מיותר לציין כמה זה כבר היה לא נח ומציק. לא היו לנו חיים נורמליים כזוג.
מגיל מאוד קטן היא ישנה איתנו ונרדמה בבנקה אבל התלות המטורפת התחילה באיזור גיל 7 חודשים.
חיפשתי עצות איך ללמד אותה להירדם בלי הנקה, לישון בלול. היא פחדה מהעריסה והלול מאז שנולדה בערך.
ניסיתי להתעקש היא היתה מסוגלת לבכות גם שעתיים ויותר. לא עמדתי בזה.
כעסתי על עצמי שהגעתי למצב הזה, כעסתי עלינו שאנחנו לא מצליחים לחנך אותה אחרת.
לפני שבוע בערך היא גדלה ב"ה.
היא נהיתה עצמאית יותר באופן כללי. החלטנו שמנסים לפחות בתחילת הלילה להרדים אותה על מזרון בחדר שלה וזהו, על זה מקפידים (לאו דווקא בלי הנקה) אחרי כמה ימים היא התחילה להירדם לבד. אנחנו לידה, אומרים לה שימי ראש היא שמה ראש ונרדמת. היא כבר לא נרדמת בהנקה. היא לא יכולה להירדם בהנקה. זה מציק לה! היא יונקת פעם אחת באמצע הלילה ומפסיקה כדי לחזור לישון.
וזה קרה כמעט לבד. בלי בכי של שעות בלי מאמץ
היא גם ישנה יותר
כי היא גדלה.
לא יודעת מה אעשה עם הילדים הבאים. וודאי אנסה מגיל 0 להקנות הרגלים טובים אבל עכשיו אני יודעת שיש תינוקות שיותר קל להם ויש כאלה שפחות וצריכים את התיווך. אני יודעת שיש סיבה לזה שהיא הורגלה לכך מלכתחילה. השפיות שלי. אז אני כבר לא מלקה את עצמי. אני באה לעודד את כל מי שחושבת שזה אבוד. שהיא טעתה בגדול -שזה עובר!!! שהם גדלים!!! כנראה באמת אף אחד לא מגיע לצבא כשהוא עוד יונק כל הלילה
רק מסייגת ברור שעדיף מגיל קטן להקנות הרגלים טובים. זה כבר היה סיוט זה לא היה בריא. ועדיף בגיל קטן מאוד לסבול עוד קצת.
כתבתי את זה רק לטובת מי שבתוך זה.
כי אני רציתי לשמןע כאלה סיפורים.
ועוד דבר, אם ההרגלים הנ"ל פןגעים בבעל או בזוגיות או בך יש מקום לחשוב על תהליכים לפני גיל שנה/ שנתיים גם אם הם פחות נעימים וחלקים.
בהצלחה לכולן!!


