך לתת 'סעודה' אז חלוקים וסדינים וממתקים זה לא טוב, אבל לפי הטעם הזה לתת אהבה נגד דבריו של המן הרשע אז ממילא אפשר לצאת בממתקים.
חוץ מהנפקא מינה הזו של חלוקים וסדינים וממתקים שבין הטעמים שבין תרומת הדשן למנות הלוי, יש עוד נפקא מינות.
לדוגמא- מי ששולח לחבר שלו משלוח בעילום שם, דפקתי בדלת, שמתי משלוח וברחתי ולא כתבתי לו פתק, יצאתי או לא? לפי תרומת הדשן שיתן למישהו מה לאכול בפורים בסעודה, הוא יצא, הוא הביא לו, אבל לפי הטעם של מנות הלוי שזה אמור לרקום אהבה ואחוה, אני לא יודע ממי קיבלתי, את מי אני אוהב? אז לפי מנות הלוי לא יצא.
עוד דוגמא- שלח למישהו שהוא לא מכיר, מישהו רוצה להביא לך משלוח ואתה לא מכיר אותו, הוא מכיר אותך, כמו רב שמישהו נתן לו משלוח והרב לא מכיר. או למשל מישהו בא בבית כנסת והביא לחבר שלו משלוח מנות ולזה שקיבל אין כח לסחוב את זה אז הוא רואה מישהו נכנס לבית כנסת אומר לו- פורים שמח אחי ונותן לו. הוא לא מכיר אותו, האם יצא יד"ח? לפי תרומת הדשן אם היה שם מה לאכול הוא יצא גם אם לא מכירו, לפי מנות הלוי לא נרקם שום אהבה אז לא יצא.
עוד נפקא מינה שלח לחברו והלה מחל, זו נפקא מינא מעניינת, דפקתי בדלת למישהו והבאתי לו משלוח מנות, הוא אומר לו בוא תראה מה יש לי- פותח את הדלת וכל החדר מלא משלוחי מנות אז הוא אומר לי- עזוב קח את זה בשבילך וכאילו קיבלתי. יצא או לא? תרומת הדשן- הוא לא הביא לי סעודה, אז מה אם היה לי,
לפי מנות הלוי היה כאן אחוה הוא זוכר לי טובה, (וצריך לעשות קניין, צריך להביא לו והוא לוקח בידיו ומחזיר לי.)
מרן בשולחן ערוך- חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר או שני מיני אוכלים שנאמר לשלוח מנות איש לרעהו.
אני לא מבין, מרן כתב את חיבורו כדי שהכל יהיה בע"פ, הוא כתב את הבית יוסף 32 שנה ואחרי זה הוא רואה שאנשים לא קוראים את הבית יוסף, זה אנציקלופדיה, על כל אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט, אבן העזר על הטור, זה היה קשה מאד לקרוא את הבית יוסף ואנשים התייאשו, זה תסכול רציני, מה עשה? לקח מחברת אחת קטנה וכתב רק את המסקנות וקרא למחברת הזו שולחן ערוך ואמר שכל יהודי יעבור על כל המחברת הזו פעם בחודש וזה יזכיר לו את מה שכתבתי בבית יוסף, ז"א הוא יוצא מנק' הנחה שלמדת את היסודות ועכשיו שאתה קורא את המחברת זה יזכיר לך מה שלמדת ביסודות. המחברת הזו הוא כותב פעם בחודש, לא רק אורח החיים, אלא הכל כל חודש ז"א 12 פעמים בשנה אתה מסיים כל השולחן ערוך.
היום מי שיודע 3 או 4 סימנים קוראים לו רבינו אבל אז היה ידיעות נרחבות.
בכל מקרה אני לא מבין, את השולחן ערוך הוא כתב כדי שיהיה קליט ומהיר קיצור, שיהיה קל לזכור, אז הוא צמצם וצמצם את כל המילים שלו ויצא לו שולחן ערוך, כל השולחן ערוך הוא גדול בגלל כל המפרשים שלו אבל למעשה זה ספר אחד, אז הוא צמצם ולא היה לו עניין לבאר כי הכל הוא ביאר בבית יוסף, אז למה הסעיף הזה בשולחן ערוך הוא לכאורה כפול, שזה לא מתאים לסגנון של השולחן ערוך- חייב אדם לשלוח לחברו שני מיני בשר או שני מיני אוכלים, לא היה מספיק לכתוב שני מיני אוכלים והיינו יודעים שבשר בכלל? אז למה הוא מכביר במילים?
לבי אומר לי שהוא אמר את זה שני מיני אוכלים כמו שני מיני בשר, זו הנפקותא, זה מה שיש ללמוד פה, מה שני מיני בשר זה דברים יקרים וחשובים, גם שני מיני אוכלים תביא דברים חשובים ויפים, כמו שני מיני בשר אדם שמח לקבל אותם כך גם שני מיני אוכלים אל תביא במבה ופופקורן, כמו שני מיני בשר, דברים עיקריים משמחים, גם שני מיני אוכלים שיהיו דברים יפים. כך נראה לי.
אם אתה רוצה לשלוח בשר אפשר לשלוח בשר סגור, אז לא כבש חי או תרנגולת כי זה חסר שחיטה לא נקרא אוכלים, זה לא אוכל זה בעל חי, אלא אם כן אתה רוצה להשים את המשלוח מנות שלך על הכבש.
ותרנגולת שחוטה אפשר.
אפשר להביא דגים סגורים, קופסאות שימורים, יינות כי גם יין נקרא מנה, אעפי ששותים את זה, לכן גם משקאות זה טוב. מישהו קנה לחברו בקבוק XO ענק משקה מאד יקר 300 דולר, ורצה לצאת ידי חובה, הוא לא יוצא, אפילו שהבקבוק עולה הרבה יותר מפופקורן ובמבה אבל צריך מנות אז אמרתי לו שהכי טוב שיקח וופלה אחת וישים ליד זה וכך יצא יד"ח.
מישהו אחר אמר שרצה לקנות ספר לחבר שלו, ספר יקר בקבלה ורצה להביא לו בתור משלוח מנות רק אמרנו שלא יוצאים יד"ח כי נפסק דווקא באוכל כמו שכתב תרומת הדשן אז לשיטת מנות הלוי הוא יצא, הוא שמח, אבל להלכה זה לא תופס, צריך להביא אוכלים, אז יביא בקבוק יין קטן ועוגיה ביחד עם הספר ויצא.
גם כאן, עוגיה אחת יצא? זה נחשב מנה? הרי צריך להיות מידה כלשהי, בנאדם יביא עוגיה וכוסית קטנה של שתיה יצא? לא, אז מה נקרא מנות? אז יש שיעור והוא לפחות מלא לוגמיו שיהיה אפשר לקדש על זה כמו 86 מל או כזית 17-32 גרם, מחלוקת, תביא בעין יפה כדי לצאת ידי כל הפוסקים.
אפשר גם אורז אפילו שלא מבושל.
אדם שהביא לחבר שלו רק סוכריות וממתקים והאדם חולה סכרת ולא יכול לאכול, האדם יצא יד"ח או לא?
הרב בנבנישתי בעל הכנסת הגדולה כותב שהיום נוהג העולם לתת ממתקים.
אפשר לומר גם שהכל לפי הנותן והמקבל, אם לרב עובדיה נתת פופקורן יבש וביסקוויטים זה ביזוי לרב, אבל אם הנותן הוא עני שאין לו אז הרב ינשק את המשלוח מנות הזה. כמו שחזל אומרים בעניין אחר- הכל לפי המבייש והמתבייש, זה אותו עניין. כמו הגמ' בבא קמא שאחד פרע את ראש האשה בשוק, היתה איזו אשה בשוק עם פיאה והוא התעצבן והוריד לה את הפיאה ליד כולם. תבעה אותו לבית דין, אמר לו רבי עקיבא אתה חייב לתת לה 400 זוז, ביישת אותה.
אפילו שזו לא הולכת כל הזמן עם כיסוי ראש. מה עשה, הביא שני עדים ושבר כד של שמן לפניה, היא ראתה את השמן שהיה יקר, הורידה את הפיאה שלה וסכה את השיער שלה בשמן שעל הרצפה, לקח את שני העדים לבית דין, אמר לו הנה תראה שהיא לא מקפידה ששיערה גלוי ברשות הרבים, אמר לו רבי עקיבא- לא אמרת כלום. שואלת הגמ' מה הכוונה, הרי הוא הוכיח, ועונה- אינו מתבייש בפני עצמו למתבייש בפני אחרים, זה שמושכים לה את הפיאה היא מתביישת, זה שהיא הורידה היא לא מתביישת.
בכל מקרה גם כאן הכל לפי הנותן.
אדם ששלחת לו שניצל מטוגן או דג והוא אסור לו מטוגנים, יצאת?
זה הזכיר לי את השאלה של רבי יהודה רוזנס ששואל- באו רופאים ואמרו לאשה אם את רוצה להינצל את חייבת לאכול חזיר. להלכה היא אוכלת, כל התורה כולה חוץ מג' חמורות.
היא צריכה חזיר, בא בנאדם, לקח חזיר הביא ואומר לה הרי את מקודשת לי בחזיר זה והיא הסכימה, מקודשת או לא? הרי סוף סוף אין קידושין תופסין באיסורי הנאה, כשאתה מקדש מישהי בדבר שאסור להינות ממנו זה כאילו קידשת אותה באויר. לא היה כאן קידושין. כאן, למתקדשת זה שווה משהו, שווה לה את החיים אחרת היתה מתה, אבל למקדש זה לא שווה כלום, לא יכול לעשות עם זה כלום.
אותו דבר מסתפק תרומת הדשן- לנותן זה כן שווה, רק זה הפוך אצלינו לנותן זה שווה, הוא כן יכול לאכול ממתקים ומטוגן אבל למקבל זה לא שווה כלום הוא לא יכול ממתקים כי סכרת ומטוגנים מכולסטרול גבוה, מה ההלכה יצא או לא?
אז רבי יהודה זרחיה הלוי בשות צמח יהודה- כתב שם סברא שלא התיישבה על לבי כי לא הבנתי אותה, הוא אומר- רוב העולם עושים סעודת פורים על בשר, ואם הבאת לו משלוח מנות חלבי, מגש פיצה ושוקו. אפילו שעכשיו הוא בשרי והוא לא יכול להינות מזה, הוא תירץ כיון שיכול לאכול את זה לאחר 6 שעות אז יצא. ומוסיף- לכן גם אם הבאת למישהו סוכרים ואסור לו לאכול, יצא.
ולא הבנתי כי זה בדיוק הפוך, אצל משלוח מנות הוא יהנה עוד 6 שעות אבל סוכר הוא לא יכול אף פעם להינות מזה וכך גם בטיגונים, למי שאסור לו מטוגן.
אז זה קצת דוחק אבל בכל זאת הפוסקים הביאו כמה סברות להגיד למה הוא כן יצא
1. הוא יכול לתת לבני ביתו, הוא יכול להינות מזה, לילדים לאשתו.
2. כותב הרב יעקב חגיז בשות הלק"ט הלכות קטנות ר"ת- יכול למכור את זה וכיון שכך הוא יכול לקנות בזה דברים שהוא כן יכול לאכול. וגם יכול להעביר את זה הלאה כמו שהרבה עושים. אז כן יצא יד"ח.
3. בשות קניין תורה- כתב שראוי לו כשיבריא ולכן יכול לאכול אבל שוב, מי מבריא מזה ככ מהר, יעבור פסח ועוד פסח וזה כבר ירקיב. אז אולי הוא רוצה להסביר שכיון שראוי לו כשיבריא הוא יכול להינות מזה מה שאין כן בחזיר שאף פעם לא יהיה מותר.
בכל מקרה כיון שבפוטנציאל זה ראוי זה מספיק כדי לצאת יד"ח.
גרסת העצלנים פרימיום:
סירי מקריאה לכם את זה בוואטסאפ
לבעלי אנדרואיד:
סיגי
מאת הרב מאיר אליהו
